Original subtitles

לפחות מזכרות שלא נשאיר לו בבית.

מה את עושה פה? תחזרי לישון.

הריח העיר אותי.

הכתפיים שלך מאבן.

די, נו.

די, נו אתה, שחרר קצת.

אני אוציא.

אני אוציא. -לא צריך.

יספיק אתה חושב?

לכל השכונה.

אני גומר פה ובא. אוק"?

תדע שהזמנתי רק את מי שאני אוהבת.

בסדר, הולכת.

חכי כאן.

אני אפתח.

כנסי לחדר.

זה אשרף.

מה?

מצידי שיתייבש פה עד הבוקר.

שלום, עיסאם, אמל.

אני באמת מתנצל על השעה, אבל התאריך התחלף, ומבחינה חוקית,

הבית כבר לא שלכם.

מה? אתה נורמלי?

המשאית שלנו באה רק מחר.

הילדים ישנים. אמצע הלילה, מה קרה לך?

עדיף לדבר בבית.

עשיתי מה שיכולתי.

מה קורה?

אתה יודע מי זה?

לא.

אני אתחיל מההתחלה.

מר פטוש הוא לקוח שלי,

והוא קנה את הבית שלכם.

נכון.

אבל בסוף הוא לא רצה לגור פה,

אז הוא ביקש ממני למצוא מישהו אחר שיקנה את הבית הזה,

מצאנו גברת מתאימה לשני הצדדים

והיא קנתה את הבית, תודה לאל.

למה את מצלמת פה?

למה את מצלמת פה?

מבחינה חוקית

זה הבית של גברת צוקרמן כבר 20 דקות.

אני לא מכרתי לאישה הזאת כלום!

!לא מוכר את הבית ליהודים

אתה לא, אבל אשרף פטיש כן.

תביא את הזה.

הכול כתוב כאן.

אני מתקשרת לדוד שלי.

לא. -למה לא?

תוך דקה כל הכפר יבוא לפה.

יהרגו אותנו, יטבחו בנו. לא.

מחר יש לכם טיסה לאוסטרליה.

תנחתו בסידני.

יש דרכונים לכולם.

תקשיבו לי, לכו על זה.

זה הכי טוב שיש.

איך אני יכולה? אני לא יודעת.

חצי שעה ואתם מפנים את הבית.

אימא!

תיכנסו פנימה!

יא בן שרמוטה, יא מניאק!

כנס פנימה.

מה נעשה?

מוכרחים להחליט עכשיו. אין זמן.

יש תנועה לכיוון הבית,

יאללה, מהר.

זאביק שואל איפה הברזים של המים והגז.

תגיד לו שזה בצד המערבי של הבית, שייקח פלייר.

אתה יודע מה? בוא רגע, תישאר פה.

אני אגיד לו כבר.

יהרגו אותנו, אבא?

לא, אהובתי, לא.

אהובים שלי,

אבא ואני צריכים לדבר איתכם.

אתם יודעים שתכננו מחר לעבור דירה לבית לחם.

לגור ליד דוד אחמד ודודה רים,

אבל התוכניות שלנו השתנו קצת

ומחר אנחנו טסים

לאוסטרליה.

אבל אני רוצה שתזכרו,

בראש ובלב שהעיקר זה שאנחנו ביחד.

אבא, אתם ואני.

זה הכי חשוב.

אבל למה אנחנו טסים?

כי יש אנשים שחושבים

שמכרנו את הבית שלנו ליהודים.

כמו הבוגדים ממשפחת קעוב?

לא יודע איך הייתי כזה דביל.

אתה לא אשם אהובי... איך יכולת לנחש שזה מה שיקרה?

תביא לי את הדרכונים רגע.

מאיפה היו להם תמונות של כולנו?

אין לי מושג.

העמותות האלה מאוד מקושרות.

תראה.

אפילו על זה הם חשבו.

תראה.

הנה, קח.

תגיד להם למהר, עוד שנייה מתחיל פה בלגן.

בו}

תתכופפו!

לא יכולתם להתאפק עם הדגל הארור שלכם?

כלבים בני כלבים.

זה הכול.

רגע!

בוא, השארת תיק פה.

