Original subtitles

‏[שיר הפתיחה]

‏♪ לאן הולכים פתאום כולם? ♪

‏♪ הכל נסוג ונעלם ♪

‏♪ רק המילים צפות, כולן ♪

‏♪ כולן ♪

‏♪ לאן אמשיך מכאן? ♪

‏♪ לאן? ♪

‏כל כך יפה סידרו כאן. ממש יפה.

‏רק רגע אימא, זה נעול פה. אני כבר פותח לך.

‏זה בסדר, שולמקע, זה בסדר. ‏אני ממילא ממשיכה הלאה.

‏הלאה? אבל הנה, זה פה. הגענו.

‏אני רק אפתח לך פה את הדלת הטרנטה הזאת

‏ונלך להגיד תהלים בקבר של אבא.

‏אתה תגיד תהלים, אני ממשיכה הלאה.

‏מה זה, אימא?

‏שחררת את ההנדברקס?

‏אימא! ההליכון שלך! שכחת את ההליכון, אימא!

‏תיקח אותו לעצמך, שולמקע. ‏-אימא!

‏אבל, אימא...

‏תשגיח לך על הפופיק, ילד שלי.

‏[צלצול טלפון]

‏כן?

‏[נוחעם] סוף סוף נזכרת לענות.

‏נוחעם! מה, כבר נחתת?

‏לפני שנים כבר. איפה אתה?

‏אני פה, בהדסה, עם אימא. אתה בא?

‏הרופאים פה ממש מחזיקים אותה בכוח.

‏תעזוב אותי מהרופאים. אני אבוא, אל תדאג.

‏מתי תבוא? ‏-מחר.

‏מה מחר? תבוא לפה עכשיו. זה לא צחוק, נוחעם.

‏רד ממני, נו. אני אחרי טיסה ארוכה.

‏תן לאכול משהו, לישון רגע כמו בן אדם.

‏מחר על הבוקר נלך להגיד לאימא שלום.

‏תעשה מה שאתה רוצה.

‏איפה אתה בכלל?

‏אצלך במטבח, אוכל צהריים.

‏ברוכים הבאים, קיווע, זה המילים שאתה מחפש.

‏בטח.

‏דוד נוחעם, מה, ברוכים הבאים.

‏מתי נחתתם בלוד? ‏-מקודם.

‏איזה יופי, יופי, מה... מה נשמע בבלגיה?

‏תראי מה זה, ליבי,

‏המז'יניק (בן הזקונים) של אח שלי ‏יותר גבוה ממני.

‏זה נראה לך הגיוני?

‏שלום, ליבי. מה שלומך? ‏-ברוך השם.

‏מה שלומך, קיווע? ‏-ברוך השם, יופי.

‏איך הצלחתם להיכנס? ‏-נו, מה אתה חושב?

‏אבא שלך מחביא את המפתח ‏באותו מקום כבר 50 שנה.

‏אבל מה, למה אתה עומד? ‏בוא תאכל איתנו, תרגיש בבית.

‏ליבי לקחה את כל מה שהיה ‏אצלכם במקרר, הכניסה בסיר.

‏חשבתי ייצא מזה מרק בטעם פיפי,

‏אבל מה, יצא לא רע בכלל.

‏בוא, בוא תטעם קצת. ‏-לא, זה בסדר.

‏נו, קח.

‏זה בסדר. ‏-נו, קח.

‏די. ‏-אופס, לא קרה כלום.

‏אני מתנצלת, קיווע. ‏אני אכבס לך אותה אחר כך.

‏שטויות, שטויות, זה בסדר.

‏דווקא מריח טוב המרק. ‏-אני אביא לך קצת.

‏"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ‏בורא פרי האדמה".

‏[נוחעם] אמן.

‏את שומעת מה כתוב כאן? ‏-נו?

‏משהו מעניין מאוד.

‏"דרושה משפחה חרדית שמצפה לבן זכר

‏כדי להעמיד שם ושארית לאדם ירא שמים

‏שהלך לעולמו ללא זרע של קיימא

‏תמורת תשלום הוגן ביותר.

‏דיסקרטיות מובטחת".

‏שמעתי על סיפור כזה פעם.

‏אז מה את אומרת? ‏-מה, שאנחנו?

‏לקרוא לילד על שם של מישהו ‏שאנחנו לא מכירים בכלל?

