Original subtitles

‏בעצם אני לא בטוח שאני מבין מה…

‏מה עשית להן.

‏מכרתי להן תכשיטים, ‏זה מה שאני עושה כבר 40 שנה.

‏נו, אז איפה הבעיה פה?

‏לא, העניין הוא שמי שהזמין ‏את התכשיטים לא היו הנשים האלה,

‏אתה מבין? אלא הבעלים שלהן

‏לפני שהם נפטרו.

‏אז מה הבעיה? לא הבנתי.

‏איך נגיד…

‏הם לא בדיוק הזמינו את זה,

‏אבל הם כבר לא איתנו, מה שנקרא, אתה מבין?

‏אז קשה לדעת אם הם הזמינו או לא הזמינו.

‏שטיסל,

‏מה נעשה איתך?

‏אז מה… השאלה מה עושים עכשיו.

‏תראה, בוא נגיד שייצגתי אנשים ‏במקרים קצת יותר חמורים,

‏הבעיה פה זה הכמות.

‏יש פה כמה וכמה נשים, שטיסל, ‏יש פה רשימה מכובדת מאוד.

‏אתה רוצה להגיד לי שוורמוט ‏יביא את כולם לבית דין?

‏ממה שאני שמעתי יהיו לפחות חמש-שש נשים.

‏חלק שלחו עדות מוקלטת, חלק בכתב.

‏השאלה היא מה הקו שלנו.

‏"הקו", אתה שואל אותי? אני שואל אותך.

‏רגע, אני רואה פה את השם של…

‏פנינה בומבאך.

‏היא לא שותפה שלך במקרה?

‏היינו.

‏לא טוב, שטיסל, ממש ממש לא טוב.

‏כן. ‏-ממש ממש לא טוב.

‏זה לא טוב, כמה פעמים? הבנתי שלא טוב.

‏מיתר הנשים אני לא מודאג, אבל…

‏היא שותפה שלך

‏וקשה להפריך את מה שיש לה לספר.

‏אז מה אתה מציע לעשות?

‏תשלים איתה.

‏זה לא פשוט.

‏פשוט מאוד. ‏-תסמוך עליי, זה לא פשוט.

‏נוחעם, אתה יודע שאתה צריך לספר לי הכול,

‏אתה יודע את זה.

‏שטיסל.

‏אבל זה נשאר בינינו. ‏-נו, מה?

‏תשמע, היא קצת, איך נאמר,

‏היא הבינה ממני כל מיני דברים

‏שאני לא בהכרח התכוונתי שהיא תבין,

‏אתה מבין? ‏-אתה עושה לי פה חידות?

‏דבר איתי בשם המפורש.

‏מה אתה אמרת, מה היא הבינה, ‏שים הכול על השולחן. נו.

‏תראה, בוא נגיד ‏שבזמן האחרון אנחנו התקרבנו קצת,

‏יותר מאשר שותפים בעסק, אתה מבין?

‏והיא קצת חשבה שאני מתעניין בה

‏במובן של פחות שותפה לעסק ויותר…

‏יותר… ‏-אני מבין.

‏וזה נכון?

‏"נכון…" תשמע, אם אני אגיד שאני מרגיש

‏פחות בודד מאז שנכנסתי איתה ‏שותף במסעדה, זה…

‏קשה לי להכחיש דבר כזה, אתה מבין?

‏אבל היא כועסת עליך?

‏מאוד.

‏לא טוב. ‏-לא טוב…

‏לא טוב. ‏-עוד פעם לא טוב,

‏הכול לא טוב, ‏כל הזמן אצלך "לא טוב, לא טוב".

‏נו, תגיד דבר אחד טוב.

‏כשיהיה אני אגיד.

‏לא טוב.

‏אתה צריך ללכת אליה,

‏לדבר איתה, להרגיע אותה, לעשות לה קצת…

‏פוצי שמוציק, קצת חיינדה מיינדה, מה שצריך.

‏לא. ‏-מה שצריך.

‏אל תדבר שטויות, אני לא עושה דברים כאלה.

