Original subtitles

בוקר טוב, וינצ'נזו. -שלום, ג'ולי.

כניסת אמן

אתה אף פעם לא קונה ממני כלום. -אתה יקר מדי.

יקר מדי? -כן.

בוקר טוב יקירה.

ישן טוב? הנה הקפוצ'ינו שלך.

איזה לילה.

לא ישנתי קריצה. השכנים עשו כזה רעש.

ז'רום לא שמע דבר, אבל אני ישן קל.

הארטישוק לאביך. זו אובססיה עבורו.

קניתי אותך לק יפהפה אתה תאהב את זה.

אתה לא צוחק?

אולי אחר כך.

בוקר טוב פרופסור.

סוֹבלָנוּת...

בוקר טוב, וינצ'נזו. שלום, ג'רארד.

הכל בסדר? -בסדר ואתה?

התאגרפת כבר? -לא.

אני מעדיף להפיל אותם בסופו של היום.

זו מסורת. -כן?

בעלה אמר שהיא צריכה ללכת לטיפול...

... כי היא הייתה אובססיבית מאביה, רוצח נשים.

היא עשתה והיא נפטרה מהאובססיה הזו.

אבל היא עדיין לא הייתה מאושרת, אז היא חזרה לטיפול.

הפעם זה היה על בנה, שהיה על סמים.

אבל היא נשארה אומללה.

אז היא באה אליי ואמרתי לה:

וירג'יניה, בעלך צודק.

לך לטיפול בשבילך להשתחרר מהממזר האחרון:

בעלך.

היא מאוהבת בי בטירוף כמו כל המטופלים שלי.

חוץ ממך.

אתה יודע למה, אלברטין? כי אין לך טעם.

עדיין אין מחזור?

את לא בהריון, נכון?

אלברטין, נכון.

אם אי פעם תחליט לרדת מהכן שלך...

אז בוא אלינו.

בים האומללות הזה שבו אנחנו לטבול אותנו בו באושר.

רעף הגג עדיין שם.

זה המצב כבר חודשים.

אני לא חושב שזה נופל עדיין.

האיזון השביר האחד שומר אותו יותר זמן מהאחר.

אני יודע שאתה יכול לדבר.

צפרדע זהוב קטן.

בובו...

בובו...

בובו...

איבדתי את הכלב שלי בובו.

החוטם שלו בצבץ מהתיק שלי, ופתאום הוא נעלם.

המטריה שלי והכלב שלי.

הייתי צריך לברוח איש נורא ברכבת התחתית.

ואז הוא ישב לבד, מגעיל.

והבוקר הזה הטוסטוס שלי לא יתניע.

בין אם זה הבנזין, מזל רע או המצתים... בובו...

אני מאחר לחזרה ו הבמאי לא יכול לסבול כלבים.

למי מפריע של חיה כזו?

אני חייב ללכת.

כבוי.

בובו...

היי וינצ'נזו.

הייתי היום בבית המרקחת.

ילדה יפה נכנסה, עם הקימורים היפים האלה.

היא רצתה לשקול את עצמה. היא שמה מטבע בסולם.

אבל היא לא הייתה מאושרת עם התוצאות.

היא יורדת מהסקאלה, מורידה את המעיל...

...להכניס עוד מטבע וזהו עדיין לא מרוצה מהתוצאה.

ואז היא מורידה את הסוודר שלה, אבל אין לה יותר מטבעות.

אז אמרתי: כשאתה מוריד את השמלה שלך...

...אני אזרוק מטבע.

תצחק קצת, וינצ'נזו.

האם נלך לטייל מחר בפארק?

אף אחד לא רואה אותנו.

תראה אם ​​יש סנאים.

לילה טוב, אלברטין.

אתה הכוכב שלי.

סליחה, אין לי מילים על זה

ובכל זאת, כשאני מביט לשמים

אני מרגיש שהכל ישתפר

ושגם האכזריות הזו תיגמר

יום טוב. -יום טוב.

מחפשים משהו מיוחד? אני מחפש את בובו.

הסתכלתי מתחת לכל מכונית.

הייתי על הברכיים כל הלילה.

אז אתה לא לבד. להתראות, וינצ'נזו.

אני מרגישה כל כך אשמה. היה לי את זה כל חיי.

היה לי את זה לפני שהספקתי לדבר. -אתה לא לבד.