‏בסדר, בואי נתקשר רגע.

‏נראה כמה זה אומר "תשלום הוגן ביותר".

‏שלום,

‏מדבר ליפא וייס.

‏זה בקשר למודעה.

‏כן, היינו שמחים לדעת קצת יותר פרטים.

‏אני מבין.

‏כן, רק מה ה...

‏כן.

‏בסדר גמור. תודה רבה, שלום.

‏נו?

‏חמישים אלף דולר. ‏-באמת?

‏זה הרבה. ‏-זה המון.

‏נוכל גם לעמוד על הרגליים ‏כמו שצריך וגם לחסוך.

‏אולי זה משמים, גיטי.

‏אבל מה השם? ‏-איזה שם?

‏השם.

‏לא כל כך נורא.

‏זליג.

‏[ילדות מדברות]

‏[נער] אבא שבשמים, אבא מתוק,

‏אני מתחנן בפניך שתזכך ותטהר ותחדש אותי

‏ותזכה אותי להיות עובד השם אמיתי

‏בלי פחדים ובלי פניות כלל וכלל.

‏שאני אהיה שקוע כל כולי ‏בלימוד תורתך הקדושה,

‏כל כולי בתורה הקדושה יומם ולילה,

‏יומם ולילה, בלי שום פניות ומחשבות זרות,

‏כדי שאנצל ממחשבות פסולות וטמאות

‏ומראיות אסורות ומקרי לילה.

‏כדי שאני אוכל להיות שקוע כל כולי ‏בתורתך הקדושה.

‏יומם ולילה, אבא, יומם ולילה.

‏אבא שבשמים,

‏אני כבר לא יכול עם כל המחשבות האלה,

‏ריבונו של עולם.

‏אני רוצה לחשוב רק על תורה. רק עליך.

‏יומם ולילה, אבא, יומם ולילה.

‏ליבי. ליבי שטיסל, נו, נו.

‏דוד שולם. ‏-שלום שלום, ברוכים הבאים.

‏אני מבין שהגעת יחד עם אבא. ‏-ברוכים הנמצאים.

‏יש שם סמרטוט.

‏אולי תנגב את הנעליים כדי שהבית לא יתלכלך?

‏את לא צריכה לנקות, אגב. ‏זה התפקיד של קיווע.

‏זה בסדר, רואים שהרבה זמן ‏לא הייתה כאן אישה.

‏[נוחעם] גם זה התפקיד של קיווע.

‏למה אתה באמת מחכה, קיווע? ‏-בעתו ובזמנו, דוד נוחעם.

‏איזה עתו ואיזה זמנו? תעשה לי טובה.

‏בעזרת השם עוד השנה.

‏ברוכים הבאים.

‏ברוכים הבאים.

‏נו, בוא, בוא. ‏בוא נרטיב קצת את הגרון, שולם.

‏"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ‏שהכול נהיה בדברו".

‏אמן. ‏לחיים, שולם.

‏נו, נו, בסדר.

‏אמא שוכבת בבית חולים גוססת ‏ואנחנו פה עושים לחיים.

‏לא אמרתי שום דבר.

‏אמרתי לך, אנחנו הולכים ‏לראות אותה מחר על הבוקר.

‏תן רגע לנשום.

‏אתה יודע איזה בלגן עברנו עם המזוודות?

‏שעות של חיפושים בכל בן גוריון. ‏רשעים ארורים.

‏אני מקווה שנוח לה במיטה שלי.

‏למי? ‏-לליבי.

‏מה, נתת לה את החדר שלך?

‏נו, מה, אבא, למה אני שוכב פה ‏במיטה של אימא איתך בחדר?

‏כן, בטח, בטח.

‏אתה יודע מה?

‏בוא נתחלף במיטות.

‏זה לא שייך שילד יישן במיטה של האימא שלו.

‏נו, נו, בסדר. ‏-בוא.

‏איזה מין ילד מגיע לארץ ‏אחרי כל כך הרבה שנים

‏ולא הולך דבר ראשון לבקר את האימא שלו

‏ששוכבת חולה בבית חולים?

‏בת כמה היא עכשיו? ‏-קרוב ל-90.

‏מה?

‏לא, ליבי.

‏מה ליבי?

‏לא חשוב.

‏אתה שומע, קיווע,

‏יש לי משהו חשוב לומר לך. ‏-כן?

