Original subtitles

Title: Roubaix, une lumière Year: 2019 Duration: 01:59:06 Subtitles Source: Yes

‫הכתוביות הובאו, נערכו וסונכרנו ע"י UniHebSubs ‫גרסת Unicode

‫"רחמים"

‫"כל הפשעים שמוצגים כאן, אם ‫הם מגוחכים או טרגיים, אמיתיים.

‫"הקורבנות והאשמים ‫היו קיימים במציאות"

‫- ההתרחשויות אירעו בימינו -

‫רב פקד דאוד למוקד. ‫דאוד למוקד.

‫כאן מוקד, לרב פקד דאוד.

‫רכב עולה באש ‫ברח' גראנד שאמן מספר 100.

‫תודיעו לשירותי הכיבוי ‫ותשלחו צוות לתגבורת.

‫הודענו למכבי האש. ‫הניידת בדרך.

‫אני גם צריך יחידת מז"פ ‫לבדיקת הגופה.

‫קיבלנו.

‫מה חדש בתחנה? ‫-שום דבר.

‫העניינים הרגילים. ‫חג מולד שמח, המפקד.

‫חג מולד שמח. ‫אני כבר מגיע, סיימתי כאן.

‫זה שם.

‫כמה הם? -הם חמושים?

‫זרוק את הסכין.

‫תירגעו. ‫לכו לשם.

‫זה הבית שלי, תסתלקו מכאן.

‫לואי, תוציא לו את זה.

‫תוציא לו את הסכין.

‫סתום את הפה. ‫-תירגע.

‫לך לפינה, לך לפינה.

‫זה הוא, זה לא אני. -יהיה בסדר. ‫-אלה הם.

‫מי מספיק פיכח ‫להסביר לי מה קרה?

‫ונסן רצה למשש אותי, אחי ‫הגן עליי. -הוא רצה לדקור אותי.

‫מי לא שיכור כאן? אל תיגע באחי. ‫-תירגע. -אל תיגע בו.

‫- תחנת משטרה -

‫תפתחו. תפתחו. ‫בבקשה, תפתחו.

‫חכה, אדוני.

‫הם שרפו אותי. ‫הם שרפו לי את הפנים.

‫הם רצו לקחת לי את המכונית. ‫-כבר נטפל בך.

‫שרפו אותי.

‫הם היו שניים? ‫-לא, ארבעה.

‫ארבעה? ‫-כן, ארבעה.

‫ארבעה. ‫-כן, בדיוק.

‫ערבים מהמגרב? ‫-כן. -כן.

‫איך הם היו לבושים?

‫בגלב, לא יודע בדיוק. ‫-גלבייה? -זהו, גלבייה.

‫באיזה צבע? ‫-לבן.

‫והם גם חבשו טורבן. -טורבן? ‫-כן, טורבן, זהו.

‫אחר כך, אחרי שהם שרפו אותי, ‫התנעתי את הרכב שלי והוא נעצר.

‫במה שרפו אותך? ‫-כבר אמרתי לכם.

‫במבער. ‫בעצם, מעין מבער.

‫לא בלהביור צבאי.

‫לא, במבער קטן. אבל הוא החזיק ‫אותו היטב ביד, כן.

‫באיזו יד? ‫-איזו יד?

‫ביד ימין, שמאל, ‫אני כבר לא יודע.

‫ימין או שמאל? ‫-אני לא יודע.

‫כן, ביד שמאל, כי הוא הניח ‫את יד ימין על החלון.

‫הייתה לו טבעת חותם, ‫טבעת חותם גדולה.

‫טבעת מזהב? ‫-מזהב, מכסף, לא יודע.

‫אז מה אמרו לך הגברים האלה? ‫-כלום.

‫הם רק ביקשו ממני את המכונית ‫שלי, ואני סירבתי לתת להם אותה.

‫וברחת? ‫-כן, דרך הדלת השנייה.

‫והאנשים האלה לא רדפו אחריך? ‫-תקשיב לי, אני אסביר לך.

‫נכנסתי לבהלה, ‫הייתה לי מטלית,

‫אז כיביתי את זה כי זה לוהט, ‫ואז ברחתי.

‫הם רק צעקו: ‫"אללה אכבר".

‫כך? -כן. "אללה אכבר", כך. ‫כן.

‫מר סנטוס, צדקת ‫כשהגשת תלונה.

‫פשוט נגבה את עדותך מההתחלה.

‫נפצעת? ‫-לא, זה בסדר. זה שום דבר.

‫באזור האף? -כן. ‫הוא היה מעוך יותר,

‫כמעט כמו אף של מתאגרף.

‫אתה רואה? בבקשה.

‫הזקן, עכשיו. ‫-הזקן?

‫הוא היה מחודד. ‫זקן מחודד, כך.

‫כל הזקן? ‫-כן, כן. זה כבר דומה יותר.

‫מר דוס סנטוס, מה לגבי השיער?

‫טוב, הוא חבש טורבן, ‫לא ראיתי את השיער שלו.

‫האם היה לו מאפיין מיוחד ‫כמו צלקת או נקודת חן?

‫כשמקרבים מבער לפנים שלך,

‫אין לך זמן להסתכל על הפרטים.

‫באיזו שעה הגעת, מר דאוד? ‫-לא ישנתי.

‫אתם עדינים מאוד, ‫אני לא מרגיש כלום.

‫זה הקורבן שנכווה? ‫-אולי.

‫רופא בדק אותו? ‫-כמובן.

‫הבחור החדש יוצמד אליך. ‫-בסדר.

‫אל תשתוללו. ‫-בוא אחריי.

‫ערב טוב. ‫-ערב טוב, אדוני, תירגע.

‫תקפו אותך? ‫והתוקפים שלך עדיין שם?

‫לואי? ‫-כן.

‫דווח על שוד מזוין. ‫-שוד מזוין? -כן.

‫זה קרה ברובע טרואה פונט.

‫קח את הנשק שלך, אפוד מגן ‫ואקדח טייזר. -אני בא. -בסדר.

‫כאן מוקד, תכוונו אותנו ‫כשתגיעו לזירה. -קיבלתי.

‫קח, אדוני. -את לא צריכה ‫לפנות אליי ברשמיות. -בסדר.

‫למה אקדח הטייזר?

‫ליתר ביטחון ‫ברובע טרואה פונט.

‫איך רובע טרואה פונט? ‫-רובע טרואה פונט? הוא מלא חיים.

‫מתי אירע השוד? ‫-לפני חמש, עשר דקות.

‫חמש, עשר דקות.

‫הם היו אירופים? ‫צפון אפריקאים?

‫הייתי אומר שאחד אירופי ‫והשני אלג'יראי.

‫בסדר, איך הם היו לבושים?

‫אחד מהם לבש טריינינג ונעל ‫נעלי אדידס בצבע אדום ושחור.

‫הם שדדו אותך באיומי אקדח? ‫-כן, אוטומטי.

‫אקדח אוטומטי. -אקדח ברטה 92. ‫-בסדר.

‫ולשני שעמד מאחור ‫היה רובה נטען גדול.

‫פחדת? ‫-לא, אני לא מפחד מאיש.

‫הייתי רועה צאן. ‫-רועה צאן. -רועה צאן.

‫אבל הפכתי לאופה. ‫תראי, זה לחם.

‫ראית תכשיטים כאן? ‫שדדו אותי בשביל 20 אירו.

‫בשנה שעברה שדדו אותי חמש ‫פעמים. המהומות, הקטטות.

‫כשהוא שדד אותך ‫והצמיד לך את המבער,

‫יד שמאל שלך, ‫היכן הייתה יד שמאל שלך?

‫טוב, על הדלת שלי, ‫אני חושב. -זה חשוב.

‫נציין את זה, מר סימון.

‫"כשהוא שדד אותי ‫והצמיד לי את המבער,

‫"יד שמאל שלי הייתה ‫מונחת בגלוי על הדלת שלי".

‫הנה. והוא החזיק ‫את המבער בשתי ידיו, כך.

‫בשתי ידיו? ‫-אני חושב שכן.

‫זה מוזר, ‫כי כשהגשת את התלונה,

‫הצהרת שהאדם שהפעיל ‫את המבער, החזיק אותו ביד שמאל.

‫אני אמרתי את זה? ‫-כן, תראה.

‫לא התבטאת נכון?

‫למען האמת, אני כבר לא יודע.

‫כבר בוקר, ‫עברתי את כל הלילה כאן.

‫אני עייף, אני צריך לישון. -לא, ‫לא סתם הזעקנו הנה את המז"פ.

‫צריך לבדוק את המכונית שלך, ‫לחקור עד הסוף.

‫אני חולם, אני חולם.

‫אני רוצה לומר לך את האמת.

‫אני חושב שאתה אדם הגון. ‫כן. -מצפוני. -כן.

‫אבל לפעמים, מגיעים אלינו כדי ‫לגבות את הביטוח. -באמת? -כן.

‫אנשים נאסרו על כך. מה הסעיף ‫בחוק הפלילי הנוגע להונאה?

‫יש לנו כאן ‫את ספר החוק הפלילי?

‫זה אמור להופיע בפרק עברות ‫המרמה, קח. -עברות המרמה.

‫מה אתה חושב על כל זה. ‫-מה אני חושב?

‫אני הגשתי תלונה, זה הכול.

‫אני חושב שאם מדובר ‫בתלונה דמיונית,

‫נזק עצמי וניסיון ‫לקבלת דבר במרמה,

‫אתה תישפט ואתה עלול ‫להישלח לכלא,

‫לעשר שנים.

‫אבל אם שתית יותר מדי,

‫ונכווית כשניסית ‫להצית את מכוניתך,

‫יוטל עליך רק קנס כבד.

‫- מרכז טורקואה ‫חג שמח -

‫אני גר עכשיו ‫בעיר קודרת ואלימה.

‫אני כבר מרגיש בבית.

‫אני רוצה להיות מועיל. ‫אני מתעורר בכל יום בחמש בבוקר.

‫אני מתעמל עד שש בבוקר, ‫אני מתקלח.

‫בשעה שבע בבוקר ‫מתחילה המשמרת.

‫ב-17:30, מתאמנים בנשק.

‫אחר כך אני מסתובב ברחובות.

‫אני מתחיל כבר ‫להכיר את הסביבה.

‫תעלה חוצה את העיר רובה בצפון. ‫בית העירייה עצום, מפלצתי.

‫כל הבתים הפרטיים ‫היקרים נטושים.

‫כאן, כולם פשטו את הרגל.

‫75 אחוז מהעיר מסווגת ‫כאזור מצוקה ופשע.

‫45 אחוז מהאוכלוסייה ‫חיה מתחת לקו העוני.

‫רובה היא הענייה ביותר ‫מבין הערים הגדולות בצרפת.

‫הכול בסדר, גברת ג'ילולי? ‫-כן, תודה, מר דאוד. -לילה טוב.

‫האוויר לח, כמעט חם, ‫למרות שאנחנו בחורף.

‫העיר נראית כאילו ‫התפתחה מתוך ביצה בוצית.

‫מדוע התושבים הגיעו הנה?

‫פולנים, איטלקים, ‫פורטוגזים, אלג'יראים.

‫לפני זמן רב, לפני אלף שנה,

‫זאת הייתה ‫עיר תעשייתית משגשגת.

‫זהו עבר שאיש כבר לא מכיר.

‫הם ידעו גאווה, בושה, ‫וכעת רק נותרו העוני והעזובה,

‫הזיכרון המכאיב שפעם ‫הם נחשבו, ועכשיו הם חסרי ערך.

‫- טבלת הימורי הסוסים, ‫המאבק על המקום הראשון -

‫לא, אל תיכנס לשם.

‫קח, זה בשבילך.

‫היום תטפלו בזירת ‫שוד מזוין ברחוב דה לנוי,

‫ניסיון שוד בסביבה ‫ופשיטת סמים.

‫דה קייזר, זה בשבילך. ‫-בסדר, המפקד. תודה.

‫אחר כך יש לנו איום ברצח ‫נגד עובד רווחה,

‫סחיטת כספים, ‫פריצה וגניבת רכב.

‫אנדרס, זה בשבילך. ‫-תודה, רב פקד.

‫למפקח החדש שלנו, ‫קוטרל, הצתה ברח' דה וין.

‫כבר הודענו למז"פ. ‫תיסע לשם עם אובן.

‫אם יש בעיה, תפנה לוואטו.

‫תודה. ‫-זה הכול, תודה.

‫לואי, אני יכול לדבר איתך רגע ‫לגבי הסיור הלילה?

‫השוד המזוין במאפייה ‫והקטטה שבה נשלפה סכין.

‫אל תערוך עוד סיורי לילה ‫מחוץ למשמרת שלך.

‫אני זקוק למפקחים ‫לחקירות עצמן.

‫הבנתי. -בסדר? זה הכול. לעבודה. ‫-תודה, אדוני.

‫אז מה, קוטרל, דאוד נזף בך?

