Original subtitles

‫אחת! שתיים! שלוש!‬

‫כן!!‬

‫קדימה! כן!‬

‫קדימה!‬

‫בואו נעשה את זה! קדימה!‬

‫קדימה!‬

‫קדימה! קדימה!‬

‫קדימה.‬

‫בוא נעשה את זה. קדימה.‬

‫בפעם הבאה שכולם קמים,‬ ‫תן לתיק הגב להחליק.‬

‫- איפה ג'יין?‬ ‫- דניאל קלנר.‬

‫אתה רוצה לראות אותה שוב או לא?‬

‫תירגע.‬ ‫תיהנה מהמשחק.‬

‫רק צריך לוודא שהכול כאן.‬

7.23.48.83

‫עד 3.14.84A.‬

11.17.55...

‫אני סופר 107 כונני IronClad,‬ ‫כל אחד בנפח 128 ג'יגה.‬

‫- רוצה שאספור שוב?‬ ‫- כן, כשנסיים.‬

‫מסמכים מודפסים,‬ ‫בערך 200 עמודים.‬

‫מה טווח התאריכים?‬ ‫נקטלג את זה כשנחזור.‬

‫אני רואה חומרים כבר מ־1947‬ ‫ועד השנה שעברה.‬

‫טוב, כל זה די מאכזב.‬

‫איפה ג'יין?‬

‫- אתה בסדר?‬ ‫- כן.‬

‫זהירות.‬

‫היי.‬

‫מי גייס אותך לצד שלהם?‬

‫תן לי את כל השמות,‬ ‫ואז שניכם תוכלו להזמין מונית.‬

‫זה כאן.‬

‫איפה זה?‬

‫הנח את הנשק על הקרקע!‬

‫אל תירו! אל תירו.‬

‫אם תירו, המכשיר עלול לפעול.‬

‫שחרר את האחיזה, דניאל.‬

‫אם תלחץ, הוא יופעל. תרפה.‬

‫תניח אותו.‬ ‫אתה לא יודע להשתמש בו.‬

‫- אני יודע איך השתמשת בו.‬ ‫- וזה כמעט הרג אותי.‬

‫עכשיו הנח את המכשיר על הקרקע.‬

‫אני צריך לעשות לך‬ ‫מה שעשית להם.‬

‫תורידי את הנשק, סרינה.‬

‫אל תפעיל עליו שום לחץ.‬

‫פשוט תרפה.‬

‫תרפה. זהו.‬ ‫פשוט תפתח את היד.‬

‫זהו.‬

‫בסדר. בסדר.‬

‫תכניסי הכול לתיק הגב‬ ‫ותיכנסי למכונית.‬

‫בבקשה, ג'יין.‬

‫צאי.‬

‫אתה לא מנהל פה מבצע נוזקה.‬

‫אתה לא יכול להסתתר מאחורי מסך‬ ‫בחדר המאובטח שלך.‬

‫העולם על סף תהום.‬

‫אתה באמת חושב שפרסום המאגר‬ ‫יהיה יותר מהסחת דעת מסוכנת?‬

‫צפיתי בחקירות.‬

‫להיסטוריה אין כפתור איפוס.‬ ‫אם תעשה את זה, אין דרך חזרה.‬

‫זאת התוכנית.‬

‫בויד.‬

‫הוא יושב ליד שולחן.‬

‫איך הוא גבר עליך?‬

‫אמרו שבגדת במדינה?‬

‫זו לא בגידה. הם לא הממשלה,‬ ‫והם משקרים למחייתם.‬

‫מה קורה, דניאל?‬

‫יש מכשירי מעקב במכוניות שלהם.‬ ‫צריך להיפטר מזה.‬

‫- רק קח אותי הביתה, בבקשה.‬ ‫- הם יחכו לך בדירה.‬

‫תני לי את שקית הפלסטיק השקופה.‬

‫בסדר, תחזיקי בהגה לרגע.‬

‫בסדר. בסדר.‬

‫בסדר, בסדר.‬

‫הוגו, יצאתי בשלום.‬

‫דניאל, אני כל כך גאה בך.‬

‫הם חטפו את ג'יין כדי להגיע אליי.‬

‫היא איתי עכשיו.‬

‫היא בסדר?‬

‫לא ממש, הוגו.‬