‏אבא?

‏[נחירות]

‏שתיים...

‏זה ארבע.

‏הנה, זה כאן.

‏משפחת בייפוס.

‏[צלצול אינטרקום]

‏[מלמולים]

‏מה, כולם כאן בשביל המודעה?

‏קח מספר.

‏ברצינות? ‏-לא.

‏אתם אחרי הזוג שמה.

‏[גבר] אל תדאג, זה רץ צ'יק צ'ק.

‏אז מה זה, הם עושים פה ראיונות קבלה? ‏-[גבר] משהו כזה.

‏כולנו מתפללים פה להיות ההורים של זליג.

‏[כולם צוחקים]

‏אני לא אוהבת את זה, ליפא. בוא נלך.

‏מה? ‏-גם ככה אין לנו סיכוי.

‏בסדר, גיטי, אבל אנחנו כבר פה.

‏הנה, תשתו רגע.

‏אני אגיד לכם דברים כהווייתם ‏בלי לכסות שום דבר ובלי להסתיר,

‏שלא תהיה אי-הבנה, בסדר?

‏בסדר.

‏בעלי זכרונו לברכה, זליג, הלך ‏לעולמו לפני חודש וקצת ממחלה.

‏אנחנו משתתפים בצערך.

‏הבקשה האחרונה שלו הייתה שאני אמצא משפחה

‏שתקרא לילד שלה על שמו

‏ושבבוא היום כשהוא יגדל,

‏הוא יגיד קדיש לעילוי נשמתו פעם בשנה.

‏זה הסיפור.

‏כמו שבטח ראיתם, ‏יש לא מעט זוגות שמעוניינים.

‏אני אעשה את השיקולים שלי

‏והזוג שאני אבחר יחתום מולי ‏על חוזה מסודר ויקבל תגמול.

‏מדובר בשני תשלומים ‏של 25 אלף דולר.

‏אחד בזמן החתימה והשני אחריה.

‏[המהום]

‏זה נשמע...

‏זה נשמע מצוין. ‏-יופי.

‏אז הייתי רוצה לשאול אתכם מספר שאלות. ‏-בשמחה.

‏את מרגישה בסדר? ‏-כן, הכול בסדר.

‏אולי אני טועה, אבל מהרגע ‏שנכנסתם יש לי הרגשה קצת...

‏איך לומר, ש...

‏את לא ממש רוצה להיות פה. אני טועה?

‏לא, היא קצת לא מרגישה טוב היום, זה הכול.

‏אני מרגישה בסדר גמור.

‏לא, את לא טועה.

‏תזכירי לי מה שמך. ‏-גיטי.

‏גיטי.

‏לאימא שלי קראו גיטל.

‏[אלמנה] אז מה העניין?

‏אני מצטערת, אבל זה...

‏פשוט מאוד מוזר לי למכור את ה...

‏קשה לי לומר את זה, ‏אבל אני מרגישה שזה מה שזה, ש...

‏למכור את השם של התינוק שלי.

‏זה הילד שלי, זה עצמי ובשרי, את מבינה?

‏תארי לך שאת לוקחת את הילד שלך ו...

‏את מבינה? ‏-[אלמנה] לא.

‏האמת שאני לא מבינה. אף פעם לא...

‏אני ובעלי לא זכינו...

‏לא זכיתי ללדת.

‏זה כל העניין.

‏אני מתנצלת, גברת בייפוס. ‏אני לא התכוונתי לפגוע.

‏הכול בסדר, זה בסדר, אני...

‏זו לא אשמתכם.

‏כל אחד ומה שהקדוש ברוך הוא חילק לו.

‏אם אתם יכולים רק להגיד ‏לבאים בתור להיכנס בבקשה.

‏אנחנו נקרא לו זליג.

‏בלי כסף. ‏-מה?

‏אנחנו נקרא לו זליג לשם שמים.

‏[גיטי] לעילוי נשמת בעלך.

‏אבל, גיטי, רגע. ‏-את באמת אומרת את זה?

‏כן.

‏באמת, באמת.

‏שלום, שלום. באיזה חדר נמצאת מלכה שטיסל?

‏[אחות] אתה בטח הבן מבלגיה. ‏-איך את יודעת?

‏האח שלך,

‏הוא כבר נמצא פה תקופה כל כך ארוכה יום יום,

‏הוא סיפר לי שאתה אמור להגיע. ‏-כל הכבוד.

