Original subtitles

‏נוחעם, מה, כבר נחתת? איפה אתה בכלל?

‏[נחום] אצלך במטבח, אוכל ארוחת צהריים.

‏ברוכים הבאים, קיווע, זה המילים שאתה מחפש.

‏דוד נוחעם, מתי נחתתם בלוד?

‏[שולם] ברוכים הבאים.

‏אני מקווה שנוח לה במיטה שלי. ‏-למי?

‏לליבי.

‏מצטערת שתפסתי לך את החדר. בגללי אתה ער.

‏אה, לא, לא.

‏איך זה באמת שעוד לא התארסת?

‏[עקיבא] את גם לא בת 18. ‏-בשביל זה באתי לארץ, בשביל למצוא.

‏דרושה משפחה חרדית שמצפה לבן זכר

‏כדי להעמיד שם לאדם ‏שהלך לעולמו ללא זרע של קיימא.

‏לקרוא לילד על שם של מישהו ‏שאנחנו לא מכירים בכלל?

‏מדובר בשני תשלומים של 25 אלף דולר.

‏מאוד מוזר לי למכור את השם של התינוק שלי.

‏לא זכיתי ללדת.

‏אנחנו נקרא לו זליג בלי כסף.

‏אבל גיטי, רגע...

‏חשבנו שאולי בכל זאת ‏תוכלי לשלם לנו איזה סכום קטן.

‏[שיר הפתיחה]

‏♪ לאן הולכים פתאום כולם? ♪

‏♪ הכל נסוג ונעלם ♪

‏♪ רק המילים צפות, כולן ♪

‏♪ כולן ♪

‏♪ לאן אמשיך מכאן? ♪

‏♪ לאן? ♪

‏[רוחמה] תשמעי משהו מצחיק.

‏גברת סטפנסקי נכנסה אלינו אתמול ‏במקום השיעור עם גברת מן,

‏עם שתי שקיות זבל ענקיות

‏מלאות חצאיות, חולצות, שמלות, גרביים.

‏היא מוציאה אותם אחד אחד

‏והיא מתחילה להסביר.

‏זה צנוע, זה פרוץ, זה צנוע.

‏ופתאום היא מוציאה ג'ינס, ‏כאילו מכנסיים ג'ינס,

‏מחזיקה אותם ככה המומה בלי להגיד מילה.

‏התפוצצנו מצחוק.

‏[זעקת כאב]

‏סליחה, אני לחצתי חזק.

‏זה לא את, זה באמת מתחיל. ‏-רגע, מה, להזמין אמבולנס?

‏לא צריך אמבולנס.

‏תתקשרי לאבא שיבוא מהר, טוב? ניקח מונית.

‏הוא לא עונה. נו, אני אבוא איתך, אימא.

‏לא, לא, לא, אני רוצה ‏שתישארי בבית עם הילדים.

‏שלא יתעוררו פתאום וייבהלו שהם לבד, בסדר?

‏[אנקת כאב]

‏[גיטי] תזמיני לי מונית, טוב?

‏הבעיה עם ההשקעות האלה, אתה מבין?

‏זה שאתה יכול למצוא את עצמך ‏עם הלמפה ביד, אתה מבין?

‏בורסה זה כמו רולטה רוסית חוקית.

‏זה בדיוק מה שזה.

‏רולטה אבל... ‏-חוקית, בסדר, הבנתי, אבל...

‏תגיד לי רגע, אם באמת אני משקיע ‏את הכסף במט"ח הזה שאמרת,

‏אז תוך כמה זמן אני רואה מזה משהו?

‏תשמע, חביבי, ‏העיקר בהשקעות האלה זה סובלנות.

‏זה לא הוקוס פוקוס, אתה מבין?

‏זה מהבית כבר שיחה רביעית, אני חייב לענות.

‏תענה, תדבר, אין שום לחץ. ‏סובלנות, חביב'לה, זה הכול.

‏תודה.

‏כן? ‏-אבא, סוף סוף. איפה אתה?

‏הצירים התחילו, אימא בשערי צדק. ‏היא לקחה מונית לבד.

‏מה?

‏מה את אומרת?

‏[ליפא] וואו, בשעה טובה. ‏-היא אמרה שתגיע ישר לשם.

‏כן, כן, בטח, אני... אני יוצא לשם כרגע.

‏את בבית עם הילדים? ‏-כן.

‏תתקשר אליי לעדכן אותי. ‏-בטח, בטח, צדיקה שלי.

