Original subtitles

‫חם היום.

‫אתה זוכר ניסים, איזה צרות ‫היו לנו בימים כאלה?

‫עכשיו יש מים זורמים.

‫אתה לא תאמין, אתה פותח ברז ‫ויש מים.

‫ארבעים שנה זה הרבה זמן.

‫ואיך זה עף.

‫לנכדה שלנו קלרה, נולדה עוד בת.

‫הם הרבה עכשיו, אני כבר ‫לא סופרת אותם.

‫בונים בתים חדשים בוואדי.

‫אני צריכה לעלות עכשיו על הגג

‫בשביל לראות את זריחת הלבנה.

‫אני מזקינה ניסים.

‫ככל שאני מזקינה יותר ‫הכל נראה יותר מצחיק.

‫אנשים חושבים שהם יחיו לנצח.

‫אנחנו יודעים שזה לא כך, נכון?

‫ניסים.

‫מדוע קראו לי בשמו?

‫כדי שהוא לא ירגיש בודד כל כך.

‫אבל איך זה שהוא מת כל כך מזמן?

‫ואת עדיין חיה?

‫כדי שתוכל לשאול כפרה שלי.

‫בת כמה את?

‫אינני יודעת.

‫אבא אומר שאת בת 105.

‫איך הוא יכול לדעת?

‫אל תספר לאף אחד,

‫אבל אני בת 666.

‫לא, באמת.

‫בת כמה את?

‫אני זקנה יותר ביום אחד ‫משהייתי אתמול.

‫אני לא רוצה שתמותי.

‫אף פעם.

‫סבתא רוזה.

‫מה אני שומעת? ‫את לא רוצה לקום?

‫אני עייפה בתי. ‫תתני לי לנוח.

‫את תמיד קמה ראשונה אמא. ‫את חולה?

‫אני לא חולה, אני פשוט ‫לא רוצה לקום.

‫תפסיקו לקשקש ותנו לי לחיות.

‫תמיד יושב עם נשים.

‫לך לשחק ועזוב את סבתא לבד.

‫תני לו להישאר בתי.

‫כבר 40 שנה מאז שהלך.

‫40 שנה במדבר כמו בני ישראל.

‫אני כבר רואה את ארץ השבועה ‫מן העבר השני.

‫אתה דומה לו.

‫אתה נראה בדיוק כמוהו, כשבא אלי ‫בפעם הראשונה ועמד בדלת.

‫כשאני רואה אותך עכשיו אני ‫יודעת שזה לא היה חלום.

‫פרח רענן היית.

‫צעיר. יפה.

‫למה אלוהים, למה?

‫למה לא אני במקומו?

‫שקט אישה. ה' נתן ה' לקח. ‫-יהי שם ה' מבורך.

‫דוד, אחיך.

‫אחיך הצעיר, כמה אהבת אותו. ‫נכון, דוד?

‫למה? למה הלך מאיתנו?

‫דרכי אלוהים נסתרות.

‫הוא אסף את רפאל תחת כנפיו. ‫-היה איש טוב, רפאל.

‫איש שמח.

‫ינוח בשלום על משכבו. ‫-אמן.

‫אלי. אלי, גם אתה בוכה?

‫מה תעשה עכשיו בלעדיו?

‫עם מי תעבוד עכשיו?

‫כמו אחים הייתם. יותר מאחים.

‫כן, הוא היה בן אדם חרוץ.

‫מה לעשות, רג'ינה? ‫-גם אותך השאיר.

‫עזוב אותך אלמנה, אלמנה צעירה, ‫בלי ילדים.

‫מה אנחנו? איזה חיים?

‫למה דווקא הטובים הולכים?

‫בני, העולם הזה כמו פרוזדור.

‫אנחנו הולכים מבית אחד ‫אל בית אחר.

‫ואם יש בנו חוכמה, יהיה לנו ‫הבית החדש יפה מהקודם.

‫כמעט 21.

‫אוי רפאלי, לו רק השארת לי ‫נכד אחד לנחמה לי בזקנתי.

‫מספיק רג'ינה. הרי יש לך ‫כבר עשרה נכדים.

‫אבל בן זכר מרפאל?

‫מי ירצה אותך?

‫אלמנה בת 21, כבר לא צעירה.

‫אלמנתך רפאל, מה יהיה עליה?

‫מי יגאל את שמך?

‫הוא?

‫ניסים, אתה רק בן 11.

‫איך הוא יוכל לקחת אותה?

‫הוא לא מוכרח, נכון?

‫אני צריכה לחכות שבע שנים.

‫על מה את מדברת? ‫-על שבע שנים.

‫זה לא עבודה בשביל גבר.

‫אומץ.

‫אומץ חביבתי.

‫ליבי בוכה איתך.

‫לכי שבי, אני אדאג לכל.

‫אדרבה. זה מה שאני אומר.

‫החכמה העליונה. ‫והקרן קיימת לעולם הזה.

‫קרנות דרושות לקידום הלימודיות.

‫אתה אומר. אדרבה, זאת הוכחה ‫ליתרון החומר על האדם.

‫בלי קרנות, כלומר ממון.

‫אם אין קמח, אין תורה.

‫קיומו של אדם, מה הוא?