טוב.

שכחתי תיק אחד, אני הולך להביא אותו. בסדר?

אני אמשיך איתם ותיפגשו במזרקה.

אתה במילא צריך לעבור אצל הבחור הזה.

לסדר את הוויזות שלכם.

לא, אנחנו באים איתך.

אני צריך ללכת לשם לסדר משהו עם הוויזות שלנו ואפגוש אותך.

הוא כבר יסביר לך איפה. בעוד חצי שעה.

טוב? -טוב.

הבאת תיק קצת קטן.

תפתח.

מצטער על הסטירה, אחי.

פשוט ראיתי שאשתך קצת חושדת.

זה בסדר. אני יודע.

זהו, ישתבח שמו.

הבחור שמחכה לך יעביר אותך, בסדר?

הכול תפור 1001 אחוז. אין לך מה לדאוג.

אני מקווה. -לא, תקשיב לי,

הכי חשוב לי שהלקוחות שלי ייצאו מפה בריאים ושלמים

ועם מה שמגיע להם.

אתה עושה את הבחירה של החיים שלך. אתה נקי.

בלי זה לא היית יוצא מהחובות האלה בחיים.

יהיה לכם טוב שם, אני מבטיח לך.

בסדר?

נו, בחייאת, איזה עתיד יש לך בירושלים?

אתה צודק.

שיהיה לך בהצלחה.

תשמור על עצמך, אה? -תודה.

אתה יכול להצטרף למשפחה שלך.

תמשיך פה ישר וימינה ושוב פעם ישר, אתה תראה את המזרקה.

ואם מישהו ישאל אותי על התיק? -אף אחד לא ישאל.

אתה רואה את זה? זה כאילו שעברת בידוק. בסדר?

יש שירותים? -כן, יש כמה בדרך, אתה תראה.

נסיעה טובה.

אהלן.

מה? מה השעה?

שלוש וחצי.

סליחה על האיחור, התעכבתי קצת.

היא התעוררה? -אה... היא הלכה לשירותים.

היא כעסה?

לא, פשוט אמרתי לה שהלכת לקניות והיא חזרה לישון.

או-קיי.

תשמרי את העודף לפעם הבאה. -תודה.

שיהיה בהצלחה במבחן. -תודה, לילה טוב.

אמיר.

אמיר.

ראניה.

צריך לקום.

אימא, הבאת לי?

יאללה תארזי את המשחקים.

תרצה להזמין? -אה... כן, אסתכל על התפריט בינתיים, תודה.

זה לא נעים שעומדים על הראש ככה.

את הקנקן מים.

הבאתי גם כוס, אפילו שלא ביקשת.

כי את מלצרית מצוינת.

טוב, אני רוצה להזמ'ן בבקשה

סלט ערבי קצוץ בלי פטרוזיליה ובלי בצל.

ואני רוצה שווארמה וצ'יפס.

שווארמה...

צ'יפס. סלט ערבי.

ולא לשכוח לחייך ולהיות נחמדה.

אני נחמדה.

בלי פטרוזיליה.

ובלי בצל. -אני יודעת לבד.

טוב, סליחה, לא אעשה את זה שוב, סליחה.

לא, ממש לא. מאיה, אנחנו באמצע הזמנה.

מאיה.

בוקר טוב, מאיה, זאת אסתי.

התקשרתי להזכיר לך להביא את החרוזים למפגש היום.

להתראות בינתיים. -אין לנו חרוזים.

יש לך חרוזים, פשוט שכחתי להגיד לך.

אבל לא עכשיו, יאללה, בואי נמשיך.

את המלצרית, אני הלקוח. יאללה, קדימה.

קודם את החרוזים.

מאיה, את רוצה להתגייס לצבא, נכון? -כן.

יפה, אז מה לעשות שהם צריכים לראות שאת מתפקדת כמו שצריך?

ומייצרת תקשורת נעימה עם אנשים.

רק ככה הם יחשבו שאת מתאימה לצבא. -בסדר.

אז יאללה.

אפשר קודם לראות את החרוזים?

אני אביא לך את החרוזים.

זה בכלל לא חרוזים. -למה? זה חרוזים בצורת כוכבים.

