Original subtitles

‫כן.

‫אנדרו סנטינו: רעש לבן

‫זה גזעני?

‫זה גזעני לשצייץ את המילה ״כושי״?

‫זה גזעני?

‫לא.

‫טוב.

‫כבר עשיתי את זה.

‫הראפר האהוב עליי בכל הזמנים העלה ציטוט.

‫אוקיי? הראפר האהוב עליי בכל הזמנים ‫העלה ציטוט בטוויטר.

‫אהבתי את הציטוט. הוא היה מעמיק.

‫המילה ״כושי״ הופיעה בו. אוקיי?

‫ואהבתי את הציוץ. אהבתי את מה שהוא אמר.

‫אז פשוט שצייצתי את זה בלי לחשוב פעמיים.

‫שמתי את הטלפון בכיס והמשכתי בחיי. סבבה?

‫היה לי יום נחמד.

‫ואז הוצאתי את הטלפון מהכיס,

‫והאינטרנט כעס מאוד על מה שעשיתי.

‫התגובות היו...

‫״גזען.״ ״גזען.״ ״גזען.״ ״הומו.״

‫״גזען.״

‫הייתי כזה, ״מאיפה להם? זה מטורף.״

‫רק על סמך זה? זה פסיכי.

‫אבל התגוננתי. אמרתי, ״אני לא גזען.״

‫״אסור לך להגיד את המילה הזאת!״ ‫״לא אמרתי!״

‫״הוא אמר את זה. ‫אני רק שמח שמותר לו להגיד את זה.״

‫״אני לא אמרתי את זה. מה אתם רוצים ממני?״

‫וכולם כזה, ״לא נראה לי, שטן לבן. ‫זה יומך האחרון.״

‫״לא אמרתי את המילה הזאת. תניחו לי.״

‫וכולם אמרו ״אין מצב. אתה גזען.״

‫וכל הזמן חזרו על זה.

‫ובשלב מסוים הותשתי.

‫הייתי בחרדה. הייתי כזה, ״נמאס לי.

‫״למה אני מתווכח עם האנשים האלה?

‫״אני אוהב את ג׳ק הארלו.

‫״אני לא צריך להרגיש לא בסדר.״

‫אני וניל, בייבי. אתם יודעים?

‫תנו לי להתבטא.

‫זה לא אמיתי, מן הסתם. ‫ג׳ק הארלו לא אמר בטוויטר את המילה הזאת.

‫אבל הוא אומר אותה. נראה לי שהוא אומר אותה.

‫כן. כלומר... כולנו.

‫ואנחנו צריכים להפסיק.

‫בסוף זה יתגלה. צריך להפסיק עם זה.

‫אנשים אומרים ״אני לא אומר את המילה הזאת״.

‫״כן, אבל אתה שר אותה.״

‫זה לא פחות גרוע.

‫כל זה לא נכון, כמובן.

‫כתבתי את הבדיחה הזאת ‫כי פגשתי את ג׳ק הארלו פעם,

‫והוא קצת נפנף אותי. לא אשקר.

‫אז החלטתי לכתוב בדיחה ‫שבה הוא אומר את המילה הזאת.

‫וזהו.

‫אין לי שום דבר נגד ג׳ק הארלו.

‫אני לא מת על השיער שלו, ואת זה אני אומר.

‫הוא טוען שהוא לא מסלסל, ואולי זה נכון,

‫אבל נראה שהוא כן.

‫כל פעם שסלבריטאי לבן ‫מסלסל את השיער שלו, אני כזה...

‫״לא עפת קצת קרוב מדי לשמש, איקרוס?״

‫״מה קורה איתך, גבר?״

‫הוא לא מסלסל, אבל נראה כאילו כן.

‫וכל אלה שמסלסלים... ‫כל פעם שסלב לבן מסלסל שיער,

‫זה מזכיר לי שכשהייתי קטן, בשנות התשעים,

‫אם רצית לצאת לחופשה, נסעת לשם ברכב.

‫״רוצה לנסוע לאנשהו? תיכנס לרכב.

‫״תיכנס לרכב עכשיו. ‫קרא לאחיך ותיכנסו לרכב.

‫״לא, אנחנו נעשן, בחלונות סגורים. ‫אנחנו נעשן ברכב.

‫״כן, אימא ואבא יתגרשו בדרך.

‫״אנחנו נפרדים.

‫״יש לך פיפי? בעיה שלך. תתאפק.

‫״זה 17 שעות נסיעה ואתה תתאפק.

‫״צבוט את זה. עכשיו. תתאפק.״

‫אבל תמיד היו בשכונה כמה משפחות ‫של עשירים לבנים שיכולים לטוס לחופשה,

‫והם תמיד היו טסים לג׳מייקה, ‫או לאיי הבהאמה, או למקסיקו,

‫והעשירים הלבנים האלה תמיד היו חוזרים

‫עם צמות בשיער.

‫זוכרים את העשירים הלבנים האלה?

‫אתם הייתם העשירים הלבנים האלה?

‫והם היו באים ואומרים ״היי, סנטינו. ‫תראה. מגניב, נכון?״

‫ואני כזה... ״בקרוב נגלה.״

‫״יחד, מחר, בבית הספר, אנחנו נגלה.

‫״אני רוצה לראות מה ג׳מאל יגיד על זה.

‫״לא נראה לי שהוא יאהב את זה.״

‫בחיים לא הייתי עושה את זה. תארו לכם.

‫ג׳ינג׳י עם צמות? אלוהים...

‫כאילו חסרה לי תשומת לב לזה.

‫אין מצב.

‫יש לי פס צר בספקטרום הצבעים ‫שמותר לי ללבוש גם ככה.

‫כחול, שחור, ואפור. ‫מה שאתם רואים עכשיו... זהו זה.

‫אם תראו אותי פעם לובש אדום או צהוב,

‫סימן שיש לי סרטן. זהו.

‫והכי גרוע שגדלתי בשנות התשעים בשיקגו.

‫התקופה שבה ההיפ־הופ ותרבות הפופ התערבבו.

‫כולם לבשו צבעים עזים. ‫ז׳קטים ונעלי אייר ג׳ורדן.

‫הכול היה ססגוני ונועז.

‫ולא יכולתי להתלבש ככה, ונורא קינאתי.

‫כל השכונה התלבשה ככה.

‫הילדים השחורים יכלו ‫ללבוש כל דבר ונראו מגניבים.

‫כל דבר נראה מגניב עליהם.

‫הם נראו מגניב רצ...

‫טוב, לא רצח.

‫לא, תפסנו אותם.

‫אבל הם יכלו ללבוש כל דבר ולהיראות מגניב,

‫אפילו דברים שהם בכלל לא אהבו.

‫אפילו עכשיו.

‫חבר שלי, EP, בן 47.

‫הוא אדם שחור בוגר. בגיר.

‫הוא בא אליי הביתה למנגל.

‫הוא לבש ז׳קט של דיסני.

‫ז׳קט מכוסה בדיסני.

‫ואף אחד לא אמר מילה.

‫אף אחד לא אמר מילה.

‫וזה היה אצלי בבית, אז אני...

‫״מה קורה? ‫באת אליי למנגל לבוש בז׳קט של הילדים שלך?״

‫איכשהו הוא יצא מזה.

‫״לא, אני בסבבה עם גופי.״

‫וכולם היו כזה ״לא, הוא בסבבה עם גופי״.

‫״כן. למיני יש תחת שמן. ראיתי את זה.״

‫״מתי התחלת לדבר ככה, קורי?״

‫זאת תת־תרבות שהייתי צריך להתוודע אליה.

‫אני משיקגו. לא היו אצלנו מבוגרי דיסני.

