Original subtitles

‏זה המלמד החדש שלכם, ‏הרב עקיבא שטיסל.

‏[צועק] שקט! ‏מה השם שלך?

‏אולי אני פשוט לא מתאים לזה. ‏-[שולם] רק התחלת וכבר אתה מתייאש?

‏גם העפתי ‏איזה ילד לווסרשטיין.

‏מי זה הילד? ‏-ישראל רוטשטיין.

‏הוא יתום, מסכן.

‏הרב. ‏-[עקיבא] אה, ישראל. עם מי אתה מסתובב כאן?

‏עם אימא שלי.

‏תראי, אימא, זה הוא צייר.

‏[אלישבע] הרב שלך מצייר מאוד יפה.

‏התקשר אליי היום השדכן מבני ברק.

‏הציע דווקא משהו מעניין. ‏-נו, נו?

‏אלמנה. עם ילד.

‏מה, אתה גרוש? ‏מרטיב בלילה?

‏ליפא אמור לטוס עוד יומיים.

‏באמת רציתי להתקשר אליו, ‏לאחל לו נסיעה טובה.

‏הוא מאוד לא רוצה לנסוע.

‏גם אני הייתי מעדיפה שלא ייסע.

‏זה העבודה שלו, ‏מה אפשר לעשות?

‏נסיעה טובה.

‏אני כבר מתחילה להתגעגע.

‏זו המתנה שלי על זה שאני צריך ‏לעזוב את הבית לחצי שנה?

‏פשוט קשה לי.

‏♪ לאן הולכים פתאום כולם? ♪

‏♪ הכל נסוג ונעלם ♪

‏♪ רק המילים צפות, כולן ♪

‏♪ כולן ♪

‏♪ לאן אמשיך מכאן? ♪

‏♪ לאן? ♪

‏שלום שלום.

‏[מכחכח בגרון]

‏שלום שלום.

‏[בטלפון] הלו? ‏-[מגמגם] שלום שלום.

‏אפשר לדבר בבקשה ‏עם גברת רוטשטיין?

‏אני יכול לעזור? ‏-לא, לא, זה משהו ספציפי.

‏אני זקוק דווקא לה.

‏[לקוח] ביום שבת ‏יש לנו יום נישואין 53 שנה

‏וחשבתי לקנות לאשתי מתנה ‏שמיכה חשמלית.

‏אז אני מבקש ‏אם אפשר למשוך 150 אולי.

‏אני ממש מתנצלת, אבל ‏אני רואה שאי אפשר אפילו 100.

‏מילא, אולי עדיף ככה.

‏שמעתי שביפן אישה אחת ‏הלכה לישון עם סדין חשמלי

‏והתחשמלה, קמה כולה פחם. ‏-אוי.

‏[טלפון מצלצל]

‏רק רגע, בבקשה.

‏אני מתנצלת, הרב שיינברגר. ‏-תודה רבה לך.

‏אין בעד מה.

‏כן, במה אני יכולה לעזור?

‏[בטלפון] שלום, גברת רוטשטיין. ‏מדברים פה מגמ"ח שטיסל.

‏אנחנו עושים סקר שביעות רצון.

‏הבנו שלפני כשבועיים ‏שאלתם תנור מהגמ"ח.

‏עקיבא? ‏-כן.

‏אני מתנצלת, היינו צריכים ‏להחזיר את התנור?

‏לא, לא, ממש לא.

‏אדרבה, אפילו יש לנו עוד כמה ‏תנורים מיותרים אם אתם צריכים.

‏תודה, מספיק לנו אחד. ‏-בשמחה.

‏את שומעת, אלישבע,

‏חשבתי לדבר עם קניגסברג ‏שיסדר לנו פגישה כמו שצריך.

‏אלישבע?

‏עקיבא, אני באמצע העבודה.

‏סליחה, אני יכול להתקשר אחר כך.

‏תהיה לך היום דקה פנויה?

‏יש לי דקה.

‏אז... מקובל עלייך ‏שאני אדבר עם קניגסברג?

‏תשמע...

‏אני חייבת לחזור לעבודה, ‏אבל כן, בשמחה, בטח, בהחלט.

‏איזה יופי! [מצחקק]

‏תודה.