בלי אשמה לא יהיו סופרים.

מה השם שלך? -וינצ'נזו.

איטלקי, מוכר ספרים...

חכה דקה... אתה יכול להגיד לי משהו מהר?

לא על גבי הספרים.

דבר. -מה אתה עושה?

ספר לי משהו.

משהו שקורה לך.

קָדִימָה.

חותכים את הבצלים ומטגנים אותם במעט שמן.

כבה את האש ומוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה.

חותכים את הסרדינים לחתיכות קטנות.

שים קצת קמח על הדג...

מה זה? -המתכון לדג בקלה...

...כמו שהם עושים את זה בויצ'נזה.

אתה מוזר.

אתה רק צריך להוכיח את זה.

זה מזכיר לי דמות שאומר: אני מוזר.

המינגווי השיב: אתה רק צריך להוכיח את זה.

זה מספיק.

אתה מוקף בספרים. -כן.

אבל... בשביל מה הספרים האלה?

אנחנו חיים בעידן הדיגיטלי. נייר זה מיושן.

כל זה מיותר. מיותר לחלוטין.

מה? -בִּיוֹשֶׁר...

שלא תרגיש קצת אדם מת הולך ?

הדיאלוג עם כל הספרים האלה מחזיק אותי בחיים.

הספרות היא נצחית, ההווה הורג אותנו.

ההווה הורג אותנו. -כן.

מַברִיק. כמה מגניב.

חומר למשוגע השני. זה...

מה זה אומר: 'ההווה הורג אותנו'?

זה הורס אותנו.

זה לא מחזק אותנו אבל פגיע.

האדם באמת צריך את זה לעצור לרגע...

... ולהיות.

לעזאזל, הסוללה מתה.

יש לך במקרה מטען? -לא, אין לי טלפון נייד.

אין פלאפון? -לא.

אין לך טלפון נייד? -לא.

אין פלאפון.

לא ייאמן.

נחמד הא?

"לא ושוב לא," קרא קוזימו והדף את הצלחת שלו.

רדו מהשולחן.

קוזימו כבר הסתובב ויצא מהחדר.

לאן אתה הולך?

קוזימו טיפס על עץ והתיישב על ענף גדול...

... בעוד רגליו משתלשל למטה...

...מצליב את זרועותיו...

... החזיר את ראשו לאחור וכובעו על מצחו.

אבא רכן מהחלון:

כשנמאס לך אתה תשנה את דעתך, הוא בכה.

לעולם לא אשנה את דעתי אחי התקשר מהסניף שלו.

אתה תראה את זה, ברגע שאתה יורד.

אני לעולם לא יורד שוב.

והוא עמד במילה שלו'.

האין זה נפלא?

לילה טוב מותק.

לילה טוב. -לילה טוב.

מצאתם את הכלב שלכם? -לא עדיין לא.

הוא פחד, הייתי צריך להסתיר אותו...

כי הבמאי משוגע.

על איזה קטע אתה מתאמן?

אף אחד.

זאת הכותרת? -לא לא...

אנחנו כותבים את הטקסט בעצמנו.

אנחנו צריכים לכתוב לו. כולנו סופרים חיים.

מעניין. -כן, זה מה שהוא אומר.

הוא נותן לנו לאלתר...

... ולהוציא הכל מעצמנו, מסוג הדברים האלה.

ואז הוא רושם הכל. ואנחנו אמורים...

...כדי לחשוף את כל האני הפנימי שלנו. אבל אני מעדיף לא לדבר על עצמי.

הוא רוצה שנדבר עם אנשים...

...ובכך לספוג חומר רגשי. כך הוא קורא לזה:

חומר רגשי.

זה אוקסימורון.

בגלל זה דיברתי עם האיש הזה עם הקעקועים האלה, אבל הוא חשב...

כולם תמיד מבינים אותי לא נכון.

״אני חי בפחד שלא מבינים אותי לא נכון'.

זה מאוסקר ווילד.

יולנד, מה את עושה כאן? הוא משגע את כולנו.

זה תורך. -בסדר, לעזאזל.

חזרה לבית המשוגעים. ביי.

אני נוסע לאיטליה בשבוע הבא. -איטליה או הוותיקן?

לא, איטליה. -זה הספר המושלם לכך.

תודה. -שתהיה לך נסיעה נעימה.