‫הבן יענה...

‫ובכן? -ובכן. מה טוב בכרס מלאה, ‫אם אין בינה בקודקודך?

‫ובכן.

‫מה שלומך אתי? ‫-אני חיה, תודה.

‫אני רואה. -אם אתה רואה כבוד הרב, ‫מדוע אתה שואל?

‫שומע אני בקולך כמו נטף מרירות.

‫אתה רואה ואתה שומע.

‫תדעי מה היא המידה ‫היפה ביותר, בתי?

‫לא. אתה תגיד, כבוד הרב.

‫סבלנות. בלא סבלנות,

‫גם המידות האחרות לא תלמדנה.

‫סבלנות יפה לבתולות זקנות, ‫אבל אין בה שמחה.

‫שלמה המלך אמר, עת לחבוק ‫ועת לרחוק מחבק.

‫אני מרחיקה מחבק כבר הרבה זמן.

‫היי סבלנית, בתי, הכל יבוא בזמנו.

‫לכל זמן ועת לכל חפץ. ‫-לזמן אין סבלנות.

‫אני אהיה זקנה ולא יהיו לי ילדים.

‫עלינו להמתין קצת, ‫עד שניסים יתבגר

‫עד שיהיה בר דעת ‫ואז הוא יחליט... -הוא יחליט?

‫ואני?

‫לי אין שכל בשביל לחשוב?

‫אני אינני ברת דעת.

‫זה עדין, בתי.

‫כן, זה עדין.

‫איזה מזל יש לי. ‫איזה שקט, אה?

‫הקפה מוכן?

‫היידה, קום. ‫מה אתה חולם? לקום.

‫כבר פתחת את הפה הגדול שלך? ‫מה הוא עשה לך?

‫את קוראת לי בשמות בבית שלי? ‫-האוכל! -אה, רגע.

‫תתביישי לך, גונבת אוכל ‫מהאבא שלך?

‫שקט אישה. שקט.

‫איך יכול להיות פה שקט? ‫-תביא קפה.

‫לא מספיק אתה וארבעת הילדים שלך,

‫וגם האמא שלך, וגם אחיך הטיפש.

‫למה? למה לא ייקח ‫אותם שלמה אצלו?

‫אני לא יכולה יותר, לא יכולה.

‫שקט אישה. שקט!

‫כן, תגיד לה שתסתום את הפה שלה.

‫אח, איזה מזל יש לרוזה. ‫אלמנה עם בית ריק.

‫למה? למה שלא תיקח אותה אצלה?

‫אותך ואת הבן שלך ‫שאוכל כמו ארבע. ארבע!

‫רק לא אצל רוזה, דוד. ‫-די, מספיק נשים, מספיק!

‫לי יש זכות להיות פה ‫וזה הבית של הבן שלי.

‫אבל הוא גם בעלי.

‫אמרתי מספיק!

‫תראו אותו. תראו אותו ‫איך הוא שותק.

‫אתה לא מרחם על ‫האמא שלך, אה?

‫היא לא תיקח אותך ממני. ‫שלא תתחתן איתה!

‫אתה עוד תינוק.

‫לא תתחתן איתה.

‫היא עקרה, רחם יבשה. ‫אני יודעת.

‫איך את יודעת, ‫אולי זה הבן פורת שלך?

‫הבן שלי היה גבר, ‫כל הבנים שלי גברים.

‫נכון, ציפור שלי?

‫אני אתחתן איתה!

‫ראית אותה? ‫-זאת האלמנה רוזה.

‫מה היא חושבת לעצמה?

‫בשביל מה כל זה?

‫את עובדת קשה.

‫בואי, תנוחי קצת. ‫-אני אוהבת לעבוד.

‫אני שומעת אותך כל הלילה. ‫-זה מפריע לך לישון?

‫לא, אני לא דואגת לשינה שלי.

‫אני לשינה שלי לא דואגת.

‫תראי, את עובדת בבוקר בחוץ.

‫בלילה, תופרת בבית. ‫איך את יכולה?

‫אני מוכרחה. הקפה מצוין.

‫לבריאות חביבתי, לבריאות.

‫אישה, לא טוב לה לעבוד.

‫בשבילי זה טוב.

‫העבודה טובה לגברים.

‫האישה צריכה להיות בבית.

‫לפנק את הבעל, להביא ילדים.

‫טוב, אני יודעת, ‫אני יודעת.

‫תראי...

‫המתים לקבר.

‫והחיים? לחיים.

‫את רוצה לשמוע משהו?

‫אני יודעת מה את רוצה לספר לי.

‫תשמעי, הבחור הצעיר ההוא ממש... ‫-צעיר.

‫טוב, הוא לא...

‫הוא לא כל כך צעיר, ‫אבל הוא גבר. ממש גבר.

‫תראי, אז כשהוא ראה אותך ‫בשוק הבשמים.

‫הלב שלו נהיה אש.

‫לא יכול לישון בלילה.

‫אמר לי: ג'מילה, האישה הזאת,

‫השושנה האדומה הזאת, ‫הוורד הצעיר הזה.

‫העיניים השזיפים האלה. ה...

‫לא. שזיפים, הוא לא אמר. ‫אבל... שקדים.