‏אז אני אדבר עם קניגסברג. ‏-תודה לך. יום טוב.

‏[צלצול]

‏אבל אני לא מבינה ‏איך זה יכול להיות

‏שעובד מגיע לעבודה בארץ זרה

‏ואף אחד לא יודע איפה הוא?

‏[גיטי] מה זאת אומרת הוא לא הגיע?

‏היה לו כרטיס טיסה לארגנטינה ‏שאתם שילמתם.

‏אתה יכול בבקשה לתת לי ‏את הטלפון של האחראי אצלכם?

‏[לוחשת] תביאי לי עט ונייר.

‏תגידי, אני אזכור בעל פה. ‏-זה מספר של חו"ל, את לא תזכרי.

‏רק רגע, בבקשה.

‏תודה.

‏כן.

‏תודה, כל טוב.

‏עוד לא דיברת עם אבא? ‏-לא.

‏לא יודעת, ‏אולי אני סתם דואגת.

‏ראית את הפותחן שימורים?

‏הנה.

‏הוא בטח התקשר בבוקר, ‏כשהייתי במכולת.

‏את יודעת מה, רוחמי?

‏אנחנו בטח סתם דואגות.

‏אין בזה טעם.

‏אולי המטוס שלו טס ‏מעל משולש ברמודה.

‏הרבה מטוסים נעלמו שם.

‏באמת, רוחמי, איך את מדברת? ‏מה זה השטויות האלה?

‏[ילדים שרים]

‏♪ לכה דודי לקראת כלה ♪

‏[ילדים] ♪ לכה דודי לקראת כלה ♪

‏[שולם] ♪ פני שבת ♪

‏[כולם] ♪ פני שבת ♪

‏[שולם] ♪ פני שבת נקבלה ♪

‏[כולם] ♪ פני שבת נקבלה ♪

‏יפה מאוד.

‏ילדים, אני הולך רגע ‏להכין לי כוס תה.

‏בינתיים אתם ממשיכים ‏לשיר פה יפה יפה כל הזמן.

‏אני רוצה לשמוע אתכם.

‏[ילדים שרים]

‏[עקיבא] קירשנבוים, לא מעניין אותך ‏מה שאנחנו לומדים?

‏[קירשנבום] לא, אני משוחח איתו ‏על כל מה שאתה אומר.

‏[עקיבא] אתה משוחח על מה שאני אומר?

‏[עליזה] בוקר טוב, שולם.

‏אוי, אני מצטערת, ‏הבהלתי אותך.

‏שלום שלום.

‏אני עוד לא העברתי ‏את הפירוט של החודש.

‏זה שוכב אצלי בכיתה.

‏אני אעביר לכם את זה ‏יותר מאוחר.

‏ודאי, אנחנו יותר מנשמח.

‏אנחנו גם רוצים להציע לכם ‏משהו מאוד מעניין.

‏תראה, זה בתיאטרון ירושלים ‏במוצאי שבת.

‏מה אתה אומר?

‏תראה את כל החזנים. ‏מוצן, מולר והלפגוט.

‏הלפגוט. זה השם שלו. ‏-הלפגוט. הלפגוט.

‏את יודעת שאני מעדיף ‏שלא נדבר כאן, עליזה.

‏בכלל, החזנים של היום ‏ממש חקיינים.

‏[ביידיש] ממש חלשים.

‏[בעברית] אז בסדר גמור, ‏אין לכם מה לדאוג, גברת גווילי.

‏יום טוב. ‏תודה רבה לכם.

‏[דלת נסגרת]

‏פחדנים.

‏[רעש מכונות]

‏סליחה, איפה המנהל פה? ‏-שמה.

‏שלחתם לי ארבעה משטחים ‏במקום חמישה.

‏אנחנו הזמנו חמישה. זה לא ‏פעם ראשונה שזה קורה, אריה.

‏שלום, אני וייס.

‏רגע, אני באמצע שיחה.

‏אני מבקש שישלחו לנו ‏את מה שנשאר שמה.

‏תודה, אריה. ביי.

‏שלום, אני אשתו של ליפא וייס.

‏דיברנו השבוע יותר מפעם אחת. ‏-כן, כן, אני מתנצל, גברת וייס.