‏בשעה טובה, אני רץ.

‏תשמע, אשתי היא בבית חולים.

‏היא עומדת ללדת אז אני חייב לעוף.

‏מה שאני צריך ממך זה שתשים ‏את הכסף במקום טוב, שיהיה רווח,

‏אבל אל תיקח יותר מדי סיכונים ‏כי זה כסף של הילדים שלי,

‏אני לא יכול לשחק איתו.

‏אין שום בעיה, זה מה שנעשה.

‏[מדבר באנגלית] תהיה בקשר.

‏שיהיה בשעה טובה, חביב'לה. ‏-בסדר גמור.

‏הכובע.

‏[שולם] אתה מצליח לישון ככה בסלון? ‏זה נוח הספה הזאת?

‏[נוחעם] אל תדאג, אל תדאג, ‏אני לא הולך להשתכן לך בבית קבוע.

‏חס ושלום, אדרבה, תשתכן כמה שאתה רוצה.

‏בשבילך אני שואל, ‏אם לא קצת קשה לך על הספה שם.

‏חשבתי באמת, אולי נעשה תורות.

‏הלילה אני אישן במיטה שלך ‏ואתה על הספה, מה אתה אומר?

‏תורות? רעיון יפה. מאוד מעניין.

‏תשמע, אני צריך שתעזור לי במשהו. ‏-נו.

‏אני רוצה לסגור שידוך ‏לנסיכה שלי כמה שיותר מהר.

‏אין לכם שם באנטוורפן מספיק בחורים?

‏אף אחד שם לא מגיע לקרסוליים שלה. זאת בעיה.

‏היא צריכה מתמיד, בחור רציני.

‏לא איזה דרעק מפונק עם נעליים אורתופדיות.

‏הנה, נתקשר לקניגסברג.

‏קניגסברג, מה נשמע? חסדי השם.

‏שמע, יש לי פה את הבת ‏של נוחעם, אח שלי מאנטוורפן.

‏כן, בדיוק.

‏רגע אחד, בת כמה היא? ‏-23.

‏בת 21.

‏כן, מאנטוורפן.

‏יש שכל, יש חן, יש כסף, לא חסר לה שום דבר.

‏נו, אז אתה מוצא לי מישהו טוב?

‏תגיד לו שאנחנו נותנים דירה.

‏בקיצור, קניגסברג, אנחנו מחכים להצעה שלך.

‏לא הצעות, הצעה אחת. ‏את הבחור הכי טוב שיש לך.

‏זה הבית של סבא.

‏כמה שנים לא הייתי שם. ‏-כן, מה...

‏איפה מצאת את זה פתאום?

‏נפל לי משהו מאחורי המיטה,

‏הזזתי אותה וגיליתי שיש לי בן דוד צייר.

‏צייר... אל תגזימי.

‏הייתה איזו תקופה שציירתי קצת, זה הכול.

‏יש שם כמה ציורים ממש יפים.

‏את יכולה לקחת מה שאת רוצה, ‏זה כבר לא באמת מעניין אותי.

‏אני אשמח.

‏[עקיבא] אה, סליחה.

‏[כיסא נגרר]

‏אם הייתי מקבלת מהקדוש ברוך הוא כזאת מתנה,

‏כזה כישרון,

‏הייתי מתאמצת מאוד לא לבזבז את זה.

‏מה אני כבר יכול לעשות?

‏טוב, אני...

‏חייב לרוץ לחיידר.

‏להתראות.

‏[דפיקות לב מהאולטרה-סאונד]

‏[תפילה]

‏[אנקה]

‏את בטוחה שאת לא רוצה אפידורל?

‏זה ממש יכול לעזור לך.

‏אולי גז צחוק? ‏-לא.

‏לא. ‏-לא. טוב.

‏[ליפא] גיטי.

‏גיטי שלי, גיטי.

‏סוף סוף.

‏אני כל כך צריכה אותך. ‏-אני פה, גיטי שלי.

‏[אנקת כאב]

‏תחכה לי בחוץ?

‏כן, כן, בטח, כמובן.

‏אבל אל תלך לשום מקום, טוב?

‏אני רוצה לדעת שאתה פה מחוץ לדלת.

‏בסדר, אני פה מחוץ לדלת ‏ואני לא הולך לשום מקום.

‏יופי.

‏ותגיד תהילים, ליפא. בכוונה.

‏בסדר, בטח, אני אגיד.