‫שקדים, הוא אמר. הוא אמר.

‫תראי, אם את רוצה...

‫אני יכולה לסדר לכם בפגישה אצלי.

‫לא ג'מילה.

‫איך את יכולה בלי גבר?

‫אני יכולה.

‫לא מאמינה לך.

‫אישה...

‫אישה לא טוב לה בלי גבר.

‫מספיק ג'מילה, אי אפשר.

‫למה אי אפשר?

‫אני לא חופשיה, יש לי ארוס.

‫ארוס?

‫או אני, או הוא.

‫הוא רצה להרוג אותי.

‫תבקש סליחה ניסים, ‫זה הבית שלה.

‫מה קרה?

‫אותו תשאל מה קרה. ‫גנב, רוצח, עלוקה.

‫הם מוצצים את הדם שלי.

‫אני לא יכולה יותר.

‫אני לא יכולה, ‫אני הולכת לאמא שלי.

‫ילדים, שלא תעיזו לעזוב ‫את השמלה שלי.

‫אתם שומעים?

‫למה אתה שובר את ליבי?

‫תבקש סליחה. ‫-סליחה?

‫אני לא רוצה סליחה.

‫עונש. עונש מגיע לו!

‫קודם כל, הילדים למיטה. ‫ואת אישה, למטבח.

‫אני רוצה עכשיו לאכול.

‫אין אוכל.

‫אמא שלך ואחיך אכלו את הכל.

‫את בשרי הם אוכלים.

‫היידה, שילכו לפרינססה רוזה.

‫בסדר, אני אלך.

‫שתשמח אשתך במותי.

‫אני אלך אל החומה,

‫לזרוק את עצמי מהחומה.

‫יותר טוב לי למות מאשר ללכת ‫אצל הגאוותנית הזאת.

‫היא הרגה לי את רפאל.

‫היא תהרוג לי את ניסים. ‫-די, מספיק!

‫אמרתי, הילדים למיטה.

‫היידה, למיטות.

‫למיטות.

‫מי שם? -זה אני.

‫אה, זה אתה?

‫אמרתי שזה אני.

‫אני זה יכול להיות כל אחד.

‫לא. זה אני.

‫מה אתה עושה כאן?

‫את יפה כל כך.

‫השיער שלי. -למה את מכסה ‫את השיער?

‫זו אני.

‫אבל אתה עוד ילד, ‫זה באמת לא חשוב.

‫אני לא ילד.

‫השיער שלך יפה, ‫את תמיד מסתרקת בלילה?

‫באת כל כך מאוחר ‫לשאול אותי שאלות? -לא.

‫טוב.

‫באתי להתחתן איתך ‫ולהישאר איתך לתמיד.

‫כמה נחמד.

‫אבל אינך יכול להתחתן איתי עדיין.

‫אינך בר דעת.

‫תחזור אלי בעוד שבע שנים.

‫לך הביתה ילד.

‫אין לי בית ואני לא ילד.

‫פשוט פה מיותר.

‫אף אחד לא רוצה אותי.

‫עכשיו גם את.

‫טוב, אני אלך.

‫זה טוב. -תודה לך.

‫אני שונא את האוכל שלה, ‫אני שונא גם אותה.

‫גם לא אוהבת אותי, ‫גם לא אוהבת אותך. -באמת?

‫כן, היא אומרת שאת גאוותנית.

‫לא, אמא אמרה.

‫כן, את באמת. ‫-גאוותנית?

‫את גאה. כמו הנסיכה הלבנה.

‫זה נכון שהרגת את רפאל?

‫השיעול הרג את רפאל.

‫אמא אומרת שאת הרגת אותו, ‫ושתהרגי גם אותי.

‫אז למה לא תלך עכשיו, ‫אחרי שאכלת?

‫אמך תדאג. ‫-אני לא חוזר לשם.

‫אתה לא יכול להישאר פה.

‫טוב, אני אלך.

‫לאן תלך? ‫-אני לא יודע.

‫אבל מחר אצא לחפש עבודה.

‫אני אעבוד קשה, אהיה עשיר גדול

‫ואז אני אחזור ואתחתן איתך.

‫טוב.

‫אבל כדאי שתתרחץ קודם.

‫אתה לא תוכל להיות עשיר גדול ‫עם רגליים מלוכלכות, נכון?

‫תסתכל על רגליך.

‫עוד לא התפשטת?

‫אני לא רוצה שתרחצי אותי.

‫למה? אתה כמו הבן שלי.

‫אני לא הבן שלך. אני בעלך.

‫בעלי? הוא תמיד אהב שאני ‫אשפשף לו את הגב, אתה יודע?

‫טוב, אני מסכים.

‫אבל תסתובבי קודם.

‫מותר לי להסתכל עכשיו? -כן.

‫מה זה הסימנים האלה, ניסים?

‫תגמור בעצמך.

‫תגידי לי לילה טוב.

‫אבל... -ששש.

‫רוזה. גנבת, חוטפת ילדים.

‫החזירי לי את בני.

‫זונה מופקרת, גונבת ילדים.

‫אתה שוכב במיטה שלה?

‫במיטה של אחיך המת?