מה חרוזים בזה? -זה מה שמצאתי, מאיה,

והם נורא יפים, מה? -אז אני לא הולכת למפגש.

אם אסתי תגיד שהם לא מספיק טובים, אקנה לך חדשים.

בסדר? עכשיו יאללה, בואי נעשה את זה שוב.

מהתחלה? -מהתחלה, מהתחלה.

איפה השעון שלך? אני רוצה למדוד זמן.

אצלך, החלפת לי בטרייה. -אה, נכון, החלפתי אותה.

זה היה בכיס שלי. טוב, לא משנה, אני אמדוד בעצמי.

יאללה, תחזירי את הקנקן ל... שיש.

אוף, אין לי כוח, אפשר לאחרי ששמתי לך את הקנקן?

מה תרצה להזמין?

שוקו. -וניל.

שוקו. -וניל.

שוקו. -ילדים! קצת יותר בשקט.

טוב.

תגיד.

האיש הזה שהביא אותנו לכאן,

איך הוא ידע איפה הברזים של הגז והמים בבית שלנו?

כנראה אמרתי לו.

עכשיו אני נזכר שהוא שאל אותי.

ומה הבחור הזה שהלכת איתו שאל אותך?

בקשר לוויזות. שמעת.

אבל מה הוא שאל אותך?

למה עשינו את זה ברגע האחרון.

מה אמרת?

שהוציאו לנו בלי שידענו. שרימו אותנו. כל הסיפור.

מה יש?

אני רוצה רגע שנדבר, אבל לא כאן.

עכשיו? חייבים לעלות למטוס.

לא נוח במטוס.

יהיו לנו שעתיים בסינגפור. -אני אומרת לך עכשיו!

תקשיבו, חכו פה, אימא ואני הולכים לרגע לדבר וחוזרים.

בסדר? -בסדר.

תקשיבי ראניה, תביאי את היד שלך ותעצמי עיניים.

חכי, עוד לא.

את יכולה לפתוח.

וואו! איזה שעון יפה! מאיפה יש לך את זה?

זה היה ברכב של האיש.

אבל אסור לקחת בלי רשות, זאת גנבה.

בגלל שהוא איש רע אז מותר,

אפילו כתוב בקוראן שמותר לקחת מאנשים רעים.

תראה, ממילא זה גדול עליי.

אוקיי.

אני רוצה שתגיד לי מה יש בתיק הזה

שאתה לא מוריד ממך לשנייה.

דברים שבירים.

איזה?

תמונות והספלים האלה שאני אוהב

והחתול מחרסינה של ראניה.

נו, בואי, נפסיד את הטיסה.

תפתח את התיק, אני רוצה לראות.

בחייך.

מה זה? מאיפה כל זה?

זה כסף שקיבלנו על הבית.

אבל כבר שילמת את כל הכסף לאלה שהיית חייב להם.

זה כסף אחר.

מה זאת אומרת?

זה מהם.

מי זה מהם?

זה מהיהודים.

האישה הזאת עם המגפיים,

שילמה על הבית שלנו המון כסף. המון.

בערך פי שישה מהשווי האמיתי שלו.

אז ידעת שהם יבואו?

כן.

והאיש הזה עזר לי להעביר את הכסף בשדה התעופה.

אסור להעביר סכום כזה גדול.

ואני נתתי להם את התמונות לדרכון.

וכל הזמן הזה רימית אותי?

את בסדר?

אמל?

אמל!

אבול.

שלום. -היי-

זה נחשב חרוזים? -אה... כן. למה לא?

חרוזים מעניינים דווקא. -אבל הם טובים?

מצוינים

את רואה שגם אני יודע לפעמים?

אפשר שנייה רגע? -בטח.

את יכולה להתחיל להפריד את החרוזים עם מספריים,

אני כבר באה.

נו? כתבת? -התחלתי.

היא מתחילה מחר. רציתי לתת את זה לקצינה.

זה מה שיעשה את העבודה. -הבטחתי אז אני אכתוב.

אבל אני צריכה לחשוב על משהו שאהיה מספיק שלמה איתו.