‏אני באמת ‏רציתי לדבר איתך על הכול.

‏כפי הנראה בעלך ליפא ‏החליט להפסיק לעבוד אצלנו.

‏מה?

‏אני לא מבינה, ‏מה זאת אומרת?

‏הוא הרי נסע עכשיו ‏לסניף שלכם בארגנטינה.

‏כן, זה נכון. יש לנו שם דירה ‏עם עוד שלושה חבר'ה.

‏מה שסיפרו לי החבר'ה, ‏הוא הגיע לשם עם מצב רוח רע

‏ואחרי שעה, שעה וחצי ‏הוא לקח את הארנק שלו,

‏אמר שנמאס לו מהכול.

‏הוא השאיר שם את התפילין, ‏את הכיפה שלו והלך.

‏אומרים אפילו ‏שהוא פגש שם איזה גויה.

‏אה, שטיסל! אותך אני צריך. ‏איזה השגחה.

‏תשמע, יש לי בשבילך הצעה.

‏בחורה בת 19, רק עכשיו ‏התחילה לשמוע שידוכים.

‏לא כמו מישהי שפגשה כבר ‏את כל פוניבז'.

‏כן, ילד, מה אתה רוצה? ‏-כמה עולה טרופית?

‏תגיד לי, כל יום תשאל אותי ‏אותה שאלה, גולדמן?

‏נו, כמה יש לך? ‏-יש לי רק 1.40 שקל.

‏[קניגסברג] מספיק, בסדר. תודה.

‏תגיד, יש קש? ‏-אה?

‏קש. ‏-קח.

‏שטיסל, אתה מקשיב לי?

‏הבת של גוטליב.

‏מי? ‏-הבת של גוטליב.

‏איזה גוטליב? ‏ההוא עם הגרביים של הכדורגל?

‏[קניגסברג] שאני אספר עם מי ‏אתה מוכן להיפגש? אה?

‏אני אשמח לשמוע, באמת,

‏אבל דווקא הייתה לי ‏מחשבה משל עצמי.

‏אולי ניכנס רגע?

‏[קניגסברג] דבר. במילא עוד רגע ‏הוא נרדם על הסולם.

‏תראה, אני באתי אליך ‏בשביל עניין אחר.

‏אתה מכיר את שמלצר? ‏אלה מצפניה 30.

‏הגזמת... הנכדה הגדולה שלהם ‏עוד לא בת 16.

‏אני מדבר על הבת.

‏איזה בת?

‏מה, מהבנק?

‏רוטשטיין?

‏יש לך מזל ‏שאבא שלך לא שמע אותך.

‏למה? אני דווקא שמעתי עליה ‏דברים טובים מאוד.

‏תגיד, אתה איבדת את השכל?

‏היא כמו שניצל שהקפיאו, ‏הפשירו, חיממו,

‏הקפיאו, הפשירו ‏ועכשיו מחממים לך אותו במיקרוגל

‏ומגישים לך ‏על צלחת חד פעמית.

‏נו, קניגסברג, תעשה לי טובה. ‏-אני אגיד לך יותר מזה.

‏כל מי שטעם מהשניצל הזה, ‏אתה יודע מה קרה לו?

‏מיתות משונות. [יורק] ‏שלא נדע מצרות.

‏מה שאני מציע לך ‏זה בחורה חלקה בלי סיבוכים.

‏אם אשתך יותר גדולה ממך ‏בכמה שנים

‏ועוד היו לה איזה שניים לפני כל זה...

‏זה קצת מסובך, אה?

‏אם תציע להם הם ירצו? ‏-מה זה ירצו?

‏הם רק מלשמוע ישברו צלחת.

‏חוץ מזה, הם לא חולמים ‏שאחד כמוך בכלל יסתכל עליה.

‏אז תדבר איתם? ‏אני רוצה שתדבר איתם.

‏אתה יודע מה? מה אכפת לי? ‏מצדי, תתחתן אפילו איתו.

‏טוב, אני אציע לו.

‏רק שיהיה ברור דבר אחד, אה?

‏אתה מדבר על זה ‏עם אבא שלך, אה? לא אני.

‏ומסביר לו שזה היה רעיון שלך, לא שלי. ‏-ברור, ברור.

‏תודה.