‫מה? ‫-כן, הוא עורך סיורים בלילה.

‫הוא תאב בצע מנוול. ‫-לאף אחד לא אכפת כאן.

‫בכל מקרה, יש לך מישהו? ‫-מישהו?

‫אישה, ילדים, מישהו שאפשר לשלוח ‫לו את המשכורת שלך. -עוד לא.

‫תמצא לך אישה, ‫אחרת לא תחזיק מעמד כאן.

‫בפקודת הרב פקד? ‫-לא, זה לא הסגנון שלו.

‫למעשה, דאוד לא מדבר אף פעם. ‫-לכן אתם צוחקים?

‫כן, הוא מיוחד. ‫-אם תציית לו, הכול יהיה בסדר.

‫זה חייב להיות כאן.

‫שלום. -שלום. ‫-שלום.

‫26 בדצמבר, ‫בשעה 9:40, רחוב דה וין.

‫הדלת שבורה, ‫נראה שנפרצה בבעיטות.

‫כאן.

‫מקור האש בחדר ‫שנמצא מאחורי הדלת.

‫מקור האש השני הוא ‫במורד המדרגות.

‫נראה שזו הצתה פלילית.

‫שלום, גברתי. ‫אנחנו ממשטרת רובה.

‫באנו בעניין השריפה ליד. ‫ראית משהו?

‫עמדתי ללכת לישון, ‫שמעתי מוזיקה.

‫וחוץ מזה, שתיתי כוסית, ‫לכן לא ראיתי כלום.

‫אבל כשזה התפוצץ, ‫הכלבים נבחו.

‫הסתכלתי מהחלון ‫וראיתי את הפיצוצים.

‫את גרה לבד כאן? ‫-עם חברה. מרי?

‫מרי, בואי, בבקשה.

‫יש לך מושג מה קרה?

‫טוב, ראיתי ‫את כבלי החשמל עולים באש.

‫שלום. ‫-זאת משטרת רובה.

‫אף פעם לא היו כאן בעיות, ‫מריבות?

‫אף אחד לא גר בבית הזה? ‫-לא.

‫בעל הבית אמר לנו ‫שהדירה בשיפוצים.

‫כן, היו מריבות, ‫על דברים קטנים,

‫כמו צואת כלבים ליד הדלת.

‫זה הכלב שלך? ‫-כן.

‫אבל לא מריבות של ממש. ‫-היו לכן בעיות עם סוחרי סמים?

‫כן, יש המון פרחחים ‫שמחפשים צרות.

‫הנה, תראה שם. ‫אתה רואה את החלון?

‫התריס שבור. ‫-למה הם באים הנה?

‫אתן מכירות אותם? אלה תמיד ‫אותם האנשים? תוכלו לזהות אותם?

‫יש לי ילד בן שש. לכן גם אם ‫אזהה אותם, לא אודה בזה.

‫אני לא מבקש שתיתני עדות, ‫רק באופן לא רשמי.

‫אנחנו נמחק ‫את דברייך מהחקירה.

‫שמך וחתימתך לא יופיעו בחקירה, ‫לכן אין לך מה לדאוג.

‫הם לא טיפשים. הם יבינו מאין זה ‫הגיע. הם יודעים היכן אני גרה.

‫אני חייבת להגן על בני.

‫כל שכן או עד ראייה ‫יכול היה לספר על כך.

‫למען האמת, גם אם אזהה אותם, ‫לא אודה בזה.

‫אתן מוכנות לבוא לתחנה? ‫-בשביל מה? -רק כדי לשוחח.

‫לא. ‫-לא? נעבור לבא בתור.

‫כן, הוא. -הוא? ‫את בטוחה? -לגמרי.

‫העיניים משכו את תשומת לבי. ‫זיהיתי את העיניים. -עוד מישהו?

‫זה בן דודך? ‫-כן, זה גיום.

‫הוא גנב לך את הטלפון הנייד.

‫הוא היה בקרבת השריפה?

‫לא, לא בן דודי. ‫נראה לי שזה הוא.

‫הוא? ‫-תראה לי את שניהם.

‫אני מזהה אותם, לא ראיתי אותם ‫מציתים את האש,

‫אבל הם היו בחצר בערב, ‫ואז שוב בלילה.

‫מרוב פחד סגרתי את הווילונות.

‫לא ראינו מי הצית את האש באמת. ‫-תודה רבה.

‫שלום, גברתי. את יודעת היכן ‫משפחת קובלקי? -יש כאן מישהו?

‫משפחת קובלקי עזבה. ‫-מתי? -אתמול בלילה.

‫לא הערתי אותך, לא? ‫-לא, לא, ישנתי.

‫משטרת רובה. ‫-לא, אני לא מהמשטרה.

‫לא, אבל אני כן, אני מפקח.

‫אני מחפש את משפחת קובלקי. ‫-מי הם?

‫משפחת קובלקי, השכנים שלך. ‫-כן, הם עזבו אתמול.

‫את יודעת לאן הם עברו? -נדמה לי ‫שמאחורי רחוב דה קולג'.

‫מתי היא נעלמה? ‫-ב-17 בנובמבר.

‫- נערה נעלמה -

‫באיזו שעה בערך היא נעלמה?

‫ביום רביעי, אחר הצהריים.

‫כשאני חוזר מהעבודה, ‫היא בדרך כלל בבית.

‫אנחנו מכינים קפה, משוחחים, ‫ויושבים ביחד כל אחר הצהריים.

‫ובאותו היום ‫היא לא הייתה בבית.

‫בהתחלה לא דאגתי, ‫חשבתי שהיא תחזור.

‫אבל בערב, בסביבות תשע או עשר ‫בערב, עדיין לא שמעתי ממנה.

‫ואז התחלתי לדאוג, ‫ולמחרת עדיין לא היה זכר ממנה.

‫בת כמה בתך? ‫-בת 17.

‫אין לה טלפון נייד? ‫-לא.

‫היא כבר ברחה בעבר?

‫כן, היא כבר עזבה קודם. ‫-כמה פעמים?

‫לפחות שמונה פעמים. ‫-עשר פעמים.

‫שמונה, תשע פעמים. אבל זה ‫אף פעם לא נמשך כל כך הרבה זמן.

‫לפני כן, ‫היא חזרה כעבור יומיים, שלושה.

‫ועכשיו כמה זמן עבר? ‫-היא נעלמה לפני חמישה שבועות.

‫אתם מודאגים? ‫-כן, אנחנו מודאגים.

‫היא נעלמה זה חמש שבועות. ‫-לא היו מריבות בבית?

‫היא לא השאירה שום מכתב, שום ‫הודעה? -לא, שום מכתב או מריבה.

‫אתם מכירים את החברים שלה, ‫מערכות היחסים שלה?

‫לא, לא, אין לה חברים. ‫-כן, פאטיה בלקאסם.

‫מי זאת פאטיה?

‫זאת חברה שלה, ‫היא גרה ברובע פיל.

‫בתכם יפה. ‫-כן.

‫אנסה למצוא אותה, כדי ‫להרגיע אתכם ולוודא שהיא בסדר.

‫אבל היא בת 17, ובעוד שישה ‫חודשים היא תהיה בגירה.

‫היא תוכל לגור היכן שתרצה. ‫-כן.

‫סופי... למה בתך ‫לא נושאת את שם משפחתך?

‫מה? ‫-מה שם המשפחה של בתך?

‫דוהמל. ‫-דוהמל, למה?

‫זה שם המשפחה של אמה.

‫היא נושאת את שם ‫המשפחה של אמה לפני הנישואים.

‫לא הכרת בה כבתך? ‫-הוא מכיר בה עכשיו.

‫הכרת בה רק אחרי שהיא נולדה? ‫-כן.

‫ערב טוב. ‫-ערב טוב.

‫ג'ין טוניק. ‫-בסדר גמור.

‫ראיתי את המלון, ‫וחשבתי לשבת כאן.

‫אני לא מכיר היטב את העיר.

‫אלך, אני לא רוצה להפריע לכם. ‫-שב.

‫נעשה את זה באופן יוצא מן הכלל.

‫אתה משתתף במרוצים? ‫-אני אוהב סוסים.

‫ואתה מרוויח מאוד? ‫-אני אף פעם לא מהמר על כסף.

‫אני יכול להסתכל? ‫-זה מעניין אותך?

‫אני צריך ללמוד היטב ‫את נתוני המרוצים הקודמים,

‫אבל אם תספוג את ההפסדים, ‫בטווח הארוך אוכל לעזור לך לנצח.

‫אתה טוב בחישובים? ‫-אלו המספרים.

‫ללא מספרים, אין כללים. ‫כך העולם מתנהל. -לא יודע.

‫אבל להיות הבעלים של סוס,

‫ולראות אותו דוהר במסלול ‫המרוצים, זה בוודאי נפלא.

‫תודה.

‫אתן לך אחד. ‫-בסדר.

‫בילדותי קראנו ‫להם "מסמרי ארון קבורה".

‫היכן גדלת? בעיר רובה?

‫יש לך חשודים לגבי ההצתה? ‫-יש לנו כיוון.

‫יש לי שני שמות, לא יודע.

‫אתה יודע מי אשם או לא? ‫-תמיד.

‫איך אתה עושה את זה? ‫-לא יודע.

‫אני מנסה לחשוב כמוהם.

‫היית שוטר כאן? ‫-כן. -ואחרי זה?

‫הוכשרתי במשך שנתיים ‫בסנט סר במונט דאור.

‫-יש לך משפחה? ‫-לא. בעצם, כן.

‫לכולם יש משפחה. ‫-הם בוודאי גאים בך.

‫למה? ‫-על כך שאתה רב פקד, זה מרשים.

‫אחי כבר לא חי כאן ‫והאחרים חזרו לאלג'יר.

‫כל המשפחה? ‫-כולם.

‫טוב, למה? ‫-זאת שאלה גרועה.

‫השאלה היא, ‫"למה אני נשארתי כאן?"

‫לאן אתה רוצה שאסע? ‫כל הילדות שלי כאן.

‫שם נמצאת בלגיה, ‫ברים עם נערות ליווי.

‫שם העיר טורקואן, ומאחוריה, ‫אפשר להבחין בעיר ליל.

‫ומאחורי הארובות האלה ‫נמצא רובע אפאל.

‫ואם מסתכלים היטב, ‫רואים את בית הספר

‫שבו למדתי צרפתית ‫בגיל שבע כשהגעתי הנה.

‫היום זהו מקום אלים, ‫מלוכלך, עם המון סמים.

‫מול הפארק נמצאת ‫חטיבת הביניים שלי.

‫כן? -שלום, מר קובלקי. ‫-שלום. -אנחנו ממשטרת רובה.

‫קדימה, תיכנסו. ‫-קדימה, מפקח.

‫שלום, גברתי. ‫-שלום.

‫שלום. -עברתם דירה? ‫-כן, למה?

‫חיפשנו אתכם בכל מקום הבוקר. ‫-אני גר אצל אחי.

‫אנחנו צריכים לדבר איתך, אדוני. ‫-נוכל לדבר בחדר, בשקט.

‫ניקח אותך לתחנת המשטרה. ‫-למה?

‫זה יותר מעשי. תלבש מכנסיים.

‫יש כאן המון ילדים, זה מעצבן.

‫באתי אליך כי אולי ‫יש לך הרבה מה להפסיד.

‫יש לך ילדים מקסימים, ‫דווקא בגללם כדאי שתשתף פעולה.

‫גש ישר לעניין. ‫-אני ניגש לעניין.

‫בית נטוש הוצת אתמול ברחוב ‫דה וין, ואתה השתתפת בזה.

‫מה זה השטויות האלה? -לא. ‫עדים רבים ראו אותך.

‫במקום להכחיש בצורה טיפשית, ‫תחשוב על זה עם הראש.

‫כאילו אני הייתי מאשים אותך, ‫אני לא מצית מקומות ככה סתם.

‫היית ברחוב דה וין ‫עם שותף לפשע.

‫שלום, גברתי. ‫-מי אתה?

‫רב פקד דאוד. בתך בבית?

‫את מכירה נעדרת. ‫-סופי?

‫סופי דוהמל. ראו אתכן ביחד. ‫מה את חושבת?

‫כבר אמרתי לאביה שאעדכן אותו, ‫אבל אין לי עוד חדשות.

‫היכן ראית אותה? ‫-בטורקואה, אצל דודה אלואן.

‫אלואן חמי הוא דודה? ‫-כן.

‫את יודעת שאני מכיר אותו? ‫-אני לא במשטרה.

‫אז היא הולכת אליו? ‫-לפעמים.

‫היא ישנה? ‫-לא.

‫אצל מי? ‫-לפעמים, בבלגיה.

‫אבל אין לי חדשות. ‫-זה מעצבן.

‫איך אמצא אותה? ‫-אני לא יודעת.

‫סופי התחזקה בדת? ‫-לא. -איך את יודעת?

‫אמרתי שהיא ישנה בבלגיה, ‫לא בסוריה.