‏מה...

‏מה מחדשים שם?

‏אתה שומע, אבא? ‏-שומע, שומע כל מילה. דבר.

‏חשבתי על זה קצת.

‏אתה מקשיב לי?

‏[שולם מהמהם]

‏אז אני...

‏אני רוצה להתאסלם.

‏בצחוק, אבא, ‏אני רציתי שתקשיב לי רגע.

‏למה? זה דווקא יכול להיות ‏פתרון לא רע בשבילך.

‏בסדר.

‏הקיצר, תשמע, יש לי מחר בבוקר איזה עניין,

‏אני רוצה שתמצא לי ממלא מקום לכמה שעות.

‏מה זה העניין הזה? ‏-סתם.

‏חשבתי ללכת עם כמה ציורים שלי לגלריות,

‏לבדוק, אולי לנסות למכור אותם.

‏גלריות? זה באמת עניין.

‏עניין מאוד חשוב.

‏אבל למה שלא תעשה את זה מחר אחרי העבודה?

‏כי זה צריך בבוקר. לא משנה, אני אסתדר כבר.

‏לא, לא, זה מאוד משנה. מאוד משנה.

‏אתה מורה בחיידר.

‏אתה לא יכול פתאום ככה לעזוב כיתה.

‏זה לא נפחייה פה, ‏זה 35 ילדים שמחכים לך בחיידר.

‏טוב, בסדר, בסדר, ‏לא אמרתי כלום. תעזוב את זה.

‏חשבתי שכבר גמרת עם הדמיונות האלה.

‏זה לא דמיונות. זה לא דמיונות, אבא.

‏הקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה ‏ואני רוצה להשתמש בה, זה הכול.

‏מתנה מהקדוש ברוך הוא, לא פחות.

‏תבדוק, אולי יש שם פתק החלפה.

‏לא חשוב.

‏כל טוב.

‏[ליפא] גברת רנטה, מה...

‏[ליפא] מה שלומך? ‏-איזה דבר זה.

‏מאוד התרגשתי שהתקשרת לספר לי. תודה.

‏כן, האמת שעוד לא סיפרתי לאף אחד,

‏אבל לך אמרתי שאני חייב. ‏-איזה יופי.

‏הנה, הבאתי כאן כמה דברים בשביל התינוק,

‏שלא תצטרכו להתרוצץ. ‏-תודה, תודה רבה.

‏[צרחה]

‏זאת היא אתה חושב? ‏-לא, לא, לא, זאת לא היא.

‏גיטי אף פעם לא צועקת בלידות.

‏אתה לא נכנס אליה? ‏-אנחנו... זה קצת בעייתי.

‏גם לפי ההלכה זה לא מקובל

‏שהבעל יהיה בתוך החדר בזמן הלידה

‏וגם גיטי רוצה ככה, אז...

‏אבל שאני אכנס אליה אין בעיה, נכון?

‏[אחות] בואי, גיטי, אני רוצה לבדוק אותך.

‏[אחות] פשקי את הרגליים, תרימי אותן קצת.

‏[אחות] יופי.

‏[אחות] יופי, יופי, גיטי, ‏פתיחה כמעט מלאה, או-קיי?

‏[אחות] אנחנו ממש מתקרבים ללידה.

‏[אחות] יופי.

‏[אחות] עוד מעט.

‏[גברת רנטה] גיטי.

‏רק רציתי שתדעי, זה פרופ' וישניאק. ‏-שלום, נעים מאוד.

‏[גברת רנטה] הוא פה מנהל המחלקה

‏[גברת רנטה] וביקשתי ממנו שישלח לכם ‏את הרופא המיילד הכי טוב.

‏אמרתי גם לבעלך שכל דבר שתצטרכו,

‏אתם יכולים לדבר איתי ישירות.

‏רנטה היא ידידה חשובה של בית החולים.

‏[רופא] מזל טוב והצלחה.

‏[רופא] אני לרשותכם. ‏-תודה רבה.

‏תודה רבה.

‏את צריכה משהו?

‏ברוך השם אני בסדר גמור.

‏האמת, מה שאני צריכה זה להיות לבד.

‏בטח, הכי טבעי בעולם. אני הולכת.

‏שיהיה בשעה טובה, גיטי. ‏-בעזרת השם.

‏הנה.

‏בנימין, בבקשה.

‏אפשר עם קטשופ? ‏-הנה.

‏שלא ייגע. ‏-ברור.