ערב טוב. ביי.

אבא מתיאו, הפרחים שלך מוכנים. -יפה.

יום נחמד. -גם לך.

את צריכה לנשום, אלברטין.

לנשום. אחרת הריאות שלך יהפכו לעצלות. אתה מבין?

תנשום, מותק. תחשוב על הרוח.

תחשוב על הים.

תחשוב על קורסיקה. אתה זוכר את רחוב בוניפאציו?

תפסתי אותך בדיוק בזמן.

האם נשכור סירה ביוני, אם אין שם אף אחד?

ואז אתה לוקח את ההגה ואני מניף את המפרש הראשי.

אני עדיין יכול לעשות משהו מטורף, נכון?

רק שנינו.

אתה, אני והים.

אתה לא צריך ללכת לשום מקום לפחד ממנו, יקירי.

עזבתי את קבוצת התיאטרון הזו, אני לא מתאים.

החלפתי את החברה של הבמאי.

בוויכוח היא זרקה חצי מהנוף לעברו.

זו הייתה הסצנה הגונה היחידה. השאר היה אסון.

הייתי עובר אורח הוא תפס את זרועי...

...והעלה אותי על הבמה:

אתה כבר לא עובר אורח, עכשיו יש לך את התפקיד הראשי.

הרבה קריירות נהדרות התחילו עם תחליף.

יש לי קול מכוער? -לא למה?

לא אני לא ישב על המוזלי שלך.

עשיתי כלים, אתה מוציא את האשפה.

ברור שזה מסריח, אתה מעשן.

תביא קצת, כלבה. השותף שלי לחדר.

אתה כן מעשן.

היא ממש משוגעת. טבעוני.

יש לי חלק מהמקרר, וכשאני חוזר הביתה, אני רעב.

ואז אני רואה שכולן ביצים ואכל את כבד האווז.

הטבעוני? -כן

לפחות במהלך היום. בערב היא אפילו אוכלת חולדות.

בכיתי אתמול בלילה.

זה לא זמן נחמד במיוחד עבורי.

ואז עם מזג האוויר הזה, גם זה לא עוזר.

אני מחכה לאביב אז אני תמיד חי.

אתה יכול להמליץ ​​על ספר? אני לא קורא במיוחד...

אנא.

קצף הימים, בוריס ויאן.

נראה טוב... אבל זה עבה מדי.

אני דיסלקטי, למדתי לקרוא מאוחר.

גם אתה לא קצת שקרן?

אני אוהב לעשות דברים קצת יותר יפים. אני מנקה אותם קצת.

משהו קצר, לרכבת התחתית. -קצר?

אני אף פעם לא מסיים ספרים זה משגע אותי.

כמה עצירות אתה צריך? -שְׁלוֹשָׁה.

MARGUERITE YOURCENAR '33 השמות של אלוהים'

הנה הספר שלך בחזרה.

קראת את זה בשלוש תחנות?

"היד שנוגעת בדברים." יפה.

אני אף פעם לא יודע מה לעשות עם הידיים שלי. האם הם צריכים להשתתף או לא?

נסו לשתוק אותם. -אני לא יכול לעשות זאת...

אני לא יודע אם זה טיק אבל אני לא יכול.

אני לא יודע כלום על תיאטרון, אבל תאר לעצמך...

שמישהו מחזיק אותם מאחורי הגב שלך. -כן, אני אנסה.

ביי. -ביי.

תחזיק לי את הידיים.

מה?

קח את ידי.

מה? תפוס אותם.

תפוס אותם בחוזקה.

מה?

הקטור...

הקטור, יקירתי, אהובי... -קחי את זה בקלות.

כל ההבטחות האלה כמו נרות בלילה...

ואז כלום, חושך מוחלט, ריקנות.

אני צריך זמן לדעת אם את באמת האישה בשבילי.

אני אבוד, איבדתי אותך.

אתה יותר מדי בשבילי.

לַחֲכוֹת...

אני לא מבקש ממך לחכות לי. יש לך חיים משלך.

אני שמח כשזה אתה.

אני שמח כשזה אתה.

האם זה רע?

לעזאזל, לעזאזל.

זה שום דבר.

כל סיפורי הרכילות שלך.

האמנתי לכל הפטפוטים שלך.

ואז אמרת:

נתראה בשנה הבאה על Pont Neuf.