‏תזכיר לי למה אנחנו יושבים פה בכלל?

‏לא, לא, לא, זה לא אותו דבר.

‏פנינה בומבאך היא אישה צדיקה, ‏היא אלמנה, נעבאך.

‏אני לא הולך לשקר לה, בשום פנים ואופן לא,

‏מספיק נזק עשיתי.

‏למה אתה אומר לשקר?

‏אתה אומר שגם מבחינתך היא לא רק שותפה.

‏כן, אבל אתה יודע, זה יותר מורכב מזה.

‏נו.

‏בתיק השני שלי יש…

‏יש התפתחויות.

‏איזה תיק? ‏-הגירושין שלי.

‏איזה התפתחויות?

‏דברים שהשתיקה יפה להם.

‏דבר דוגרי, נוחעם. דבר ישר.

‏בוא נגיד שעוד לא נאמרה המילה האחרונה.

‏מה זאת אומרת? אני לא מבין.

‏יידעס ואני, אנחנו קצת מתקרבים בזמן האחרון.

‏אני לא אגיד שזה פשוט, אבל אל תגלה לאף אחד,

‏אבל אפילו נפגשנו לאחרונה,

‏הבת שלנו הרי התארסה.

‏אה, לא ידעתי. ‏-כן.

‏מזל טוב. ‏-שכוייח שכוייח, כן.

‏ומפה לשם יצא שמשם לפה, ‏אם אתה מבין למה אני מתכוון.

‏לא, אני לא מבין למה אתה מתכוון. ‏למה אתה מתכוון?

‏אתה מבין, אתה מבין, ‏נו, הפרטים לא חשובים, מה…

‏אל תתחיל עכשיו…

‏טוב, אני צריך למהר לעוד דיון, אז…

‏אם אני במקומך,

‏לך לפנינה בומבאך, תשקיע שם את המניות שלך.

‏כן, כן.

‏טוב.

‏שכוייח. ‏-שכוייח.

‏שייע.

‏יידעס.

‏שלום, אני…

‏אני הייתי שמח לקבל ממך הסברים.

‏זאת אומרת,

‏הסבר על ה…

‏אם את יכולה להסביר לי…

‏מה?

‏מה דעתך על האפשרות שאת ואני, ‏זאת אומרת, אנחנו…

‏נתחתן?

‏כן.

‏מה דעתך על דבר כזה?

‏למה צריך הסברים בשביל זה?

‏לא, לא, לא הסברים, מה את חושבת על…

‏כזה דבר?

‏אני קצת מופתעת.

‏את לא שמחה?

‏כן, אני…

‏אני שמחה, אבל…

‏לא יודעת, זה קצת מהר,

‏אני לא מכירה את הילדים שלך אפילו.

‏זאת הבעיה?

‏את יכולה לפגוש אותם עוד הערב.

‏את לא יודעת כמה הם ישמחו, יידעס.

‏כן?

‏כן.

‏אה, איזו הפתעה.

‏האמת שבאתי לקחת איזה טופס.

‏לא חשוב, לא ידעתי שאתה פה.

‏יום שלישי, סגירת עיתון, זה…

‏תמיד פה.

‏נכון, שכחתי לגמרי.

‏כן.

‏שמעתי ש…

‏ביטלתם, הצטערתי לשמוע.

‏כן.

‏זה מה שרצו משמיים.

‏מה יש להגיד?

‏טוב, לפחות את יכולה לחזור לכתוב אצלנו.

‏אני לא בטוחה שווסרמן ‏יסכים לקבל אותי בחזרה

‏אחרי מה שעשיתי לו.

‏תשמעי, אנשים ביטלו את המנוי ‏כשאת הפסקת את הסיפור,

‏עשרות, לא שניים-שלושה.

‏כן?

‏אוקיי.

‏האמת ש…

‏בדיוק נזכרתי בפגישה שהייתה לנו.

‏במלון.

‏את רוצה להמשיך לפגישה שנייה?

‏אתה זה שלא רצית להמשיך.

‏אפשר להתווכח על זה, אבל…

‏למה לא בעצם?