‫מה קרה? -רג'ינה מצאה את ‫בנה ניסים, אצל רוזה.

‫מה קרה? -מה קרה? ‫-אל תשאלי.

‫רג'ינה מצאה את ניסים במיטה עם רוזה ‫ושוחטת אותה בסכין.

‫יש אפילו שכנים פצועים.

‫מה הצרחות האלה, נשים? ‫-נורא. -מה? -אסור.

‫מה אסור? דברי. -רוזה, היא... ‫-מה היא? המשיכי.

‫היא הייתה במיטה יחד עם האח הקטן ‫של בעלה, זכרונו לברכה.

‫האמא שלו תפסה אותם ביחד ‫במיטה, המסכנה.

‫בגרזן הוציאה את הלב שלה החוצה ‫ועכשיו היא שוחטת את הבן שלה

‫בין המזוזה והמשקוף.

‫הדם זורם שם כמו מים בתעלה.

‫הושיענו אל הרחמים, הושיענו.

‫ברוך שלא עשני אישה.

‫ימח שמך זונה מלוכלכת...

‫שקט! -זונה... ‫-מה קרה?

‫מה ק...? שקט, ‫נצרי לשונך, אישה.

‫מה קרה בתי?

‫שום דבר לא קרה. אני רוצה ‫לטאטא את הרצפה שלי.

‫תסלח לי.

‫ניסים? ‫-אני, אני...

‫ספר לי מה קרה.

‫אני לא רוצה להיות איתם.

‫אני רוצה להישאר... -כפוי טובה.

‫צפע גידלתי על ברכיי.

‫היא כישפה אותו, הצוענייה. ‫-שקט!

‫שקט אמא, תני לחכם שבתאי לדבר.

‫מה יש לך לומר בתי?

‫אני? לי אין מה לומר.

‫אם הילד רוצה...

‫אני לא ילד.

‫אם הוא רוצה להישאר,

‫אני מוכנה לגדל אותו, ‫כאילו היה בני.

‫אני לא בנך ו... -שתוק!

‫ואתה, מה אתה אומר?

‫אני לא יודע. החיים קשים, ‫יש לי ארבעה ילדים,

‫יש לי שבע נפשות לפרנס בבית. ‫-הוא קינא, זה מה שהוא.

‫היא יכולה לקחת אותו, ‫וברוך שפטרנו.

‫היא לא מפרנסת את אף אחד, ‫רק את עצמה.

‫את אל תתערבי.

‫אולי קצת, עד שילמד מקצוע, ‫יוכל להסתדר.

‫על גוויתי המתה. ‫-רג'ינה...

‫אני לא הפקיר את הבן שלי ‫עם הזונה הזאת.

‫רג'ינה! -פה תהיה קבורתי, ‫פה שאני אמות.

‫רג'ינה הירגעי. -אתם רוצים ‫להרוג אותי. אה? -הירגעי. הקשיבי!

‫ידוע לך מה כובד הנטל, בתי?

‫ובכן, טוב, לאחר שדויד נתן את הסכמתו,

‫את תערבי בפנינו בעד הילד.

‫עלייך מאכלו, לבושו, ‫גידולו וחינוכו.

‫את תפקחי על כל דרכיו.

‫ועלייך כל צרכיו, ‫עד הגיע למצוות.

‫ואז תשלחו אותו ללמוד ‫מלאכה ביד אומן.

‫וכשיגיע הזמן...

‫ישקול.

‫מה חטאתי ה'? ‫למה מגיע לי?

‫היא תהרוג לי את הבן שלי.

‫אין לי ילדים, אין לי. ‫אין לי ילדים, אין לי.

‫הביתה, הביתה נשים. ‫הביתה.

‫למלאכת ביתכם. הביתה! ‫-היידה.

‫הביתה.

‫אתה צריך לישון עכשיו. ‫-גם את.

‫אני מוכרחה לגמור את ‫השקים האלה עד הבוקר.

‫אני... -מה?

‫למה אני צריך ללמוד?

‫אני חשבתי שאתה אוהב ללמוד.

‫כן, אבל... אני רוצה לעזור לך.

‫ללמוד מקצוע ולעזור לך.

‫לא. -למה לא?

‫אני כבר חזק וגדול.

‫אתה צריך ללמוד.

‫אני גדולה וחזקה.

‫אני אדאג. -אישה לא צריכה לעבוד.

‫אני מוכרחה לעבוד.

‫ועכשיו, אם אתה באמת רוצה ‫לעזור לי, לך לישון.

‫אני אוהב אותך.

‫את מאמינה לי, נכון?

‫אני מאמינה לך.

‫אז תני לי להישאר ולהסתכל בך.

‫אני מוכרחה לגמור ניסים.

‫אני לא יכול לישון אם את ערה.

‫אני לא אגיד מילה, רק אביט בך.

‫ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה.

‫וראשו מגיע השמימה.

‫והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו.

‫ניסים, על מה דיברתי?

‫דיברתי אודות חלומו של יעקב.

‫ומהו חלום יעקב?

‫היה לו חלום בעצמו.

‫שקט.

‫אוזניים להם ולא ישמעו.

‫עיניים להם ולא יראו.

‫שקט.

‫כוונתי לכולכם.

‫לא לזוז.