‫נודע לי על זה רק כשעברתי לקליפורניה.

‫עכשיו אני בדרום קליפורניה. ‫דיסני בחצר האחורית שלנו.

‫יש מבוגרי דיסני בכל מקום. אולי אפילו כאן.

‫אולי הם בינינו.

‫אולי הם יושבים לידכם.

‫אפשר לדעת. הם דביקים. זה מורגש.

‫זה מטורף. ‫זה נודע לי רק כשעברתי לקליפורניה.

‫זה מטורף.

‫והם פשוט הולכים לפארקים כל הזמן.

‫צריך שיהיו שני תורים בדיסני:

‫אחד לאנשים עם ילדים, ואחד לאנשים בלי.

‫שני תורים.

‫ולאנשים שיש להם ילדים מותר להיכנס לפארק.

‫אין לי ילדים, אז אנחנו לא הולכים לפארק.

‫לא. אין לי ילדים.

‫ואתם יודעים מה? זה לא עניינכם.

‫אין לי ילדים וזה לא עניינכם.

‫תפסיקו לשאול אנשים.

‫״היי... אתם נשואים?״ ‫כן.

‫״יש לכם ילדים?״

‫לא. ‫״למה?״

‫זה נגמר ב״לא״.

‫אתה לא יודע, ולא צריך לדעת, ‫מה קורה בחיים של אנשים.

‫זה לא עניינך. ‫אם אתה שואל על משהו שהוא לא עניינך,

‫אתן לך תשובה בהתאם.

‫עכשיו כשמישהו שואל... ‫״אתה נשוי?״ כן.

‫״יש לכם ילדים?״ ‫לא.

‫״למה?״ ‫אנאלי. אנחנו עושים רק אנאלי.

‫היא שומרת את החלק הקדמי ‫לנישואים השניים שלה.

‫שימו לב להבעה שלהם.

‫הם נהיים אוטיסטים. ‫מתחילים לשפשף אצבעות, להביט לשמיים...

‫אין לנו ילדים, ו...

‫אני גם לא חייב לדעת הכול ‫על הילדים שלכם. אוקיי?

‫אני לא.

‫חברה שלי, שרה... ‫אני מת עליה. מכיר אותה ממזמן.

‫בחורה חמודה. מאוד היפית,

‫מאוד גרנולה. מאוד קראנצ׳ית.

‫והיא שמעה שאני עומד לטוס לפלורידה.

‫הייתה לי הופעה שם, ונסעתי לשם ל־24 שעות.

‫באמת, מגיע וחוזר למחרת.

‫והיא סימסה לי. אני במטוס, והיא כזה,

‫״שמעתי שאתה מגיע לפלורידה. ‫אתה חייב לעבור אצלנו להגיד היי.״

‫אמרתי, ״אין לי זמן״.

‫היא כזה, ״בחייך. אתה בקושי מכיר את בעלי,

‫״ולא פגשת את הבן שלי,

‫״והוא בן עשרה חודשים.

‫״הוא בן עשרה חודשים, אנדרו, ‫ועוד לא הכרת אותו.

‫״אנחנו בים כרגע. תראה.״

‫היא שלחה לי תמונה של הבן שלה, ‫בן עשרה חודשים, בעירום על החוף.

‫פשוט ילד קטן ועירום, ‫עם הפיפי הקטן שלו בחוץ, על החול.

‫ואני במטוס, אז אני כזה ״אלוהים...

‫״לא! שום דבר!

‫״לא. לא.״

‫ואם המטוס יתרסק?

‫החוקרים יגידו, ‫״עם מי הוא הסתמס לפני ההתרסקות?״

‫אלוהים! מה אני אמור לעשות עם זה?

‫מה אני אמור לעשות ‫עם תמונות עירום של הבן שלך?

‫כל דבר שהקלדתי מיד נראה לא הולם.

‫הייתי כזה, ״הוא כבר גדול... לא.

‫״זה לא טוב. אסור לי להגיד את זה.״

‫הייתי כזה, ״אני מת לחבק אותו. לא...

‫״הוא נראה בדיוק כמו אבא שלו.״

‫מה אני אמור לעשות?

‫אז נכנסתי עם הטלפון שלי לשירותים.

‫לא, שלחתי לה דיק פיק.

‫עם צוואר נטוי, בשירותים של המטוס.

‫״תראי לו למה יש לו לצפות.״

‫לא, הם היו באותו גודל. ‫האמת שזה היה די מביך.

‫בגודל זהה.

‫אין לנו ילדים, אבל יש לי אחייניות,

‫ואני מת עליהן. הן מדהימות.

‫הן כאלה מהממות. נהדרות.

‫ואנחנו יכולים להעמיד פנים שהם שלנו.

‫לפנק אותן. אני אוהב לפנק אותן.

‫ההורים שלהן לא מתים על זה.

‫אבל זכיתי לקצת הצלחה כקומיקאי,

‫ואני רוצה לחלוק את זה איתן, ‫כי אני חושב שזה אדיר.

‫הם אמרו, ״אתה לא יכול ‫לקנות להן כל מה שבא להן.״

‫ואמרתי, ״אני כן יכול״.

‫ממש אבל. כל דבר.

‫״אפשר את זה?״ ‫״כן. קחי שניים.״

‫לבת ה־14 קניתי ג׳יפ גרנד צ׳רוקי.

‫היא תוכל ליהנות ממנו בעוד שנתיים.

‫הקטנה ממש חמודה. קורעת מצחוק.

‫יום אחד היא התקשרה אליי ואמרה,

‫״דוד אנדרו, כשנבוא לקליפורניה,

‫״תיקח אותי לאולפני יוניברסל?

‫״אני רוצה לבקר בעיר של הארי פוטר.״

‫או איך שלא קוראים לזה. המקום של הארי פוטר.

‫״הארי פוטר׳ס.״

‫ואמרתי ״כמובן.

‫״אשמח לקחת אותך לעיר של הארי פוטר״ ‫או איך שלא קוראים לזה.

‫למרות שאני לא יודע כלום על הארי פוטר.

‫אני בן 41. לא קראתי אף אחד מהספרים,

‫ולא ראיתי אף אחד מהסרטים. אף לא פריים אחד.

‫רבים מכם בטח... ״מה אתה מדבר?״

‫אבל תבינו,

‫רוב חיי הבוגרים עשיתי סקס עם נשים.

‫אז זה פשוט היה...

‫כן. לא הייתי לוזר, אפילו לא פעם אחת.

‫היא הגיעה העירה, נרגשת כולה.

‫״ניסע להארי פוטר.״ ‫והיא אמרה, ״תלבש גלימה?״

‫ואמרתי ״לא...

‫״אין מצב שאני לובש גלימה.״

‫והיא אמרה ״טוב. תאפר לי את הפנים?״

‫אמרתי ״בטח״. אז הושבתי אותה על הכיור

‫והבאתי איפור,

‫והיא הראתה לי את הארי פוטר בטלפון.

‫היא רצתה להיראות בדיוק ככה.

‫אז ציירתי לה בזהירות, מעל לגבה, את ה...

‫אלוהים.

‫כן, תודה. את צלב הקרס, פה, מעל ה...

‫לא. זה ברק.

‫אבל אם מציירים אותו פעמיים, זה כזה... ‫״זה די קרוב.״

‫זה מסוכן.

‫אבל חששתי קצת.

‫לא רציתי ללכת. הייתי מבואס. ‫״זה יהיה עניין שלם?״

‫לקחתי אותה, ולא ידעתי ‫שמגישים אלכוהול באולפני יוניברסל.

‫אז תוך שעה הייתי בבלקאאוט מוחלט.