‫- איפה אני מבצע את המסירה?‬ ‫- עדיין לא מוסרים.‬

‫- תגיע למקום בטוח ואז...‬ ‫- לא, לא, לא.‬

‫תשלח עכשיו מישהו לקחת את התיק.‬

‫מישהו צריך להמשיך עם הדבר הזה.‬

‫זה אתה.‬ ‫הכדור אצלך.‬

‫אני לא רוצה את הכדור.‬

‫התוכנית הייתה שאוציא אותו‬ ‫מהמתקן, ועשיתי את זה.‬

‫החלטתי שאתה המתאים ביותר‬ ‫לשמור על החומר.‬

‫השתגעת?‬

‫אני לא איש שטח, הוגו.‬

‫עשיתי את העבודה הטכנית.‬ ‫זה כל מה שאני יכול לעשות.‬

‫פשוט תישאר איתי.‬ ‫אנחנו פועלים לפי התוכנית.‬

‫עכשיו מחכים שמישהו נוסף יופעל.‬

‫כשזה יקרה, נדע מה השלב הבא.‬

‫תשאיר את ג'יין במקום בטוח‬ ‫ותמצא מחסה ללילה.‬

‫לא. אני לא משאיר אותה לבד.‬

‫- היא תהיה בטוחה יותר בלעדיך.‬ ‫- אבל היא לא הייתה.‬

‫תשאיר סימון‬ ‫כשתגיע למקום בטוח.‬

‫סנטיאגו ימצא אותך בבוקר.‬

‫כדאי שאעלה הכול לרשת עכשיו.‬

‫בשום אופן אל תעשה את זה.‬

‫כרגע מחכים.‬ ‫תישאר ערני. תמצא מחסה.‬

‫סנטיאגו יחבר בינינו בבוקר.‬

‫תשמיד את הטלפון.‬

‫דני.‬

‫טלפוני לוויין חד־פעמיים.‬

‫יש להם רשת מוצפנת משלהם.‬ ‫משתמשים בהם רק פעם אחת.‬

‫במה בדיוק אתה עובד?‬

‫צריך למצוא מקום בטוח ללילה.‬ ‫לא דירות ולא מוטלים.‬

‫מקום שמעולם לא הייתי בו.‬

‫אני מכירה מקום קרוב.‬

‫מוסגרייב ממשרד ההגנה‬ ‫רוצה תדרוך.‬

‫תביאו את וייקפילד לכאן עכשיו.‬

‫תגיד למוסגרייב‬ ‫שזו הייתה פריצה קטנה.‬

‫מתבצע מבצע השבה.‬

‫אדוני, הוא לא ירצה‬ ‫לשמוע את זה ממני.‬

‫אם אני מתקשר,‬ ‫זה אומר שאני מודאג.‬

‫אם הם רק יריחו שאנחנו מודאגים,‬

‫כל מערך הצבא והמודיעין‬ ‫יהיה כאן תוך שעה.‬

‫טפל בו.‬ ‫יש משהו רלוונטי בחדשות?‬

‫עדיין לא.‬

‫ברשתות או בערוצים פרטיים מאובטחים?‬

‫הכול שקט.‬

‫12 אנשים לא הגיעו היום.‬

‫כל העמדות שלהם ריקות.‬

‫לכולם סיווג מעל G5.‬

‫אז מדובר במבצע‬ ‫שתואם ובוצע בקפידה.‬

‫למה? מה המטרה?‬

‫אילו רצו להוציא את הארכיון,‬ ‫קלנר כבר היה מפרסם אותו.‬

‫אבל הוא לא, כלומר‬ ‫מישהו משאיר לעצמו מרחב תמרון.‬

‫לא ברור לכמה זמן. תחשבו מהר.‬

‫לדניאל קלנר יש דוקטורט‬

‫בסייבר תאורטי ויישומי,‬ ‫והוא הקדיש כמעט שמונה שנים‬

‫להגנה על מידע בסיווג גבוה.‬ ‫מה זה אומר לנו עליו?‬

‫רעיונות.‬

‫- קדימה.‬ ‫- הוא בנה אותן.‬

‫הוא יודע איך לפרוץ אותן.‬

‫הן כבר נפרצו.‬ ‫צריך לחשוב מעבר לזה.‬