הלכתי לפונט נוף כל יום.

כל יום, אני לא יכול להתאפק.

אני לא יכול להימנע. -תפסיק.

למה לא לקחת את הכלב איתך למוזמביק?

למה לא לקחת אותו?

ועכשיו בובו ברח.

אף אחד לא מרגיש בטוח איתי.

ואני רק מחכה ולקבל עוד ועוד אשליות.

את שחקנית טובה מאוד.

תודה.

רוצה עוד ספר לקריאה?

כן, ספר דק. -בסדר.

לילות לבנים מאת דוסטויבסקי. אתה צוחק עלי?

"פתאום עצרתי, כאילו הייתי מאובנת.

שמעתי יבבה עמומה. לא טעיתי.

הילדה בכתה וכעבור דקה שמעתי יבבה נוספת.

אני היקר. זה הכביד עליי.

תמיד הייתי ביישן ליד נשים, אבל זה היה רגע מיוחד.

צעדתי לעברה והיה צריך לומר: גברתי.

אם לא הייתי מכיר את האמירה הזו...

...נעשה כבר אלף פעמים...

...בכל רומן רוסי על המעמדות הגבוהים״.

וינצ'נזו? -כן?

אפשר לשאול אותך משהו? -באופן טבעי.

אמי ניהלה יומן במשך שנים.

שום דבר חשוב...

הערות, סודות, מתכונים...

איך לאחסן בזיליקום בחורף, פרחים בבית...

ומחשבות נוספות, צנוע אך חד.

אני רוצה לאגד את זה.

איך אתה רוצה לאגד אותו? -אין לי מושג.

יש לזה כותרת? -לא.

עור סירה הוא... אלברטין לא יכולה להמשיך ככה.

למה שלא תדבר עם הבת שלך? הבת שלי לא מדברת.

היא רהוטה. אילמות סלקטיבית.

אין לה נזק מוחי.

זו חסימה. היא לא התגברה על הטראומה.

אני כאן כדי להכפיף את עצמי לטראומות שלה.

אני תמיד שם.

היא צריכה לחזור לקולג' לחברים.

היא יכולה לחיות חיים כמעט רגילים. -נוֹרמָלִי?

מה נורמלי לעכביש, זה גיהנום עבור הזבוב.

אתה לא חושב ש?

אמא שלך...

היא עדיין בחיים.

אבל אתמול היא שאלה אותי לעשות איתה אהבה.

היא כבר לא מזהה אף אחד.

אתה מזדקן, וינצ'נזו.

גם לאלברטין יש חיים כשתלך.

תחשוב על העתיד שלה.

אני מכיר את אלברטין אומר לך הכל.

לא, אתה לא יודע כלום. -כן.

אני יודע שהיא מאוד אינטליגנטית.

אני יודע אם יש כוח עובר בגופה...

...השרירים שלה מגיבים.

מי המספרה שלך, ז'רארד?

אתמול הוא השפיל אותי שוב.

'למה אתה מעמיד פנים? נסה להיות האני חסר הערך שלך."

ואז הוא הרים עיתון והלך לשירותים.

אבל הטיפש הזה צודק.

לעולם לא אשחק את התפקיד הראשי. אני נשאר עובר אורח.

אבל את שחקנית מעולה. פעם אחרונה...

כשהחזקתי את פרקי הידיים שלך היית מדהים.

אבל זה היה סיפור אמיתי.

הקטור לא בטח בי.

אולי הוא צדק. -או שאולי הוא פחד.

וינצ'נזו...

החיים שלי מלאים באשליות...

...ואני מכפיל את זה כמו בועות סבון.

אתה אמן, יולנד.

והאשליה היא הכי חשובה באומנות.

כן, אבל לא בחיים. בחיים...

...אני מרגיש מגוחך.

כי אתה אמיץ.

אתה חייב להעז להיות מגוחך להגיע לנשגב.

קדימה, יולנד. נסה להיות עצמך.

תראה מה יש לך.

אבל אין לי כלום.

אתה טיפש שאתה אומר את זה.

אתה מוכשר.

מי שם למעלה?

אתה צודק. אני אלך להסתכל למה שיש לי בבהונות.

היא גרה כאן עכשיו?

הקשר הזה עם המתים מחזיק אותי בחיים.

ההווה הורג אותנו.

מה זה אומר?