‫לבשתי את הגלימה. הייתי כזה ״היי, חבר׳ה!״

‫התרוצצתי ואמרתי ״אני רון וויזלי!״

‫חיפשתי את הרמיוני שלי. אתם יודעים?

‫ואנשים אוכלים סרטים.

‫אני יודע על הארי פוטר. תרגיעו, טוב?

‫לא באמת, אבל אני מסכים ‫עם כל מה שהיוצרת אמרה.

‫טוב...

‫בטח קשה לגדל ילדים בתקופה הזאת, ‫אתם יודעים?

‫זה בטח קשה.

‫דוד שלי דיבר איתי. הוא אמר,

‫״אתה יודע מה מנסים לעשות בבתי הספר שלנו?

‫״אתה יודע שרוצים לעשות ‫הקראות ספרים עם מלכות דראג?

‫״רוצים לעשות הקראות ספרים עם מלכות דראג.

‫״שמעת על הקראות ספרים עם מלכות דראג?

‫״הקראות ספרים עם מלכות דראג.״

‫אמרתי ״וואו, מטורף.״

‫הוא אמר ״כן, שמע משהו, חבר.

‫״שום מלכת דראג לא תקריא ספר לילד שלי.״

‫ואמרתי ״טוב, אתה לא תקריא ‫שום ספרים לילד שלך,

‫״אז לפחות תן צ׳אנס ‫למישהי בתחפושת לעשות את זה.״

‫תראו... תרשו לי להגיד,

‫אם אתה לא רוצה שמלכות דראג ‫יקריאו לילדים שלך, סבבה,

‫תעשה מה שאתה רוצה. ‫הילדים שלך, הבחירה שלך. אוקיי?

‫תעשה מה שאתה רוצה. אני מבין.

‫אבל הוא מאבד אותי בקטע הבא.

‫הוא אומר ״כן, מלכות הדראג האלה...

‫״זאת לא אמריקה שלי. ‫זאת לא אמריקה שאני אוהב.

‫״זאת לא המדינה שלי.״

‫אמרתי לו, ״זאת כן.״

‫אתם יודעים משהו על ההיסטוריה של המקום הזה?

‫ברצינות, אמריקה יוסדה בידי מלכות דראג.

‫ראיתם פעם את דור המקימים?

‫היו להם פאות, ואיפור, ועקבים קטנים,

‫וכל היום הם אמרו ״שלום!״

‫הסתובבו להם בעיר כמו גב׳ דאוטפייר.

‫הם היו חותמים עם נוצות.

‫כמה גיי זה לחתום עם נוצה!

‫זה כלי הכתיבה הכי גיי, בפער.

‫איך הם התניידו? על סוסים. איזה גיי זה...

‫״אני בא!״

‫זה אמצעי התחבורה הכי גיי. ‫הייתי הולך ברגל.

‫״אבל זה ייקח לך שבעה ימים.״ ‫״ניפגש בעוד שבוע.״

‫לפרוטוקול, אני שונא סוסים.

‫כל פעם הבדיחה הזאת מזכירה לי ‫כמה אני שונא סוסים.

‫מה יש לנו מהם? מספיק עם זה!

‫זה מוגזם.

‫היינו בלואיוויל, קנטאקי,

‫ויצאתי מהמלון שלנו, והיה שם איש על סוס.

‫סתם איש על סוס.

‫ובקול אמרתי לו, ״רד משם. עכשיו.

‫״אני לא אוהב את זה.

‫״מה אתה עושה שם?״

‫אין בזה שום היגיון בימינו.

‫ראיתם פעם שוטר על סוס?

‫״אני שילמתי על זה? מה זה?

‫״מה זה צריך להיות?

‫״לא נתנו לך רכב עם כוח של 300 כאלה?

‫״רד משם עכשיו!״

‫״חוץ מזה, שוטר על סוס... את מי כבר תתפוס?

‫״את מי לעזאזל תתפוס?

‫״לא אותי.״

‫מספיק לעשות אחד כזה לשוטר על סוס.

‫גבר... תנועה אחת כזאת.

‫קרוסאובר של אלן אייוורסון. אחד כזה.

‫לשבור לסוס את הקרסוליים.

‫הסוס עולה, השוטר נופל, אנדרו הולך הביתה.

‫המשחק נגמר.

‫אתם יודעים שאני צודק.

‫וזה מטורף. אני צודק. ‫הם לא רוצים אתכם על גבם.

‫וידאתי שאני צודק.

‫הם לא רוצים אתכם על גבם.

‫זה מגוחך, כמות האנשים ‫שמתים כל שנה על סוסים.

‫זה פשוט מטורף, כמות האנשים ‫שמתים כל שנה על סוסים.

‫לא שמעתם מילה על זה.

‫אף פעם.

‫תנחשו, מיניאפוליס. ‫כמה אנשים נהרגים כל שנה על סוסים?

‫נחשו. ‫-10,000.

‫עשרת אלפים?

‫זה אולי הדבר הכי מטומטם ששמעתי בחיים.

‫עשרת אלפים.

‫אפילו המשטרה לא הורגת אנשים בכמויות כאלה.

‫אלוהים, אדוני...

‫עשרת אלפים... ‫זה כמו כששואלים ילד כמה עולה בית.

‫״כמה לדעתך עולה הבית הזה?״

‫״47 דולר?״

‫״כן... שמישהו ייקח ת׳ילד הזה מהבית שלי.״

‫40 דולר...

‫התשובה היא 700.

‫זה עדיין אמור לזעזע אתכם.

‫700 זה המון אנשים, אוקיי? זה המון אנשים.

‫700 אנשים. לא שמעתם אף מילה על זה.

‫אבל בערוץ דיסקברי ‫יש שבוע שלם שמוקדש לכרישים.

‫יצורי הים המרושעים שהורגים כאוות נפשם,

‫טובחים בבני אדם.

‫אתם יודעים כמה אנשים ‫נהרגים בכל שנה מתקיפות כרישים?

‫חמישה!

‫700...

‫חמישה.

‫מה?

‫מה קורה פה?

‫השנה שעברה הייתה שנה גדולה לכרישים. ‫״שנה גדולה לכרישים.

‫״אולי השנה הכי גדולה לכרישים. ‫רבים אומרים שהכרישים שלנו הכי טובים.

‫״עמלץ לבן. רק לבן. גדול ולבן.״

‫השנה שעברה הייתה השנה המובילה שלהם.

‫14 הרוגים. כן?

‫עשרה מהם, לדברי גוגל, קרו ללא התגרות.

‫מה?

‫מי לעזאזל מתגרה בכרישים?

‫אגיד לכם מי: מי שניחש 10,000. האיש הזה.

‫האיש הזה, או אוסטרלי. זה או זה.

‫לא יודע אם יצא לכם לפגוש כאלה. ‫בילינו קצת באוסטרליה. זה מטורף.

‫נכנסנו למים והאיש אמר,

‫״גבר, אם תראה כריש, אל תתרחק.״

‫אמרתי, ״אני ללא ספק אתרחק.״

‫״אל תעשה את זה, גבר. ‫תכניס לו אגרוף באף.״

‫״אגרוף באף? ‫״כן, אגרוף באף. מתחת למים.

‫״תנענע את היד מתחת למים, ‫כאילו היא בתוך ג׳לי,

‫״וחכה שהוא יסגור את הפה. ‫הפה שלו יהיה פתוח ואז סגור.

‫״חכה שניונת,

‫״ואז תכניס לו אגרוף ישר באף.״

‫״אתה מצפה שאלך מכות עם כריש, אצלו בבר?״

‫לא. אתן לו את הגף שאני הכי פחות אוהב.

‫אתן לו את יד שמאל שלי ואמשיך הלאה.