‫למה את מזכירה את סוריה? ‫-סתם בצחוק, אל תתעצבן.

‫נראה לך שאני במצב רוח לצחוק. ‫יש לה חבר?

‫לא, סופי חיה מיום ליום.

‫אז יש לה בני זוג מזדמנים? ‫-היא לא זונה.

‫זה שיש לך בן זוג ‫לא הופך אותך לזונה.

‫את יודעת ממה אני מפחד? ‫את יודעת או לא?

‫אני מפחד ‫שהיא תרד לזנות בליל.

‫כן, אני יודעת. ‫-את יודעת מה?

‫למה את מכריחה אותי ‫לחקור אותך? אני יודע הכול.

‫מה לא אמרת לי? ‫-שהיא עלולה לרדת לזנות.

‫לא אני אמרתי את זה, אתה אמרת. ‫-אמרת לי: "אני יודעת".

‫אני יודעת שהזנות קיימת, אני ‫לומדת בבית הספר, אני לא טיפשה.

‫את חושבת שהיא מסוגלת לזה? ‫-לא, זה יהרוס את הידידות בינינו.

‫כאן יש לנו שניים, ‫שלושה מוקדי שריפה.

‫אז מה? ‫-זו תאונה ביתית מוזרה.

‫חוץ מזה, שריפה ‫אף פעם לא יכולה לפרוץ דלת כך.

‫אם כן, העובדות הן...

‫אני לא מעורב בזה. ‫חזרת מאוחר מהעבודה.

‫קובלקי, איזו עבודה? ‫אתה עובד עכשיו?

‫כן, אני עובד עכשיו, ‫אני פועל בתחום הציפוי.

‫עברת הכשרה? -לא. ‫אני רק מטפל בהוצאה מהתנורים.

‫עבדת ב-25 בדצמבר? ‫-אני לא מאמין לך בכלל.

‫כן, עבדתי ב-25 בדצמבר ‫בין הצהריים לשעה תשע,

‫הגעתי הביתה ‫בוודאי אחרי עשר בערב.

‫כל פועלי החברה עבדו? ‫-כמעט כולם, כן.

‫שלום, משטרת רובה, ‫היכן פאריד?

‫לא יודעת, הוא עזב הבוקר.

‫זה דחוף, אולי ‫עצרנו אדם אחר במקומו.

‫זה לא משחק. ‫היכן פאריד? -הוא בבית הספר.

‫הוא לא התעורר הבוקר. ‫הוא עדיין ישן בחדר שלו.

‫בוא נעשה את זה. תודה. ‫-אני לא אעיר אותו.

‫עזבו אותי. ‫באתם להפחיד את אמי על הבוקר?

‫ובאתם להעיר אותי?

‫אתה מצוברח ‫כשאתה מתעורר. שב.

‫"נהיגה ברכב שטח בכביש ציבורי, ‫גנבה, החזקת סמים, גנבה,

‫"זיוף במד חנייה, ‫סחר בקוקאין, החזקת נשק,

‫"הטרדה, נהיגה ללא רישיון". ‫-הוא חדש?

‫לא הכרתי את הכוכב. -אני הכוכב, ‫עוד תלמד, זה לא נורא.

‫והשיא: "פשע". ‫-איזה פשע? -לא עשית את זה?

‫איזה פשע? אתה לא יכול להפליל ‫אותי סתם כך בפשע.

‫הצתת בית באופן מכוון ‫היא פשע.

‫רחוב דה וין. ‫-מה ברחוב דה וין? -זה לא אתה?

‫בחיי שלא הצתתי את הבית. ‫-אז אתה יודע במה מדובר.

‫זה מול הבית שלי. הוא משוגע? ‫-לא היית ברחוב דה וין?

‫הייתי במרכז, טיילתי בנחת. אמרו ‫לי: "פרצה שריפה ברחוב שלך".

‫פחדתי שיקרה משהו למשפחה ‫שלי, רצתי למקום.

‫כשהגעתי לשם, הפיצו שמועות, ‫אמרו לי שאלו היו מרקו ומוחמד.

‫ושני המסוממים האלה אמרו לי ‫שהם עשו את זה.

‫אני הרבצתי להם, זה הכול. ‫תבדוק ותראה שאני דובר אמת.

‫מי הם מרקו ומוחמד?

‫מרקו, לא נבזבז כאן את כל היום.

‫אנחנו יודעים ‫שאתה הצתת את הבית.

‫אפילו התרברבת בזה. ‫-לא התרברבתי על שום דבר.

‫אני לא קשור בכלל לסיפור הזה. ‫לא עשיתי כלום.

‫במקום לתקוף אותי, ‫אתה צריך להודות במעשיך. -מה?

‫אידיוט כמוך יגיד לי ‫להודות במעשיי?

‫נמושה, קדימה. אני כאן מהבוקר. ‫אקרע לך את הצורה, בטלן.

‫באותו היום נשפטתי ‫בליל בתיק גנבה.

‫תבדוק את זה ותראה. ‫-אנחנו נבדוק את זה.

‫מר אלואן חמי? -שלום. ‫-אני רב פקד דאוד.

‫אתה מכיר את אחי סעיד. ‫-סעיד דאוד. אני מכיר אותו.

‫ואני האח הקטן, יעקוב. ‫-אני מזהה אותך, כן.

‫אבל סעיד עזב לאלג'יר ‫עם כל המשפחה, לא?

‫באתי לראות אותך ‫בעניין האחיינית שלך.

‫היא עזבה את בית הוריה. ‫-כן, אני יודע.

‫היא עברה לביתך בטורקואה? ‫-כן.

‫היא עושה את זה לעתים קרובות? ‫-היא כבר עשתה את זה בעבר.

‫אחיך הוא לא אדם קל. ‫-הוא כזה, אחי כזה.

‫היא באה לישון אצלך? ‫-היא נשארה לישון שני לילות.

‫ואחר כך בחור התקשר אליה ‫והיא עזבה איתו.

‫שמו אריק. ‫-אריק?

‫היא עזבה איתו ‫לפני שלושה שבועות.

‫ואריק, איך הוא? ‫-גדול, בלונדיני, עם שיער...

‫הראש שלו מגולח קצת, ‫השיער שלו קצוץ.

‫אתה חושב שהוא מסוג האנשים ‫שעושים שטויות? הוא מכור?

‫היא רק אמרה לי ‫שהוא עובד בבלגיה.

‫אני לא יודע מה לעשות, ‫אני מבולבל.

‫אני לא ישן טוב בלילה. אתה ‫חושב שזה קרה באשמתי?

‫לא, זאת לא אשמתך, ‫לא יכולת לעשות דבר.

‫היא הייתה עוזבת בכל מקרה.

‫יכולתי אולי לקשור אותה אצלי, ‫אבל לא רציתי לעשות את זה.

‫אביה היה מגיע לקחת אותה.

‫היא הייתה בורחת שוב, ‫והיית מאבד את אמונה.

‫יש לי תצלום שלה. ‫-אני רוצה לראות אותו.

‫הוא מהפעם האחרונה שהיא באה ‫אליי. -אני יכול לקחת אותו?

‫למה כולם משקרים לי? ‫-מי אומר את האמת?

‫אם אלו לא מרקו ומוחמד, ‫למה פאריד הלשין עליהם?

‫יש לנו ערבי וצרפתי, ומה השכנה ‫ראתה? ערבי, צרפתי.

‫הם עצורים אצלנו, אני לא מבין ‫מה הבעיה שלך. -כן, אתה מרוצה?

‫ערב טוב. ‫-ערב טוב, מר דאוד.

‫אני יודע שאלו לא שעות הביקור. ‫-אל תדאג.

‫באת לאחיין שלך? ‫-כן.

‫נודיע לו, אבל לא נוכל ‫להכריח אותו.

‫האחיין שלך לא רוצה ‫לראות אותך.

‫הוא בסדר? ‫-כן.

‫כרגיל, הוא מעורב ‫בקטטות, אבל הוא בסדר.

‫הוא קונה מצרכים בקנטינה? ‫-כן, הוא קונה מה שהוא צריך.

‫הוא נפגש עם השופט ‫שאוכף את גזר דינו? -כן.

‫הוא יישאר אצלנו, ‫אבל לא יפחיתו את מאסרו.

‫הוא זועם. ‫-כן.

‫אני אחזור. ‫אולי הוא ישנה את דעתו עד אז.

‫אבי, הרב פקד הטיל ‫עליי את החקירה הראשונה שלי,

‫ואני כל הזמן נכשל.

‫נזכרתי, כשהייתי בן 13,

‫התבודדתי בערב ‫שלפני טקס האישוש ליד גרנובל.

‫עברתי את הלילה לבד, שכבתי ‫על רצפת האבן בכנסייה ובכיתי.

‫התחננתי לאלוהים ‫שלא לקבוע שייעודי לשרת אותו.

‫זה הפחיד אותי מאוד.

‫היום אני מבקש ממנו ‫שייתן לי אמונה

‫ואני חולם לזכות בחסד.

‫אני רואה שוב ‫את כל אחד מהחשודים שלי.

‫פאריד, קובלקי, מרקו, ‫מתעצבן ליד השולחן שלי.

‫כל אחד מהם אבוד ‫ואשם בו-זמנית.

‫הרחמים, אפשר לומר, ‫הם בלב האהבה.

‫שלום, אדוני. ‫-שלום.

‫שלום, קלוד. ‫תודה שבאת.

‫שניכנס? ‫-כן.

‫מרי, את יכולה לבוא איתנו.

‫הכול בסדר?

‫קדימה, נתחיל. ‫תסתכלו היטב משמאל לימין.

‫אם תזהי פנים, ‫תגידי לי מה המספר שלו.

‫הם יזהו אותי. -לא, הם לא רואים ‫או שומעים אותך.

‫הם יתקפו את בני. ‫-הם לא רואים אותך.

‫בכל זאת, נראה שהם שומעים. ‫-לא, הם לא שומעים אותך.

‫אתה לא יודע, אתה אומר את זה, ‫אבל אתה לא יודע.

‫תגידי לי מספר, הראשון או השני, ‫וגמרנו, תחזרי הביתה.

‫אמרתי לך לפי התצלומים.

‫הראשון, זה בטוח. ‫-זה בלתי אפשרי.

‫למה? ‫-הוא עבד באותו הלילה.

‫כל עמיתיו העידו על כך. ‫תסתכלי עליו היטב.

‫אולי יש לו אח שדומה לו. -אם לא ‫ראית היטב, לא נורא, תגידי לי.

‫שתינו כמה בירות, זה היה בלילה, ‫פחדנו. -שתית הרבה?

‫בשכונה אומרים שאתן הצתתן ‫את השריפה. -זה מצחיק אותי.

‫הייתן קצת עצבניות, יכולתן... ‫-לא.

‫למה שנעשה את זה? ‫-לא יודעת.

‫בני היה איתי באותו יום. -אז... ‫-תשאלי בשירות למען הילד.

‫פעמיים שתי האשמות: ‫יש לנו ארבעה חשודים.

‫לכולם יש אליבי. ‫-אליבי? מה זאת אומרת?

‫זה תלוי. ‫-הנשים בחצר מפחדות.

‫הן לא רוצות להעיד. ‫-הגענו למבוי סתום.

‫מי לא הופיע במסדר הזיהוי? ‫-פאריד מוכתר.

‫אני מכיר את פאריד. ‫ניגש לדבר עם אמו.

‫אני באה.

‫היכן פאריד? ‫הרב פקד רוצה לדבר איתו.

‫הוא עזב הבוקר, הוא איים עליי. ‫-הוא עזב?

‫בוקר טוב, גברתי. ‫-בוקר טוב, רב פקד.

‫מה קרה? ‫-הוא קילל אותי.

‫הוא רצה להכות אותי. ‫-הוא רצה להכות אותך?

‫הוא אמר לי: "זונה מלוכלכת".

‫"את סתם זונה, ‫אני אפרק לך את הצורה.

‫"אם אתחיל להשתולל, ‫אכה אותך".

‫לקחתי סכין ‫כדי להגן על עצמי.

‫סילקתי אותו מהבית, אחרת הייתי ‫תוקעת לו את הסכין.

‫הוא הכה אותך? ‫-השתגעת? הוא פחד.

‫היכן נוכל למצוא אותו? ‫-אין לי מושג.

‫אני לא רוצה לשמוע ‫יותר על הילד הזה.

‫לא אכפת לי ממנו יותר.

‫הוא הכה אותך? ‫-יש לי ילדים.

‫צר לי, אני צריכה להגן על עצמי. ‫-תעזרי לנו למצוא אותו.

‫לכו לקצה הרחוב, ‫תמצאו אותו שם עושה שטויות.

‫סע ישר. תעבור מתחת ‫לגשר פלנסון.

‫זוזו. -פאריד, תסתובב.

‫הכול בסדר, הכול בסדר.

‫תן לי את הידיים שלך.

‫למה רצת? ‫-מותר לי לרוץ.