‏[קניגסברג] או! מאכטנברג, אותך אני צריך.

‏תשמע...

‏[דפיקות על הדלת]

‏[רעם]

‏מה שלומך?

‏לא ראיתי אותך היום בחיידר, ‏כמעט...

‏דאגתי לך.

‏התגעגעתי גם לאוכל ‏שאת עושה.

‏למה אנחנו צריכים ‏להתחבא ככה?

‏מי מתחבא? ‏את רואה אותי מתחבא?

‏מה, אני מצורעת? מואבית?

‏למה אתה לא מדבר איתי בחיידר?

‏אני רוצה ‏שאנחנו נלך ביחד לקונצרט.

‏נלך, בטח שנלך.

‏צריכים רק לראות בדיוק מתי ו... ‏צריך גם להכין כרטיסים.

‏כבר הזמנתי כרטיסים. ‏-יופי, יופי.

‏אבל מה כל כך דחוף, עליזה? ‏יש קונצרטים כאלה כל שני וחמישי.

‏נו, מה את אומרת, עליזה? ‏נשאר קצת מהמרק עוף?

‏חכה פה, אל תזוז.

‏[מקרר נפתח]

‏[מקרר נסגר]

‏[עליזה] קח.

‏חיכית לי, אני מצטערת. ‏-אבל הנה, באת.

‏עדיין, אתה בטח מחכה כבר 20 דקות. ‏-זה בסדר.

‏באמת, זה בסדר.

‏אני בכלל קראתי פעם ‏באיזשהו ספר שהמילה "לחכות"

‏זה לאיזה משהו שלא יגיע בסוף.

‏[מגחכת]

‏מצחיק. חשבתי ‏שאנחנו מחכים למשיח.

‏באמת חשבתי על זה לא מזמן ‏שאנשים רוב הזמן מחכים למשהו.

‏לאוטובוס שיגיע, לתור לרופא.

‏מחכים שהקומקום ירתח,

‏[מגחכת]

‏מחכים להירדם בלילה.

‏מחכים למישהי בלובי. [מגחכת]

‏[מגחך]

‏ואת? ‏-אני מה?

‏למה את מחכה?

‏אני... [נאנחת]

‏אני אולי כבר לא מחכה.

‏אני מחכה שישראל יגדל ‏ויסתדר בחיים.

‏[מגחך]

‏אבל בשביל עצמך,

‏את מחכה למשהו?

‏לתחיית המתים?

‏אני מבהילה אותך, עקיבא? ‏-לא, לא.

‏את יודעת, יש לי חלום כזה ‏שחוזר על עצמו כמה פעמים.

‏אני רואה מרחוק ‏אישה יושבת על ספסל.

‏לידה יש מזוודה חומה והיא... ‏היא מחכה.

‏למי? ‏-אני לא יודע.

‏זה תמיד מאוד עצוב.

‏אבל גם מאוד יפה.

‏[מגחכת]

‏היית צריך אתה לאחר ‏ואז היית רואה אותי מחכה.

‏[מגחך]

‏נכון.

‏את אמנם בלי מזוודה, ‏אבל זה עדיין היה מאוד יפה.

‏אולי ננסה את זה באמת. ‏-מה?

‏נתחיל את הפגישה שלנו מחדש ‏והפעם אתה תאחר.

‏[צוחק]

‏פה? עכשיו? ‏-כן.

‏טוב, בסדר. [צוחק]

‏אז לקום? ‏-כן.

‏שלום שלום.

‏אני מתנצל על האיחור. ‏-שטויות.

‏תשמע מה קראתי כאן.

‏ביפן זוג זקנים הלך לישון ‏עם סדין חשמלי.

‏מצאו אותם אחרי שלושה ימים ‏מפוחמים לגמרי, מחובקים.

‏[מגחך]

‏[דלת נסגרת]

‏[ילדים צועקים ברקע]

‏אבא?

‏רציתי לדבר איתך על משהו.

‏תראה למטה. ‏לאיפה הם רצים כולם?

‏מישהו הציע לי היום ‏מישהי חדשה.

‏נפגשנו הערב.

‏מי זאת? ‏-אחת, רוטשטיין.

‏רוטשטיין? ‏הנכדה של רב עזריאל?