‫אוסטרליה מטורפת. נסענו בכל העולם.

‫היה מגניב לראות את ארה״ב מפרספקטיבה אחרת.

‫נסעתי בכל רחבי הארץ הנפלאה הזאת.

‫ביליתי הרבה זמן בדרום.

‫הדרום מהמם.

‫האמרגן שלנו בטקסס בחור ממש מצחיק.

‫הוא אמר, ״כשתסיימו עם המופע שלכם,

‫״הדבר המוזר הזה שאתם עושים,

‫בא לכם לירות?״

‫אמרתי, ״אולי. לא יודע. איפה?״

‫הוא אמר, ״אפשר פה, מאחור.״

‫״מה, מאחורי האולם?״ ‫״כן.״

‫אמרתי, ״במה נירה?״

‫הוא אמר, ״כל דבר, בגבולות הסביר.״

‫לא רציתי לשמוע. לא רציתי לדעת. לא שאלתי.

‫לא רציתי שהוא יגיד, ‫״כל אחד שחום ממני זה סבבה.״

‫הופעתי עם החבר הכי טוב שלי, ‫בובי, הנסיך האסיאתי שלי.

‫הנסיך הקטן שלי. ‫ושאלתי אותו אם בא לו לירות.

‫הוא היה באוטובוס ושיחק בנינטנדו סוויץ׳.

‫הוא לא הרים את הראש.

‫״היי, רוצה לירות?״ ‫הוא אמר ״רועש מדי״.

‫כמו אבא אמרתי, ‫״נכון, הם רועשים מדי. נכון?

‫״ילד טוב.״

‫הם באמת רועשים מדי.

‫אני אוהב רובים, אבל הם רועשים מדי.

‫צריך לשנות את הצליל.

‫צריך רובים שלא עושים קול גברי.

‫זה יעזור לסנן את המטורללים.

‫נראה לי שזה יעבוד, ‫כי אני לא מכיר הרבה חולי רוח

‫שהיו הולכים למטווח ‫אם בכל פעם שיורים זה היה נשמע כמו...

‫הייתם יורים למטרה אם זה היה... ״משוך!״

‫״יס, קווין!״

‫לא יהיו יותר מקרי ירי מרכבים. זה ייפסק.

‫זה לא יקרה יותר. ״היי, תתכופפו!״

‫״דאדי!״

‫״פאפא!״

‫״באנג!״

‫זה עשוי לעבוד.

‫אלא אם כן הם ייפלו לידי כנופיית הומואים.

‫אתם יודעים, ‫כנופיות ההומואים שמדאיגות את כולנו.

‫אלה שמפתיעים אותך בלילה... ״תתפשט.״

‫״חבר׳ה... קחו את הארנק שלי ודי.״

‫״שמור לך את הארנק שלך. תתפשט.״

‫בשלב מסוים אתה כזה... ‫״כנופיית ההומואים הזאת שודדת אותי!״

‫״שיט!״

‫״הם שודדים אותי. הם בחורים רעים.

‫״תזעיק משטרה בעוד כמה דקות.

‫״כן, הם בחורים רעים. רעים מאוד.״

‫אגב, זה השיט הכי לא מכבד בעולם.

‫היד על הראש... זה דוחה.

‫בכל פעם שאני רואה את זה בפורנו, ‫אני כזה ״תניח לה!

‫״היא כבר עושה את זה!״

‫זה כמו לצפור כשהאור מתחלף לירוק.

‫אתה כזה, ״בסדר! נוסעים!

‫״תן לזה רגע!״

‫ובשביל מה זה? הם לא הלכו לאיבוד.

‫הם לא כזה... ״אה, תודה!״

‫הם לא צריכים עזרה. אנחנו כן.

‫בנות, תחזיקו לי באוזניים. ‫תכוונו אותי, בבקשה.

‫20 שנה חשבתי שהדגדגן נמצא בתחת. ‫לא היה לי מושג.

‫היה לי אף חום.

‫אבל בטוח יש פה נשים ‫שאוהבות את היד על העורף.

‫הן כאן. איפה אתן?

‫הנה הן. ״מועדון האבא המת״, ביציע.

‫מכירים אותה?

‫״אבא שלי מת כשהייתי בת 16, ‫אז אתה יכול לעשות לי מה שבא לך.

‫״לא, אין לי רפלקס הקאה. מעולם לא היה לי.״

‫אגב, אני יודע שכשאני מדבר על רובים,

‫באזורים מסוימים בארה״ב, ‫אנשים מרגישים לא בנוח.

‫אבל זאת המציאות. באמת.

‫זה חלק מהמציאות שלנו. באמת.

‫והייתי שם, בדרום,

‫ביוני וביולי. חום אימים.

‫ישבתי במלון וקראתי חדשות, וראיתי מאמר:

‫״שוב ירי בבית ספר״.

‫באותיות גדולות: ‫״שוב ירי בבית ספר״.

‫הנחתי את הקפה שלי, ‫וניגשתי לחלון במלון, והייתי כזה...

‫״לא קיץ עכשיו?״

‫יש עכשיו תקריות ירי גם בקייטנות?

‫אלוהים... ממתי יורים בילדים גם בחופש הגדול?

‫צריך ללכת על החמישייה הפותחת. זה מטורף.

‫אני יודע שתקריות ירי בבתי״ס זה מגעיל.

‫זה חלק מחריד בתרבות שלנו. זה נורא.

‫אין בהם שום דבר מצחיק.

‫אבל...

‫אני לא מאמין שאף אחד מהן,

‫אף לא אחת מהן,

‫בוצעה בידי שרת בית הספר.

‫מעולם לא?

‫אתם זוכרים איך התייחסנו לאנשים האלה?

‫השרתים? אני זוכר שהייתי כזה...

‫״מר סאמרלנד! ‫שב על זה, יא חרא קירח.״

‫ליוצא צבא אני דיברתי ככה.

‫זה איש שהיה שופך נסורת על קיא ‫וחטף קללות מילד בן 9.

‫האנשים האלה חוו כל כך הרבה, ‫ואז נאלצו לבהות בקפטריה

‫מלאה בגרמלינים קטנים שהרסו אותה כל יום.

‫רטובה ודביקה...

‫גועל נפש. זה בטח עשה להם פלאשבק.

‫החזירו אותם למלחמת וייטנאם. ‫האויב בכל מקום.

‫זורק את המטאטא, לוקח מקלע ו... ‫״אתם יודעים מה?״

‫לאן הם יברחו? כל המפתחות אצלו.

‫מצד שני, זה רק...

‫זה רק עוד משהו שהוא צריך לנקות.

‫״הילדים המזורגגים האלה...״

‫היה כיף לנסוע.

‫החלק הכי טוב בסיבובי הופעות, ‫בשבילי, זה שאפשר לחזור הביתה הרבה.

‫לראות את ההורים שלי. זה החלק הכי טוב,

‫כי הם מזדקנים, ואני רוצה לבלות איתם הרבה.

‫אבא שלי זקן. פנסיונר.

‫הוא לא עושה כלום. ‫אבא שלי לא עושה כלום כל היום.

‫הוא יושב בכורסה שלו.

‫יש לו כורסה. גם לאבא שלכם יש כורסה?

‫לאבא שלי יש כורסה. היא שלו. אסור לשבת בה.

‫הוא רוצה למות בכורסה.

‫אני יודע, כי הוא במטבח, משתעל ומצביע עליה.

‫״קחו אותו לכורסה. קדימה!״

‫אחותי התחילה לצאת עם מישהו.

‫היא הביאה אותו לבית. ‫לקחתי אותו לסלון ואמרתי לו ״שב״.