מחפשים משהו מיוחד?

כן, סיפורו של נפיץ זקן.

סלח לי?

מי משחק את האינטלקטואל, אבל למעשה הוא חזיר.

שכל אישה רוצה לזיין.

אז יש הרבה ברירה: ויקטור הוגו, סימנון.

בוקובסקי.

גם פיליפ רוט.

פיליפ רוט? -כן.

תעזוב אותה בשקט.

סלח לי? יולנד היא אשתי. בסדר?

לאן אתה לוקח אותה? שם? בחנות הספרים שלך?

רוקסן, הספרים. -אתה לוקח אותה לשם?

האם היא מקבלת ספרים לסקס?

מי אתה?

מי אני?

אני אתן לך סטירה על הפנים.

איך פיתית אותה?

היא מפוצצת אותך?

הוא בטח הצטמק. אתה לא יכול להעלות את זה יותר.

תקשיב... קום והקשיב.

תראה אותי, אידיוט. להקשיב.

אם אראה אותך איתה שוב, אני אדליק את כל חנות הספרים המזוינת.

מְטוּמטָם.

ג'רום הוא בחור טוב אבל טיפש.

תמיד מרמים אותו.

את מוכנה, מותק? אתה צריך עזרה?

כשניקיתי בפאלה דה קונגרס...

...היה לי אותו על הגב.

ואז ישבתי על המטאטא שלי להצחיק אותו.

הנה, מותק.

יש לי בובת אשנטי בשבילך, שמביא מזל טוב.

אמרתי לג'רום: אנחנו משולבים.

אני עובד בשביל אישה יפה שאוהבת אותי כמו אמא שלה.

אבל הוא כועס על כל העולם. אלוהים סלח לי.

בקרוב הוא יהיה בדיוק כמו אביו.

הבת שלך כועסת. היא אפילו לא רוצה לשטוף את בתי השחי שלה. משהו מפריע לה.

אולי היא שוב מקבלת מחזור? -לא, זה קל מדי.

אם אישה עצבנית, אתה תמיד חושב שזה בגלל זה.

עשית משהו טיפשי?

מה?

אתה עושה כזה פרצוף...

איזה סוג פנים?

״אל תמות, אדוני.

פעל לפי עצתי ותחייה עוד שנים רבות.

הדבר הכי מטופש שאדם יכול לעשות בחיים האלה...

...זה למות בלי להתנגד, אלברטין.'

״בלי שאף אחד יהרוג אותו.

רק המלנכוליה והדיכאון'.

"קדימה, אל תתעצל.

קום מהמיטה ו...

ואולי, איפשהו מאחורי שיח...

...אנחנו מוצאים את הגברת דולצ'יניאה.'

מה אלן אמר?

הוא משוגע.

זה הקוקאין.

הקוקאין וחדר הכושר.

מקווה שהוא לא פגע בך.

הגנתי על עצמי.

הוא לא אומר לי כלום.

יש לנו אולי ישנו יחד פעמיים.

חומר רגשי?

לא, סקס.

עזבתי אותו.

למעשה אף פעם לא היינו זוג.

אני מצטער, אני רק עושה בעיות.

אין דאגות, אין בעיה.

לילה טוב.

התיק שלי... אני צריך את זה.

לילה טוב.

מה שאלן אמר זה נכון.

אני לא יכול להתרחק ממך וינצ'נזו.

בבקשה, יולנד.

אתה חייב להאמין לי.

אתה אף פעם לא אומר את האמת. -תמיד, אני אף פעם לא משקר.

אפשר לשבת?

אני מותש, לא ישנתי כבר יומיים.

תזכור מתי אמרת הייתי צריך להסתכל על מה שיש בתוכי?

עצמתי את עיניי...

וראיתי אותך. חלמתי עלייך.

לא, בלי חלומות, בבקשה. אין חלומות.

אתה יודע על מה חלמתי?

שהיינו במכוניות הפגוש.

נפלא, זה היה לפני שנים.

היית מאוד טוב והמשיך להיתקל בי.

פעם אחר פעם.

הייתי מזועזע ולא יכול להפסיק לצחוק.

התעוררתי מצחוק.

אבל אז פרצתי בבכי.

כרגיל.

וינצ'נזו...

אתה גר במקום אחד שנמצא מחוץ לעולם הזה.

אני מרגיש כל כך שמח כאן.