‏רוטשטיין מצפניה. ‏הבת של שמלצר.

‏אלישבע, האלמנה.

‏נו, נו. [נאנח]

‏אני כבר לא ילד. ‏-בסדר, לא אמרתי כלום.

‏אז מה אתה אומר? ‏נראה לי שאני אפגש איתה שוב.

‏אתה מבקש רשות או עצה? ‏-אני לא יודע. אני מספר לך.

‏אתה כבר ילד גדול. ‏לחנך אותך מאוחר מדי.

‏תחליט לבד.

‏איך באמת הולך לך שם ‏עם הילדים?

‏האמת, לא קל לי. ‏בכלל לא קל לי.

‏מה אני אגיד לך,

‏אם אתה עושה להם ט' באב, ‏למה שהם יעשו לך יום טוב?

‏אני אגיד לך את האמת, ‏אני לא מתפלא בכלל.

‏ועכשיו אתה גם מספר לי

‏שאתה נפגש ‏עם האלמנה הזאת, רוטשטיין.

‏אלמנה פעמיים. ‏-די, די, לא רוצה לשמוע. תעזוב אותי.

‏תראה,

‏אתה צריך לעבוד חכם, ‏עם שיטה.

‏תלך רגע לסלון. יש שם בתיק שלי ‏שקית שחורה כזאת.

‏תביא אותה רגע.

‏מה יש שם? ‏-אם לא תביא, לא תדע.

‏נו?

‏תשב, למה אתה עומד?

‏מה זה, אתה יודע?

‏[מגחך] נו? ‏-אני רוצה לשמוע את התשובה בקול.

‏בננית. ‏-יפה מאוד.

‏עכשיו בוא תלמד משהו חדש ‏שיעזור לך בחיים.

‏אם ילד מתנהג יפה, אבל לא ‏סתם יפה אלא משהו מיוחד,

‏עוזר לך בכיתה, ‏משהו כזה,

‏אתה נותן לו בננית.

‏לא צריך בננית שלמה.

‏אתה יכול לחלק את זה לכמה ‏חתיכות וכל פעם לתת קצת.

‏ואם הוא מתנהג לא טוב? ‏-או! יפה.

‏אם הוא מתנהג לא טוב ‏בצורה רצינית ושום דבר לא עוזר,

‏אתה עושה לשם ייחוד ‏ונותן לו פאץ'.

‏חשבתי שכבר לא נותנים היום ‏לילדים פאצ'ים.

‏"חוסך שבטו". ‏אין דרך אחרת.

‏אבל מה, צריך להיזהר.

‏בלי טיפת כעס, אתה מבין?

‏אם אתה מערבב את הרגש ‏זה מסוכן מאוד.

‏הילד צריך להרגיש ‏שאתה עושה את זה בצורה שכלית

‏ושזה לטובתו ‏כי זה מה שצריך לעשות.

‏אני לא בטוח שהבנתי.

‏בכל מקרה, נראה לי ‏שאני אלך לישון.

‏[ביידיש] לילה טוב.

‏[בעברית] קיווע, בוא, בוא רגע.

‏בוא שנייה. ‏תעמוד רגע פה.

‏בוא פה.

‏[לוחש] "לשם ייחוד קודשא בריך ושכינתיה ‏הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות חינוך".

‏[סטירה] ‏-[בבהלה] איי!

‏מה זה? למה?

‏מוח ולב.

‏צריך לדעת מתי להביא את המוח, ‏מתי להביא את הלב.

‏[דפיקה בדלת]

‏שלום לך. אימא בבית? ‏-אימא, רוצים אותך בדלת.

‏שלום. ‏-שלום שלום.

‏מה שלומך, גיטי? ‏-ברוך השם.

‏מי אתם? ‏-נחמה, נעים מאוד.

‏אשתו של הרב בן הרוש, המנהל של המפעל. ‏-אה...

‏שלום שלום.

‏רק רגע. ‏קצת בלגן פה.

‏תיכנסי בינתיים לסלון, ‏אני כבר באה.

‏[מניחה את הסיר]

‏ריחות נהדרים יש כאן.

‏בואי.

‏אז מה שלומך? ‏-ברוך השם.

‏רגע, יש משהו חדש? ‏-לא, לא, בינתיים לא.