‫אבא שלי נכנס ואמר ״מה לעזאזל קורה פה?״

‫אמרתי ״אני יודע, והוא מזיין את הבת שלך.״

‫״זה בנאדם רע, אבא. ממש רע.

‫״צריך להעיף אותו מפה.״

‫אבא שלי יושב בכורסה שלו כל היום.

‫הוא רואה פוקס ניוז ו״חייזרים מן העבר״. ‫ושום דבר אחר.

‫פוקס ניוז ו״חייזרים מן העבר״.

‫הוא מת על ״חייזרים מן העבר״.

‫הוא שונא מהגרים, ואני כזה ״אבא...

‫״שניהם בנו את הפירמידות. ‫אל תעשה איפה ואיפה.״

‫הוא מצחיק. ‫הוא אהב לעבוד עלינו כשהייתי קטן.

‫הכי הוא אהב לעשות לי בושות.

‫כמה שהוא אהב את זה.

‫הייתי בן 14,

‫באחד הרגעים הכי פגיעים בחייך כאדם צעיר.

‫אתה מרגיש נורא לא בנוח, ‫ואז אתה מתחיל לגלות...

‫אתה מתחיל לשפשף.

‫אתה משפשף כל הזמן. זה לא ייאמן.

‫כל היום אתה רק חושב ‫על לחזור הביתה ולשפשף.

‫״4, 5, 6, 7, 8 פעמים. ‫אני צריך לשפשף המון.

‫״אני חייב לשפשף.״

‫אנשים משתמשים בזה בתור נשק.

‫אתה מתבייש, ואז בבית הספר, ‫מישהו אומר ״סנטינו עושה ביד״.

‫אתה כזה, ״לא נכון!״

‫אתה חוזר הביתה ו... ״כן נכון!״

‫אבא שלי, באמצע ארוחת הערב, ‫חותך סטייק, מסתכל עליי ואומר,

‫״אתה מבלה המון זמן בשירותים.״

‫״אימא, מותר בבקשה לקום וללכת להתאבד?״

‫אבל עכשיו אני מתנקם בו.

‫כי יש לי קצת כסף, ואני קונה לו דברים.

‫אני מטפל בו. אז הכוח בידיים שלי.

‫אני קונה לו דברים ‫שאני יודע שאין לו שימוש בהם.

‫בלוטות׳. עשינו בלוטות׳ בכל הבית.

‫אין לו מושג מה זה ואיך משתמשים בזה.

‫הוא מתקשר ואומר לי, ״הבלוטות׳ לא עובד!

‫״לעזאזל! למה זה לא מתחבר?״

‫אני כזה, ״צריך לאתחל אותו״.

‫״איך עושים את זה?״

‫אני כזה... ‫״צריך לנתק את כל המכשירים בבית מהחשמל.״

‫אפשר לשמוע אותו מניח את הטלפון. ״לעזאזל...״

‫והוא מזיז את הספה.

‫מנתק הכול מהחשמל.

‫אני שומע את אימא שלי ברקע, ‫״שאל אותו על המקרר.״

‫״כן, גם את המקרר. לעזאזל האוכל.

‫״תוציא הכול ותזרוק לפח. עכשיו.״

‫זה מטורף. ‫הוא נתפס למונחים טכנולוגיים ומשתמש בהם.

‫כמו ״חכם״. ‫מכונית חכמה, סמארטפון, טלוויזיה חכמה.

‫הכול חכם, אתם יודעים?

‫ואימא התקשרה וביקשה שאקנה לה טוסטר.

‫״כן, אקנה לך טוסטר. למה?״ ‫״שלנו התקלקל.״

‫״הם לא מתקלקלים. קלקלת אותו?״

‫זה רק כזה... זה לא מתקלקל.

‫זה קפיץ. זה הכול.

‫״זרקת אותו על אבא? איך הוא התקלקל?״

‫״תקנה לי ודי.״ ‫״בסדר.״

‫קניתי לה טוסטר. הבאתי אותו לבית.

‫יש לו שעון דיגיטלי שמראה מה השעה.

‫זה הכול, סתם שעון דיגיטלי.

‫שמתי אותו על השיש, ואבא שלי בא ו...

‫״זה טוסטר חכם?״

‫אמרתי, ״ועוד איך.״

‫אימא התקשרה אליי אחרי שבוע. ‫״תגיד לו את האמת.

‫״הוא מדבר לטוסטר כל היום.

‫״אני שומעת אותו.״ ‫״היי, אלכסיס!

‫״תשמיעי קיד רוק ותכיני טוסט על 5.5.״

‫אבא שלי מדבר לחפצים. אנחנו אומרים לו...

‫קנינו לו מכשיר של גוגל.

‫מכשיר של גוגל, ‫ואתה אמור להגיד לו ״היי, גוגל״.

‫ואבא שלי משתכר.

‫הוא הולך ואומר ״היי, גוד גירל...״

‫״היי, גוד גירל! תעשי את זה בשבילי!״

‫אני מת עליו.

‫אני ממש מת עליו.

‫בשנה שעברה הוא החלים מסרטן הפרוסטטה. ‫זה היה מטורף.

‫זה היה מטורף, כן.

‫זה די מגניב.

‫כן, זה היה די מגניב.

‫זה מצחיק. כשאתה מגיע לגיל מסוים, ‫אתה מפסיק לחרבן.

‫לקחתי את אבא שלי למשחק פוטבול,

‫שזה מגניב. לקחתי אותו למשחק. ‫פעם ראשונה שלו.

‫ואחרי זה יצאנו והשתכרנו.

‫והיינו פשוט גמורים.

‫וישבנו בבר, רק אבא שלי ואני,

‫פשוט נשענו על הבר.

‫מכירים? כשאתם ממש גמורים?

‫והוא מביט אליי, כמו שאבא מביט אליך לפעמים,

‫עם חיוך, עם ניצוץ בעיניים,

‫כאילו בא לו לפרוע לי את השיער. אתם יודעים?

‫ואני שיכור, ואני כזה... ״מה אתה עושה?״

‫״מה אתה עושה?״

‫אני מחכה שהוא יגיד שהוא אוהב אותי, ‫והוא כזה...

‫״אני משתין ברגע זה.״

‫אי אפשר לקחת אותו לשום מקום.

‫אבל זה הזכיר לי להיבדק בעצמי.

‫נבדקתי. זה הפחיד אותי.

‫הייתי בנסיעות ולא דאגתי לעצמי.

‫טסתי המון. טסתי בחזרה מהחוף המזרחי,

‫ואמרתי לדיילת,

‫״סליחה, אפשר מים בלי קרח?״ ‫ככה. מנומס מאוד. ״אפשר מים בלי קרח?״

‫אני יכול שוב. ״אפשר מים בלי קרח?״

‫אותו טון דיבור.

‫והיא עצרה ואמרה, ״אגיע אליך כשאגיע אליך.״

‫איכשהו הפכתי לדה־נירו.

‫הייתי כזה, ״הכלבה הזאת...״

‫״אוקיי, כלבה.״

‫מה עשיתי? לא הייתי גועלי אליה. מה הקטע?

‫עצרתי לשנייה ואמרתי לעצמי,

‫״אנדרו, אתה לא יודע מה קורה איתה.

‫״אין לך מושג מה עובר עליה. תרגיע, גבר.״

‫אז נתתי לה לעבוד. הנחתי לה.

‫ואז קלטתי. ״אתה יודע מה?

‫״להיות דיילת זה קשה. ‫צריך להתמודד עם המון חארות.

‫״דיילות הן האחיות של השמיים.״

‫דיילות הן האחיות של השמיים. הן חשובות.

‫אבל כשהן אומרות לך משהו, אתה כזה ״אוקיי...