‏אז איפה היא שוכבת? ‏-כל כך חשוב שבאת.

‏המצב שלה לא כל כך פשוט. ‏-כן, באיזה חדר בבקשה?

‏חמש. כאן, ישר. ‏-אה, זה?

‏תודה לך.

‏תהיה קצת יותר נחמד, אבא.

‏לא אוהב את בתי החולים במדינה הזאת.

‏מה הקשר למדינה, אבא? ‏-הכול קשור.

‏חכי רגע כאן.

‏אימא. בוקר טוב, אימא. מה שלומך?

‏איך את מרגישה, אמא? הכול בסדר?

‏נוחעמ'קע שלי.

‏בוקר טוב, נוחעמ'קע שלי.

‏מה, איפה היית כל הזמן הזה?

‏בבלגיה, אימא.

‏הייתי בבלגיה.

‏בלגיה... כן. נוחעמ'קע, נוחעמ'קע.

‏בוקר טוב, הרב שטיסל. ‏-בוקר טוב, גברת גרליק.

‏רוצה קצת? ‏-לא, מה פתאום. לא בא בחשבון.

‏חסר בזה קצת מלח.

‏בעלי צריך להשגיח. ‏-נו, נו.

‏בהחלט, כולם צריכים להשגיח.

‏הוא גם לא אוהב חריף. ‏-באמת? מה את מדברת.

‏"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ‏שהכול נהיה בדברו".

‏אמן.

‏אפילו בלי חריף, בלי מלח,

‏מרגישים שיש לך כישרון לדברים האלה. ‏-תודה רבה.

‏[צלצול טלפון]

‏כן?

‏רק רגע, מי רוצה אותו?

‏רק רגע בבקשה.

‏זה אח שלך על הקו, הוא רוצה לדבר איתך.

‏תגידי לו שאני בפגישה, ‏שאני אחזור אליו עוד שעה וחצי.

‏הוא בפגישה, הוא יחזור אליך עוד שעה וחצי.

‏רק שנייה בבקשה.

‏הוא שואל אם אתה...

‏רוצה לדבר עם אימא שלך.

‏גם כן עם הבדיחות שלו. נו, תעבירי אותו.

‏רק רגע, אני מעבירה אותך לרב שטיסל.

‏[נוחעם] אימא, את ידעת שלבן הבכור שלך ‏יש מזכירה?

‏ברוך השם, ברוך השם. יופי, יופי.

‏מה? מי? מה זה שם? ‏אל תעשה ממני צחוק, נוחעם.

‏[נוחעם] חצי שנה אתה מספר לי סיפורים.

‏אמרתי לה "בוקר טוב", היא פתחה ‏את העיניים וביקשה כוס מים.

‏אבל מה הפשט? היא באמת התעוררה?

‏אני פה על הלב שלי, נוחעם. ‏אל תעשה ממני צחוק!

‏רוצה גם עוגה, אימא? ‏-רק מים.

‏זה נס! נוחעם, זה נס! ‏תקרא מהר לאחד הרופאים.

‏[שולם] נוחעם, זה נס!

‏בשביל מה רופאים, תגיד לי? ‏אני לא יודע למזוג כוס מים?

‏נו כבר, תקרא לאיזה רופא שם! ‏אל תרגיז אותי עכשיו.

‏זו באמת אימא?

‏שטויות! בגלל הרופאים שלך ‏היא נמצאת פה כבר שמונה חודשים.

‏אימא, אנחנו מוציאים אותך מפה היום.

‏אתה יודע כמה הציונים ‏משלמים להם על כל מיטה פה?

‏רשעים ארורים.

‏[מלכה] אוי, איזו יפה, איזו יפה.

‏[אישה] את מרגישה טוב? ‏-[מלכה] כן.

‏[שולם] אימא.

‏אימא. אימא.

‏אימא, ברוך השם, ברוך השם, ברוך השם.

‏איזו שמחה, איזה נס. נס!

‏אימא, זה אני, שולם.

‏אתה מכיר אותו?

‏בהחלט. זה שולם, אימא.

‏[מלכה] שולם? איזה שולם? ‏-[נוחעם] הבן הבכור שלך.

‏שלי?