‏פשוט אני שמעתי מבעלי ‏מה שקרה.

‏באתי לשאול אולי הוא התקשר, ‏שלח הודעה, משהו?

‏לא, בינתיים לא. ‏-[נאנחת] נורא ואיום.

‏איך בן אדם ‏יכול לעשות כזה דבר?

‏אני מודה לך על הדאגה.

‏מסכנה שלי.

‏זה קשה, אני יודעת.

‏[תינוק ברקע]

‏אבל אחר כך את תסתדרי, ‏את תראי.

‏[נחמה מצקצקת]

‏[גיטי משתנקת]

‏[בוכה]

‏[בוכה]

‏סליחה שנפלתי עלייך ככה. ‏-[מגחכת] מה פתאום סליחה?

‏תראי, אני אעשה את זה קצר.

‏אנחנו חשבנו להקים קרן ‏שתעזור לכם.

‏לפחות לתקופה הראשונה.

‏זה משהו דיסקרטי, ‏אל תילחצי.

‏אני רק צריכה לדעת ‏כמה ילדים יש לך.

‏חמישה. ‏-חמישה.

‏צריך גם למצוא את השייגעץ הזה, ‏להוציא ממנו גט.

‏אל תקראי לו ככה.

‏[בכריזה] יהודים רחמנים בני רחמנים! ‏הצילו, הצילו.

‏אל תעמדו מנגד.

‏שבעת היתומים זועקים ‏ואין מושיע.

‏אברך ירא שמים ‏שהשאיר אחריו שבעה יתומים...

‏[מכוניות צופרות]

‏שלום, גברת וייס. ‏במה אפשר לעזור?

‏אני מבין שאשתי דיברה איתכם. ‏-ברוך השם, ברוך השם.

‏ליפא התקשר במוצאי שבת.

‏מסכן, עברו עליו הרבה צרות, ‏אבל עכשיו הכול בסדר.

‏מה את אומרת?

‏הוא פגש שם איזה יהודי, ‏איזה סוחר יהלומים,

‏והוא הכניס אותו לביזנס.

‏ברוך השם הוא לא צריך יותר ‏חסדים של אף אחד.

‏ברוך השם, באמת ברוך השם.

‏אני מתנצל אם... ‏-לא, לא, זה בסדר, אתה לא אשם.

‏אני רק מבקשת ממך,

‏אתה ואשתך,

‏שלא תעזו יותר ‏לומר את השטויות,

‏את השקרים האלה ‏שסיפרת לי ביום שישי.

‏זה ממש לשון הרע. ‏סתם עלילת דם.

‏אני לא מקנאה בגיהינום ‏של מי שהמציא את זה.

‏גם אני לא מקנא, באמת.

‏כנראה הייתה פה אי הבנה.

‏כל טוב, תודה.

‏אני אמסור לליפא ‏דרישת שלום מכם.

‏[נאנח]

‏[עקיבא מתנשף]

‏שלום שלום.

‏או!

‏שטיסל, מה... הקדמת.

‏רציתי להתקשר אליך.

‏נו, מה אתה מספר?

‏מה אני מספר? ‏מה אתה מספר?

‏דיברת איתם?

‏תשמע, שטיסל. ‏-כן?

‏אין לי מושג, ‏זה מאוד מוזר,

‏אבל הם הודיעו לי ‏שהם לא רוצים להמשיך.

‏מה?

‏מי? ההורים שלה? ‏היא בעצמה?

‏מה זה חשוב, נו? משוגעים.

‏אפשר לחשוב שיש להם שם ‏תור על יד הדלת.

‏עזוב אותך משטויות. ‏כל הסיפור הזה רק לטובה.

‏עכשיו תוכל סוף סוף לשמוע ‏מה שלי יש להציע לך, אה?

‏אני אמרתי לך, ‏גם נורמלית, גם צעירה.

‏אני לא מבין את זה.

‏אף פעם לא הייתה לי ‏פגישה כל כך טובה.

‏שטיסל, אני... ‏אני מאוד עסוק.

‏אבל יש לי עוד אלמנות ‏אם אתה רוצה.

‏אולי לא פעמיים, ‏זה באמת קשה למצוא.

‏אפשר לשבת.