‫כשאני קורא לך, ‫אתה צריך לעצור.

‫תעבור את הלילה ‫במעצר בתחנה.

‫טוב, אני רוצה לחזור ברגל.

‫נעלמת כדי לעשן סמים עם חברים. ‫לא התייצבת למסדר הזיהוי.

‫כשקראתי לך לעצור, ברחת. ‫הכית את אמך.

‫האשמת את מוחמד ומרקו, ‫אבל מרקו נשפט באותו זמן בליל.

‫הם משקרים. -מרקו הופיע בבית ‫המשפט, עמיתינו שם העידו על כך.

‫ומוחמד עבד. ‫-זה בטוח ב-90 אחוז.

‫אני רוצה לדעת ב-100 אחוז.

‫למה אתה מאשים ‫את מרקו ומוחמד?

‫כל השכונה טוענת שהם עשו זאת. ‫אפילו הם הודו בזה.

‫הלשנת עליהם ‫כי אתה עשית את זה.

‫אין לי הוכחה שאתה ‫אחראי להצתה, אבל ראיתי אותך.

‫לא ראית כלום. ‫-אני רואה אותך שם.

‫תעצום עיניים. ‫-אני רואה אותך.

‫תסתכל עליי. ‫אני אשאר כאן חמש שנים.

‫על כל דבר קטן שתעשה, ‫אשלח אותך לכלא.

‫ערב טוב, אתה בסדר? ‫-כן, מה שלומך?

‫היא שם? ‫-כן, עם החבר שלה, אריק.

‫ערב טוב. ‫-ערב טוב.

‫מי זה? ‫-אין לי מושג.

‫יש לך מכונית? ‫-כן, למה?

‫חכה במכונית שלך, ‫אני רוצה לדבר עם סופי.

‫סופי לא תדבר ‫אם אני לא כאן.

‫מנוול, קראת למשטרה. ‫בגדת בי, פחדן דפוק.

‫אתה משתחווה בפני הכלבים, ‫אתה מפחד מאבי, מהשוטרים.

‫שקט, עלמתי. ‫-בואי, הולכים.

‫אני רוצה להסביר לך, בחור צעיר. ‫לא באתי הנה להשתעשע.

‫העלמה היא קטינה נמלטת. ‫-נמלטת? -אני אחראי לחקירה.

‫אבי דיווח עליי? -זימנתי אותו ‫כמה פעמים והוא לא הגיע.

‫מה? ‫-התלונה עדיין פתוחה.

‫הוא לא התייצב, ‫לכן את נחשבת לנמלטת.

‫בחור צעיר, חכה בחוץ, ‫אחרת תסתבך בבעיות, באמת.

‫סופי, אם לא תשתפי פעולה, אכניס ‫אותך לניידת ופתרנו את הבעיה.

‫לך. ‫-כן, אני יוצא.

‫אחכה לך בחוץ.

‫כבר לא קוראים לי סופי דוהמל. ‫-באמת? איך קוראים לך?

‫שמי סופיה חמי. ‫-סופיה חמי? -בדיוק.

‫את כבר לא כועסת ‫על אבא שלך?

‫למה ברחת? ‫-היו לי סיבות אישיות.

‫את רוצה לספר לי יותר? ‫-לא.

‫אם יכאב לי בפנים, ‫אני מעדיפה לשמור את זה לעצמי.

‫את לא רוצה שיעזרו לך? ‫-לא, הכול בסדר גמור אצלי.

‫שמנת? ‫-כן, שמנתי.

‫אני מתכוון שאת נראית בריאה ‫מאוד, היית רזה מדי קודם.

‫יש לך עדיין אקזמה? -פחות. ‫-תראי לי את הצוואר, תסתובבי.

‫הכתמים כאן נעלמו.

‫אני יכול לצלם אותך? ‫-לא אכפת לי. -לא אכפת לך?

‫את עושה פוזות? ‫-לא.

‫אראה את התצלום להורייך, ‫את מסכימה?

‫גם לא אכפת לי. ‫-לא אכפת לך מכלום.

‫אני מכיר את אלואן, ‫הוא סיפר לך?

‫הוא היה מבלה במועדונים עם אחי. ‫זה נכון או לא? -זה נכון.

‫למה את צוחקת? ‫-לא יודעת, זה מצחיק.

‫הייתי קטן, אולי בן עשר, ‫דודך היה נסיך.

‫לא נתנו לנו להיכנס למועדון. ‫-אני זוכר.

‫היינו נוסעים 100 ק"מ לאוסטד, ‫והיו מונעים מאיתנו את הכניסה.

‫היינו נשארים מחוץ ‫לדלת כמו כלבים.

‫בחלון הראווה היה כתוב: ‫"הכניסה אסורה לכלבים ולערבים".

‫זה נכון או לא? ‫-זה נכון, לצערנו.

‫היינו צוחקים מחוץ למועדון ‫הלילה, ואז מנסים במקום אחר,

‫בבלנקנברג, ואחר כך בקנוק, ‫את מבינה, לדודך יש עבר.

‫הוא נאבק ואת משמיצה אותו?

‫אני יודעת שהוא נאבק ‫ואני יכולה להיות נחמדה.

‫אני פשוט עצבנית. ‫-תתייחסי אליו כאל נסיך.

‫תורידי את העיניים.

‫את יודעת, אני אוהב ‫אותך יותר מדי. -מה?

‫אמרתי: "אני אוהב ‫אותך יותר מדי".

‫אני יודעת שאתה אוהב אותי. ‫גם אני אוהבת אותך מאוד.

‫בן כמה הוא? ‫-מלאו לו שנתיים באביב.

‫הוא שלם, הוא לא חם מזג,

‫הוא סוס נוח, הוא ‫לא מתפרץ אף פעם.

‫מה שמו? -בליוס, הוא כבר ‫זכה בשני מרוצים.

‫הוא סוס עם עתיד? ‫-אפשר לומר כך.

‫תבוא לראות אותו ‫מתחרה במרוץ קרואסה לרוש.

‫כסה אותו, שלא יהיה לו קר.

‫אתה תחליט אחר כך. ‫-אגיע, כן.

‫מוקד 120 לניידת 120. ‫מוקד 120 לניידת 120.

‫דאוד. ‫-שלום, זה ואטו.

‫קיבלנו קריאה על אונס, ‫בחורה ברכבת התחתית.

‫זה הטיפוס מליל?

‫כנראה, אבל זה קרה אצלנו. ‫הקורבן הגיעה.

‫בנואה יטפל בחקירה, אבל אני ‫רוצה לדבר קודם עם הבחורה.

‫בסדר. ‫-אגיע מיד.

‫תתקשר לליל וטורקואה, ‫נקיים פגישה אצל השופט.

‫אחרי גביית העדות. ‫-קיבלתי.

‫רופא בדק אותה? ‫-כמובן.

‫אני יעקוב דאוד. מה שמך?

‫שמה אגת פונשל.

‫מי את? ‫-אחות חטיבת הביניים. -בסדר.

‫אגת, נתקשר להורים שלך. -לא, ‫אני לא רוצה, אל תספרו להם.

‫את תדברי עם בנואה. ‫-לא, אני לא מכירה אותו.

‫הוא השוטר הטוב ‫ביותר לטיפול במעשי אונס.

‫עוד בחורות הותקפו, ‫זה תמיד קשה.

‫אבל כשזה קורה, ‫בנואה תמיד מוצא את האשם.

‫ואני מעניש את האנס. ‫תסתכלי עליי.

‫פחדת? ‫-כן, פחדתי.

‫עכשיו אנחנו נתפוס אותו ‫והוא לא יתקוף אף אחת יותר.

‫בנואה, דאוד ‫הפקיד את התלונה בידיך.

‫הילדה בת 13. ‫-בת 13? לעזאזל, למה אני?

‫למה אין אישה ‫שתטפל בתלונות של קטינות?

‫קורין תהיה שם, ‫אבל דאוד רוצה שקצין יטפל בזה.

‫תשיג את כל סרטוני מצלמות ‫האבטחה. -קיבלתי.

‫את מוכנה להשאיל לי ‫את זה? תודה.

‫את תטפלי באיכון הטלפון? ‫-בסדר.

‫סימון, תבצע איכון, ‫זה הטלפון של הילדה.

‫היא משקרת? ‫-לא, אני לא חושבת.

‫הכול בסדר, אגת? ‫את מוכנה?

‫אפשר לחזור לדבר על זה?

‫יצאת מהמעלית, ‫הלכת לרציף לכוון טורקואה.

‫זה היה הרגע שראית אותו?

‫איך הוא היה? ‫את מסוגלת לזהות אותו?

‫זה חשוב. -צעיר, זקן? ‫שחור, לבן?

‫היה עוד מישהו בתחנה?

‫תמסרי לי מידע. אני זקוק ‫לפרטים. מתי ראית אותו?

‫את היית למרגלות המדרגות? ‫-שם הוא תפס אותי בשערות.

‫באותו הרגע הוא תקף אותך, ‫זה קרה שם?

‫יותר למעלה. ‫-שם?

‫תגידי לי עד איזו מדרגה ‫הוא גרר אותך.

‫זה היה שם, ‫הוא הוריד את המכנסיים שלו ו...

‫זה מספיק. את יכולה ‫לקחת אותה הביתה?

‫זה קרה מחוץ לטווח מצלמות ‫האבטחה. אין לנו שום תמונה.

‫הוא מכיר היטב את המקום, ‫זה אותו אופן פעולה.

‫בכל חמשת מעשי האונס? ‫-כן, עם שינויים קלים.

‫הוא אף פעם לא נושא איתו טלפון ‫נייד, אי אפשר לעקוב אחריו.

‫הוא יוצא מתחום מצלמות האבטחה ‫כדי לבצע את זממו.

‫יש לנו רק צללית ‫במצלמת אבטחה ביציאה.

‫זה מטושטש לגמרי. ‫אותו הדבר כרגיל.

‫הוא תמיד עם צעיף לבן. ‫-איך הוא אנס אותה?

‫במציצה. ‫-אין לו מבטא?

‫הוא דיבר צרפתית רצוצה. ‫-הוא לא עטה כובע גרב?

‫הוא לא עטה כובע גרב.

‫אנחנו מחפשים צפון אפריקאי,

‫הוא בן 18-25 שנים, ‫גובהו 1.70-1.80 מטר,

‫הוא לבש ז'קט כחול עם רוכסן. ‫עם מבטא ערבי או מהפרברים.

‫דפקתי הכול מאז שהגעתי.

‫עצרתי ארבעה צעירים ‫מסכנים שהלשינו זה על זה.

‫הייתי חייב להתנצל בפני קובלקי. ‫לא הצלחתי להוכיח דבר על פאריד.

‫זימנת שוב את עדות הראייה ‫של השריפה? -לא, הן היו שתויות.

‫הן מפחדות והעדיפו לשתוק. ‫-לואי.

‫אתה לא נמדד על ההרשעות, ‫אלא על שמירת הסדר הציבורי.

‫אתה רק שוטר, ‫לכן, תשמור על הסדר.

‫מר דאוד, תרצה עוד משהו? ‫-לא, תודה. אני הולך.

‫אני יכול לפנות את זה? ‫-קדימה.

‫בימים האחרונים ‫אני תשוש לגמרי.

‫חיי הפכו לצרים מאוד.

‫מאה פעמים דפקתי ‫על דלתות העיר הזאת.

‫פותחות לי נשים שעברו אונס, ‫נשים מוכות או מנצחות.

‫נראה לי שבמלון ‫לא מחלקים דואר,

‫עדיף לכתוב לי ישר ‫לתחנת המשטרה.

‫הכול מתמוטט, ‫אני זקוק לעזרתך.

‫מצבה של בתך השתפר. ‫כבר אין לה אקזמה.

‫זה מעודד. ‫-נראה שלא טוב לה אצלכם,

‫וזה גורם לה לאקזמה. ‫-אבל היא תחזור?

‫בגיל 18, היא תשנה את שמה. ‫היא כבר לא רוצה להיקרא דוהמל.

‫היא מבקשת להיקרא חמי. ‫סופיה חמי.

‫טוב, למה? ‫-זה מתאים לזהות המגרבית שלה.

‫לא ידעת? -זה מפתיע אותי, ‫אבל טוב... -יש לך מזל, מר חמי.

‫תרצו לראות תמונה? ‫תראו.

‫אני צילמתי אותה. ‫היא חמודה, לא?

‫לא יודע. ‫-לא ידעת?

‫והיא מגדלת את שערה. ‫-קודם היא רצתה להסתפר.

‫אדוני, היכן היא ישנה ‫כשהיא עזבה?

‫פה ושם, במעון לנערות בסיכון. ‫-ראית את המעון לנערות בסיכון?

‫זה עדיף מאשר לישון ברחוב, לא? ‫-ראית מי שוהה שם.

‫צריך להזדרז, הוא יחזר לתאו.

‫אתן לך לעבור.

‫הוא רזה. ‫-הוא עוסק יותר מדי בספורט.