‏♪ חסדי השם כי לא תמנו ♪

‏♪ כי לא כלו רחמיו ♪

‏♪ חסדי השם כי לא תמנו ♪

‏♪ כי לא כלו רחמיו ♪

‏♪ חסדי השם כי לא תמנו ‏כי לא כלו רחמיו... ♪

‏איזה נס, אבא.

‏הרופאים בעצמם אומרים שזה נס. נס גדול. ‏-נכון, נכון.

‏מה, מה באמת הם אומרים?

‏מה, מה קרה לה שהיא התעוררה פתאום?

‏הם לא יודעים בדיוק, אבל בכל מקרה, אבא,

‏הם אומרים שזה טבעי שהיא קצת מבולבלת.

‏זה יעבור תוך כמה ימים ‏וכרגע אין לך מה לדאוג.

‏מי דואג? מה? אני נראה לך מודאג?

‏חסדי השם, הכול יהיה בסדר.

‏פסיה, פסיה, פסיה יפה שלי.

‏[מלכה] התגעגעתי אלייך.

‏איפה המטפחת שלך?

‏לא, אמא, זו לא פסיה אחותך.

‏[שולם] זו רוחמי, הנינה הגדולה שלך.

‏כן, כן, כן, זאת פסיה. פסיה היפה והצדיקה.

‏פסיה, צדיקה שלי.

‏זה רק בגלל שאני המז'יניק שלה,

‏זה לא קשור לכלום.

‏עוד כמה ימים היא תזהה גם אותך.

‏אני יודע, אני יודע. מז'יניק נשאר מז'יניק.

‏מז'יניק נשאר מז'יניק.

‏תשמע, אנחנו צריכים לדבר.

‏דבר. אני פעם הפרעתי לך לדבר?

‏תשמע, אני, כשאני הגעתי לפה,

‏אני הייתי בטוח שהאימא ‏כבר רגל אחת בעולם הבא.

‏אם זה היה קורה, חס ושלום,

‏היינו יושבים עכשיו שבעה ‏ומדברים מה לעשות עם הדירה.

‏אימא חזרה לעצמה אחרי כל כך הרבה זמן

‏וזה מה שיש לך בראש, הדירה?

‏כן, גם זה. ‏-נו, נו.

‏זה לא סוד שצבי אריה ‏גר שם בדירה כבר כמה שנים

‏בלי שאף אחד ביקש ממנו לשלם.

‏ואף אחד גם לא יבקש ממנו.

‏תקשיב לי רגע.

‏אוטוטו, בעזרת השם, ליבי תתארס

‏ואם אני רוצה חתן תלמיד חכם, ‏אני צריך לתת בשבילה דירה.

‏אני לא מפריע לך לתת בשבילה דירה.

‏אם אתה צריך עזרה, אני יכול לעזור לך קצת.

‏אני לא צריך עזרה. הדירה שייכת לכולנו.

‏צבי אריה צריך למצוא לו דירה אחרת.

‏צבי אריה לא עוזב לשום מקום ‏כל עוד אימא בחיים

‏והיא תחיה עוד הרבה שנים.

‏אף אחד לא יירש אותה.

‏היא נתנה לצבי אריה לגור בדירה שלה

‏וככה זה יישאר.

‏יישר כוח.

‏אבל אני לא הבנתי, תגידי עוד פעם,

‏מי גנב למי את השיניים?

‏טננבויים!

‏אני הסברתי לך,

‏זה בגלל שצוקרמן גנב לטננבויים את המכנסיים

‏כשהוא היה בבריכה,

‏וככה טננבויים היה צריך לעלות בלובי

‏וכולם ראו לו את התחתונים.

‏אבל למה צוקרמן גנב לטננבויים את המכנסיים?

‏טננבויים, צוקרמן, צוקר-פוץ!

‏את לא צריכה לקלל, פרידה. ‏זה לא בריא בשבילך.

‏שקי לי בתחת!

‏עוד פעם אחת את קוראת לי "פרידה"

‏ואני לא מדברת איתך יותר לעולם.

‏את לא פרידה?

‏לא! אני שושנה. הרבנית שושנה ערבליך.

‏וועלוולע! זה וועלוולע.

‏זה לא וועלוול, הוא בכלל פרענק פאראך.

‏מה יהיה איתך, מלכה?

‏וועלוולע.

‏אני צריכה לגהץ לך את הבגדים יותר טוב.

‏[צלצול טלפון]

‏כן?