‏הרב, אפשר אולי ‏להדליק את המאוורר?

‏חם לך, קירשנבוים? ‏-כן, גם לי חם מאוד.

‏מי שחם לו שיצביע.

‏בסדר, להוריד ידיים.

‏[הילדים צוחקים]

‏[ילדים צועקים]

‏[צועק] שקט! שקט! שקט!

‏ישראל, גש לכאן.

‏גש לכאן.

‏תעמוד פה.

‏תוריד את המשקפיים שלך, ‏שים אותם כאן.

‏"לשם ייחוד קודשא בריך ושכינתיה ‏הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות חינוך".

‏גש חזרה למקום שלך.

‏יהלומים?

‏פשש...

‏עכשיו בטח גם המשכורת ‏תהיה גבוהה.

‏ברוך השם. לא בהרבה.

‏אבל אם הוא יהיה טוב, ‏הם הבטיחו העלאה רצינית.

‏ברוך השם, הכול מהשמיים.

‏בואו נכין את הקופסה.

‏עוד מעט מתחילה תוכנית ‏שאני אוהבת.

‏אתן רוצות להסתכל איתי? ‏-בטח.

‏כמה דקות, בסדר, אימא? ‏-טוב.

‏[אישה מדברת באנגלית בטלוויזיה]

‏איך קוראים ‏לתוכנית הזאת, סבתא?

‏קוראים לזה ‏"היפים והאמיצים".

‏אבל האמת? ‏לא יפים ולא אמיצים.

‏אתן רואות את הזוג הזה?

‏כמה שהם נראים ‏מאושרים ביחד, אה?

‏כמה צרות...

‏כמה היא אוהבת אותו ‏וכמה הוא אוהב אותה.

‏אבל מה?

‏כל הזמן הולך עם אחרות.

‏[מדברים בטלוויזיה]

‏[הדיבורים בטלוויזיה ממשיכים]

‏[עקיבא שר] ♪ יה אכסוף נועם שבת... ♪

‏[עקיבא שר]

‏[שולם מזמזם]

‏[עקיבא] ♪ המתאמת ומתאחדת... ♪

‏[שולם נוחר]

‏♪ קדשם בקדושת השבת... ♪

‏[עקיבא שר בשקט]

‏[שולם נוחר ועקיבא שר]

‏[נוחר]

‏[גבר שר] ♪ יה ריבון עלם ועלמיא, ‏אנת הוא מלכא מלך מלכיא ♪

‏[דפיקה בדלת]

‏[ביידיש] שבת שלום. ‏-[שמלצר] שבת שלום.

‏[בעברית] תזכירו לי, מי אתם?

‏אני עקיבא שטיסל. ‏-[שמלצר] עקיבא שטיסל?

‏הרב של שרוליק? ‏-כן, גם.

‏[שמלצר] אולי תיכנסו? ‏מה אתם עומדים בחוץ? קר.

‏תאכלו משהו? כוס תה?

‏אה...

‏אולי כוס תה. ‏-כוס תה.

‏אני לא מבין.

‏זה לא מתאים ‏שתבוא ככה פתאום.

‏[שמלצר] במה זכינו לכזה ביקור, ‏הרב שטיסל?

‏האמת היא ש...

‏אני רציתי לשאול ‏איזה פגם מצאתם בי.

‏מה?

‏אני לא מבין.

‏אני אולי לא גדול הדור, בסדר,

‏אבל למדתי כמה שנים בישיבות.

‏ואני אולי לא עשיר גדול,

‏אבל יש לי עבודה ואני בריא ‏ואני רוצה להתחתן עם אלישבע.

‏זה בגלל שאני לא רב ‏מספיק טוב?

‏[שמלצר] לא, לא. ‏החיים לא כל כך פשוטים.

‏אנשים עוברים דברים.

‏אתם צריכים לכבד את זה.

‏הרב שטיסל, ‏אולי תלכו הביתה?

‏אתם נראים מאוד עייפים.

‏[נוקש על השולחן] הממ?

‏אה-הא.

‏אם תרצו, ‏נדבר על זה עם קניגסברג.

‏בסדר?

‏[ביידיש] שבת שלום. ‏-שבת שלום.

‏[לוחשת] שבת שלום.