‫יש לך חדש ממשפחתו? ‫-כן.

‫הוא התקשר לאלג'יריה ‫השבוע, הוא היה שמח.

‫הוא מסתובב הרבה ‫עם קנאי דת האסלאם?

‫לא, המזוקנים מסתגרים ביניהם.

‫אתה רוצה לדבר איתו?

‫לאן אתה לוקח אותי?

‫זה בסדר, ברהים. ‫-קדימה.

‫תחזיר לי את הטלפון הנייד שלי.

‫קדימה, שב. ‫תמשיך לשבת.

‫אני לא רוצה לראות אותו. ‫אני לא רוצה לראות אותו.

‫תסתכל לדודך בעיניים. ‫-לאט לאט. -תסתכל עליו.

‫תסתכל עליו בעיניים.

‫אתה מת בשבילי.

‫ואני לא מדבר עם מתים.

‫תסתלק כבר, תסתלק מכאן.

‫תסתלק. ‫-תוציאו אותו.

‫אתה הסגרת אותו? ‫-אף פעם לא.

‫אז למה הוא שונא אותך כל כך?

‫לא יודע, הוריו, הורי הוריו. ‫אני כבר לא יודע.

‫זה מרשים, איזו מהומה הם עוררו. ‫-כן.

‫משטרת רובה, ערב טוב. ‫-הלו? -הלו?

‫קלוד דבוריין, רחוב דה וין 4. ‫הייתי אצלכם לפני כמה ימים.

‫שמענו רעש בחצר, נבהלנו.

‫תירגעי, גברתי, ‫היכן את נמצאת בדיוק?

‫רחוב דה וין 4. ‫שמענו רעש של זכוכית מתנפצת.

‫הסתגרנו עם הכלבים. ‫לא זזנו.

‫תישארי בבית, ‫אשלח לך ניידת מיד.

‫גברת נווה? ‫גברת נווה? לוזט?

‫משטרה, מה אתה עושה כאן? ‫-אני קורא ללוזט.

‫תניח את התיק שלך, ‫אמרתי לך שתניח את התיק.

‫תרים את הידיים.

‫אתה התקשרת אלינו? ‫-לא, אני חזרתי מהעבודה.

‫חזרת לבית שלה? ‫ידיים על הקיר.

‫התקשרתי אליה והיא לא ענתה. ‫-שברת את הדלת?

‫לא, חזרתי מהעבודה, ‫אני גר שם.

‫תן לי את היד שלך.

‫סיימתי, תעלה.

‫עמוד מול הקיר.

‫אתה מכאיב לי. ‫-שתוק, אל תתנגד.

‫גברתי, זאת המשטרה.

‫גברתי?

‫תזעיק את שירותי ‫החירום הרפואיים.

‫להתקשר אליהם? ‫-כן, תתקשר אליהם.

‫מטה 59, כאן יחידה 120, ‫תזעיקו מיד את הפרמדיקים.

‫יש כאן גברת שנראה שנפצעה.

‫ערב טוב, מר דאוד.

‫כשחזרתי מהעבודה בחמש, הדלת ‫הייתה פתוחה. רואים שהיא שבורה.

‫ערב טוב, המפקד. ‫-ערב טוב.

‫חוקר המוות כאן? ‫-הוא סיים את בדיקת הגופה.

‫זאת הייתה פריצה? ‫-כן, בדיוק. בטוח במוט הרמה.

‫ערב טוב. ‫-ערב טוב.

‫אפשר לראות את הפנים שלה?

‫סיבת המוות? ‫-יש סימני חנק בצוואר.

‫אוודא את זה לאחר הנתיחה ‫שלאחר המוות. -זה היה רצח?

‫בת כמה היא הייתה? ‫-בת 83.

‫מצאנו את תעודת הזהות שלה ‫למטה.

‫שניגש לשם?

‫אני יכול להיכנס?

‫מצאת מוט הרמה, מכוש ‫או חותך תיל? -לא מצאנו דבר.

‫היכן השכנות שהזעיקו אותנו? ‫-בסוף החצר.

‫הבית שנשרף היה בשיפוצים, ‫הן כנראה עשו זאת בשביל הכלים.

‫מי זה הן? ‫-שתי הנשים שאחראיות להצתה.

‫תראה לי את הבית שלהן? ‫-זה מספר 11. -לך לחפש אותן.

‫הן שרפו את הבית ‫לפני חמישה ימים.

‫למה הן עשו את זה? ‫-כדי למחוק את הטביעות שלהן.

‫צריך להפריד ביניהן. ‫נתחקר את האם. -קלוד?

‫קלוד. אני רוצה לדבר איתה. ‫עצור את השנייה.

‫תסיע אותה למשרד בשקט.

‫אל תיתן לה ‫להיפגש עם עורך דין עדיין.

‫אני רוצה לפגוש אותה קודם.

‫בבקשה, מרי. ‫להתראות בעוד שעה.

‫בואי. ‫-למה אתם עוצרים אותה?

‫את התקשרת למשטרה? ‫-כן, אבל למה עצרתן אותה?

‫אני רוצה לשחרר אותך מזה. ‫תרגישי יותר טוב.

‫נתחיל.

‫שמך... ‫-מרי קרפנטייה.

‫מרי קרפנטייה, את עצורה. ‫יש לך זכות לשמור על שתיקה.

‫למה אני כאן? מה עשיתי?

‫את רוצה שרופא יבדוק אותך? ‫-אני לא רוצה שום רופא.

‫להודיע לקרובי משפחה?

‫אין לי אף אחד חוץ מקלוד.

‫את רוצה עזרה מעורך דין?

‫לא, אני לא רוצה עורך דין, ‫לא עשיתי דבר.

‫אני רק רוצה ללכת מכאן. ‫כמה זה יימשך?

‫בדרך כלל 24 שעות, ‫זה יכול להימשך עד 48 שעות.

‫למה עצרתם אותי? ‫-גברתי.

‫כשעוצרים אותך, משוחחים קצת ‫ואז את חוזרת הביתה.

‫תחתמי שהוסברו לך זכויותייך ‫וסירבת לייצוג על ידי עורך דין.

‫אני לא רוצה עורך דין, ‫כי אני חפה מפשע.

‫זה מגוחך.

‫את מוכנה לרוקן ‫את הכיסים שלך?

‫זה לא בסדר, אתם ‫מתייחסים אליי כאל פושעת,

‫למרות שאנחנו הזעקנו אתכם. ‫אנחנו התקשרנו אליכם.

‫תקפו אותנו, ‫וזה מה שקורה בסוף.

‫מתי קלוד תגיע? ‫-נחקור אותה במקום אחר.

‫תיפגשו אחרי החקירות שלכם. ‫-מתי זה יקרה?

‫"לארמן, אהוב לבי, ‫שאני אוהבת בטירוף,

‫"אני חושבת עליך ללא הרף. ‫לוזט, שישה במאי 1953".

‫היא כבר גרה כאן, ‫זאת אותה הכתובת.

‫למה האזיקים?

‫כדי שנהיה קרובים, ‫אני מקשיב לך.

‫אתה לא תאמין לי. ‫-זה לא איתי, אני נשבע לך.

‫נכנסתן לבית. -לא נכנסתי לבית. ‫-כן, שתיכן.

‫אני לא נכנסתי. ‫-היא נכנסה לבד? למה?

‫היא נכנסה ‫כדי לקחת לה את הארנק.

‫כדי לשדוד אותה? ‫-ולהחזיר לי כסף.

‫אם ייוודע לי שהיית בבית הזה, ‫בחיי, קלוד.

‫לא נכנסתי לבית הזה, ‫אני נשבעת לך בחיי בני.

‫לא נכנסת? ‫-לא.

‫ומתי החברה שלך חזרה? ‫-כשהיא סיפרה לי, ישנתי.

‫באיזו שעה זה היה? ‫-לא יודעת, 10:30, 11:00.

‫באותו הרגע נודע לך על מה שקרה ‫ללוזט? -ישנתי באותו הזמן.

‫אני נוטלת כדורי שינה. ‫אני כבר לא זוכרת.

‫היא סיפרה לי רק אחר כך. ‫-היא העירה אותך? -כן.

‫היא אמרה לי: "עשיתי את זה ‫ללוזט". -מה היא עשתה לה?

‫היא אמרה לי: "לא מצאתי ‫את הארנק שלה למטה".

‫אבל לוזט מתה.

‫לא ידעתי, היא לא אמרה לי. ‫נודע לי על כך מהמשטרה הבוקר.

‫אם אכנס אליכן הביתה, ‫מה אמצא שם? מה היא לקחה?

‫שטויות, קופסאות אוכל לחתולים.

‫אל תשחקי כך בחייך. ‫-אני אומרת לך את כל האמת.

‫וזה עושה לי רע, ‫כי היא צפויה למאסר עולם.

‫אבל היא הייתה קשה איתי. ‫-לא תהיי איתה.

‫יש לך ילד. ‫-בוא ואראה לך מה היא לקחה.

‫אני לא מבינה מה אני עושה כאן. ‫-את במעצר. -כן, בדיוק.

‫לא עשינו כלום, ‫אז למה אנחנו עצורות?

‫זה מה שאת אומרת. ‫תפסיקי לתקוף אותי.

‫איזה שטויות. ‫אנחנו הזעקנו את המשטרה,

‫ועכשיו אנחנו עצורות. ‫-בואי נתחיל מההתחלה.

‫זה בגלל הכלבים, לא?

‫כן, כי הם לא הפסיקו לנבוח.

‫והעובדה שהם לא הפסיקו לנבוח, ‫חשודה? -כן. -כן.

‫אחר כך, ‫תפסתן מחסה שם למעלה?

‫בהתחלה בדקנו בחדר האמבטיה.

‫תחזור כך ‫על כל מה שאמרתי בתצהיר?

‫לא אענה לך יותר, יש לך ‫כל התצהירים שלנו. -בסדר.

‫בתור מי שלא אשמה... ‫-כן, אני לא אשמה בדבר.

‫את אומרת את זה. ‫-כמובן.

‫היחסים בינינו ובין לוזט מצוינים.

‫"היו מצוינים", ‫זה שייך לעבר עכשיו.

‫למה לא דפקת בדלת שלה ‫אתמול אחר הצהריים

‫כדי לשאול לשלומה?

‫לא ראיתן את לוזט יומיים ‫ולא דאגתן לשלומה?

‫חשבתי לדפוק על הדלת.

‫אתן מבלות בחצר אחר הצהריים. ‫-לא בילינו שם כל אחר הצהריים.

‫היינו שם רגע, ‫אבל לא כל אחר הצהריים.

‫לא אמרתי את זה. -אז כמה ‫זמן הייתן שם? -לא יודעת.

‫טוב, גם אני לא יודע. ‫בכלל לא הייתי שם.

‫מה עשית אתמול אחר הצהריים? ‫-נמאס לי מזה כבר, נמאס לי.

‫אספנו את הבן של קלוד, ואז נסעתי ‫לבית החולים וחזרתי הביתה.

‫מה יש לך בזרוע?

‫לא בזרוע, ביד. ‫דפקתי על הקיר.

‫למה דפקת על הקיר? ‫-אני לא רוצה להגיד לך.

‫התעצבנתי על שירותי הרווחה,

‫הם שיגעו אותי ‫עם כל הניירת שלהם.

‫תוציא את הכלבים.

‫העלמה תראה לנו את הפריטים ‫שהחברה שלה הביאה.

‫היא גנבה את זה וגם את זה.

‫אני לא יודעת מה לגבי זה. ‫-זה לא שלך? -לא.

‫מה יש בפנים? ‫-לא הסתכלתי.

‫זה מלבין.

‫אבדוק אם יש עוד משהו.

‫גם את זה.

‫היא השתמשה בזה ‫כדי לפתוח את הדלת.

‫מי יטפל בבני?

‫היכן הוא? ‫-הוא יחזור מחר.

‫אם לא תהיי בבית, ‫עובדת סוציאלית תדאג לו.

‫הבן שלך יהיה בסדר.

‫בסדר גמור, נצלם אותך.

‫שבי זקופה ותסתכלי ישר.

‫בסדר גמור.

‫תסתובבי לצד שמאל, בסדר?

‫זהו, תסתובבי. ‫תסתכלי ישר.

‫אמדוד את הגובה שלך. תעמדי ‫מול הקיר, תצמידי את הרגליים.

‫תסתכלי ישר לפנייך.

‫כמה זמן אשאר כאן?

‫רב פקד דאוד ‫יגיע עוד מעט. בואי.

‫תרפי.

‫תניחי את כל היד ישרה.

‫זהו.

‫אקח ממך טביעות אצבעות ‫רק ביד ימין כי נפצעת ביד שמאל.

‫אקח ממך דגימות דנ"א.

‫תסתכלי עליי, פה גדול.

‫פתחי את הפה, פתחי.

‫סגרי את הפה ותפרישי ‫רוק על המקלון. עוד.

‫פתחי את הפה.