‫צריך להמשיך באיתור יעד רגיל.‬

‫אני יכול לגשת ל־SYNTRAK.‬ ‫מה הדבר הבא שהוא יעשה?‬

‫אדוני.‬

‫הוגו וייקפילד לא הגיע‬ ‫הבוקר לעבודה.‬

‫השולחן שלו רוקן.‬

‫הוגו?‬

‫המכשיר השני חסר‬ ‫מהאחסון העמוק.‬

‫איפה השלישי?‬

‫נעול בחדר הקירור.‬

‫איך את יודעת שיענו?‬

‫כי זה מה שאנחנו עושות.‬

‫איך את מכירה את המקום הזה?‬

‫ג'יין.‬

‫יקירתי.‬

‫המונסיניור סוף סוף ויתר‬ ‫על נעלי הספורט שלו.‬

‫אה.‬ ‫לא סבלתי את הנעליים האחרות שלו.‬

‫הן תמיד חרקו נורא.‬

‫התגעגענו אלייך מאוד, יקירתי.‬

‫נו, באמת.‬

‫כל מה שעשיתי היה לשגע אותך‬ ‫ואת שאר האחיות.‬

‫את באמת שואלת הרבה שאלות.‬

‫תרזה סיימה את תקופת המועמדות?‬

‫היא עברה בקלות.‬ ‫אחרי שהפסיקה לחמוק החוצה בלילות.‬

‫לא.‬

‫המונסיניור נתן לה ללמד‬ ‫כיתה ג' בסנט אנתוני.‬

‫היא תהיה נהדרת עם ילדים.‬

‫האחות בנדיקטה.‬

‫תחזיק את זה על העין.‬

‫אני לא אשאל אותך שאלות.‬

‫זה לא ענייני.‬ ‫אבל ג'יין כן.‬

‫לא משנה מה עשית,‬ ‫אתה חייב לקחת אחריות.‬

‫אבל תשאיר את ג'יין מחוץ לזה.‬

‫היא יכולה להישאר איתנו.‬

‫היית נזירה?‬

‫שכבנו. מה נראה לך?‬

‫נראה לי שכל מה שסיפרת לי‬ ‫על עצמך לא נכון.‬

‫יש לך הרבה חוצפה.‬

‫אני שמרתי דברים לעצמי‬

‫כי חתמתי על סודיות לכל החיים,‬ ‫אבל את...‬

‫באמת היית נזירה?‬

‫הייתי בתקופת החניכה לנזירות.‬

‫למה לא אמרת כלום?‬

‫השמטתי חלק מהסיפור שלי.‬ ‫אנשים שופטים אותך.‬

‫מתי כל זה היה?‬

‫לפני שלוש שנים.‬

‫אני לא עונה על עוד שאלות‬ ‫עד שאתה תענה.‬

‫מה גנבת?‬

‫גנבתי את המידע‬ ‫ששילמו לי להגן עליו.‬

‫למה עשית את זה?‬

‫כי לאנשים יש זכות לדעת את האמת.‬

‫ומהי האמת הזאת שגנבת?‬

‫אז...‬

‫רצית להיות נזירה,‬ ‫אבל איבדת את האמונה?‬

‫איבדתי את הייעוד שלי.‬

‫כמה זמן אתה עובד‬ ‫בשביל האנשים האלה?‬

‫מאז...‬

‫מאז שיצאתי...‬

‫מכלא פדרלי לפני שמונה שנים.‬

‫ישבתי 19 חודשים בפיטרסבורג‬ ‫על פשעי סייבר.‬

‫WARDEX גייסה אותי‬ ‫ישר ממגרש החניה‬

‫ביום שהשתחררתי.‬

‫- גם עם הרישום הפלילי שלך?‬ ‫- בגללו.‬

‫אני שומר סודות למחייתי.‬

‫לא התכוונתי להסתיר אותם ממך.‬

‫לפני שלושה חודשים לא ידעתי‬ ‫חצי ממה שאני יודע היום.‬

‫ג'יין...‬

‫אני עושה את הדבר הנכון.‬

‫המידע שלקחתי לא שייך להם.‬

‫הוא לא אמור להיות.‬ ‫זו האמת שכולנו יודעים.‬