‏[שושנה] זה שטיסל? ‏-מדבר.

‏[שושנה] תבוא לפה מיד.

‏מי זה שם? ‏-הרבנית ערבליך.

‏אה, כן, כמובן.

‏מה קרה? אימא שלי בסדר?

‏אימא שלך ישנה הלילה בחדר של איזה פרענק.

‏מה? על מה את מדברת?

‏מה שאתה שומע.

‏אצל מוריס בדיחי.

‏[שושנה] הייתה לו מכולת ליד השוק.

‏הייתי קונה אצלו נפטלין, ‏אבל היום הוא סנילי על כל הראש.

‏אבל למה היא לא ישנה בחדר שלה?

‏[שושנה] אימא שלך חושבת שהוא בעלה, וועלוול.

‏אם אתה לא רוצה עוד אחים, אז תבוא לפה תיכף.

‏אני מטפל בזה. כל טוב.

‏קיווע. ‏-כן?

‏בוא הנה תיכף.

‏נו, נו? ‏-אני צריך שתגיד משהו דחוף לדוד שלך.

‏הוא נמצא פה במטבח, תגיד לו בעצמך.

‏אני לא מדבר איתו. ‏-אתה רציני?

‏אל תרגיז אותי עכשיו.

‏לך ותגיד לדוד שלך ‏שצריך ללכת למושב זקנים.

‏שהבובע חושבת שם על איזה טיפוס ‏שהוא... לא חשוב.

‏היא ישנה איתו בלילה. ‏-מה?

‏תעזוב. לך לנוחעם ותגיד לו: ‏הבובע ישנה בלילה עם איזה פרענק.

‏רק אותך היא מזהה כמו שצריך, לך וטפל בזה.

‏קדימה, יישר כוח. זוז.

‏ליבי,

‏תגידי בבקשה לאבא שלך ‏שאבא שלי אמר לי להגיד לו

‏[עקיבא] שצריך ללכת למושב זקנים.

‏בובע וכו'.

‏אבא,

‏אח שלך אומר שצריכים ללכת למושב זקנים וכו'.

‏זה לא מצחיק. ‏-זה דווקא מאוד מצחיק.

‏תגיד לאבא שלך שיפסיק לדאוג לבובע כל היום

‏כמו איזו מטפלת.

‏היא ילדה גדולה.

‏[דיבור מהטלויזיה]

‏תראה את הילדים של שטיינברגר.

‏אחד אחד עזבו, ברחו לקיבוץ.

‏מה הוא רוצה ממני?

‏כבר שלושה חודשים ‏שהוא מתחמק ממני.

‏ככה בן אדם עושה?

‏אני רודף אחריו, כבר הייתי ‏אצלו בבית אולי 40 פעמים.

‏ברור! זה הכול התחיל אצל שטיינברגר עצמו.

‏היה מכניס הביתה עיתונים חילוניים.

‏יום אחד אמרתי לאשתו, "אם ‏בעלך לא מביא לי היום את הכסף,

‏אני אעשה מה שאבא שלי היה עושה".

‏היא נבהלה, מיד רצה לשכנים, הביאה את הכסף.

‏אחר כך שאלה, "מה אבא שלך היה עושה?"

‏אמרתי לה: "היה שם סוכר ‏על התורמוסים במקום מלח".

‏[צחוק]

‏אימא, מה שלומך?

‏את מזהה אותי? אימא, שלום.

‏שלום. ‏-שלום, שלום.

‏אימא, האיש הזה, הוא לא אבא. ‏הוא סתם בן אדם.

‏את לא יכולה לשבת איתו ככה ‏ולישון איתו ביחד.

‏מה אתה רוצה?

‏אימא, אני שולם, הבן שלך. תסתכלי עליי!

‏מה האיש הזה רוצה ממני?

‏הוא כל הזמן בא אליי, אומר לי שהוא הבן שלי.

‏בואי, אימא, הולכים!

‏[צלצול פעמון]

‏בוא, תיכנס, למה שתעמוד בחוץ?

‏לא, לא, זה ממש קצר.

‏פשוט חשבנו על זה, אני ואשתי גיטי,

‏שאולי בכל זאת כדי...

‏איך לומר, כדי לתת לך הרגשה קצת יותר נוחה,

‏אז חשבנו אולי בכל זאת ‏תשלמי לנו איזה סכום קטן.