‫עכשיו בצדדים.

‫סיימנו.

‫תורידי את החגורה.

‫אין לי חגורה. ‫-אין לך חגורה?

‫תורידי את השרוך הזה. ‫תורידי את החבל.

‫רוקנת היטב את הכיסים? ‫-כן. -בסדר.

‫את לובשת חזייה? -כן. ‫-כן? אז תפשטי גם אותה.

‫אני צריכה ‫לערוך עלייך חיפוש.

‫תרימי את הזרועות.

‫גברתי.

‫אני לא אוהבת את זה. ‫-זה בסדר.

‫זה שלך? את סובלת מאסתמה? ‫-לא.

‫בואי. חכי.

‫צריך להודיע לקלוד. ‫-כן, אל תדאגי.

‫חלצת נעליים?

‫אתה יכול לנעול את התא.

‫מה הממצאים?

‫שטפי דם תת-עוריים בצוואר ‫וכיחלון וחסימה בווריד הנבוב.

‫חנקו אותה למוות.

‫מצאתם שרידי דנ"א?

‫נטלתי דגימות מהציפורניים, ‫אין פציעות בשל התגוננות.

‫היא לא נאבקה.

‫מה לגבי הגרון?

‫הוא סבל מדימום רב, ‫אבל לא משברים. היא נחנקה.

‫היית נוכח בנתיחה ‫שלאחר המוות?

‫היכן אנחנו עומדים בחקירת ‫השכנים? -היא מתקדמת.

‫הבחורה השנייה גנבה מלוזט. ‫-מרי?

‫מה היא לקחה?

‫לא כדאי לך לדעת. ‫מה מרי אומרת?

‫היא כלואה בתא.

‫אתה תתחקר את קלוד, ‫אתה מכיר אותה היטב.

‫אני אלך לשוחח קצת עם מרי.

‫אצטרף אליך אחר כך.

‫בואי איתי. ‫אסיר לך את האזיקים.

‫תרימי את השרוול.

‫הכול בסדר? ‫הצלחת לישון קצת?

‫לא ידעתי איך לישון.

‫הרב פקד ייתן לך שלוש דקות ‫להרהר במה שתגידי.

‫הוא לא רוצה לשמוע מעשיות, ‫אל תביישי אותי.

‫לא באתי לחפש אותך לחינם. ‫אל תעשי שטויות. ניכנס לשם.

‫שבי.

‫אני יכולה לקבל סיגריה? ‫-כן.

‫אבל הסיגריה הבאה ‫תלויה בך.

‫את צלולה בדעתך? ‫-כן.

‫את יודעת מאין באתי?

‫הייתי עם חברתך קלוד.

‫עכשיו את צריכה לדבר איתו. ‫דברי איתו, קדימה.

‫את יודעת למה קלוד ‫נשארה איתי כמה שעות?

‫קלוד גילתה לנו כמה דברים, נקרא ‫לזה "גילויים", שמפלילים אותך.

‫כרגע, מצבך בכי רע. ‫-אבל...

‫תני לי לסיים, ‫אסביר לך למה אחר כך.

‫אם לא תחליטי להגן ‫על עצמך, בעצמך,

‫אם תתעקשי לשקר... ‫-למה אתה... -לא, חכי.

‫יש לנו אמצעים טכניים, טביעות ‫אצבעות, דנ"א, שיעזרו לנו.

‫גם כשלובשים כפפות ‫מותירים עקבות...

‫כן, אבל... ‫-תני לי לסיים, לא סיימתי.

‫אני רוצה שתפסיקי לשקר.

‫את מבינה מה אנחנו יודעים ‫עכשיו? הבנת?

‫אני לא מנהלת רישום, תראי. ‫אני מבטיחה לך.

‫אתם מאשימים אותי ‫כאילו רצחתי. אבל לא.

‫תפסיקי. ‫-אני לא מאשים אותך ברצח.

‫אני אמרתי לך את זה? ‫אני האשמתי אותך?

‫זה כאילו... -הבנת מה אנחנו ‫יודעים? מה שהוכח כאמת?

‫כדי לומר זאת בבירור, גנבת.

‫בסופו של דבר את תודי בזה, ‫נראה לי שזה מובן מאליו.

‫יש יותר מדי ראיות נגדך.

‫אבל אם את כבר ‫משקרת לנו לגבי הגנבה,

‫אנחנו מניחים ‫שאת קשורה למותה של לוזט.

‫עשיתי שטויות רבות, ‫אבל אני לא פושעת.

‫כן, אבל את גנבת. ‫-כן.

‫טוב, בסדר, בסדר גמור. ‫עכשיו שתי.

‫הוא אמר לך לשתות, קדימה. ‫-ותחשבי היטב.

‫חכי. ‫-חכי, הוא יעזור לך.

‫תני לי את זה, שתי.

‫זה היה טוב? ‫עכשיו תנשמי עמוק ותשחררי.

‫תגידי לנו את האמת, תרגישי ‫הרבה יותר טוב. קדימה.

‫לקחתי את הטלוויזיה. ‫-הנה, לעזאזל.

‫לקח לך שעה לומר לנו ‫סוף סוף את האמת.

‫אני לא קשורה בכלל ‫למותה של לוזט.

‫אני לא פושעת. ‫-בסדר.

‫כשלקחת את הטלוויזיה, ‫מה קלוד עשתה?

‫היא חיטטה במקום. ‫-היא חיטטה.

‫ראית אותה לוקחת משהו?

‫לא, לא ראיתי כלום.

‫אם כן, יצאת עם הטלוויזיה? -כן. ‫-לא ייתכן שהוצאת אותה לבד.

‫היא כבדה מדי, ועוד במצב הזרוע ‫שלך. זה בלתי אפשרי. -הוא צודק.

‫אני יודעת, זה... ‫-איך עשית את זה?

‫היא הייתה בפנים ונתנה לי אותה. ‫-ומה עשית אחר כך?

‫אחר כך הסתרתי אותה. ‫-היכן? -ממול.

‫היכן ממול? ‫-במקלחת.

‫הייתי אצלך בבית. ‫זה בלתי אפשרי.

‫אצל אנג'לו. ‫-ומה עשית אחר כך?

‫אחר כך חזרנו הביתה, ‫זה הכול.

‫זאת האמת. זאת האמת.

‫היכן הרב פקד? ‫-עם מרי.

‫הוא יחזור אחר כך. קלוד, ‫מרי לא הייתה לבד אצל לוזט.

‫אני אומר שהיית איתה. -לא. ‫-כן, גם אם לא תרצי לומר לי.

‫אני לא טוען שאת הרגת אותה, ‫אבל את היית בבית,

‫ועזרת למרי לגנוב. היא לא יכלה ‫לעשות זאת לבד. זה ברור.

‫וכשמרי אמרה: "קלוד הייתה שם. ‫עשיתי משהו נורא.

‫"עשיתי את זה, אבל לא הייתי ‫לבד", אני מאמין לה.

‫אמרתי כל מה שראיתי, ‫כל מה שאני יודעת.

‫לא אודה במה שלא עשיתי. ‫-להודות במה?

‫שהיית בבית? ‫-כן, אם אומר זאת, זאת הודאה.

‫היית שם, אבל לא הרגת אותה. ‫-לא, לא הייתי בתוך הבית. -כן.

‫לא הייתי שם. ‫-קלוד, את מרגיזה אותי.

‫את מעצבנת אותי. ‫את מבינה מה המפקח אומר?

‫החברה שלך אמרה ‫שהיית שם.

‫גם את גנבת. תתעוררי כבר. ‫-היא לא מבינה כלום.

‫היא לא מקשיבה, ‫את מבינה מה אומרים לך או לא?

‫חיכיתי למרי בחדר שלי. ‫-לא היית בחדר שלך.

‫לא נכנסת לבית? ‫זאת לא הגרסה שלה.

‫תפסיקי את הקרקס הזה, ‫תפסיקי להכחיש.

‫אם כן, שתיכן נכנסתן לשם.

‫הסתובבתן בקומה התחתונה ‫והתחלתן לקחת דברים.

‫ואחר כך, כיוון שהייתן ‫קצת שתויות,

‫והתלהבתן מהצלחתכן למטה, ‫החלטתן לעלות, אולי.

‫חשבנו שנמצא פריטים ‫מעניינים יותר.

‫מעניינים? כסף, תכשיטים?

‫הייתן מסטוליות? ‫-מסטוליות? -כן, עישנתן?

‫כן, עישנו. ‫-חשיש. -חשיש.

‫הבנת שידענו מה קרה? ‫-לא.

‫באמת שלא. ‫-הבנת שלא הגענו בידיים ריקות?

‫קלוד סיפרה לנו ‫כמה דברים, הבנת?

‫היא הראתה לנו כמה דברים. ‫-כן, היא הראתה לנו כמה דברים.

‫יש לנו ראיות מוחשיות ‫שמצביעות על כך שהיית בפנים.

‫את מוכנה להשאיר אותנו ‫לבד? -כמובן.

‫אם כן, מרי, ‫האם את עשית שטות,

‫או שזאת הייתה היא? ‫-או שאלה הייתן שתיכן?

‫כפי שאומר בנואה, ‫שתיכן עשיתן זאת?

‫אנחנו עדיין לא יודעים זאת.

‫אבל אם זאת היית את, את צריכה ‫לספר לי. תספרי לי.

‫כי קלוד בסופו של דבר ‫תספר לנו.

‫אבל אם היא אשמה, ‫את צריכה לספר לנו.

‫כי קלוד לא תודה אף פעם.

‫טוב, שתינו גנבנו. ‫-כן, אבל מי עשתה את זה ללוזט?

‫לא עשינו כלום. ‫-זה בלתי אפשרי, לעזאזל.

‫המסכנה הייתה בת 80, ‫זה לא ייאמן.

‫את לא יכולה להכחיש זאת. ‫-לא אודה ברצח שלא ביצעתי.

‫מי עשה את זה? ‫מי עשה את זה? זאת הייתה קלוד?

‫לא. לא נגענו בלוזט.

‫קרה שם משהו?

‫למה חברתך קלוד ‫אומרת שאת הרגת אותה?

‫תתעוררי, בחורה, ‫את שקועה בצרות צרורות.

‫מרי, תפסיקי, ‫את צריכה לומר את זה. דברי.

‫דברי, הוא אמר לך.

‫את יודעת, מרי, ‫אני לא מתעצבן אף פעם.

‫אני רגוע מאוד, ‫כולם יגידו לך את זה.

‫אני לא אוהב להתעצבן, ‫זה מציק לי.

‫לכן עכשיו כולנו נירגע.

‫את רוצה סיגריה?

‫קחי.

‫אני לא מבינה למה ‫היא האשימה אותי כך.

‫לא הבנת שהיא רוצה להגן ‫על עצמה? מרי, תתעוררי.

‫דברי עכשיו. תנשמי עמוק.

‫הייתן שם למעלה. ‫מה קרה שם למעלה?

‫קודם כול, הרעיון היה שלה.

‫הרעיון שלה, היא החליטה. ‫-מה היא החליטה?

‫ללכת לשם ולהרוג אותה. ‫-איך זה קרה?

‫בארון התרופות למטה, לוזט ‫החזיקה בבקבוקון טרסיאן נוזלי.

‫והיא אמרה: ‫"ניתן לה לשתות את זה".

‫ואחר כך שתינו חנקנו אותה.

‫שתיכן חנקן אותה? ‫-כן.

‫חונקים אדם בידיים.

‫האם ידיה או ידייך חנקו אותה, ‫או שחנקתן אותה בארבע ידיים?

‫בארבע ידיים, שתינו ביחד.

‫את רוצה לנוח?

‫גשי לנוח ותאכלי קצת. ‫נביא לך משהו לאכול.

‫אשאיר אותך רגע, ‫אני כבר חוזר.

‫יש עדים? ‫-שכנה.

‫היא ראתה את קלוד אחר הצהריים ‫כשניסתה להיכנס לבית הזקנה.

‫ומה קלוד אומרת? ‫-היא מכחישה הכול.

‫לא אודה בדברים שלא עשיתי. ‫-את עשית את זה.

‫למה את תקועה ‫ב"הודאה בכך שהיית שם"?

‫אני לא טוען שהרגת מישהו, ‫אלא רק שהיית נוכחת בבית.

‫זה כבר יותר מדי. לא הייתה לי ‫סיבה להיות בתוך הבית.

‫רצית ללכת לבית של לוזט אחר ‫הצהריים. -כן, אבל יש הבדל.

‫היא לא מתה אז, זה ההבדל. ‫-זה לא העניין.

‫ההבדל הוא שראו אותך. ‫זה מעצבן אותך.

‫לכן לא נכנסת לבית של ליזט אחר ‫הצהריים? -זה לא עצבן אותי.

‫ראו אותי, אבל רציתי לראות ‫אם לוזט... -מה רצית לראות?

‫מה רצית לראות? ‫-לראות אם לוזט בסדר.