‫״אני רוצה לשמוע את זה מרופא.״

‫״רוצי לך. תקראי לרופא.״

‫טסתי המון, וחזרתי הביתה,

‫ועשיתי כל מיני בדיקות דם.

‫הרופא שלי אמר, ״אתה בסדר, ‫אבל הכולסטרול שלך גבוה מדי.״

‫אני כזה, ״מה? למה?

‫״אני מתעמל, אוכל טוב, שותה פחות.״

‫הוא אמר שאולי זה תורשתי. ‫התקשרתי לאבא שלי ואמרתי,

‫״אתה לוקח משהו נגד כולסטרול?״ ‫הוא אמר ״כן, גבר.״

‫״ממתי?״ ‫״מאז שאתה מכיר אותי.״

‫״הייתי שמח לדעת.״

‫עכשיו הרופא רושם לי תרופות. ‫״אתה עלול לחטוף שבץ או התקף לב.״

‫אני כזה, ״מה?״

‫אז עכשיו אני לוקח את זה. ‫זה נקרא סטטין. ליפיטור.

‫יש פה סטטיסטים? איפה הסטטיסטים שלי?

‫איפה הסטטיסטים שלי?

‫איפה הליפים שלי? הנה הם.

‫אני רואה פה כמה מיוזעים.

‫כן, רשמו לי את זה.

‫אבל אני שונא לקחת תרופות.

‫אני אף פעם לא יודע כמה לקחת.

‫אני שוכח את הכדורים ומאבד אותם.

‫אני קורא להם בשמות לא נכונים.

‫כן. פעמים רבות קראתי לזה ״לוויטרה״.

‫אמרתי את זה המון. חלקכם יודעים.

‫לוויטרה זה כדור זקפה. זה לא אותו דבר.

‫חבר הציע לי לשתות. ‫״לא, אני לוקח לוויטרה.״

‫הוא כזה, ״אז צא מהבית שלי. ‫מה אתה עושה פה?״

‫אבל הייתי בנסיעות, ולקחתי את זה,

‫והיו לי תופעות לוואי ממש קשות.

‫אז התקשרתי לרופא והאחות ענתה.

‫״הגעת לשירות הודעות. הוא בחו״ל. ‫איך אוכל לעזור?״

‫אמרתי ״יש לי תופעות לוואי ‫ושאני בלחץ ולא יודע מה לעשות,

‫״ואני בפאניקה ואני צריך עזרה.״

‫היא כזה, ״לאט לאט, אדוני. אוקיי?

‫״אין לי את הגיליון שלך. ‫אני לא יודעת מה נתנו לך.״

‫ואני כזה, ״הכלבה הזאת...״

‫אז בלי לחשוב אמרתי, ‫״רשמתם לי לוויטרה.״

‫היא אמרה, ״אנחנו רשמנו לך לוויטרה?״

‫״זה מה שאמרתי!״

‫היא כזה, ״אנחנו לא רושמים לוויטרה.״

‫״כן? אבל זה מה שרשמתם!״

‫״מה הבעיה, אדוני?״

‫אמרתי ״שלשול, גברת. שלשול קשה.״

‫והיא אמרה, ״בגלל לוויטרה?

‫״אלוהים... בחיים לא שמעתי את זה.״

‫״מצטערת, אני חייבת לשאול. זה קורה...

‫״זה קורה בזמן האקט?״

‫וכסטנדאפיסט, חשבתי... ״היא יודעת מי אני.״

‫חייתי בסרט. אמרתי ״לא, לא במהלך האקט,

‫״אבל איך שאני מסיים, ‫אני ישר חייב לחרבן.״

‫היא כזה, ״איך שאתה מסיים?״ ‫״בשנייה שאני מסיים, אני מחרבן.״

‫היא כזה, ״אלוהים! ‫וזה לא מלכלך את בת הזוג?״

‫אני כזה, ״אני עובד לבד. מה את מדברת?״

‫היא כזה, ״אתה לוקח את התרופה לבדך?״ ‫״על מה לעזאזל את מדברת?״

‫היא כזה, ״על מה אתה מדבר?״

‫אמרתי לה ״גברת, תני לי לדבר עם הטייס. ‫אני לא רוצה לדבר איתך.

‫״הוא יוכל להנחית את המטוס הזה.״

‫אז אני משתדל לשמור על עצמי.

‫וככל שמתבגרים, קשה יותר לשמור על עצמך.

‫אתה כל הזמן מתרוצץ כמו משוגע.

‫אני לא ישן טוב, ‫ואני לא אוהב אנשים שישנים טוב.

‫אתה פוגש מישהו שישן טוב ואתה אומר ‫״מה? באמת?

‫״אתה לא חושב על דברים?

‫״אתה הולך למיטה וחושב, ‫׳נראה שהכול בסדר בעולם׳?״

‫לא!

‫הרופא שלי אמר ‫״תקנה מכשיר רעש לבן.״

‫אמרתי, ״זה הפתרון? טוב. בסדר.״

‫הלכתי לקנות מכשיר רעש לבן. הם אזלו,

‫אז קנינו מכשיר רעש שחור במקום.

‫כן, אבל הוא רק דיבר בפייסטיים ‫עם מכשירי רעש שחורים אחרים כל הלילה.

‫קשה לישון ככה.

‫לא. די. זה מטומטם.

‫באמת היה לנו מכשיר רעש שחור.

‫באמת קנינו אחד כזה, ‫אבל מכשיר הרעש הלבן של השכנים

‫כל הזמן התלונן במשטרה ‫על מכשיר הרעש השחור שלנו.

‫זה היה נורא מזלזל. ‫הייתי כזה, ״אל תתערב״.

‫די, מספיק. בלה בלה בלה. הלאה.

‫איח. מגעיל. קדימה.

‫באמת היה לנו מכשיר רעש שחור פעם,

‫אבל לא הצלחנו לגרום לו לעבוד.

‫סליחה. אני בכלל לא אוהב ‫את הבדיחה הזאת. בואו נתקדם.

‫היה לנו מכשיר רעש מקסיקני כמה זמן.

‫רעש חום, כן.

‫המכשיר העביד את עצמו עד מוות. מסכן.

‫פשוט המהום בלתי פוסק ‫של מפוח עלים כל הלילה.

‫הוא לא הצריך סוללות אפילו, ‫רק שתי פחיות ״מודלו״ הפוכות.

‫טוב, די. צריך...

‫היה לנו מכשיר רעש אסיאתי כמה זמן.

‫ממש שקט. ממש מנומס.

‫בכלל לא שמתי לב שהוא שם.

‫הוא התאבד.

‫שמנו אותו באורז. זה לא עזר.

‫כל הלילה... ״רך רישון.״

‫אמרתי ״בייב, אנחנו חייבים...

‫״זה לא עוזר לנו לישון.״

‫מספיק. די. זה כזה מטומטם.

‫היה לנו מכשיר רעש יהודי כמה זמן.

‫אני לא אספר את זאת. יבולע לי.

‫אפרופו יהודים, אימא שלי...

‫אימא שלי שלחה אותי ‫ללמוד גרמנית כשהייתי קטן.

‫אימא שלי שלחה אותי ‫ללמוד גרמנית כשהייתי קטן.

‫כן. מטורף.

‫למדתי בבית ספר בשם ״לסאל״ בשיקגו.

‫לימדו שם שפה שנייה בכיתה א׳.

‫ילדים יכלו לבחור ‫בין צרפתית, גרמנית וספרדית.

‫אימא שלי אמרה, ‫״שילמד גרמנית. נראה מה יקרה.״

‫״גברת, מה אני אעשה בזה?״

‫היום אני יודע קצת גרמנית. ‫אין לי מה לעשות עם זה.