לא אכפת לך ממני בכלל, נכון?

לא אתה...

אתה לקוח טוב.

בכלל לא, לעתים רחוקות אני קורא משהו.

זה בגלל שאני שם מספיק מהר.

יש לי יותר מדי מחשבות ולא יכול להתרכז.

האם תרצה לצאת איתי?

מה? אנחנו יכולים לצאת לארוחת ערב.

אתה לא צריך לשלם אני משלם על עצמי.

ככה אנחנו תמיד עושים את זה בתיאטרון.

אלא אם כן תזמין אותי. -כמובן שאני מזמין אותך.

כן? -לא.

לא? -כן לא.

אתה נשוי, וינצ'נזו?

גרושה.

זה דבר טוב כי אני מביא מזל רע.

זה קר.

יש לך שמיכה?

כן.

היא איבדה את הכלב שלה אבל מצאה את הבעלים שלה.

זאת גופה? הרגת מישהו?

אם אתה צריך להיפטר מהגוף, לג'רום יש חברים.

משולבים היטב חבר'ה.

אבל זה יעלה לך משהו.

תביא תה קמומיל בפעם הבאה עבור החבר שלך.

מי זה המחבל הזה? אתה שם אותה בחלון?

לא ישנתי כל כך טוב מזה שנים.

בוקר טוב.

בוקר טוב.

אני צריך ללכת לשירותים.

לא לא לא. סלח לי.

השירותים נמצאים שם. -בסדר.

זה יעלה כסף.

רואה איך היא זוללת את הקרואסון הזה? כמו מארי אנטואנט.

לך מפה, קלמנט.

ואז אני אלך שוב.

יש לי חזרה לבוש.

להחזיק אצבעות.

לא.

האם זה...

זאת הבת שלך?

כן.

אני מצטער.

אני אימפולסיבי מדי, כל כך טיפש.

חשבתי שיש לך אישה שם.

לך, יולנדה. בבקשה, עזוב.

הבת שלך אף פעם לא יוצאת?

אני מבין אותה.

מה יש בחוץ?

לא הרבה.

כמה נורות...

...והרבה רעש.

יָקָר...

וינצ'נזו היקר.

מספיק ככה.

פרופסור יקר.

אנא. -סלח לי?

זה מספיק עכשיו. תפסיק לגנוב.

אתה צריך לשלם על הספר הזה. האם אתה מבין?

אתה צריך לשלם על זה. לך מכאן בבקשה.

"כל משיכה היא הדדית".

כמובן, אבל אתה צריך לשלם.

לְהַרְגִיז.

'עוף מפה. אלה החיים.'

"יהי רצון כולם מבורכים".

'לעזאזל.'

איך היית כילדה? -אני לא זוכר, זה היה מזמן.

אני יכול לדמיין. -איך הייתי אז?

יש אנשים שמשתנים הרבה. אחרים לא, כמוך.

איך אתה יודע ש?

הייתי מזהה אותך בקבוצת ילדים.

אֵיך? -מהעיניים שלך ומהאף שלך.

האף שלי פעם היה הרבה יותר קטן.

אתה לא אוהב לדבר על עצמך. -לא, זה משעמם.

כשאני מסתכל במראה, אני חושב:

מי זה הבחור הזה? הם קוראים לי המיזנתרופ.

אתה יודע איך קראו לי? דָרְבָּן.

דָרְבָּן? -כן.

למה?

כי דחפתי את כולם שהתקרב יותר מדי.

והבת שלך? אתה אף פעם לא מדבר עליה.

אני חי בשבילה, נקודה.

היא הכוכבת שלי.

ואמא שלה? הוא עזב לניו יורק.

היא גרה שם עם גבר אחר, כתב.

אז חייתי כמו רוב הגברים הנשואים: לבד.

לעתים רחוקות ראיתי את אלברטין.

היו לה חיים משלה היא הלכה לבית ספר.

היא תמיד הייתה טובה, פרפקציוניסטית.

היא תמיד רצתה את השלמות שלה להראות לכל העולם.

בדיוק כמו אמא שלה.

היא לא כיבדה אותי אבל לא היה אכפת לי.

אני מעדיף להיות לוזר גדול מאשר זוכה בינוני.

כל הגירושים...

...היה נורא.

הבית שלנו היה מלא רעל וזעם.