‏כן, נכון.

‏למה לא בעצם?

‏באמת?

‏באמת.

‏באותו מקום?

‏דווקא לא, אולי נתחיל מחדש.

‏כן.

‏יופי.

‏זה היה בערך שבוע אחרי שבעלי נפטר.

‏נוקשים בדלת.

‏אני פותחת ומי עומד מולי?

‏אדם חרדי שמעולם לא פגשתי.

‏לפני שנה וחצי חלה בעלי עם המחלה הידועה.

‏קיווינו שיהיו לנו עוד ‏שנים טובות וארוכות ביחד.

‏אבל לצערנו ריבונו של עולם רצה אחרת.

‏ופתאום

‏נכנס איש

‏ומביא לי מתנה מבעלי

‏והוא אמר לי שהוא חבר טוב של בעלי.

‏חשבתי לעצמי, לבעלי היו הרבה חברים טובים,

‏הנחתי שהוא אחד מהם.

‏ואז הוא הוציא מכיסו קופסה קטנה, ‏קופסת תכשיטים

‏ומראה לי זוג עגילי זהב

‏עם יהלומים גדולים.

‏כל כך שמחתי.

‏בימיו האחרונים בבית החולים ‏בעלי בקושי יכול היה לדבר.

‏וזה שהוא חשב עליי,

‏חשב להביא לי תכשיט,

‏שרשרת יקרה

‏ושהוא חשב עליי, נהייתי מאושרת מאוד.

‏מיד שילמתי לו את כל הסכום.

‏לא טוב, שטיסל, ממש ממש לא טוב.

‏אני אוהבת יהלומים, ‏איזו אישה אינה אוהבת יהלומים?

‏כן, כן.

‏אתן זוכרות כמה שילמתן לו?

‏כמה שאני זוכרת זה היה סביב 7,000 יורו.

‏זאת הייתה שרשרת יקרה עם יהלום,

‏ואני כל הזמן עונדת את זה.

‏העגילים.

‏שאלה לגברת, ברשות כבוד הדיינים.

‏כן.

‏האם המשכת לענוד את השרשרת ‏גם אחרי שהבנת שזה לא מבעלך?

‏זאת מתנה מבעלי, אני הולכת עם זה כל הזמן.

‏את זה הוא קנה לי.

‏לא משנה מה אומרים, זו מתנה ממנו.

‏זה הכול, כבוד הדיינים.

‏דקה, אתן לא כועסות על האדון הזה?

‏מה פתאום, להפך.

‏מה? מה הפשט?

‏כבר עברו שלושה חודשים מאז שבעלי נפטר

‏והוא עדיין מגיע, שואל אותי לשלומי

‏ומביא לי מרק חם.

‏הוא מכין לי כוס תה כמו שבעלי היה מכין לי.

‏הוא סיפר על הצרות עם אשתו

‏ואני סיפרתי לו על החיים שלי.

‏אימא!

‏אני רוצה לשלם על הזמן שהוא נותן לי.

‏לא, הוא לא הסכים בשום אופן, ‏בשום אופן לא הסכים.

‏הוא אפילו תיקן את הרדיו הישן שלי, אז מה?

‏יהודי כל כך נחמד.

‏רגע, רגע, אימא… ‏-אדם עם נשמה חמה ולבבית, ממש.

‏כן, מסתמן שהוא שיקר,

‏אבל אתם יודעים מה,

‏זה לא מפריע לי.

‏נוחעם הוא הצדיק היחיד

‏שעזר לי באותה תקופה.

‏רק רגע, רק רגע, אימא…

‏בבקשה לא להתערב, הרב וורמוט.

‏רק שאלה קטנה, כבוד הדיינים. ‏-כן.

‏אימא,

‏את שוכחת שכעסת עליו מאוד

‏כשהבנת שלא אבא קנה את זה?

‏את לא זוכרת?

‏שאני אכעס עליו?

‏אני כועסת על אבא שלך ‏שלא קנה ולא שילם על זה.

‏א ברוך…

‏הו.