‫אם אני נוסע לגרמניה היום, ‫אני אומר ״הלו...״

‫הם כזה ״די״. ‫״מה?״ ״תפסיק.״

‫״אלוהים... אנחנו יודעים אנגלית. ‫אל תעשה את זה.

‫״ראית מה עשינו. פעמיים. ‫אז עכשיו אנחנו יודעים אנגלית.״

‫אלוהים. זאת שפה מזעזעת.

‫צרפתית וספרדית שפות יפות. באמת, מהממות.

‫גרמנית לוקחת דברים יפים והורסת אותם.

‫למשל המשפט ״אני אוהב אותך״. ‫״איי לאב יו״, משפט יפהפה.

‫אנחנו מחכים להזדמנות לומר אותו. ‫הוא יקר לנו.

‫אתם יודעים איך אומרים ‫״אני אוהב אותך״ בצרפתית?

‫״ז׳טם. ווי, ז׳טם...״

‫אופניים קטנים עם סלסילה...

‫עם הבגט, ליד הנהר,

‫והאיש, עם השיט, ליד האופניים, עם הדבר. ‫אתם יודעים?

‫אתם יודעים איך אומרים ‫״אני אוהב אותך״ בספרדית?

‫״טה אמו, מי אמור. טה אמו.״

‫״טה אמו.״

‫זה יפהפה. ״טה אמו.״

‫״ז׳טם.״ ״אני אוהב אותך״.

‫בגרמנית זה ״איך ליבר דיך.״

‫זה ״אני אוהב אותך״.

‫״איך ליבר דיך.״

‫תארו לכן גבר מעליכן אומר ״איך ליבר דיך.״

‫״איך ליבר דיך. כן, זה טוב, כן?״

‫היית אומרת, ״תעיפו אותו ממני. הוא רוצח.״

‫אם הייתם רואים מישהו בחוץ צועק על אישה ‫״איך ליבר דיך...

‫״איך ליבר דיך!״

‫הייתם אומרים, ״למה החירש הזה ‫צועק עליה ׳אני אוהב זין׳?

‫״לך תשיג זין, גבר. תניח לה.״

‫אבל אם תקשיבו טוב,

‫״דיך״ זה לא ״דיק״. ״דיך״ זה ״את״.

‫״זין״ בגרמנית זה דווקא טוב.

‫״זין״ זה טוב. ״זין״ זה ״שוואנץ״.

‫נשמע טוב. נשמע גדול, נכון?

‫שוואנץ. כן...

‫גם אם זה לא. ‫״שוואנץ. רוצה שוואנץ?״

‫ו״גדול״ זה ״גרוס״.

‫אז גם אם זה לא, אתה שולף אותו... ‫״זה גרוסה שוואנץ? יא?״

‫כל אחת אומרת ‫״כן, זה גרוסה שוואנץ. מאוד גרוס, כן.״

‫בזה הגרמנים צדקו. יצא להם טוב.

‫״שוואנץ״ נשמע נהדר. אתם יודעים?

‫אצלנו יש לזה יותר מדי שמות.

‫זין, שמוק, זרג, פרמשתק, בולבול.

‫מה אנחנו עושים? ולכל אחד מהם יש גודל.

‫כל אחד מהם רומז לגודל מסוים.

‫וכל אחד כאן יודע בדיוק איזה גודל יש לו.

‫לי יש פין. אני מודה. פין.

‫פין מסורתי.

‫סתם פין. ג׳יאו מטרו.

‫מביא אותך ליעד.

‫לא בטוח שעד הבית, אבל ליעד.

‫המונח ל״זין שחור״ נהדר.

‫אני מת על זה. זין שחור זה ״שוורצה שוואנץ״.

‫״שוורצה שוואנץ״.

‫נשמע כמו נבל של ג׳יימס בונד. ‫״עוד נתפוס אותך, שוורצה שוואנץ״.

‫״לא תוכל להסתתר לנצח, שוורצה שוואנץ.״

‫זין לבן זה ההפך. ‫זין לבן זה ״וייסה שוואנץ״.

‫כן, יופי. זה נשמע כמו שיר ילדים,

‫שני ילדים עם דלי מלא מים...

‫״וייסה שוואנץ...״

‫״אוי לא! שוורצה שוואנץ!״

‫״איך עוצרים את שוורצה שוואנץ?״

‫״מהר, תביאו לבנה שמנה!

‫״היא תאכל את זה כמו מיס פקמן.״

‫שנאתי גרמנית. שנאתי ללמוד גרמנית בילדות.

‫שנאתי את זה. והייתי תלמיד גרוע.

‫והמורה שלי שנאה אותי והשפילה אותי.

‫כי בגרמנית צריך ללמוד לעשות ככה.

‫לעשות צליל כזה. והיא אמרה לי לעמוד.

‫״אנדרו, תעמוד מול הכיתה,

‫״ותנהם כמו חתלתול.״

‫״כמו חתלתול, אנדרו.״

‫והייתי צריך לעמוד...

‫״כמו חתלתול.״

‫בדרך הביתה הייתי כזה, ‫״מה יש לכלבה הזאת מחתולים?״

‫וכשגדלתי הבנתי שגרמנים הם כמו חתולים.

‫הם מזדחלים וחמקנים ושקטים,

‫והם שונאים יהודים.

‫זה מטורף.

‫אני יודע.

‫יש לי כלבה. זה שונה מאוד.

‫כן. יש לי ליידי קטנה. ‫יש לי שתי גברות בבית.

‫אשתי והכלבה, הן הגברות שלי.

‫אני מת על זה. נהדר לבוא הביתה.

‫אני אוהב לחזור הביתה אליהן.

‫ואני המון בנסיעות, אז זה קשה.

‫קשה לשמר את מערכת היחסים כמו שאתה רוצה. ‫ואנחנו מנסים.

‫ניסינו הכול.

‫אבל אני יודע להרוס כיף.

‫באמת, הגישה שלי מפריעה כל הזמן.

‫היא סימסה לי, ‫״אני רוצה שתבוא הביתה ותיקח אותי.״

‫ואני כזה... ״כן!״

‫אז נכנסתי וכזה, ״למה חנית בצד הזה?

‫״לא. מה ציצים עכשיו? תזיזי ת׳אוטו.״

‫זה קשה. כשאתה מתבגר עם מישהי, ‫אתה מכיר אותה ממש טוב.

‫אנחנו מנסים כל מיני דברים ‫כדי להוסיף עניין.

‫ראינו פורנו ביחד. ‫זה היה הדבר הכי גרוע שעשינו.

‫רעיון מטומטם.

‫כי בנים תמיד אומרים, ‫״אני רוצה לראות פורנו איתך.״

‫והבנות אומרות ״אוקיי. איזו קטגוריה?״

‫ואתה כזה, ״אני לא רוצה שתדעי.״

‫לראות פורנו עם האישה ‫זה כמו לראות ספורט עם האישה.

‫זה אותו הדבר.

‫כי כל גבר אומר, ״את זה גם אני יכול״.

‫וכל אישה אומרת, ‫״השחורים האלה נראים חזקים״.

‫״מעניין איך זה.״

‫ירדנו מזה. עכשיו אנחנו רואים סדרות גרועות.

‫אנחנו מתים על סדרות גרועות.

‫אני אוהב לראות איתה סדרות מחורבנות.

‫יש לנו תקופות של צפייה בסדרות גרועות.

‫ראינו המון ״ציידי המציאות״.

‫צפינו בזה כל כך הרבה שבשלב מסוים הזדיינו

‫והייתי כזה ״יה!״

‫והיא הייתה כזה ״45...