‫עזוב, עזוב, עזוב...

‫איך, היא טובה? ‫איך, טובה בשבילך?

‫אתה עובד קשה בלילה במיטה?

‫מה היא מלמדת אותך, ‫מה אתה עושה לה בלילה?

‫איך, היא טובה בשבילך?

‫עזבו אותו, הוא עוד קטן. ‫הוא עוד יבש.

‫לא. הוא חזק, גדול.

‫בוא נראה מה יש לו למטה.

‫איי...

‫תן לו, תן לו, תן לו...

‫מה זה, מה אמרתי?

‫אני טובה, תורה מ...

‫לקבל מכות ולא להגיד ממי ‫אתה כבר יודע.

‫אז מקצת כהל אתה פוחד?

‫יבוא.

‫ערב טוב, אדונה רוזה. ‫-ערב טוב, אלי.

‫ערב טוב, ניסים.

‫תודה רבה. ‫-על לא דבר.

‫תיכנס, אלי. ‫-תודה רבה.

‫תשתה קפה? -לא, תודה. ‫-הוא כבר מוכן.

‫נו, ניסים, בקרוב תהיה גבר.

‫תרצה לעבוד בקרנן, ‫כמו אחיך רפאל?

‫הוא היה איש טוב, רפאל. ‫זכרונו לברכה.

‫הקפה טוב, אדונה רוזה. ‫-לבריאות.

‫תעשה לי טובה.

‫אתה ילד טוב, נכון?

‫לך אל הארמני, תגיד לו...

‫אלי אמר, שתיתן לו קופסה ‫קטנה של טבק טורקי

‫בשביל אלי. אה?

‫כשראיתי אותך בפעם הראשונה ‫הולכת ברחוב יחד עם אביך,

‫הרב אברבנאל המנוח,

‫היית בת 13.

‫היו לך שתי צמות ארוכות, ‫שחורות, מבריקות,

‫חשבתי לעצמי...

‫כל כך צעירה, כל כך אצילה ‫כמו מלכה.

‫את זוכרת שבאת לבקר בחנות?

‫לא. אותי בוודאי, את לא זוכרת.

‫באת לבקר את רפאל.

‫רפאל מת.

‫אני מבקש סליחה אדונה רוזה, ‫אם פגעתי בך.

‫אני, אני לא יודע לדבר.

‫לא הייתי מעז...

‫חיכיתי.

‫אני יודע לחכות,

‫חיכיתי...

‫עד שצער האבל יחלוף.

‫אני...

‫אדונה רוזה, אם רק תסכימי, ‫אני רוצה...

‫אני, אני אתן לך הכל. ‫הכל, אם רק...

‫אבל אדון אליהו...

‫אדונה רוזה, רק רמז.

‫צעד קטן. תגידי כן. ‫אפילו, אפילו אולי.

‫אני... קום, אתה לא מבין.

‫אני מצטער, אדונה רוזה.

‫אני לא רוצה ללכת.

‫לך אל הארמני, ניסים, ‫והבא את הטבק לאדון אליהו.

‫אני מצטער, אדונה רזה.

‫שבת שלום.

‫שבת שלום ומבורך.

‫יום השישי. ויכולו השמים והארץ ‫וכל צבאם.

‫ויכל אלוהים ביום השביעי, ‫מלאכתו אשר עשה.

‫וישבות ביום השביעי ‫מכל מלאכתו אשר עשה.

‫ויברך אלוהים את יום השביעי ‫ויקדש אותו,

‫כי בו שבת מכל מלאכתו ‫אשר ברא אלהים לעשות.

‫סברי מרנן. -לחיים.

‫ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ‫בורא פרי הגפן.

‫אמן.

‫תגידי... -מה?

‫כשאהיה גדול, כשיהיה לאיש,

‫התנשאי לי, נכון?

‫אינני יודעת.

‫את חייבת, לא?

‫אם כן, למה אתה שואל?

‫אני... -אני מבוגרת ממך ‫בעשר שנים ותמיד אהיה.

‫אבל הרי אני אני אגדל פעם, לא?

‫טוב, תגדל.

‫מנין לך שאוהב אותך?

‫מנין לך שארצה להיות אשתך?

‫זה הוא הדין,

‫אני אח של אחי.

‫אני חייב לשאת אותך ‫כדי ששמו לא יימחה.

‫אתה לא חייב.

‫זה כתוב בתורה, קראתי.

‫בתורה גם כתוב שאתה יכול לסרב.

‫אני... רוצה להתחתן איתך.

‫אני אוהב אותך.

‫אוהב?

‫מה אתה יודע על אהבה?

‫אני חושב עליך כל הזמן.

‫אתה אוהב אותי כמו ילד, ואתה...

‫אני לא ילד.

‫כולם אומרים לי, אתה ילד, ‫אתה ילד.

‫את צוחקת עלי.

‫אני לא צוחקת לך, ניסים.

‫החיים צוחקים לשנינו.

‫תגידי לי שלא תעזבי אותי,

‫אף פעם.

‫איך אוכל, טיפשון?

‫רוזה?

‫כן.

‫את ישנה? -לא.

‫אני לא יכול לישון.

‫אני לא יכול לישון.