‏כלומר, רק אם זה עושה לך בעצמך ‏הרגשה יותר נוחה.

‏בוא, תיכנס. נדבר כמו בני אדם.

‏בוא, תיכנס.

‏[נער] ♪ אימא סיפא ♪

‏♪ אימא סיפא ♪

‏♪ המית שורי את עבדו של פלוני. ♪

‏אני יכולה להציל אותך.

‏[רוחמה] אני יכולה לעזור לך לחיות בטהרה,

‏להציל אותך מהמחשבות הרעות.

‏תוכל להיות שקוע רק בלימוד יומם ולילה.

‏תהיה שקוע רק בלימוד יומם ולילה.

‏[דלת נטרקת]

‏את רואה, אימא? זה הקבר של אבא.

‏הוא נפטר. לפני עשר שנים.

‏תקראי. תקראי מה כתוב.

‏ופה, לידו, איפה שעכשיו ריק,

‏זה הקבר שקנינו לך.

‏כאן את תיקברי אחרי 120.

‏תראי שם. שם קבורה דבורה שלי.

‏[שולם] דבורה שלי, את זוכרת אותה?

‏גם היא מחכה לי בגן עדן.

‏אימא, תסתכלי עליי. תסתכלי עליי.

‏אני שולם, הבן הבכור שלך שדואג לך כל החיים.

‏ומי שהיה אצלך בבית החולים זה נוחעם,

‏בן הזקונים שלך, שכבר 15 שנה נמצא בבלגיה.

‏ולא אכפת לו ממך, לא אכפת לו ממך בכלל.

‏כל הזמן הזה הוא בא פעם אחת לבקר.

‏פעם אחת!

‏וגם זה בשביל לקחת לך את הדירה.

‏[בכי]

‏אימא.

‏[נחירות]

‏[אנחה]

‏[נחירות]

‏[נחירות]

‏מתנצלת שתפסתי לך את החדר.

‏בגללי אתה ער.

‏אה, לא, לא, לא, לא, זה... זה לא בגלל זה.

‏פשוט זה לא מנומס להירדם ככה

‏באמצע קונצרט כזה.

‏ממש... האחים פיאמנטה.

‏תגיד, קיווע,

‏איך זה באמת שעוד לא התארסת?

‏אני דווקא כן התארסתי.

‏פעמיים.

‏באמת?

‏ומה קרה?

‏כלום.

‏הפעם הראשונה הייתה סתם טעות.

‏והשנייה?

‏השנייה בלונדון עכשיו.

‏לא משנה, אתה לא חייב לספר.

‏הנה.

‏[עקיבא] מה, מה איתך?

‏את גם לא בת 18.

‏נכון, אבל אני אתארס כנראה בקרוב מאוד.

‏אה, באמת? מה...

‏מי המאושר?

‏[צחקוקים]

‏אני עוד לא יודעת,

‏אבל בשביל זה באתי לארץ, בשביל למצוא.

‏אבא שלי הבטיח לאמא שלי ‏שאנחנו לא חוזרים בלי תאריך.

‏יפה.

‏תגידי, ליבי...

‏מה?

‏לא, לא חשוב, סתם, שטויות.

‏נו, מה? תגיד.

‏נזכרתי במשהו.

‏ישבנו כאן פעם אני ואת במרפסת ‏לפני מלא שנים.

‏זה היה יום לפני שטסתם לבלגיה.

‏גם אז גרתם אצלנו לכמה ימים ‏עם אמא שלך ואחים שלך.

‏כן, את זה אני זוכרת, אבל מה היה במרפסת?

‏את לא זוכרת?

‏תזכיר לי.

‏אני גם לא ממש זוכר.

‏גם לא כזה חשוב. בקיצר, שטויות.

‏או-קיי.

‏תקשיבי אליי, ליבי.

‏הכללים של המשחק זה ‏שצריך לאכול את כל הלימון

‏בלי לעשות שום פרצוף חמוץ.

‏את כל הלימון עד הסוף בלי שום פרצוף חמוץ.

‏ואיך יודעים מי ניצח? ‏-מה זאת אומרת?

‏מי שעושה פרצוף חמוץ ראשון הוא המפסיד.

‏זה ממש ממש חמוץ? ‏-זה כל הרעיון.

‏טוב.

‏שלוש, ארבע ו...