‫לא היה אכפת לך בכלל מלוזט, ‫תפסיקי. -היה לי אכפת.

‫מה עשית כשהשכנה ראתה אותך? ‫-הסתכלתי.

‫והמשכת לעשות את מה שעשית? ‫-טוב, לא. -טוב, לא.

‫כי ברור שראו אותך. כיוון שראו ‫אותך, כבר לא דאגת יותר ללוזט?

‫תפסיקי. ‫-קלוד, מרי דיברה.

‫עכשיו תגידי את האמת, ‫תגידי את אותו הדבר כמוה.

‫נערוך עימות ביניכן ‫ותסכימו על העיקר.

‫תפסיקי להכחיש. ‫את תשבי בכלא,

‫ואת תשבי זמן רב יותר כי את ‫מעמידה פנים שאת חפה מפשע.

‫מרי סיפרה הכול. ‫היא הפלילה את עצמה ברצח.

‫היא אמרה לנו: "רצחתי, ‫וחברתי הייתה איתי".

‫זאת מרי, היא מדברת שטויות. ‫-למה? כי היא מאוהבת בך?

‫זה לא נורא. למה היא מאשימה ‫אותך אם היא אוהבת אותך?

‫אני לא יודעת. ‫-כי היא אמרה לי את האמת.

‫אני צריך לחזור לשם.

‫הבטחתי למרי שלא אשאיר אותה ‫לבד. אבל תחשבי על כל זה.

‫מרי? מרי? תתעוררי.

‫בואי נחזור לחקירה. ‫את מוכנה?

‫למה החלטתן לחנוק אותה?

‫מי החליטה לחנוק אותה?

‫קלוד רצתה שנעשה את זה. ‫-היא אמרה לך את זה? -כן.

‫מה היא אמרה לך?

‫היא אמרה: "צריך להרוג אותה". ‫-היא אמרה את זה?

‫"צריך להרוג אותה"?

‫תכננו את זה כבר אחר הצהריים.

‫מה? להרוג אותה? ‫-כן.

‫ואת אמרת: "כן, בסדר"?

‫אני אמרתי: "כן, בסדר".

‫זה בסדר, חילצת ‫את עצמך קצת מהבוץ.

‫לא רציתי, לא רציתי ‫להפליל אותה.

‫לא רצית להפליל אותה, ‫כי היא ארוסתך?

‫כן, זה נכון.

‫את מרגישה יותר טוב? ‫את מתחילה להשתחרר מזה.

‫את רוצה לשתות משהו?

‫אלך להביא לך קפה.

‫אם כן, לוזט שתתה ‫את תרופת הטרסיאן.

‫ואז קלוד הזכירה לך ‫שצריך להרוג אותה.

‫תמשיכי להסביר לי. ‫-טוב, זה...

‫כשלוזט התעוררה, היה כבר ‫מאוחר מדי לסגת. -בסדר.

‫היינו צריכות ללכת עד הסוף, ‫לא הייתה לנו ברירה.

‫היא אילצה אותה לשתות ‫את תרופת הטרסיאן.

‫היא השכיבה אותה על המיטה ‫ואמרה: "זה הרגע",

‫וחנקנו אותה שתינו ביחד.

‫איך? מרי, איך עשיתן את זה?

‫אני תפסתי אותה בגרון.

‫וקלוד הצמידה ‫כרית על הפנים שלה.

‫אם כן, את חנקת אותה בצוואר ‫וקלוד הצמידה כרית על פניה?

‫והיא גם עלתה עליה כדי... ‫-היא עלתה עליה? איך?

‫עם הברך. -עם הברך על הפנים ‫שלה? -כן, כדי להישען.

‫כמה זמן זה נמשך? ‫-זמן מה, בכל זאת.

‫עשר דקות, אולי. קצת יותר.

‫את רוצה לפגוש עורך דין? ‫-לא, אני רוצה לישון.

‫אני עייפה. ‫-אחזיר אותך לתא שלך.

‫מחר, כשזה יסתיים, ‫אמצא לך עורך דין.

‫אתה רוצה שאשקר כדי שיוקל לי? ‫-לא.

‫הסברנו לך כבר. ‫-תגידי את האמת, זה לטובתך.

‫אני בטוח שהיית שם. ‫מרי סיפרה לנו.

‫לטובתך, את צריכה לומר: "הייתי ‫שם. גנבתי, אבל לא רצחתי.

‫"היא עשתה את זה". ‫זה אמין.

‫אם לא תדברי, יגזרו עלייך ‫20 שנות מאסר,

‫אחרת זה חמש או שש שנים, ‫הבחירה שלך.

‫אתה מנסה לכופף אותי. -לא, ‫אני לא רוצה שתסתבכי עוד יותר.

‫אני חושב על הבן ‫שלך, הוא בן שש.

‫הוא יישאר לבד ‫והוא לא יבין כלום.

‫קלוד, קלוד. ‫תצילי את עצמך, קלוד.

‫קדימה, דברי. ‫תפסיקי להיות טיפשה.

‫תצילי את עצמך.

‫כן, נכנסתי לבית. ‫-אנחנו יודעים שנכנסת.

‫את לא מחדשת לנו כלום בזה.

‫ומה השופט יעשה? ‫הוא יגזור עלייך את העונש המרבי.

‫ואחר כך ראיתי...

‫כן, ראיתי. -ראית, ואחר כך? ‫אנחנו כבר יודעים את זה.

‫מה ראית?

‫מה עשיתי כשנכנסתי לבית?

‫לקחתי ארנק. ‫-ידענו את זה, ואחר כך?

‫אחר כך חיטטתי בכל מקום.

‫עלינו כדי לוודא שלוזט ישנה.

‫אבל כשהגענו לשם, ‫היא התעוררה.

‫ומרי הרגה אותה.

‫אנחנו מתחילים להתקדם.

‫אני יכולה לקבל כוס מים? ‫השפתיים שלי יבשות. -כן.

‫טוב, קחי. ‫-תודה.

‫לאן אנחנו נוסעים? ‫-לעיירה מדלן, את תישני שם.

‫ומרי? ‫-היא בעיר רובה.

‫מתי ישחררו אותי?

‫אני לא יודע, מחר נערוך ‫עימות בינך ובין מרי.

‫נראה מי עשתה מה. ‫-אני אמרתי כבר הכול, אדוני.

‫סיימנו את החקירה לערב. ‫-ומה לגבי בני?

‫הבטחתי לך שנטפל בו.

‫לאביו יש משמורת עליו? ‫-הוא נמצא במשפחת אומנה.

‫הוא יהיה בסדר, אני מבטיח לך.

‫קלוד? קלוד?

‫קלוד?

‫קדימה. ‫-קלוד?

‫היי, קלוד?

‫קלוד?

‫מר דאוד, אשב בכלא? ‫-יהיה בסדר.

‫זה יהיה פחות קשה מהמעצר.

‫כאן אני יודע שזה מפחיד, ‫אבל בכלא תרגישי בטוחה יותר.

‫לא תהיי שם לבד. ‫תהיה לך טלוויזיה ומיטה אמיתית.

‫הרסתי את החיים שלי.

‫חבל שהכרתי את מרי בכלל.

‫את יפה.

‫תמיד היית יפה, לא? ‫-כן.

‫בגיל עשר, ‫החיים שלך היו חופשיים.

‫ההורים שלך עמדו לרשותך תמיד, ‫היו לך שמלות יפות,

‫החברות העריצו אותך, ‫גם הבנים.

‫בוודאי היית ילדה קטנה מורדת, ‫מלכת בית הספר היסודי.

‫מלכת חטיבת הביניים, ‫כשכל הנערים סביבך.

‫היו לך הרפתקאות...

‫אבל יום אחד הסתובבת ‫והחיים כבר לא חופשיים.

‫תראי, את בת 30, ‫עם ילד, את שותה.

‫את גרה עם אישה ‫שאת לא יודעת לאהוב.

‫טעית, ואת צריכה לשלם על כך.

‫גם אני חושב שהחיים ‫היו צריכים להיות קסומים,

‫כמו ילדותך, אבל זה לא כך.

‫להתראות, המפקד.

‫הבאתי לך את המכונית שלך. ‫-אתה יכול לנהוג בה.

‫לאן להסיע אותך?

‫אתה יכול להוריד אותי ‫בקצה הפארק?

‫אני רוצה לטייל קצת ברגל. ‫-בסדר.

‫אני לא מעכב אותך, נכון? ‫-לא, זה בסדר, אני לא עייף.

‫אף פעם לא ראיתי רצח קודם.

‫בילדותי, אהבתי מאוד ‫לשחק בפארק,

‫כשירד גשם וגם במזג אוויר יפה.

‫הילדים עדיין משחקים כאן, ‫זה לא השתנה.

‫עכשיו אני בא להסתכל עליהם ‫וזה מרגיע אותי.

‫איך אתה מתמודד עם המצוקה? ‫-זה שום דבר.

‫לפעמים לא יודעים למה, ‫אבל כל האורות נדלקים.

‫אתה יכול ללכת לישון עכשיו.

‫אלוהים, תן לי את הכוח לסלוח.

‫לילה טוב. ‫-לילה טוב.

‫היא אכלה? ‫-כן, היא אכלה.

‫את לא ישנה?

‫מה השעה? ‫-כבר מאוחר.

‫אתה סובל מנדודי שינה? ‫-כן.

‫את מפחדת? ‫-יש לי מחשבות אפלות.

‫נוחי, מחר מצפה לך יום ארוך.

‫אתה חושב שאני מפלצת? ‫-לא.

‫הכרתי בחורות כמוך, ‫בבית הספר.

‫ילדותך הייתה קשה? ‫-היא הייתה קשה, כן.

‫הילדה הקטנה ‫שהיא קצת כמו בן,

‫שלא חושבת שהיא יפה ויושבת בסוף ‫הכיתה ומרגישה שהיא כישלון.

‫תמיד לבד. עד שיום אחד הכרת ‫את קלוד. -כן.

‫היא נפלאה, אבל היא קשה.

‫כל חייך סבלת.

‫אני רוצה שתפסיקי לסבול. ‫-כן.

‫- תחנת משטרה -

‫אקרא את התצהירים של כל אחת, ‫תקשיבו היטב.

‫אחר כך אני רוצה רק גרסה ‫משותפת. -בסדר. -בסדר.

‫אתחיל בתצהיר של קלוד.

‫"מהמדרגות ראינו שלוזט ‫יושבת על המיטה שלה". -לא.

‫היא קמה מהמיטה. ‫-לא, היא ניסתה לקום.

‫היא ניסתה לקום? ‫-כן.

‫"היא הסתכלה עלינו ‫במבט מופתע.

‫"אמרנו לה שהזעקנו את המשטרה ‫כי מישהו פרץ את הדלת שלה.

‫"ואז מרי קראה לי הצידה ולחשה ‫לי: 'ניתן לה לשתות טרסיאן'".

‫זה לא היה הרעיון שלי.

‫זה לא היה הרעיון שלך? ‫-תרופת הטרסיאן לא.

‫למה את עושה את זה? ‫-זה רק פרט קטן.

‫אבל זה יגרום להם לחשוב ‫שאני משקרת, וזה לא כך.

‫גם אני לא משקרת. ‫-טוב.

‫"מרי החזיקה את הכוס ואילצה ‫אותה לשתות את כל תכולתה".

‫אני עשיתי את זה? ‫-שתינו.

‫שתינו עשינו את זה. אני החזקתי ‫אותה, ואת עזרת לה לשתות.

‫את יודעת את זה, ‫כי היית שם.

‫אבל זאת לא אני ‫שהשקתה אותה בכוס. -תפסיקי.

‫היא לא הצליחה להחזיק את הכוס, ‫אז את עזרת לה.

‫אמרנו לה: "זה יעשה לך טוב, ‫את תישני. המשטרה כבר תגיע".

‫אני אמרתי את זה? ‫-לא, אני אמרתי את זה.

‫תגידו מי עשתה מה, ‫באופן ברור.

‫קלוד? מה עשית שם למעלה?

‫התיישבתי לידה וחיבקתי אותה ‫כי היה לה קשה לשבת.

‫מרי?

‫היא אמרה את האמת.

‫אם כך, זאת את, מרי, ‫שהשקתה את לוזט? -כן.

‫"היינו חסרות סבלנות,

‫"ירדתי כדי לשתות בירה ‫פלפורת כי הייתי עצבנית".

‫את נשארת לבד למעלה? ‫-כן.

‫ואת, קלוד, ‫ירדת לשתות בירה?

‫לא סיימתי אותה למטה, ‫עליתי עם הבירה ביד.

‫"מרי, מרי ירדה ‫לגמרי מהפסים אז.

‫היא אמרה: ‫"התחלנו וצריך לסיים".

‫"מרי לקחה את הכר ‫שמצאה מתחת לראש של לוזט.

‫"היא הצמידה אותו לפניה ‫ועמדה על ארבע מעל הגוף של לוזט

‫"כשהיא מחזיקה ‫את הכר על פניה".