‏אולי נתקשר לאבא ונשמע אם אמא כבר ילדה?

‏לא צריך לשגע אותם.

‏ברגע שאימא תלד הם יתקשרו, אל תדאג.

‏מעניין אם זה בן או לא בן. ‏-אני כבר יודע שזה בן.

‏למה נראה לך? ‏-שמעתי את אימא ואבא אומרים.

‏באמת? ‏-באמת.

‏רוחמי, כל האנשים בעולם ‏באים מתוך הבטן של אימא שלהם.

‏זה נכון? ‏-כן, זה נכון ממש. כל האנשים בעולם.

‏[רוחמה] טוב, עכשיו תאכלו יפה בלי לדבר.

‏"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם..."

‏[צלצול טלפון]

‏גיטי שלי, מה קורה? מגיע לנו מזל טוב?

‏עוד לא, עוד מעט.

‏ליפא, אתה אמרת לה לבוא לפה?

‏לא, לא ממש.

‏פשוט בזמנו היא ביקשה שנגיד לה ‏מתי הלידה, אז התקשרתי אליה.

‏היא שיגעה אותך, אה?

‏היא קצת מלחיצה אותי. לא יודעת למה.

‏בסדר, אל תילחצי, היא כבר הלכה מזמן.

‏מעכשיו אף אחד לא ייכנס לך לחדר.

‏אותך אני צריכה לידי, שתרגיע אותי, לא אותה.

‏בסדר, די, היא כבר הלכה.

‏את רוצה שאני אכנס? ‏-לא, מה פתאום.

‏אתה פה, מחוץ לדלת?

‏כן, אני בדיוק חשבתי ללכת פה למרפסת,

‏להדליק לי סיגריה.

‏טוב.

‏הכול יהיה בסדר, גיטי שלי.

‏בעזרת השם.

‏ליפא, אולי תשיר לי משהו? ‏-[ליפא] שאני אשיר לך?

‏[ליפא] זה באמת מה שאת רוצה? ‏-[גיטי] כן, זה ירגיע אותי.

‏אולי את "מנוחה ושמחה"?

‏בטח.

‏♪ מנוחה ושמחה ♪

‏♪ [ליפא] אור ליהודים... ♪

‏[אחות] או-קיי, גיטי, תני לי לחיצה, ‏לחיצה אחת גדולה.

‏♪ יום שבתון, יום מחמדים ♪

‏♪ שומריו וזוכריו המה מעידים ♪

‏♪ כי לשישה כל ברואים ועומדים ♪

‏[ליפא] ♪ שמי שמים... ♪ ‏-[אחות] יופי, גיטי, יופי.

‏[אחות] עוד קצת, עוד קצת, גיטי, ‏ואנחנו כבר מסיימים, חמודה שלי.

‏[אחות] כבר מסיימים. את נהדרת, את נהדרת.

‏[אחות] יופי, את פשוט נהדרת. ‏תראי, תראי, הראש כבר יוצא.

‏[אחות] לחיצה גדולה. ‏יופי, יופי, כל הכבוד! יופי!

‏[אחות] הנה, הוא יוצא, הוא יוצא.

‏[אחות] הופה! מזל טוב!

‏[ליפא] ♪ ... השם צור עולמים. ♪

‏גיטי?

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‏שהכל נהיה בדברו".

‏[ליבי] אמן.

‏איזה קפה, שטרצאלע. רשעים ארורים.

‏מה זה ברדיו, צ'ייקובסקי?

‏אתה מכיר? ‏-כבר לא זוכר מזה הרבה, ברוך השם.

‏פה ושם משהו נשמע לי מוכר.

‏אז יש לך כבר שם? ‏-עוד מעט, סבלנות.

‏אמרתי לו שאנחנו רוצים ‏את הבחור הכי רציני שיש לו.

‏הוא הבטיח שיחזור אליי ‏ביום, יומיים הקרובים.

‏טוב, תודה, אבא.

‏שטרצאלע, אל תדאגי. נמצא לך חתן שראוי לך.

‏אבל לא איזה צולניק.

‏חס ושלום, צולניק.

‏[נחום] נעשה לו מבחן.

‏נשים על השולחן עוגה ‏כזאת עסיסית, רטובה משוקולד.

‏אם הוא לא אוכל לפחות שתי ‏חתיכות, נבעט אותו לכל הרוחות.

‏[נחום] מה את אומרת, אה? ‏-טוב.

‏לילה טוב, אני הולכת לישון.