‏כבוד בית הדין,

‏יש לנו פה עוד תובעת חשובה, חשובה מאוד,

‏הרבנית מכירה את התכשיט שלנו מקרוב

‏והיא תשמח לספר כמה דברים, כן?

‏כן, אני שומע.

‏בזריזות, בבקשה. בזריזות.

‏לא טוב, שטיסל, ממש ממש לא טוב.

‏כבוד הדיינים,

‏אתם צריכים להבין ‏שעברה עלינו שנה לא פשוטה בכלל,

‏כנראה השנה הכי קשה שהייתה לי בחיים,

‏אהרל'ה סבל מכמה בעיות, כולנו סבלנו איתו.

‏בלעדיו גם סבלנו,

‏היה סבל רב.

‏וכשהוא הגיע אליי לשבעה עם השרשרת הזו,

‏כביכול מתנה מאהרל'ה,

‏הרגשתי פעם ראשונה אחרי הרבה מאוד זמן

‏כאילו אלוהים שולח לי איזה סימן,

‏כמו פרח שיוצא,

‏שאתה יודע שמגיע כבר סוף החורף.

‏נו, תכלס.

‏כן, זה…

‏זה בדיוק העניין.

‏הוא נתן לי תקווה,

‏הוא אמר לי דברים יפים,

‏נתן לי להרגיש כאילו למישהו אכפת ממני,

‏מישהו רואה אותי.

‏הוא ניצל את התמימות שלי,

‏הוא ניצל את המצוקה שהייתי בה,

‏לקחתי את הלב שלי,

‏שמתי בידיים שלו

‏ואני חושבת לעצמי, מה זה היה כל הדבר הזה?

‏מסתכלת עליו כשהוא יושב כאן ‏ואני לא מצליחה להבין

‏מה זה היה כל מה שהיה בינינו.

‏זה הכול היה שקר?

‏סיפורי סבתא?

‏אתה רימית אותי, נוחעם.

‏אתה רימית את הלב שלי.

‏שאלה קטנה, כבוד הדיינים,

‏כמה כסף הוא לקח לך על השרשרת הזאת?

‏הוא לא לקח לי כסף, הוא נתן לי את זה במתנה.

‏מוריי ורבותיי

‏כמו שאפשר להבין,

‏שלא מדובר ברמאות במובן ההלכתי של המילה,

‏זה יותר…

‏מעשיות נשים,

‏רגשות.

‏ליבי?

‏שלום, חנה.

‏את סיפרת למישהו על ההסכם בינינו?

‏לא, מה פתאום.

‏את בטוחה?

‏בטוחה לגמרי.

‏מה קרה?

‏מה שלומך?

‏אני בטוב, ברוך השם.

‏עדיין?

‏אה?

‏"ברוך השם" אמרת, את לא שוכחת מאיפה באת.

‏אה, זה. לפעמים… לפעמים אני שוכחת,

‏אבל יש פה מספיק דברים שיזכירו לי.

‏כן.

‏אני אגש ישר לעניין,

‏כמו שסיפרתי לך בטלפון, אני עיתונאי,

‏אני עובד בימים האחרונים על תחקיר שעוסק בך.

‏בי?

‏כן. ‏-איזה כבוד.

‏קיבלתי מידע עלייך ש…

‏מציג אותך באופן די בעייתי,

‏ואני פה…

‏כדי לספר לך על הממצאים שלי ‏ולשמוע את התגובה שלך.

‏רגע, רגע, אני עכשיו בריאיון?

‏לא, ממש לא, אני מקליט את השיחה בינינו

‏ואעשה בה שימוש אם יהיה לה ערך, ‏אבל זה לא ריאיון.

‏אתה לא חושב שכדאי להגיד לבן אדם ‏דבר כזה מראש?

‏לא הסתרתי לרגע את זה שאני עיתונאי.

‏זה נכון.

‏בקיצור,

‏במה מדובר?

‏השם ליבי שטיסל מצלצל לך מוכר?

‏אני לא הוצאתי את זה, הוא התקשר גם אליי ‏ואני אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר.