טוב, חבל לי על הזמן של הטיפול. -טוב, תודה.

למה לא גזרת?

את כועסת שדיברנו?

אבא רק סיפר לי שהתקבלת לעבודה במלצרות.

הוא היה יכול להגיד את זה גם מולי.

אני אזכור לדבר איתו על זה.

זה טוב שאת אומרת מה מפריע לך

היי. -זאביק.

מה העניינים? -מה קורה?

תענוג. -תכיר, זאת הדס כהן.

אהלן, הדס. -היא עוברת לגור פה

עם בעלה ועם ארבע הבנות שלהם.

אה, ברוכים הבאים. בואי תשבי.

לא, תודה. איך עבר הלילה?

אה, נפצים, זיקוקים עד שש בבוקר. משהו כזה.

אבל זה עובר בדרך כלל אחרי שבועיים.

וואו.

מהתמונות ששלחת זה היה נראה הרבה יותר... קטן וחשוך.

נכון נחמד?

ממש.

אתם יכולים לשים טרמפולינה על הגג או איזו פינת חי קטנה.

מג"ב עוברים כאן?

מידי פעם, לא משהו קבוע.

אבל אני יכול לבקש ממאירה שתפנה למי שצריך שיעברו פה

איזה שלוש, ארבע פעמים ביום. -תעשה את זה.

זה יהיה מעולה.

היא על הגג. -סבבה.

מאירה.

בוא.

ברכות מהוועד המנהל.

וגם קיבלת אישור להתחיל להריץ את המלון.

מצוין, הגיע הזמן.

מה שסיכמנו, לא?

בול. -אז למה פרצוף חמוץ?

עבדתי קשה על העסקה הזאת.

אחוז וחצי לא משקף לא את הזמן שלי ובטח שלא את הסיכון שלי.

אני מוכנה לפתוח את זה איתך כשתביא את המלון.

אם וכאשר. -הוגן למדי. סגור.

טוב, יאללה.

תגיד.

רואים מפה את הבית של חלאווה?

אה... לא.

זה מאחורי הגוש של הבניינים הלבנים שם, את רואה?

חבל. רציתי לראות את הדגל.

הרגשתי כאילו יואל נמצא איתי על המרפסת.

את יודעת שאני פחדתי עלייך?

את לא רוצה שהילדים שלך יתייתמו משני ההורים שלהם תוך חצי שנה.

נשבע לך, בא לי לחבק אותך עכשיו.

אבל אני אציע לך סיגריה במקום. -לא ידעתי שאתה מעשן.

אני לא, אבל יש לי כמה ככה למקרה חירום.

אז אני מקרה חירום? -לא, אני מקרה חירום.

טוב, יאללה, תביא.

אני לא אידאליסטית כמוהו.

לפעמים קשה לי כל הדיבורים האלה על דוד המלך ועל ייהוד מזרח העיר.

אבל הרגשתי שאני חייבת להמשיך אותו. אתה מבין?

הייתה לך חנות לבקלאוות בשוק ח'אן א-זית, נכון?

אתה מתכוון לבן דוד שלי.

אנחנו דומים מאד, הרבה מתבלבלים,

אבל זה לא אני.

חבל, הייתה לו חנות מעולה

אתה יודע למה הוא סגר?

אין לי מושג.

אולי כי אנשים אוכלים פחות מתוק.

חבל.

הייתה לו הבקלאווה הכי טעימה בירושלים.

אני אמסור לו.

אנחנו לא יכולים להישאר פה.

למה? -ככה.

עכשיו תגיד שלום לאמא ותחכו לי בחוץ.

לאן אתם הולכים?

לג'לאל, הלילה נישן שם.

אם יקרה להם משהו,

אני לא יודעת מה אעשה לך.

נחזור מחר בבוקר.

איפה התיק הכחול?

הכול בשדה התעופה,

בשמירת חפצים.

רשמתי אותנו לווייטינג ליסט לשלוש טיסות,

נראה מה יסתדר עם השחרור שלך

אני והילדים לא באים איתך.

זה לא זמן טוב לדבר על זה עכשיו.

בואי נחכה יום-יומיים שתבריאי, ונראה...