‏[עקיבא] שבת שלום. ‏-[שמלצר] שבת שלום.

‏[דלת נסגרת]

‏אני לא מבינה אותך, אלישבע.

‏אני עייפה, ‏אני הולכת לישון.

‏[מוזיקה מעומעמת]

‏[עוצמת הקול מתגברת]

‏בני ברק?

‏הופה.

‏[אלישבע] תודה רבה.

‏תראי את התנין הזה, אימא.

‏שים את זה רגע בצד,

‏שלא נפספס ‏את האוטובוס האחרון לירושלים.

‏דבש טהור שלי,

‏מה אתה חושב ‏על הרב החדש שלך?

‏הרב עקיבא?

‏אתה אוהב אותו? ‏-מאוד אוהב.

‏הוא ממש נחמד.

‏הוא מלמד אותי לפעמים ‏לצייר דברים.

‏הוא לא זקן כמו הרב חשין.

‏הוא יותר כמו... ‏-כמו אבא?

‏לא, כמו חבר.

‏[נאנחת]

‏כן, הוא באמת ילד.

‏אימא, אני מה זה עייף. ‏אולי נישן פה היום?

‏[קולות גבריים מהדהדים]

‏[גבר] מה אני עושה? ‏מה אני עושה?

‏אני משתף אותך בעבר שלי.

‏אז מה? יש לך משהו ‏יותר טוב לעשות עכשיו?

‏[דיבורים מעומעמים]

‏[גבר 2] תשמע, כשהייתי בישיבת קמניץ ‏זאת הייתה התקופה הכי טובה שלי.

‏[גבר 1] תשמע, היו שם עוצמות.

‏[גבר 1] היית נכנס לבית המדרש ‏אפילו באחת עשרה בלילה,

‏יותר מחצי מלא.

‏[גבר 2] בסדר.

‏אתה רוצה שאני אספר לך על המכוניות שלי? ‏-[גבר 1] לא.

‏[גבר 2] אז בוא נשאיר את זה ככה, טוב?

‏היה לכם טעים?

‏הייתי מוסיף פלפל שחור קצת. ‏היה חסר עוד משהו קטן.

‏בפעם הבאה אני אוסיף.

‏לא, אל תקשיבי לו. ‏את יודעת שאני לא אוהב חריף.

‏אתה לא אוהב שום דבר, ‏זו הבעיה שלך.

‏טוב, אני אכין לנו קפה?

‏למה שלא תלמדו פעם ביחד?

‏[צוחק]

‏תעשי לי טובה.

‏עיקמו לו את השכל שם בישיבות.

‏הוא לא לומד גמרא, ‏הוא לומד רב חיים, נכון?

‏ממך אני כבר מזמן התייאשתי.

‏מה שחבל לי ‏זה על ישראל הקטן שלי.

‏שלך? אני גידלתי אותו. ‏אל תתחיל איתי.

‏בסדר, זה לא העניין.

‏אבל מה יהיה ‏עם החינוך שלו, אה?

‏מי יחנך אותו ליראת שמים?

‏עם זה אני חייב להסכים איתך.

‏אני לא מאשים אותך, אלישבע,

‏אבל הרבה יראת שמים ‏לא נשארה לך.

‏מה, למה אתה אומר את זה? ‏-באמת, אלישבע.

‏לשמוע רדיו בשבת? ‏עם זה כבר הגזמת.

‏את חושבת שבגלל שאת מדליקה ‏את זה מערב שבת זה בסדר?

‏רוב הפוסקים פסקו ‏שזה חילול שבת גמור.

‏נכון שהרב משה פיינשטיין ‏התיר לאמריקאים לראות טלוויזיה

‏שדולקת על שעון שבת,

‏אבל זה היה צורך השעה,

‏אחרת הם כבר מזמן ‏היו רפורמים.

‏גם אצלי זה צורך השעה.

‏אני בודדה בערבי שבת ‏וזה קצת עוזר לי.

‏אולי את צודקת, אבל חבל. ‏-חבל מאוד.

‏[מים זורמים מהברז]

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‏שהכול נהיה בדברו".

‏אמן. ‏-אמן.

‏אמן.

‏[עקיבא] אה...

‏פעמיים סודה בבקשה.