‫על ארבע? על הגוף שלה?

‫בהתחלה החזקת את הכר. ‫כשהיא צעקה, עמדת על ארבע.

‫תיזכרי בזה. לעזאזל, ‫תחשבי ותני תשובה אמיתית.

‫אני לא הייתי עושה לך ‫את זה אף פעם.

‫את מבינה מה אמרת?

‫זאת אני? זאת אני? ‫-לא אמרתי את זה.

‫אבל שמת לב ‫איך אמרת את זה?

‫על ארבע מעל לגוף שלה? ‫-כן, זה מה שעשית.

‫לא עמדתי על ארבע. ‫-למי אכפת?

‫לא. ‫-אבל למי אכפת?

‫לא עמדתי כך. ‫-היא מתה.

‫מרי, לאף אחד לא אכפת ‫אם עמדת על ארבע.

‫בכל אופן, היא מתה.

‫זה נכון שלקחתי ‫את הכרית ושאני...

‫כדי להצמיד אותה לפניה.

‫את אומרת שאת חנקת ‫אותה, מרי,

‫ואת מוסיפה: "קלוד מיד עזרה ‫לי". -לא, זה לא נכון.

‫"למעשה, קלוד לחצה ‫על הכרית בידיה.

‫"אחר כך היא תפסה ‫את צווארה של לוזט.

‫"לכן גם אני הנחתי את היד שלי ‫על צווארה". -כן.

‫מרי, את מוכנה להדגים לנו כיצד ‫קלוד לחצה על הצוואר של לוזט?

‫לחצתי כך,

‫ומיד קלוד עזרה לי.

‫ואז תפסנו אותה שתינו.

‫היא עזרה לך, מה היא עשתה?

‫היא חנקה אותה איתי. ‫-איך?

‫כך.

‫קלוד, את צריכה להראות ‫לנו היכן היית.

‫קדימה, תראי לנו ‫איך עשית את זה, קדימה.

‫לא נגעתי בה, ‫הייתי מול המיטה.

‫וכשראיתי את זה אחר כך, ‫היא התחילה להכות.

‫תראי את התצלום הזה ‫והתצלום הזה.

‫את אומרת שלא נגעת בה? ‫כן, את נגעת בלוזט.

‫זה מוכיח את זה, ‫תגידי את זה.

‫חנקת אותה בידיים או בכרית, ‫אבל נגעת בה.

‫כשלוזט גססה ומרי החזיקה ‫את הכרית וחנקה אותה,

‫אני עזרתי לה, זה נכון.

‫אבל אני לא חנקתי אותה. ‫-מה זה משנה מבחינתך?

‫זה משנה כי כשעזרתי לה,

‫הכנסתי את עצמי...

‫את בצרות מההתחלה, ‫מה זה משנה?

‫לא הסתבכת בזה ‫כי חנקת אותה, בכלל לא.

‫היית בבית, קלוד. עלית לחדר.

‫מאותו הרגע, הסתבכת, ‫אז תפסיקי להסס.

‫אנחנו נאבקים כדי שלא תסתבכי ‫עוד יותר, אבל תעזרי לי.

‫אני נאבק על האמת. ‫-שותף לפשע נשפט באותה מידה,

‫הוא מקבל את אותו העונש.

‫ונוסף על כך, יגידו שאת מוגת לב.

‫אני לא מוגת לב, אני מפחדת ‫בגלל בני. -מפחדת ממה?

‫שלא אראה אותו יותר. ‫-נראה שלא תראי את בנך בקרוב.

‫השאלה היא...

‫אם תראי אותו בטקס ‫האישוש שלו כנער או בחתונתו,

‫זה ההבדל היחיד.

‫זה הבית שלך? ‫-כן.

‫אני מזכיר לכן את הכלל: ‫תשחזרו את כל מה שקרה בדיוק,

‫כל התנועות שביצעתן ‫שאתן זוכרות.

‫לא הייתי איתכן באותו הערב, ‫כך שלא אתן לכן שום רמז.

‫בסדר. ‫-אנחנו מוכנות לעשות את זה.

‫אתן בעצם מגלמות תפקיד. ‫-את עצמכן.

‫שניכנס?

‫קודם כול הדלקנו את האור כאן. ‫-תראי לנו מה עשית, קלוד.

‫הדלקנו את האור כאן.

‫אני ניגשתי למטבח, כי אני מכירה ‫את הבית יותר טוב ממרי.

‫הדלקתי את האור במטבח.

‫אמרתי למרי ‫שתכבה את האור שם.

‫הסתכלתי כדי לראות ‫אם אני מוצאת משהו.

‫חיטטתי קצת.

‫וניגשתי לארון התרופות.

‫פתחתי את הארון, ושם מרי ‫ראתה תרופת הטרסיאן.

‫בעצם, ראינו את התרופה.

‫ומרי אמרה: "צריך לקחת את זה".

‫אני יכולה לחזור על התנועה.

‫הנחנו את הבקבוקון שם.

‫הוצאתי את בקבוקון ‫הטרסיאן מהקופסה.

‫הוצאתי את הפיפטה ‫ומילאתי את הכוס.

‫ואחר כך לקחתי את הפיפטה ‫ואת הכוס איתי.

‫אבל לפני כן, כיוון שצריך ‫להסביר הכול לפרטי פרטים,

‫בזמן שמרי הכינה ‫את תרופת הטרסיאן,

‫פתחתי את התנור כדי לראות

‫אם היא מסתירה ‫את הכסף שלה שם.

‫אחר כך בדקתי בקופסת הלחם.

‫ואז ניגשנו למזווה שלה ‫כדי לראות מה יש בו.

‫הייתה שם בירה חומה ‫ולקחנו אותה. -זהו.

‫הוצאנו את השישייה ‫ופתחנו אחת.

‫זה מה שלקחנו, אני לא טועה? ‫-כן, זה נכון.

‫רצינו לבדוק אם לוזט ישנה.

‫לכן עברנו דרך הדלת הזאת, ‫מרי הייתה ראשונה.

‫הדלקנו את האור.

‫ושם ראינו את לוזט.

‫אראה לכם היכן הייתי.

‫שם הייתה שידת לילה.

‫קודם כול התיישבתי.

‫אני מדברת שטויות, ‫התיישבתי שם.

‫אמרתי לה: "אל תדאגי, ‫הזעקנו את המשטרה".

‫ואז מרי קראה לי.

‫היכן מרי הייתה? -טוב, שם, ‫הייתי שם.

‫והיא אמרה: "ניתן לה לשתות ‫טרסיאן כדי להרדים אותה".

‫כן, אני אמרתי את זה. ‫-אני אמרתי "כן".

‫ואז מרי הביאה כוס מים.

‫מה היה בתוך הכוס?

‫תרופת טרסיאן. ‫-כמה?

‫הכנסתי את כל הפיפטה. ‫אבל כבר עשיתי את זה למטה.

‫אני עזרתי לה. ‫אני החזקתי את לוזט.

‫מרי התיישבה שם. ‫קדימה, תעשי את זה.

‫אמרנו לה: "לוזט, שתי, ‫זה יעשה לך טוב".

‫מרי החזיקה את הכוס, ואני החזקתי ‫את לוזט, שהתקשתה לשבת.

‫מרי, את השקית אותה? ‫זה לא מה שאמרת לי. -טוב, כן.

‫במקום הזה, אני פתאום נזכרת.

‫אחר כך אמרתי: "לוזט, ‫תשכבי קצת עד שהמשטרה תגיע".

‫השכבתי אותה כמו שצריך ‫על המזרן, כיסיתי אותה.

‫ואז חיכיתי קצת.

‫חיכינו והתחלנו לעשות ‫סיבובים במקום.

‫תורי לדבר? אני יכולה?

‫קדימה.

‫שתי הכריות היו מונחות כך.

‫אני התמקמתי כך.

‫היא שכבה כך.

‫לקחתי את הכרית.

‫ועשיתי כך.

‫ותפסתי אותה בגרון. ‫-כך?

‫זה היה מתוך דחף?

‫לא, כפי שכבר אמרתי, ‫זה היה בכוונה תחילה.

‫בכלל לא, תיזכרי במה שדיברנו ‫אחר הצהריים.

‫את אמרת לי: "נהרוג אותה".

‫זה היה מתוכנן, קלוד. ‫-לא.

‫זה לא יעזור לך שתשקרי, זה רק ‫יחמיר את מצבנו. -אני לא משקרת.

‫אם נאמר שתכננו את זה מראש, ‫יוציאו אותנו להורג בגיליוטינה.

‫כבר אין גיליוטינה. ‫-וגם לא עונש מוות.

‫לא מתכננים מראש מוות. ‫-למה שמרי תשקר?

‫אנחנו חייבות. נלך עד הסוף.

‫תראי. זה בולט עוד יותר.

‫אתן דאגתן לה, ‫גיליתן אכפתיות רבה,

‫הייתן נחמדות מאוד, ‫ופתאום מרי עושה דבר כזה.

‫היא עושה כך, היא עושה כך.

‫מרי לא סתם איבדה ‫את העשתונות.

‫זה לא מתאים, לא? ‫זה לא מתאים.

‫הכרית שם.

‫את צריכה ‫לפרוק הכול, קלוד.

‫כן.

‫מרי. -כן. ‫-את מוכנה להתחיל מחדש?

‫תפסתי את הצוואר שלה ‫ולחצתי עליו.

‫ואז מרי קראה לי.

‫כן, קראתי לך ואמרתי לך: ‫"בואי לעזור לי".

‫בגלל הזרוע שלי ‫לא הצלחתי ללחוץ מספיק.

‫אמרתי לך: "בואי".

‫אני התערבתי ‫כי לוזט ניסתה להתהפך.

‫ניסיתי להחזיק לה את הזרוע.

‫ואחר כך, ‫לפי מה שמרי אומרת,

‫יתכן שאכן הנחתי את הידיים שלי ‫על הצוואר שלה.

‫כך עשינו את זה.

‫האם את אומרת שתכננתן מראש ‫לבוא הנה ולעשות את זה? -כן.

‫לא, תכננו לגנוב ממנה בשנתה, ‫לא להרוג אותה.

‫תכננו את זה מראש, כבר אחר ‫הצהריים. -לגנוב ממנה.

‫למה שהיא תמציא את זה?

‫לא אמרתי שהיא ממציאה. ‫אולי היא חשבה כך.

‫תגידי את האמת, קלוד.

‫אני מסתכנת ב-20 שנות מאסר. ‫-מרי, בבקשה, לעזאזל.

‫אלמלא זאת הייתה האמת, ‫לא הייתי מסבכת אותך בזה.

‫לא רציתי לסבך אותך. -לא אמרתי ‫שאת רוצה לסבך אותי. -אז מה?

‫אף פעם לא אמרנו ‫שנהרוג אותה.

‫אף פעם לא אמרנו שנהרוג אותה. ‫אף פעם לא.

‫תכננו את זה מראש. -לא. ‫לא תכננו את זה מראש.

‫נפסיק כאן, בסדר?

‫תדברו על זה שוב עם השופט ‫ועורכי הדין שלכן.

‫התקשרו עכשיו מתחנת ליל. ‫-עצרו את האנס מהרכבת התחתית.

‫היכן? ‫-ברובע וואזם.

‫זה טוב, זה טוב.

‫סוהרת.

‫זה קרה לפני עשר שנים. היו לך ‫בעיות גינקולוגיות בעבר? -לא.

‫יש לך ילדים? ‫-כן.

‫באיזה תא? ‫-השני.

‫היכן תישן קלוד? ‫-בתא אחר.

‫עכשיו שהודינו בכול, ‫יפרידו בינינו?

‫תיכנסי, מרי.

‫אני לא רוצה ללכת לשם.

‫אם הם יעצבנו אותי, ‫אני אסתלק מיד.

‫סופיה, רק תגידי להם שלום ‫ותראי מה יקרה.

‫אתה מבטיח לי שתחכה לי? ‫-כן.

‫טוב, אלך עכשיו, ‫אני רוצה לראות את הפנים שלהם.

‫זה מצחיק אותך, לא? ‫-כן.

‫אתה רוצה לרכוב עליו?

‫ברוכים הבאים למסלול מרוצי ‫הסוסים קרואסה לרוש למפגש נוסף.

‫היום נערוך שבעה מרוצים.

‫הוא יכול לאכול לפני שהוא רץ?

‫לא קר לך מדי? ‫-לא, זה בסדר.

‫תתכוננו לצאת לדרך.

‫המתחרים עומדים לצאת לדרך ‫בעוד כמה שניות.

‫הימרת? ‫-כמובן.

‫שימו לב, קדימה!

‫תרגום: ‫בתיה מולכו

‫עריכה לשונית: ‫מיכל כהן

‫הפקת תרגום: ‫טרנס טייטלס בע"מ

‫שרה פורסטייה ‫לאה סיידו

‫אנטואן רינארץ ‫רושדי זם

‫סרטו של ארנו דפלשן

‫"רחמים"