‏[נחום] לילה טוב, שטרצאלע. חלומות פז.

‏[נחירות]

‏[נחירות]

‏[עקיבא] ליבי?

‏ליבי, את ערה?

‏ליבי.

‏קיווע? ‏-כן. סליחה, הערתי אותך?

‏רגע.

‏בוקר טוב, ליבי, סליחה. ‏-הכול בסדר. מה השעה?

‏[עקיבא] רבע לשש. סליחה, ממש סליחה.

‏אני פשוט צריך להוציא ‏משהו מהחדר. זה ייקח רגע אחד.

‏בסדר, תיכנס. אתה רוצה שאני אצא?

‏לא, לא, לא, מה פתאום.

‏זה ייקח שני רגעים.

‏סליחה. תודה.

‏לאן אתה לוקח אותם?

‏לא יודע, נראה.

‏נראה לאן הם ייקחו אותי.

‏כן.

‏אם אתה יכול להיכנס ל-ו'3.

‏יופי, תודה רבה.

‏בוקר טוב. ‏-בוקר טוב. הבן שלך התקשר.

‏קיווע? ‏-קיווע.

‏נו, מה הוא מחדש?

‏הוא אמר שיש לו איזה משהו דחוף ‏והוא יאחר בשעתיים

‏והוא ביקש שאני ‏אחפש ממלא מקום.

‏הבנתי.

‏אז זהו, שריבלין נכנס ל-ג'3 ‏וגרליץ כבר נכנס ל-ו'3,

‏אז חשבתי אולי אתה ‏יכול להיכנס ולהחליף אותו.

‏תשמעי, עליזה, תיכנסי עכשיו לכיתה של עקיבא

‏ותודיעי לילדים שהם משוחררים הביתה.

‏מה? ‏-בהחלט.

‏ואחר כך תתקשרי לעקיבא ‏ותודיעי לו שהוא מפוטר.

‏ככה להגיד לו?

‏אני חושבת שזה קצת מוגזם.

‏ככה תגידי לו, בדיוק. יישר כוח.

‏כנראה ששמונה בבוקר ‏זה לא השעות של הגלריות פה.

‏תראה, יש שם אחת פתוחה. ‏-אה, נכון.

‏מה כבר יכול להיות?

‏יש כאן מישהו?

‏[גבר] הגלריה נפתחת עוד ארבע וחצי דקות. ‏-סליחה, נחכה בחוץ.

‏[גבר] לא, לא, לא, אתם יכולים ‏להיכנס ולחכות.

‏תודה.

‏בוקר טוב, חברים. ‏-בוקר טוב.

‏אתה הבעלים פה? ‏-כן, איזי קאופמן.

‏במה אני יכול לעזור לכם?

‏כן...

‏יש לי פה כמה ציורים שאני ציירתי

‏וחשבתי אולי...

‏אולי תמצא משהו שמעניין אותך ו... ‏-בשמחה, בוא תראה לי אותם.

‏תודה, אבל זה לא מתאים לי פה.

‏אף ציור? ‏-[איזי] מצטער.

‏תשמע, כישרון יש לך ובשפע.

‏הציורים האלה פשוט לא טובים. ‏הם לא מעניינים.

‏נחמדים, עושים נעים. זהו.

‏[איזי] אתה לא מסכים איתי? ‏-כן, לא... לא חשוב.

‏תודה, כל טוב. ‏-[איזי] אבל אתה כבר יודע את זה.

‏אם היית חושב שיש לך פה ‏עבודה אמיתית, משמעותית,

‏היית מביא לי רק אותה ‏ולא את כל המרכולת הזאת.

‏[איזי] שיהיה בהצלחה, איש צעיר.

‏בסדר, עוד מעט ייפתחו עוד גלריות ‏וננסה עוד.

‏לא, לא, אין טעם.

‏הוא צודק.

‏כל כך מהר אתה מתייאש?

‏זה לא העניין, אני פשוט...

‏אני אמרתי לך, זה לא בשבילי.

‏קיווע. ‏-מה?

‏תשמע מה נעשה.

‏תכננתי לנסוע היום לתל אביב.

‏הבטחתי לאימא שלי ‏שאני אקנה לה כל מיני דברים.

‏אולי תבוא איתי? נלך ביחד לראות את הים?

‏לא, ליבי, אני לא חושב, מצטער.

‏יש לי עבודה, בכל זאת.

‏ברור.