‫״נמכר. מהר מדי. הקונה הבא?״

‫אמרתי, ״אבל אין פה אף אחד אחר״.

‫ראינו דוקו היסטורי, והתמסטלתי קצת,

‫וזה היה דוקו על הקו־קלוקס־קלאן.

‫שמעתם עליהם?

‫תארו לכם שנודע לי עליהם רק עכשיו.

‫אני כזה, ״שמעתם עליהם?״

‫היה סרט שלם על ה־KKK,

‫ופניתי אליה ואמרתי,

‫״את חושבת שיש הומואים ב־KKK?״

‫והיא כזה, ״מה?״

‫אמרתי, ״את חושבת שיש הומואים ב־KKK?״

‫היא אמרה, ״זה קטע מהסטנדאפ שלך?״

‫ואמרתי ״זה יהיה, כן״.

‫כי לדעתי, בטוח יש.

‫חייבים להיות. סטטיסטית, חייבים להיות.

‫אני מת על סטטיסטיקה ואנליטיקה.

‫חישבתי. אתם לא צריכים. כבר חישבתי.

‫קנטאקי, אלבמה, מיסיסיפי, טנסי.

‫אלה ארבע המדינות שיש בהן הכי הרבה KKK.

‫במדינות האלה יש בערך 35,000 חברים ב־KKK.

‫חלק מהאנשים לא מתגאים בזה.

‫ובארבע המדינות האלה, ‫קנטאקי, אלבמה, מיסיסיפי, טנסי.

‫2-3% מהתושבים מזדהים כהומוסקסואלים.

‫אפילו בחישוב שמרני, 2% מ־3,000 זה 60.

‫60 הומואים בקו־קלוקס־קלאן.

‫מה הם עושים?

‫הומואים שקטים... מה אתם עושים?

‫מפזרים נצנצים על הצלבים לפני ששורפים אותם?

‫מה הם עושים?

‫שומעים צ׳אפל רואן תוך כדי שנאה?

‫זה מטורף.

‫אני נהנה איתה מאוד. כיף לנו ביחד.

‫זה אדיר. אתם יודעים?

‫וכן, יש רגעים שבהם אנחנו ממש קרובים.

‫בפעם האחרונה שעשיתי ‫סיבוב הופעות גדול באוסטרליה,

‫חזרתי הביתה, והיא סימסה לי,

‫״היי, אני ממש רוצה ‫להתחבר אליך כשתחזור הפעם.

‫״שים את העבודה בצד. ‫בוא נבלה את כל היום במיטה.

‫״אני רוצה שנעשה סקס, ‫נאכל ונראה סרטים וטלוויזיה.

‫״אני רוצה להישאר במיטה כל היום.״

‫ואני כזה, ״כן!״

‫וחזרתי הביתה, ומשהו קרה.

‫זה עבד!

‫הכול הסתדר באופן מושלם. זה היה מדהים.

‫עשינו סקס כמו פעם.

‫כן. כמו כשהיינו צעירים.

‫והמבין יבין.

‫עשינו סקס כמו פעם.

‫ושנינו ידענו את זה, כי תוך כדי, שנינו כזה...

‫״מה לעזאזל קורה פה?״

‫״שתי תנוחות? מה נסגר איתנו?״

‫כשהיא התהפכה, ‫הגבתי כמו שחור שרואה קוסם.

‫הייתי כזה... ‫״מה זה פה, דייויד בליין?״

‫יצאתי מהחדר.

‫זה היה מדהים.

‫שמחתי כל כך.

‫צחצחתי שיניים בשירותים ‫והסתכלתי על עצמי במראה,

‫והרגשתי טוב, ‫כי לא אכלתי ארוחת בוקר באותו יום.

‫אמרתי, ״תראו אותו!״

‫והיא הייתה במיטה,

‫ועפתי על עצמי, כי אתה מרגיש טוב אחרי זה.

‫גברים כזה... הדגל עדיין בחצי התורן.

‫הזין שלך הוא כמו חייל שחזר משדה הקרב,

‫נח על סלע, וכזה... ״היית לא רע.״

‫הלב שלו פועם... ״כן.״

‫״אם אתה רוצה, אני יכול לחזור לעוד סיבוב.״

‫״המלחמה נגמרה, גבר. תוריד את הקסדה.

‫״אתה לא יכול. אתה גמור.״

‫ואז היא אמרה לי,

‫״למה אתה לא נוגע בי אחרי הסקס?״

‫ואני כזה, ״מה?״

‫״למה אתה לא נוגע בי אחרי הסקס?״

‫״הרגע נגעתי בך המון!

‫״נגעתי בפנוכו. זאת אכבר נגיעה!

‫״זאת אכבר נגיעה מבחינתי.״

‫אם משחקים תופסת ונוגעים למישהו בבפנוכו,

‫הוא כזה, ״מה זה היה? לא אהבתי את זה.

‫״תפסיק עם זה. המשחק נגמר.״

‫״אני רצינית.״

‫״לא יודע!״ שאלתי חברים, ‫״אתם נוגעים בחברות ובנשים שלכן אחרי הסקס?״

‫והם כזה ״לא! לא חוזרים לזירת התאונה.

‫״צריך להתחפף משם.״

‫אבל לא יכולתי להסביר לה את זה. זה קשה. ‫היא לא מבינה. אין לה מושג.

‫לנשים אין מושג מה עובר עלינו.

‫אתן לא מבינות. הסקס שונה מבחינתכן. ‫אתן מרגישות נפלא.

‫אתן מתחברות ברמה שאנחנו לא מגיעים אליה.

‫פיזית, מנטלית, רגשית, הכול ביחד. ‫אני בטוח שזו הרגשה מדהימה.

‫אנחנו בכלל לא שם. ‫אני בכלל לא שם כשזה קורה.

‫אני צף בזמן ובחלל, ‫בבלקאאוט מוחלט, כמו מריונטה.

‫אני לא שם.

‫וכשזה נגמר, אתן בטח מרגישות ‫מוגנות ומאושרות וחמימות ושמחות.

‫אנחנו לא.

‫ברגע שזה נגמר, ברגע שהטיפה האחרונה יוצאת,

‫זה העצב הכי עמוק שהיה לי כאדם בוגר.

‫זה כאילו מישהו נכנס לחדר בריצה ואמר ‫״כל המשפחה שלך נהרגה.״

‫אני מסתובב ככה עם חצי זקפה. ״כולם נהרגו?

‫״אבא שלי בכורסה שלו?

‫״מה קרה?״

‫הרגע איבדתי 128 מיליון בני אדם.

‫הפלוגה כולה איננה. הם מתו, וזה באשמתי.

‫128... זאת יפן.

‫איבדתי את כל יפן. על הציצים שלך.

‫״ואת רוצה חיבוק? אני אצחצח שיניים. אוקיי?״

‫אני משתדל.

‫אני לא יודע אם זה עובד, אבל אני משתדל.

‫אבל אני אוהב אותה.

‫אני מת עליה.

‫זה היה מסע נהדר, ואני מקווה שהוא יימשך.

‫ואני אומר את זה בכל מופע, ‫וגם במופע הזה, ואני מתכוון לזה.

‫לא אכפת לי איך מצאתם אותי,

‫אם דרך סדרת טלוויזיה, או חברים גרועים,

‫או דייב או משהו, או וויסקי...

‫אבל אני אגיד שזה מאוד חשוב לי,

‫ושבחיים לא יימאס לי, באמת, להתפרנס מזה.

‫אני מעריך את כולכם. תודה רבה לכם.

‫שלום, מיניאפוליס. לילה טוב.

‫בשלוש, תנו לי ״בטח״. ‎אחת, שתיים, שלוש...

‫בטח!

‫תרגום: יניב אידלשטיין