‫ול־WARDEX אין עליו בעלות,‬

‫כמו שאין להם בעלות על אוויר או אור.‬

‫מה שגנבתי‬ ‫שייך לשמונה מיליארד בני אדם,‬

‫לעולם כולו.‬

‫ועכשיו גם אני חלק מזה.‬

‫אני רק מצטער...‬

‫שהם גררו גם אותך לזה.‬

‫וכל האוויר החם והלח‬ ‫שנשאר כאן‬

‫יתנגש בחזית הקרה‬ ‫שיורדת מהצפון.‬

‫היא תדחוף את האוויר החם‬ ‫עד מעלה הטרופוספרה.‬

‫הוא יתעבה במהירות מטורפת.‬

‫ואם המערכת תעלה מספיק גבוה,‬ ‫אדי המים יתקררו מתחת לאפס.‬

‫נקבל את המשקע האהוב עליי מכולם.‬

‫מיה, אני חייבת. אני חייבת.‬ ‫סליחה, אני לא יכולה לעצור.‬

‫זה ברד.‬ ‫ריקוד מזג האוויר!‬

‫הנה ריקוד מזג האוויר!‬

‫מזמן לא ראינו את התנועה הזאת.‬

‫מזג האוויר לא נתן לי לאחרונה‬ ‫שום סיבה לרקוד, מבינים?‬

‫לא מתחשק לי‬ ‫מזג אוויר מסעיר.‬

‫פשוט תשתחררי קצת.‬

‫לא, תודה. תנו לי 22 מעלות‬ ‫משעממות‬

‫- עם שמש בכל יום.‬ ‫- בסדר, נגמר.‬

‫אז אין לך יותר ריקודי מזג אוויר, שיי.‬

‫- היי!‬ ‫- זהו. נגמר.‬

‫אל תיקחו את הריקוד.‬ ‫זה הדבר האהוב עליי בעולם.‬

‫זה יכול להפוך‬ ‫לטרנד ריקודים.‬

‫שמעתי שיש בזה‬ ‫הרבה כסף.‬

‫- ביקשתי שלא תצפה.‬ ‫- זה מעולה.‬

‫- זה מעולה.‬ ‫- אל תתחיל.‬

‫ריקוד מזג האוויר לוהט.‬

‫- את מתכוונת להשאיר אותו?‬ ‫- כן, אהבת?‬

‫מאוד.‬ ‫וגם כל השאר יאהבו.‬

‫זה לא היה נשמע כל כך מתנשא,‬ ‫כי רק במזג האוויר באמת טעית.‬

‫לא יודע, פשוט...‬

‫זה לא נראה לי כמו ברד.‬

‫צפית במה ששלחתי לך?‬

‫במה?‬

‫- באודישן.‬ ‫- שיט.‬

‫כן... לא. סליחה.‬ ‫סליחה, פשוט שכחתי.‬

‫- אצפה בזה עכשיו.‬ ‫- בסדר, אבל תקשיב.‬

‫גונתר צילם לי את זה, בסדר?‬

‫המגישים ב־KCXE עורכים‬ ‫את הטקסט בעצמם,‬

‫אז כתבתי אותו לבד.‬

‫- רק תזכור את זה, בסדר?‬ ‫- בסדר.‬

‫כאן מרגרט פיירצ'יילד,‬ ‫KCXE 4 קנזס סיטי.‬

‫הדיווחים מפיונגיאנג‬ ‫קיבלו תפנית מדאיגה,‬

‫כשמורדים בצבא העם הקוריאני‬ ‫השתלטו על עוד ארבעה בסיסים‬

‫ממזרח לנהר נקדונג,‬ ‫שניים מהם בעלי יכולת גרעינית.‬

‫במקביל, הטלוויזיה הרוסית‬ ‫הממלכתית חזרה‬

‫על איומיה החריפים ביותר‬ ‫עד כה נגד סיאול,‬

‫בעקבות ריכוז כוחותיה‬ ‫בקו הרוחב ה־38.‬

‫בצפון, סגן המרשל פאק מיונג־סון‬ ‫טוען כעת לשליטה מלאה בלפחות...‬

‫זה טוב.‬ ‫זה טוב. ממש טוב.‬

‫- את באמת... זה ממש טוב.‬ ‫- באמת?‬

‫כן, זה ממש טוב.‬ ‫את... את טובה.‬