‏[צלצול טלפון]

‏כן? שלום, עליזה. אני כבר מגיע. ‏רבע שעה ואני בחיידר.

‏מה?

‏מה זאת אומרת?

‏ככה הוא אמר?

‏את בטוחה?

‏כן, אני...

‏כן, טוב, תודה, עליזה. שלום.

‏פיטרו אותי.

‏אבא שלי.

‏מה?

‏אז אין לך עבודה. בוא ניסע.

‏איפה התינוק שלי?

‏אני ביקשתי בפירוש ‏שלא ייקחו אותו בלי להגיד לי.

‏חס וחלילה, הוא עם אימא שלך. ‏-מי?

‏אימא שלך במרפסת.

‏ישנת כל כך עמוק. אני ממש מצטערת.

‏[גיטי] הכול בסדר, לא קרה שום דבר. ‏כל טוב, רנטה.

‏[עקיבא] בואי, בואי, בואי, בואי.

‏הנה, בואי. אני אתחלף איתך ‏שתשבי ליד בעלך, בסדר?

‏בבקשה.

‏אז כמה נכדים זה כבר יוצא?

‏אתה יודע מה אומרים? כסף ונכדים לא סופרים.

‏נו, שיהיה במזל טוב.

‏[צלצול טלפון]

‏אבא. ‏-איפה את, שטרצאלע?

‏כבר שעתיים אני מנסה לתפוס אותך.

‏אני פה, הלכתי לפגוש חברה. מה נשמע?

‏אני חייב שתגיעי הביתה כמה שיותר מהר.

‏מה קרה? הכול בסדר? ‏-הכול בסדר.

‏מצאתי לך טעפאלע [סיר קטן] בדיוק בשבילך.

‏מה זה נקרא מצאת? כבר סגרת?

‏הנה החופה כבר עומדת פה.

‏נו, באמת, ליבי, יש לך פגישה ראשונה הערב.

‏זה עוד פחות משעתיים ‏ואני רוצה שתתכונני יפה.

‏זה לא סתם איזה נעבעך, זה השפיץ של בריסק.

‏[נחום] תוך כמה זמן את בבית? ‏-אני באה.

‏-[נחום] אבל מהר.

‏גם בבית שלך אתה מנקה ככה? דוחף מתחת לספה?

‏בבית שלי אני לא מנקה.

‏[אנחה]

‏קיווע, אני... סליחה, ‏אנחנו חייבים לחזור לירושלים.

‏את בטוחה? את לא רוצה ‏רק להגיע לים לכמה דקות?

‏אנחנו עוד רגע בתחנה המרכזית.

‏לא, זה לא יקרה היום. אני...

‏אתה יכול להמשיך לבד אם אתה רוצה.

‏לא, מה פתאום, אני אחזור איתך.

‏פשוט כשנרד, ניקח מונית שירות חזרה. ‏-תודה.

‏אני פשוט צריכה...

‏אבא שלי סידר לי פגישה ‏כבר הערב עם השפיץ של בריסק.

‏רשעים ארורים. ‏-בסדר, שיהיה בהצלחה.

‏תודה.

‏קניתי, קניתי, אתה חייב לי ‏הלוואה 2,000 שקל. תודה.

‏שלום.

‏כמה טוב שחזרת.

‏מה שלומכם, מתוקים? ‏-תראו.

‏אימא, איך הוא דומה לי. ‏-חמוד, חמוד.

‏[גיטי] אני חייבת ללכת לנוח קצת.

‏זהו, ילדים, אמא צריכה לנוח עכשיו, ‏בסדר? כי זה קשה ללדת,

‏וגם התינוקי החדש צריך לישון.

‏[רוחמה] בואו, בנימין, חיימ'קה, בואו.

‏תחזרו לשחק, תנו לה לנוח, טוב?

‏רוחמי, תעשי ארוחת ערב?

‏[רוחמה] אתה עושה את הסלט, אני את החביתות.

‏בסדר, כבר אני בא.

‏מה שלומך, גיטי? את מרגישה טוב? ‏-אני מותשת.

‏את רוצה שאני אכין לך משהו חם לשתות?

‏אולי אחר כך, תודה.

‏טוב.

‏ליפא. ‏-כן?

‏אני מרגישה שאני משתגעת, ‏אני לא יודעת מה לעשות.

‏מה לעשות עם מה?

‏אני עצובה ויש לי מין פחד כזה בלב.

‏זה בסדר, גיטי, אל תדאגי, זה יעבור לך.