‏אז למה לא סיפרת לי?

‏מה יש לי לספר לך?

‏שהוא התקשר אלייך.

‏אני לא יודעת, לא…

‏את באמת רוצה לדעת למה?

‏כן, אני רוצה.

‏החתן שלי ביטל את השידוך שלנו ‏בגלל העיתונאי הזה.

‏מה? מה זתומרת, מה הקשר?

‏אני לא סיפרתי לו על הספר שאת מוציאה,

‏הוא גילה על זה כשהעיתונאי הזה התקשר אליי.

‏לא משנה. ‏-אני מבינה, אבל מישהו סיפר לו וזו לא אני.

‏אני מצטערת על זה, אבל

‏אני לא הוצאתי את זה.

‏אוקיי, אני מאמינה לך.

‏קרה לי דבר מוזר בדרך לפה.

‏יצאתי מאוחר מהישיבה

‏ואז ראיתי שאני לא אספיק להגיע בטראם,

‏אז עצרתי מונית.

‏אוקיי.

‏אני נכנס פנימה, אני מתיישב ואני…

‏אני עוצם את העיניים ואני לא מאמין,

‏כי היה שם במונית את הריח של אימא שלי.

‏מה זה אומר הריח שלה?

‏אני בעצמי לא הבנתי,

‏אבל היה איזה ריח כזה, משהו ששייך לה, ש…

‏הריח שלה מאז שהייתי ילד.

‏אולי זה בושם.

‏תקשיבי, אז אני אומר לנהג

‏"יש פה איזה ריח במונית שלך, ‏אתה יודע אולי מה זה הריח הזה?"

‏אוקיי ו…

‏והוא מגיש לי את היד ואומר לי להריח.

‏הרחת? ‏-והרחתי,

‏וזה היה הריח שלה אחד לאחד,

‏כאילו היא נמצאת לידי

‏ו…

‏ואז הוא אמר שזה קרם ידיים שלו, ‏קוראים לזה "פריחת התפוז" ו…

‏מסתבר שאפשר להשיג את זה ‏פה בכל בית מרקחת.

‏בוא נלך לקנות.

‏כן, זה גם מה שאני חשבתי ‏אבל הוא אמר שאולי, אולי עדיף לי לא…

‏לא לקנות את זה.

‏למה?

‏כי זכרונות זה דבר חשוב ‏ולא כדאי לשחק עם זה, זה מה שהוא אמר.

‏איזה ריח זה? אתה יכול לתאר אותו?

‏מצחיק שאת שואלת.

‏למה?

‏כי זה כאילו ריח של בושם כזה, ‏אבל בעצם עם קצת ריח של גרביים.

‏נראה לי שבכל ריח טוב מתחבא איזה…

‏זיכרון חמקמק של…

‏של ריקבון.

‏חושבת?

‏משהו שהוא גם דוחה וגם מושך באותו אופן.

‏את במקרה סופרת?

‏לא, לא.

‏אולי תחשבי על זה.

‏אני אשקול.

‏אתה לא מבין איזה בלגאנים ‏עם חנה ויינברגר, הסופרת.

‏מה איתה?

‏היא זכתה עכשיו בפרס ברנהיים בספרות. ראית?

‏לא, לא, מה זה אומר?

‏זה הפרס הכי חשוב בבלגיה לספרות.

‏אה, ברכות.

‏אז זה בעצם…

‏זה פרס שלך, אז אולי צריך לעשות…

‏להרים לחיים לכבוד זה.

‏רגע, לא, תקשיב.

‏לפני כמה ימים הייתי בדיוק ‏עם יויליש ואני מקבלת טלפון,

‏איזה עיתונאי מהטלוויזיה שאל אותי ‏אם אני כתבתי את הספר.

‏מה?

‏כן ויויליש לידי ו…

‏נהייתי לבנה,

‏לא היה לי מושג מה להגיד.

‏מה…

‏ומה אמרת?

‏אמרתי לו שאין לי מושג ‏על מה הוא מדבר וניתקתי לו.