‫תישן נסיכי הקטן.

‫בנם של שבעת המלכים.

‫ברוכים הבאים, אדונה רוסה.

‫ברוך הבא, ניסים.

‫באנו אליך, אדון אליהו, ‫כדי שתלמד את ניסים מקצוע.

‫אה...

‫בן כמה הבחור?

‫בן כמה אתה, ניסים?

‫יהיה בן 13 בקרוב.

‫אני רואה שהבחור כועס.

‫אני באמת לא יודע.

‫כמובן לך לא אסרב, אדונה רוזה.

‫אני עובד קשה מאוד,

‫ואין לי זמן בשביל שוליה.

‫אם כי, אילו היה לי אדם ‫שידע לעבוד כמו רפאל.

‫אני יודע לעשות כל עבודה.

‫בשביל לדעת לעשות כל עבודה ‫ילד, קודם כל צריך ללמוד.

‫אני אלמד מהר.

‫ובכן, אדון אליהו, מה דעתך?

‫אינני יודע.

‫אני יודע, הוא לא רוצה אותנו. ‫בואי נלך.

‫בחור, אל תתחצף.

‫לא אמרתי שאינני רוצה, ‫אמרתי אינני יודע.

‫זה היינו הך. ‫-זה לא היינו הך.

‫אני לא ארשה לך להתחצף ‫אל אדם יותר מבוגר ממך.

‫אתה שומע?

‫מחר בבוקר אני רוצה לראות אותך בחנות ‫עם זריחת השמש.

‫מוכן לעבודה, כמו גבר.

‫ואם תעז לאחר,

‫את האוזניים אני אמלוק לך. ‫אה?

‫ניסים, ניסים.

‫אתה עובד?

‫תעזוב את זה. בוא נלך לחקורה, ‫שם עושים אש.

‫אני עייף, סעיד.

‫עייף, מה עייף? ‫תן לי לסחוב את הקרדן.

‫אל תיגע בזה.

‫יאללה ניסים, שם עושים בטטות עם ‫עלי ומנשה.

‫בלי אחמד הזקן עם הקוף. ‫-כן, איפה?

‫בחקורה של המוסקובים.

‫איפה היית?

‫בעבודה.

‫עברתי בשש על יד החנות, ‫היא הייתה סגורה.

‫אני...

‫חכם שבתאי היה פה היום, ‫הוא שאל מה אתה לומד.

‫למה אתה שותק?

‫אני הבטחתי לו שתלמד. ‫אתה זוכר?

‫הבטחתי לו שתלמד מקצוע, ‫שתלמד תורה.

‫אתה תהיה בר מצווה בקרוב, ‫אתה מבין?

‫איפה היית?

‫עזבי אותי.

‫תסתכל לי בעיניים, ניסים.

‫היית מדבר ככה אל אימך?

‫את לא אימי.

‫נכון, אני לא אמך.

‫אז קח מפה את כל הדברים ‫שלך, ועוף מכאן מהר.

‫אני לא רוצה לראות אותך כאן.

‫ניסים, ניסים.

‫עובד כמו גבר ומשחק כמו ילד.

‫שוכבת עם גבר נשוי. ‫לזרוק אותה מחוץ לחומה.

‫שוכבת עם גבר לאור השמש.

‫אישה נשואה.

‫זונה.

‫על החמור. ‫-להרכיב אותה על החמור.

‫עזבו אותה, מה היא עשתה לכם?

‫את אל תתערבי. ‫-לכי כאן.

‫עזוב אותה. תעזבו אותה...

‫אותן הורגות אותה.

‫גם את זונה, ‫ועוד עם ילד קטן.

‫זאת נואפת!

‫למה בחרת במקצוע ‫הזה ניסים, אה?

‫זה היה המקצוע של אבי, ‫של אחי.

‫אתה עובד יפה. -כמוך?

‫כן.

‫בקרוב תהיה גבר,

‫תעבוד, תרוויח כסף.

‫ו... -אלי?

‫אתה חושב שאני עוד ילד?

‫בעיני אמא שלך אתה תמיד ילד.

‫ניסים? -כן.

‫תגיד לי,

‫אצל אישה כבר היית? ‫-אישה?

‫איזה אישה?

‫לא חשוב.

‫לא חשוב.

‫לונה, פורטונה, בואו. ‫בואו תראו.

‫אלוהים אדירים!

‫איזה בושה של ילד... ‫-אוי, אנשים טובים תסתכלו,

‫מישהו ראה פעם גבר על הרצפה? ‫-עם מברשת ביד, מברשת.

‫רחמנות.

‫תסתכלו, ילדה, ממש ילדה.

‫מתי את רוקמת, בלילה?

‫איפה הצעיף שלך?

‫מה עוד את עושה בלילה?

‫תראי לנו, אולי את באמת ילדה.

‫ניסים. קום, נלך.

‫לא רוצה.

‫אל תהיה ילד. קום.

‫אני לא רוצה.

‫חוץ מזה אין לי כסף.

‫אין לך כסף?

‫אני אתן לך, אתה מחזיר ‫לי את זה מחר.

‫קום. יאללה.

‫א-סלאם עליכום. ‫-עליכום הסאלאם, אהלן וסאהלן.