‏את שומעת,

‏חשבתי להשאיר את זה כהפתעה,

‏אבל אולי זה ישמח אותך קצת ‏אז אני אספר לך כבר עכשיו.

‏מה?

‏הזמנתי לך שבוע בבית החלמה בטלז סטון.

‏באמת?

‏כן, חשבתי על זה אתמול ‏שזה מגיע לך, לנוח ככה.

‏את תהיי שם כמו מלכה.

‏אני שמעתי שיש שם אוכל ‏שחבל על הזמן ופעילויות ומצב.

‏זה יעשה לך טוב.

‏אולי זה באמת מה שאני צריכה.

‏מה, כמה זה עולה הדבר הזה?

‏אל תדאגי, עכשיו את צריכה רק לנוח.

‏בסדר.

‏תודה, ליפא. ‏-מה השאלה.

‏ליפא. ‏-כן.

‏אני רוצה לבקש ממך משהו.

‏מה שתרצי, גיטי שלי.

‏אני מפחדת מהאישה הזאת. ‏-איזו אישה?

‏רנטה הזאת.

‏אני לא יודעת למה, אבל משהו בה מלחיץ אותי.

‏אבל מה יש לפחד ממנה? ‏היא סתם אישה טובה ואומללה.

‏אני רוצה לבטל את כל העניין.

‏מה זאת אומרת לבטל?

‏אני אתקשר אליה ואני אגיד לה בצורה יפה

‏שהחלטנו בסוף לא לקרוא לו ככה.

‏היא תמצא מישהו אחר שיקרא לו תמורת כסף

‏כמו שמראש היא רצתה.

‏אבל מה, פתאום לבטל, גיטי?

‏היא אישה אלמנה וערירית. ‏זה חסד שאנחנו עושים איתה.

‏מה, פתאום לקחת לה את החסד הזה?

‏היא תמצא מישהו שיקרא לו ככה.

‏ראית איזה תור היה לה שם.

‏אולי תחשבי על זה עוד קצת?

‏תישני, בסדר? ונדבר על זה אחר כך.

‏חשבתי על זה מספיק.

‏אני בכלל רציתי לקרוא לו יעקב דוד.

‏עד שגמרנו עם כל השמות של הסבים והסבתות.

‏אני לא יודע מה להגיד לך.

‏זה לא נעים לי לעשות את זה ‏כי אנחנו הבטחנו לה.

‏מה הטלפון שלה?

‏תחייג לי, טוב? אני אדבר איתה.

‏לא, לא, עזבי, תנוחי.

‏אני כבר אדבר איתה. זה...

‏זה לא טוב כל המתח הזה שזה עושה לך.

‏אתה לא מעדיף שאני? ‏-לא, לא.

‏אני כבר אמצא לה איזה תירוץ.

‏איזה סבא ששכחנו ‏שאנחנו חייבים לקרוא לו על שמו.

‏ברוכים הבאים. ‏-שלום, דוד שולם.

‏בהחלט.

‏מה זה, הייתם יחד? ‏-מה?

‏לא ייאמן, כבר חשבתי שאני אצטרך ‏להיפגש איתו במקומך.

‏[נחום] עוד רגע הוא כבר צריך להגיע.

‏[נחום] נו, קדימה, שטרצאלע, ‏תתארגני על עצמך.

‏[נחום] יש לך רבע שעה להיות ‏עוד יותר יפה ממה שאת גם ככה.

‏[נחום] קיווע, תעשה טובה,

‏תיגש לבריזל, תביא איזה ‏עוגת פרג טובה וגם בקבוק קולה.

‏נו, לך כבר, לך כבר.

‏תגיד בדרך איזה פרק תהילים לבת דודה שלך.

‏אתה השתגעת לגמרי?

‏הכסף מתחיל לעבוד, אתה מוציא אותו?

‏שטרוק, תעשה לי טובה, זה עניין של שלום בית.

‏בוא אני אראה לך משהו, שלום בית.

‏אתה רואה את הקו הזה? הקו שעולה?

‏זו התחזית של העלייה של ההשקעה שלך.

‏תן לה זמן. ‏-אבל אין לי זמן, שטרוק.

‏אני פשוט חייב את הכסף. ‏זה שלום בית, אין לי ברירה.

‏שלום בית... מה בכלל סיפרת לה? ‏מי מספר לאישה ביזנס?

‏טוב, נו, אתה יכול ‏לארגן לי את הכסף או לא?