‏ככה גם יויליש גילה על זה.

‏מה?

‏לא משנה.

‏מה יש להתעסק במה שהיה? זה הכול משמיים.

‏אני מניחה שאחרת לא היינו יושבים פה עכשיו.

‏ליבי.

‏מה?

‏אני לא סיפרתי לך את האמת.

‏על מה?

‏זה אני דיברתי איתו.

‏עם מי?

‏עם העיתונאי הזה.

‏מה?

‏כן, אני יודע, זה הדבר הכי נורא ‏שיכולתי לעשות ואת…

‏את לא מבינה כמה הצטערתי על זה ‏וכמה אני עדיין מצטער על זה,

‏אבל אני לא חושב שיכולתי לעשות שום דבר אחר.

‏אני לא מבינה, מה זאת אומרת ‏לא יכולת לעשות שום דבר אחר?

‏אני יודע, זה נשמע לא טוב, אבל…

‏אני לא יכולתי להאמין שאת מוותרת ככה

‏על החלום הכי גדול שלך ובשביל מה? בשביל מי?

‏זה לא עניינך.

‏באיזה זכות בכלל אתה חושב ‏שאתה יכול לעשות דבר כזה?

‏תראי, אני פוגש בחורה

‏שמהרגע הראשון שקראתי את המילים שלה

‏היא דרכה לי על הלב, ‏היא דרכה ומחצה כמו שמוחצים ענבים

‏והיא לא רואה אותי בכלל,

‏כבר כמה חודשים היא לא רואה אותי

‏ולא משנה מה אני אעשה, מה אני אגיד,

‏אני שקוף מבחינתה,

‏כי היא חושבת בכלל על בחור אחר,

‏בחור שלא אכפת לו ממנה,

‏והיא לוקחת את החיים שלה ‏ואת הכישרון המדהים הזה שלה

‏והיא שמה אותם ביד של הבחור הזה ‏ומסכימה שהוא יחליט בשבילה,

‏היא מסכימה שלא לכתוב יותר לעולם ‏ואני יכול לשתוק על זה?

‏ומה איתך?

‏מה זאת אומרת?

‏אתה יותר טוב ממנו?

‏אתה הרבה יותר גרוע.

‏אתה פשוט החלטת בשבילי ‏ואפילו לא שאלת אותי לפני.

‏אתה בטוח שאתה יודע ‏יותר טוב ממני מה טוב בשבילי.

‏הוא לא ביקש ממני כלום, אני החלטתי בעצמי.

‏הוא ביקש ממני שאני לא אעשה את זה,

‏שאני אמשיך לכתוב

‏ואני, אני זאת שהחלטתי לעזוב הכול,

‏אבל אתה פשוט החלטת מה טוב בשבילי ‏ואפילו לא שאלתי אותי לפני.

‏ואתה עוד אומר לי אחרי זה ‏שלא יכולת לעשות שום דבר אחר?

‏זה מה שהרגשתי.

‏בסדר, לילה טוב.

‏והיות וכך אנו קובעים

‏כי אין עילה לטענות של התובע

‏לדרישה לכתב סירוב.

‏בית הדין רואה לנכון לנזוף בתובע ‏על הניסיון להוצאת שם רע,

‏ופוסק על התובע לשלם ‏פיצויים לנתבע על עוגמת הנפש.

‏שני הצדדים יבחרו בורר

‏שיפשר ביניהם ויכריע על סכום הפיצוי.

‏אני לא מבין, ‏כבוד הדיינים איך יכול להיות ש…

‏בבקשה, נא לכבד את בית הדין.

‏כבוד בית הדין, אפשר רגע להגיד משהו?

‏כן, בבקשה.

‏אני מודה לבית הדין על הפסק,

‏אבל האמת היא, מוריי ורבותיי,

‏שאני לא צריך לקבל כלום מהרב וורמוט.

‏בסך הכול הכוונה שלו הייתה לטובה.

‏נו, אם ככה,

‏הכול בא על מקומו בשלום.