זה היה לפני ארבע שנים. מאז...

...אלברטין לא יוצאת יותר.

אבל יום אחד היא החליטה ללכת לשחות.

היא ניגשה וטיפסה על הטרמפולינה.

אבל הבריכה הייתה ריקה...

... והיא נפלה.

היו עלים בתחתית והיא נפלה עליו.

למרות הכל, היה לנו מזל.

שנישן ביחד?

אני לא צריך להיות כאן. -אבל אתה כאן.

האם אתה יודע...

ויתור הוא לא תמיד תבוסה.

מכרתי ספר.

נֶחְמָד. זה עלה 18.56 יורו.

הטמבל הזה נתן לי 20 יורו ויצא בצחקוק.

ה'מאדאם בובארי' מחלון הראווה?

כן. -אני מבין. 18.56...

1856, זו השנה של אותה מהדורה ראשונה.

זה היה שווה הרבה יותר.

זו הסיבה שהוא חייך בוודאות. המנוול הזה...

כנראה שכן.

אבל זה בסדר.

זה לא עסק רווחי בכל מקרה.

יין, זה עסק טוב.

תיפטר מהספרים האלה ושם שם יין.

נקה את המדפים. השאר כמה ספרים לאווירה.

אני יודע מה אנשים רוצים. הם רוצים לשתות.

הם נוסטלגיים ומלנכוליים.

ואז השומנים האלה, רוסים וערבים...

...ששותים בקבוקי 20,000 יורו כאילו זה מים.

תיפטר מהספרים האלה.

אתה דואג לחלל אני על הטעם. אני עוזר לך.

וינצ'נזו.

אתה בוכה עכשיו בגלל מאדאם בובארי?

אתה יודע מה פלובר אמר על ערש דווי?

'אני מת...

...והזונה הזו תחיה לנצח'.

אתה לא אוכל?

אתה לא מורעב.

מוֹתֶק...

אז את לא בהריון.

נֶחְמָד.

קדימה, המתנה שלך.

לשבת. אני לא יכול, אני חייב להתאגרף.

אז לך להילחם.

אני מרגיש משהו בחזה...

...כמו צפרדע שתמיד לקפוץ מסביב.

אתה צודק לגבי אלברטין.

אני עוצר אותה.

תפתח את החולצה שלך.

כמו שאתה דואג לה מרשים.

אני חושב שלאלברטין נמאס ממני.

הגיע הזמן שאתה חי שוב.

או שאתה הולך לחיות...

...לפני שאתה מבוגר מדי.

אני מפחד.

הרם את החולצה שלך.

הפחד הוא אם החרטה.

קח נשימה עמוקה.

ואם היא תעשה את זה שוב?

אם היא תטבול שוב?

החיים הם מארב.

שיעול פעם אחת.

אין לך דבר.

אני חושב שהתאבדות היא מעשה מגושם.

כל מי שמתאבד מעדיף להרוג אחר.

יש לי משהו בשבילך.

תודה.

עור פרה אמיתי. -יפה.

היו עליו כתמי יין. מה היא שתתה? בורדו?

לא. או לפעמים. אבל בעיקר יין פשוט.

החיים שלה היו פחות ורודים ממה שמתואר כאן.

אני חושב שהיא ידעה שיום אחד נמצא את זה...

...והיה קורא.

אז היא מייפה את זה קצת.

אמהות מלמדות אותנו מהי אהבה.

חכה רגע, ג'רארד.

פגשתי אישה.

יכול להיות שזה לא יצליח. -או אולי הרבה.

שחקן. -זה לא משנה.

אני לא רוצה שאלברטין תחשוב... -היא יודעת שאתה אוהב אותה.

שלום וינצ'נזו. -שלום.

קולומבוס.

קניתם תחפושות היגייניות?

שמור על ארונות הקבורה שלך, נשים דואגות לחיים.

הכל בסדר, וינצ'נזו? -כן.

עבור יולנדה

MARGUERITE YOURCENAR '33 השמות של אלוהים'

סָגוּר

ערב טוב, אלברטין.

הבאתי לך משהו.

זה לכוכבים להקרין יחד, רואה?

המטורף הזה רצה את זה קודם בשביל היצירה שלנו אבל אז לא יותר.

אין יותר כוכבים, הוא אמר.

הלילה הוא הלילה הגדול עבורי. הבכורה.