‏[שטרוק] בטח שאני יכול.

‏אפשר שאלה קטנה, חביב'לה? ‏-כן.

‏אתה רוצה כל החיים שלך ‏לגור בדירת שני חדרים?

‏[שטרוק] אם כן, תהיה בריא, קח את הכסף, ‏לך תעשה שלום בית.

‏אבל אם התשובה שלך היא "לא", אז תסמוך עליי.

‏[שטרוק] סובלנות.

‏אתה עוד תבוא עם אשתך ‏והילדים לנשק לי את היד.

‏[נחום] נו, מה אתה מסתכל? הבאת?

‏שים את זה יפה בצלחת, תפרוס ‏ותשים להם את זה על השולחן.

‏אני מוכן לקבל אותך לעבודה בחזרה כבר מחר.

‏[שולם] אבל יש לי תנאי. ‏-נו?

‏אני רוצה שתכתוב לי בכתב יד שלך ‏בצורה רשמית התנצלות.

‏[שולם] התנצלות פלוס התחייבות להבא.

‏זה הכול. ‏-נו, אבא, אתה רציני?

‏רציני מאוד.

‏בסדר.

‏מה זה אומר בצורה רשמית? ‏-בדיוק מה שזה אומר.

‏תכתוב למעלה "לכבוד מנהל ‏תלמוד תורה שערי תורה,

‏[שולם] "הרב שלום שטיסל" וכו',

‏ממש כמו שהיית כותב לבוס שלך.

‏אל תכתוב "לכבוד אבא".

‏[שולם] תתנצל שנעדרת מהעבודה,

‏תתחייב שלא תחזור על זה יותר

‏[שולם] ותחתום למטה בשם שלך.

‏זה מה שהבוס שלך דורש ממך כדי לחזור לעבודה.

‏בסדר גמור, אם זה מה שעושה לך טוב.

‏לא, לא, לא, אני לא צריך את זה, זה בשבילך.

‏כדי שתפסיק להסתובב כאן בעולם

‏כמו ילד עם נזלת בחצר של השטיבל.

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‏בורא פרי האדמה".

‏- לכבוד הרב ומנהל תלמוד תורה -

‏- ברצוני להתנצל על התקרית שאירעה היום -

‏[דפיקות בדלת]

‏[עקיבא] ליבי?

‏סליחה שאני מעיר אותך שוב. ‏-לא, זה בסדר, לא ישנתי. קראתי.

‏היה טוב הפגישה?

‏כן, היה טוב מאוד.

‏איזה יופי, איזה יופי.

‏אני שנייה לוקח משהו. ‏-בטח, זה החדר שלך.

‏לילה טוב, ליבי. ‏-לילה טוב.

‏[דלת נפתחת]

‏תזכיר לי שוב את השם. ‏-עקיבא שטיסל.

‏שטיסל, זה מספיק.

‏נעים מאוד, שטיסל.

‏[רב] קוואטער, ברוך הבא.

‏[רב] "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך ‏נשבעה בטוב ביתך, קדוש היכלך".

‏[רב] הדוד ר' נוחעם שטיסל ‏מכובד בחייקה ראשונה.

‏[רב] הדוד עקיבא שטיסל מכובד בחייקה.

‏[רב] האבא, ר' ליפא וייס, מכובד בברכות.

‏"שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד.

‏[כולם] "שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד".

‏[רב] "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם

‏"אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה". ‏-[כולם] אמן.

‏[בכי תינוק]

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‏אשר קידשנו במצוותיו

‏"וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ‏-[כולם] אמן.

‏[ליפא] "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם

‏"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ‏-[כולם] אמן.

‏[כולם] כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה, ‏לחופה ולמעשים טובים.

‏[רב] "אלוהינו ואלוהי אבותינו, ‏קיים את הילד הזה לאביו ולאימו

‏[רב] "וייקרא שמו בישראל..."

‏[רב] "וייקרא שמו בישראל..."

‏[רב] זליג בן ליפא אברהם.

‏[רב] "ישמח האב ביוצא חלציו ‏ותגל אמו בפרי בטנה ככתוב

‏ישמח אביך ואמך ‏ותגל יולדתך

‏ונאמר ואעבור עלייך ‏ואראך מתבוססת בדמייך

‏ואומר לך בדמייך חיי, ‏ואומר לך בדמייך חיי".

‏[כולם] מזל טוב, מזל טוב.