‏יש דבר אחר שאני אשמח לבקש בכל זאת,

‏אם הוא יסכים זה מספיק לי ‏ואם לא, זה גם בסדר.

‏כן, אני שומע.

‏הו, הרב שטיסל, כמובן.

‏ברוכים הבאים לסאונה.

‏זאת המגבת שלך וזה סט לטיפוח אישי.

‏בבקשה. ‏-שכוייח.

‏יום נעים, הרב שטיסל.

‏בבקשה.

‏דיברתי עם עורך הדין של ההוצאה, ‏הוא אומר שאין לי מה לחשוש.

‏אין לו שום דבר.

‏הוא מנסה לדוג, כי הוא מריח משהו.

‏אבל זה באמת, עדיף לא להעיר ‏את הדוב, את מבינה מה אני אומרת?

‏כן.

‏מה… מה שאת חושבת.

‏אני… אני ממש מתנצלת על זה.

‏בואי נשכח מזה ונקווה לטוב, בסדר?

‏הערב יש אירוע השקה של הספר,

‏ההוצאה אמורה להעניק לי ‏את הפרס שהוא קיבל וחשבתי…

‏אני יודעת שזה…

‏לא קל לך, אבל אולי בכל זאת…

‏אולי תרצי לבוא?

‏שתראי כמה אנשים אוהבים את הספר שלך,

‏גם אם הם לא יודעים שאת כתבת אותו,

‏פשוט תראי כמה הם אוהבים אותך.

‏אני לא…

‏אני לא בטוחה ש…

‏נראה לי…

‏אני חושבת שזה רק יכאיב לי.

‏את יודעת, הספר הראשון שהוצאתי "מאלייך",

‏אז אני והמו"ל, היו לנו המון המון ויכוחים.

‏על מה?

‏כל דבר. על השם, על העטיפה, כן?

‏הוא החליט לשים איזה קיטש חרדי על העטיפה,

‏ציור של מפל.

‏אוקיי. ‏-לא משנה, זה שטויות,

‏זה לא מה שהכי כאב לי. ‏את יודעת מה הכי כאב לי?

‏נו.

‏שהוא לא הבין שכל מילה בספר הזה

‏זו חתיכה מהנשמה שלי.

‏פשוט לקח את הנשמה שלי

‏וברגל גסה עשה איתה מה שהוא רוצה.

‏זה עצוב.

‏ואני יודעת שזה בדיוק מה שאת מרגישה.

‏אני יודעת, זה דבר נורא מה שאני עשיתי לך

‏וחשוב לי שתדעי שאני יודעת מה את מרגישה

‏נו, כולם סיימו? כולם שבעו?

‏יפה, בואו נזוז.

‏חני, מתוקה, את עוזרת לאחיך? ‏-יוס, תן לי יד.

‏תגידו, מה אתם אומרים על טיול קטן לקרוסלה? ‏-כן.

‏ליבי.

‏שלום, טאטי.

‏מה,

‏איפה את מסתובבת בשעות כאלה?

‏פגשתי חברה טובה.

‏נו, באמת, את יכולה להגיד לטאטי את האמת.

‏פגשתי חברה טובה, באמת.

‏נו, גם אני חברה טובה.

‏מה קורה איתך? ספרי לי.

‏נפגשתי השבוע עם בוראך, הקשבתי לך.

‏נו.

‏היה מדהים.

‏הוא חכם והוא חמוד

‏ויש לנו על מה לדבר.

‏אבל?

‏אתה יודע מה הוא אמר לי?

‏שמאז שאני מכירה אותו

‏לא ראיתי אותו,

‏הוא היה שקוף בשבילי.

‏את יודעת מה, הוא צודק,

‏גם אני ניסיתי להגיד לך את זה ולא פעם אחת.

‏אבל אתה יודע מה האמת? ‏-הו,

‏נו, מה האמת?

‏האמת היא שהוא זה שלא ראה אותי,

‏הוא לא רואה אותי גם עכשיו.

‏הוא רואה את הכישרון שלי, ‏הוא רואה את היופי שלי כנראה,

‏אבל הוא לא רואה אותי.