אחל לי בהצלחה.

מה זה? שיחזרת את כל פריז?

במיניאטורה. כמה חמוד.

האם הם דגים של אבא ואמא? או אח ואחות?

תראה. הם מאוהבים, כן.

האם אתה יודע... יש לי גם התקפי פאניקה.

בערב, כשהמסך עולה...

...אני חושש שאני לא יכול להגיד כלום.

אבל אז אני אומר משהו בכל זאת.

אנחנו חייבים.

אנשים שילמו.

אז אתה מדבר. בלה בלה בלה. כל אחד ממלא את תפקידו.

אנחנו חייבים.

אתה חייב לעשות משהו עם המתנות שלך.

ערב טוב, וינצ'נזו. שלום, אבא מתיאו.

אני אקח את הוורדים שלך לתיאטרון.

פעם הייתה משפחה אוהבת של דורבנים.

בלילה קר הם זחלו צמודים זה לזה כדי להתחמם.

אבל אחרי זמן מה עמוד השדרה שלהם התחיל לכאוב.

אז הם נפרדו.

אבל אז הם התקררו שוב.

אז הם שוב הצטופפו יחד.

ואז הם הרגישו את הכאב שוב מהעמודים.

הם היו בין שתי אי נוחות: קור וכאב כל הלילה.

זה נמשך עד הם מצאו את המרחק הנכון.

העמדה האידיאלית.

דילמת הדורבן של שופנהאואר. שמעתי על זה?

אני תמיד קורא את העצות על אושר.

תיאטרון ההשגחה

לעזאזל.

יש הרבה אנשים.

אני מאחר.

גן עדן תמיד נפתח לכוכב.

חותכים את הבצלים...

...ופרי אותם...

...במעט שמן.

כבה את האש.

מוסיפים קצת פטרוזיליה וחותכים את הסרדינים.

יולנדה, יולנדה.

איך זה הלך? - שיחקו לנו בוז.

זה היה צפוי.

יש לי הרבה מה לספר לך.

אני קצת מעורפל אבל במוחי הכל ברור.

בוא איתי. -הוא חזר.

בובו? אמרתי לך שכלבים תמיד חוזרים.

הקטור. הוא עמד בהבטחתו.

הוא היה בדרגה הראשונה ורק הסתכל עלי.

הייתי כל כך עצבני הזלתי ריר בכל הגוף.

כאשר ראיתי אותו חשבתי שאני הולך להתעלף.

הידיים שלי היו קפואות.

חשבתי שהוא צוחק עליי...

...אבל פתאום ראיתי משהו בערפל.

הרגשתי כוח...

כאילו התקווה עצמה ישב שם מולי.

וינצ'נזו, שיחקתי כמו שלא היה מעולם.

כמו סירה ללא מאמץ מפליג במים.

ממש עפתי.

הוא בא לחדר ההלבשה שלי...

...והבנתי שאני תמיד חיכה לו.

וינצ'נזו...

אשליות תומכות בכנפיים שלנו.

זה לא משנה אם אתחרט מחר, אני שמח עכשיו.

כשהכי פחות ציפיתי לזה.

אנחנו עוזבים הלילה.

הוא יוצא לסיבוב הופעות. נחמד נכון?

כך...

באתי להיפרד.

ו... רצית לשמוע על Boubou?

כל השכונה רוצה לדעת איך בובו.

הקטור מצא אותו בוקר אחד מול דלתו.

הכלב הזה כל כך רגיש.

יולנדה...

אנחנו הולכים. -הוא מחכה לי.

לא תשכח אותי?

אני גם אתה לא.

טוב אני חייב ללכת.

הקוצים.

תאחל לי בהצלחה.

אני אוהב אותך.

תודה, אלן. - היית נהדר.

את שחקנית נהדרת.

גם אתה היית טוב לפני כמה ימים. -לא, אני חובבן.

למה אתה עוזב אותו ככה?

המסכן הזה.

אתה משוגע עליו. לוותר הוא לא תמיד תבוסה.

כאן.

נתפס בתיאטרון? הישבן שלך חשוב.

זה נכון. ביי.

איפה אתה ישן הלילה? -אני אמצא משהו.

סע בזהירות ואל תשתמש בסמים.

יולנדה?

אתה בסדר?

אתה תשמע את זה מחר.

בוקר טוב, הקטור.