לא ישתנה כלום.

אני לא עוזבת את המשפחה שלי ואת הארץ שלי.

בואי מתוקה שלי.

מה זה השעון הזה? מאיפה?

מצאנו אותו בשדה התעופה בחנות של השוקולד.

תביאי אותו, שלא ייפול...אני אשמור לך

תכף נגיע ותלכי לישון, בסדר?

תן יד מותק, גיבור שלי.

שלום.

מה אתה עושה פה?

זה נכון שמכרת ליהודים את הבית שלך?

הכול שקר, הם רימו אותי, הארורים.

תגיד את האמת, ידעת או לא ידעת?

נשבע לך שלא ידעתי.

תשמע,

אנחנו צריכים מקום לישון בו, לי ולילדים.

אמל בבית חולים.

לא יכול, הם כבר היו אצלי היום לחפש אותך.

מי היה? -המנגנון המסכל, חקרו אותי,

הפכו את הבית, אשתי בכתה, אני לא יכול לסכן את המשפחה שלי.

תקשיב, בחייך, רק נישן אצלכם לכמה שעות, אני והילדים,

מבטיח לך, נצא מפה לפנות בוקר.

ואם הם יחזרו?

רוב הסיכויים שהם לא יבואו, כבר לילה.

ואם הם יבואו אחרי שידעו שישנת פה?

אבל אנחנו אחים!

מהיום כבר לא...

אין לי שום קשר אליך.

בואו.

לא צריך טובות מאף אחד, מתוקים שלי, בואו.

מהיכרות עם התפקוד של מאיה בן דהן...

מהיכרות מעמיקה זה יותר...

כמטפלת באומנות של מאיה מזה שנה.

כבר כמעט שנה וחצי, כן?

אני זוכר בדיוק מה היא לבשה.

אני זוכר שהיא לבשה חולצה קצרה למפגש הראשון.

ומה אני לבשתי?

את לבשת... חולצה תכלת עם פסים דקים לבנים כאלה עם גומי.

את כמעט ולא לובשת את זה.

היא עושה לי אגן רחב.

ועל סמך התבוננות, ממליצה...

ממליצה זה לא נשמע משכנע, זה קצת חלש לדעתי.

אני משוכנעת.

טוב, סליחה.

סליחה.

טוב.

יש לי כמה הערות. בונות אבל.

טוב, גם לי יש כמה הערות בונות. אם אתה רוצה לשמוע.

שמעתי כבר את ההערות הבונות שלך, תודה.

אתה מנסה יותר מדי לנרמל אותה.

כאילו, להביא אותה לאיזה מקום תפקודי שלא בטוח מתאים לה.

כי אין לנו ברירה, אסתי, מה לא הבנת?

זה אני והיא לבד בעולם.

או-קיי.

אז תכתוב משהו ואני כבר אחתום על זה.

אוי, נו באמת. -ברצינות.

זה לא אתי.

יש לי רומן עם אבא של מטופלת שלי, זה אתי?

נו, תכתוב משהו ותראה לי, נסתדר. -כן?

כן.

אני שרוף עלייך.

מה את רוצה לאכול? -פסטה.

מה זה? מי מחפש אותך כל הזמן? -נו, מי מחפש אותי?

איזה ערבי. מי מחפש אותי?

עיסאם ח' בפעם העשירית.

הלו?

אני לא מאמין לך! מה?

למה לא נסעת עם הילדים?

איפה אתה?

יא דביל. טוב, תשלח לי מיקום ואל תזוז משם מילימטר, הבנת?

אתה לא מבין לאיזה חרא הכנסת אותנו עכשיו,

יא חתיכת מטומטם.

אל תזוז.

מצטער.

אז לא יהיה היום פסטה?

לא. -בעיות עם עיסאם ח'?

כן, משהו כזה. אני חייב לעוף.

אבל מחר אנחנו נלך לאיטלקייה הכי טובה בארץ.

מבטיח. אף ירושלמי לא מגיע לשם. אחריות שלי.

יאללה, ביי. -ביי-

השיחה מועברת לתא הקולי.

עיסאם?

עיסאם?

עיסאם!

עיסאם!

עיסאם!