‏למה את חושבת ככה?

‏אלה החיים, טאטי.

‏אני עייפה, אני אלך לישון. ‏-לכי לישון שטערצאלע שלי,

‏אבל לפני זה אני רוצה להגיד לך דבר אחד,

‏את יודעת למה אני כל כך אוהב אנשים?

‏נו.

‏כי יש בהם משהו אנושי.

‏יש בזה משהו.

‏ליביקו, אין בעולם הזה ‏בן אדם אחד שהוא מושלם.

‏את לא מושלמת, אימא שלך לא מושלמת,

‏אפילו אבא שלך לא מושלם.

‏מה זה לא מושלם… רחוק מלהיות מושלם.

‏אבל את יודעת מה, ‏זה מה שעושה אותנו בני אדם.

‏בני אדם,

‏יושבי חושך וצלמוות.

‏אתה אוהב אנשים, טאטי.

‏אתה באמת באמת אוהב אותם.

‏עזבי, מה יש לאהוב אנשים?

‏לא מפסיקים לדבר,

‏נודניקים אחד אחד, חושבים שמגיע להם משהו.

‏רשעים ארורים.

‏מאדאם בומבאך.

‏מה?

‏אפשר…

‏את יודעת, מאדאם בומבאך, ‏לפעמים הקדוש ברוך הוא

‏מסובב את הדברים ככה שהכול יהיה ברור.

‏ואני הבנתי היום דבר אחד,

‏דבר אחד מאוד ברור.

‏מה?

‏אני רוצה להתחתן איתך מאדאם בומבאך,

‏אני רוצה לחיות איתך

‏ואני רוצה לנהל את המסעדה יחד איתך,

‏זה כל מה שאני רוצה.

‏באמת? ‏-בטח שבאמת.

‏מה, נראה לך שבאתי לפה לספר לך שקרים?

‏איך הגעת למסקנה הזאת?

‏אני אגיד לך משהו, מאדאם בומבאך,

‏את יודעת, בחיים מאוד מאוד חשוב ‏להפריד בין עיקר לטפל,

‏ותמיד, תמיד, תמיד, תמיד…

‏להתמקד בטפל.

‏כמובן שמבט כזה ‏תמיד יהיה מבט של אאוטסיידרית,

‏מישהי שלעולם לא תוכל להשתייך,

‏אבל בשלב מסוים גם מחליטה ‏שהיא כבר לא רוצה להיות שייכת.

‏תסלח לי רגע.

‏איך לך מושג כמה שאני שמחה שבאת.

‏כל כך קיוויתי שברגע האחרון תשני את דעתך.

‏אני גאה להזמין לבמה ‏את מי שאחראית לספר הקסום הזה,

‏חנה ויינברגר, בבקשה.

‏גבירותיי ורבותיי,

‏אורחים נכבדים,

‏סופרים, חברים ועיתונאים.

‏תודה שאתם פה הערב איתי.

‏אני עומדת מולכם עכשיו, מלאה באהבה

‏ומוקפת בניחוח המשכר ‏של המילים שאתם מרעיפים עליי.

‏ביליתי אינספור לילות מחיי ‏בטווייה של מילים,

‏בבניית סיפורים שהסעירו את נפשי,

‏אבל הספר הזה, שבעבורו אני מקבלת את הפרס,

‏הוא לא עדות למקוריות או לאותנטיות שלי,

‏אלא לשקר גדול ‏שיושב לי על הנשמה וחונק אותה.

‏הערב,

‏אני בוחרת לספר לכם את האמת.

‏אני לא המחברת האמיתית של הספר שקראתם.

‏זה ספר ששייך למישהי אחרת,

‏מישהי שהברק שלה הוא זה שראוי לאהבה שלכם.

‏מי שכתבה את הספר הזה

‏היא בחורה צעירה שנמצאת כאן הערב.

‏קוראים לה

‏ליבי שטיסל.

‏הפתעה.

‏אני לא מאמינה. מרציפן?

‏ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ‏שהכול נהיה בדברו.

‏אמן.