‫אתה חדש כאן, נכון?

‫כבר גבר, כבר גבר.

‫תגיד לי, מה אתה רוצה?

‫אה, מה אתה רוצה?

‫תגיד מה אתה רוצה.

‫את זה?

‫את זה?

‫כן, את זה?

‫או את זה? ‫את זה, או את זה?

‫ניסים?

‫ניסים?

‫ניסים?

‫אני במקומך...

‫אני הייתי עוזרת לו.

‫על מה את מדברת, ג'מילה?

‫את בעצמך אמרת שהוא כבר גבר.

‫כן, הוא כבר לא ילד. ‫-ואת?

‫אני לא יודעת.

‫הוא לא בני, ואני לא אוהבת ‫אותו כמו אמא.

‫הוא השתנה, הוא כבר לא ‫מדבר אליי כמעט.

‫תשמעי בקולי. תראי, ‫אם לא תשמעי לי,

‫הוא יברח לך.

‫יברח, יברח. ‫מה אני יכולה לעשות?

‫את יכולה.

‫תקחי אותו בלילה על ידך.

‫ככה תקחי את היד שלו,

‫תשימי אותה פה, שם, ‫את יודעת את ש... -ג'מילה.

‫אני אוהב אותה כמו גבר.

‫האם זה חטא?

‫אהבה אינה חטא, בני.

‫בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו.

‫אבל... זה אלהים.

‫ואיפה אלהים?

‫בשמיים.

‫הוא כאן.

‫הוא כאן.

‫הוא כאן, כאן, בכל מקום.

‫ואיך תוכל לאהוב אותו?

‫באהבת האדם אשר ‫הוא יציר אלהים.

‫אבל היא אשה.

‫זכר ונקבה ברא אותם.

‫כבוד הרב, מהו אדם?

‫אדם...

‫אדם הוא כמו סולם,

‫רגליו על הקרקע ‫וראשו בשמים.

‫ואישה?

‫בני, העולם כמו תפוח.

‫תפוח?

‫רוזה, רוזה!

‫מי זה? -המשוגע של רוזה.

‫רוזה! נחשי, נחשי. ‫-מה, מה לנחש?

‫תראי כסף. כסף.

‫קיבלתי כסף.

‫אני כבר לא שוליה.

‫קיבלתי הזמנה ראשונה.

‫משלמים לי, ‫משלמים לי.

‫לא תעבדי יותר, ‫לא תשתפי יותר רצפות,

‫לא תתפרי יותר שקים.

‫אני אעשה אותך מאושרת. ‫את תהיי מאושרת.

‫אני איש. איש, ‫גבר, אישה, אוכל.

‫רוזה, את לא אוכלת איתי?

‫תאכל אתה. לך מגיע.

‫חשבתי שתשמחי.

‫מה אמרתי?

‫מה עשיתי?

‫כן, אני שמחה.

‫זה נפלא. אתה גבר עכשיו.

‫אתה מרוויח כסף, ‫אתה נותן פקודות,

‫אתה מכה בשולחן ‫וצועק "אישה, אוכל."

‫אתה השתנית, אתה לא ‫אותו ניסים שהכרתי.

‫כן השתניתי,

‫אני אוהב אותך, ‫אני רוצה להתחתן איתך.

‫מה אתה רוצה, ניסים?

‫את מה אתה אוהב, את זה?

‫אל תוריד את העיניים.

‫אתה לא צריך להתבייש.

‫מה שאתה מרגיש ‫זה טוב, זה יפה.

‫אבל שאלת את עצמך פעם, ‫מה אני רוצה?

‫חשבת פעם בכלל אם אני ‫רוצה להתחתן איתך?

‫אם אני אוהבת אותך?

‫את לא אוהבת אותי?

‫לא.

‫אני לא אוהבת ‫את מה שאני רואה.

‫אני לא אוהבת ‫את מה שאני שומעת.

‫קח את הכסף בשבילך, ‫אני אדאג לעצמי.

‫העולם מלא גברים ‫שיכולים להביא הביתה כסף,

‫לדפוק על השולחן ‫ולצעוק אישה אוכל.

‫אני לא רוצה אותם, ‫אני לא רוצה אותך.

‫ניסים, ניסים!

‫בכל זאת, אני רואה מכשולים.

‫הו, פה הדרך פתוחה.

‫אל תאמין לה, בני.

‫אני רואה אישה,

‫צעירה.

‫זאת נערה צעירה, יפה מאוד.

‫היא חושבת עליך יומם ולילה.

‫היא אוהבת אותך ‫וגם אתה מחבב אותה מאוד.

‫אבל, היא לא מיועדת לך.

‫אני רואה אישה אחרת, ‫מבוגרת יותר.

‫ליבה כבד.

‫אני רואה מים.

‫מים רבים חוצים ביניכם.

‫אולי אחות גדולה?

‫היא אוהבת אותך, ‫ואתה אוהב אותה.

‫שלום.

‫באתי אל ביתך, ‫בלא נטילת רשות.

‫אנא סלחי לי.

‫ברוך הבא תחת קורת ביתי.

‫אני נוסע יגע מארץ רחוקה.

‫אנא שב.

‫ידיד שלח אותי אל ביתך.

‫כי לא העיז לבוא בעצמו.

‫היכן הוא, ידידך?

‫פה, בעיר הזאת.

‫הוא ציווה עלי כי אדבר בשמו.

‫התרשי כי אדבר?

‫התרשה לי להציע לפניך ‫ספל קפה?

‫לא, תודה לך.

‫תחילה, ציווה עלי להודיעך כי ‫הוא בקו הבריאות השלמה.

‫אני מאושרת לשמוע.

‫הוא גם ביקש,

‫שאמסור לך זאת.

‫והוא רוצה לדעת אם ‫לא שכחת אותו.

‫אני לא שכחתי אותו.

‫איך יכולתי לשכוח?

‫בוקר טוב, ניסים.

‫בוקר טוב.

‫מה קרה?

‫זהו.

‫זהו?

‫אני רוצה חליצה. ‫-אבל...

‫אני רוצה חליצה, ניסים.

‫עבמת אותי, קיימת את חובתך.

‫את לא רוצה אותי?

‫את לא רוצה להיות אשתי?

‫לא, ניסים.

‫אני לא יכולה להינשא כרצוני.

‫אני רוצה להיות חופשייה.

‫ידוע לך מה אתה עושה?

‫ידוע לי. -למען השם.

‫אינך רוצה לשאת אותה?

‫אני רוצה.

‫אין, אני מדבר על הקמת ‫שם אחיך זכרונו לברכה.

‫הדין הוא הדין, ואני יודע ‫אותו כהלכה.

‫הדין נקבע למען בני האדם, ‫ולא להיפך.

‫אהבתו הוא לבני האדם, ‫גדולה מן הדין.

‫אינך יודע שלאחר שתיתן לך חליצה, ‫היא תהיה אסורה עליך לתמיד?

‫ולא תוכל לחזור בך ‫ולהתחתן איתה אף פעם.

‫אז למה אתה מתעקש ‫להרוס את חייך, בני?

‫מה, אינך אוהב אותה?

‫אני אוהב אותה.

‫אני אוהב אותה יותר ‫מאשר אני אוהב את עצמי.

‫יותר מחיי, יותר מאושרי.

‫היא רוצה להיות חופשייה,

‫לא אעמוד בדרכה.

‫אהבה...

‫אהבה.

‫אהבה!

‫שלום.

‫רוזה בת הרב יוסף ‫בן אברהם אברבנאל,

‫אלמנת רפאל בן חיים נתן.

‫האם צמת, בתי?

‫ניסים בן חיים נתן.

‫אמור כן.

‫כן.

‫מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל

‫לא אבה יבמי.

‫ניסים...

‫לא חפצתי לקחתה.

‫הבאתי לך מעט אוכל.

‫לכי מכאן.

‫לא ראיתי אותך בחנות ‫בזמן האחרון.

‫שכחת את השותף הישן שלך?

‫אה? ניסים?

‫קשה לי לבדי.

‫לך מכאן.

‫רבי? אני חולה אהבה.

‫אני רוצה למות.

‫כבוד הרב?

‫רוזה? רוזה?

‫רוזה!

‫יא אללה, כמה הוא רזה?

‫שלום.

‫הנני נוסעת מארץ רחוקה.

‫ידידה ציוותה עלי לדבר אליך ‫ולספר לך את סיפורה העצוב.

‫התרשה כי אדבר?

‫ידידתי היא בת מלך.

‫היא נישאה בהיותה צעירה ‫ועד מהרה התאלמנה.

‫באותה ארץ רחוקה קיים חוק אכזר,

‫המחייב אלמנה שלא היו לה ילדים, ‫להינשא לאחי המת.

‫האח היה ילד.

‫ילד קטן שלא יכול היה להינשא.

‫היא לקחה את הילד לביתה,

‫וגידלה אותו עד שהיה לאיש.

‫אימו ניאצה אותה.

‫היא הייתה מקוללת ופסולה ‫בעיני כל עקומי השכל.

‫נידונה ונאשמת בין כל רעי הלב,

‫כי אהבה מקוללת ופסולה ‫בין אלה שלא יודעים מה היא.

‫היא אהבה את הילד, כאהוב בן.

‫היא אהבה אותו, כאהוב גבר.

‫הוא היה צעיר ואהבה, ‫אהבה רבה מדי ללא הבחנה.

‫הוא הלך,

‫שלוש שנים, היא ציפתה לשובו

‫ואז הוא חזר.

‫היא ראתה אותו וידעה ‫כי תאהבו עד יום מותה.

‫אך היא לא הייתה חופשיה.

‫היא ציוותה עלי להודיע לך ‫כי היא חופשיה עתה,

‫חופשיה לאהוב אותך.

‫היא ציוותה עלי לשאול אם ‫אתה עוד לקחתה לאשה?

‫היא ציוותה עלי לבקש את ידך.

‫אני פה, ניסים.

‫סבלנות...

‫אני פה, אהובי.

‫לא תהיה בודד יותר.

‫ניסים!

‫היא קראה לך?

‫כן.

‫לא, היא ישנה.

‫היא חולמת.

‫"אני אוהב אותך רוזה"

‫הפקת כתוביות: ‫TAZ