‫את תמיד טובה. אני רציני.‬

‫תראי, אני אוהב‬ ‫את מה שאת עושה עכשיו.‬

‫יש לך כוח של מזג אוויר.‬

‫יש לך שיער של חזאית KCXE,‬ ‫וזה כזה 'K־סקסי'.‬

‫נראה לי שכדאי שנעבור.‬

‫שוב?‬

‫- כן.‬ ‫- הרגע הדבקת טפט‬

‫בחדר השינה בלופט שכור,‬ ‫ואת רוצה לעבור שוב.‬

‫- אני יודעת.‬ ‫- לאן את רוצה לעבור עכשיו?‬

‫לא יודעת, לשוק גדול יותר,‬ ‫לעיר גדולה יותר.‬

‫היינו בדאלאס בשנה שעברה.‬

‫- זה לא שוק גדול יותר?‬ ‫- דאלאס...‬

‫דאלאס פשוט לא הרגישה נכון...‬

‫לא נראה לי‬

‫שדאלאס היא המקום שלי.‬

‫אז איפה את אמורה להיות, מגי?‬

‫אדע כשאגיע לשם.‬

‫באמת.‬

‫מותק.‬

‫את לא יכולה לשבת בשקט דקה אחת?‬

‫בסדר.‬ ‫תקשיבי.‬

‫- טוב לי כאן.‬ ‫- אני יודעת.‬

‫אני בתנופה.‬

‫אני מנגן חומרים שלי‬ ‫ולא צריך לתקלט יותר.‬

‫קיבלתי רביעי ושבת במקפילי'ס.‬

‫הפתרון לכל בעיה‬ ‫הוא לא לארוז את ה־U-Haul.‬

‫תראו, תראו, תראו.‬

‫וואו.‬

‫אלוהים.‬

‫זה מטורף.‬

‫קדימה, עוף מכאן.‬

‫עוף! מכאן.‬

‫ציפור קטנה ואמיצה, מה?‬

‫מג, את בסדר?‬

‫היי, מג, את בסדר?‬

‫את בסדר?‬

‫ניו יורק...‬

‫שיקגו.‬

‫איפה למדת...‬

‫מג.‬

‫בסדר.‬

‫וואו. בסדר, מגי.‬

‫די, די, די!‬ ‫די.‬

‫תפסיק! די!‬

‫מה לעזאזל היה זה?‬

‫- למה אתה מתכוון?‬ ‫- זו הייתה רוסית? פולנית?‬

‫- בשביל כתבה?‬ ‫- לא מבינה אותך, מותק.‬

‫זה מה שלמדת אתמו...?‬

‫על מה אתה מדבר?‬ ‫רק דיברנו על זה.‬

‫מתי למדת רוסית?‬

‫רוסית?‬

‫לא יודע.‬

‫אלוהים, אני חייבת ללכת.‬ ‫איחרתי.‬

‫אני בשידור חי ב־7:23. הקדימו אותי.‬

‫- אה, בסדר.‬ ‫- בסדר.‬

‫נדבר על זה אחר כך, טוב?‬ ‫אני צריכה את הנעליים.‬

‫אפשר לדבר עכשיו ו...‬

‫- אלוהים.‬ ‫- אם את רוצה...‬

‫- הנה התיק שלך.‬ ‫- תודה.‬

‫- זה בסדר. הכול בסדר.‬ ‫- כן.‬

‫נדבר על זה, בסדר?‬

‫- בסדר.‬ ‫- אני אוהבת אותך.‬

‫גם אני אוהב אותך.‬

‫- ביי.‬ ‫- בסדר.‬

‫אילו יכולתי לברוח‬

‫הייתי עושה זאת,‬ ‫אבל קודם אומר‬

‫שאני חייבת להתנצל‬ ‫על ההתנהגות המסריחה‬

‫ועל איך שהתייחסתי אליך,‬ ‫כי התנהגתי כמו‬

‫חלב חמוץ שנשפך על הרצפה‬

‫זו אשמתך,‬ ‫לא סגרת את המקרר...‬

‫אוי, שיט.‬

‫אילו יכולתי לברוח‬

‫וליצור מחדש מקום‬ ‫שהוא העולם שלי...‬

‫סליחה, אל תאשים אותי.‬ ‫תאשים את המוזיקה.‬

‫כבי את המנוע, בבקשה.‬

‫בטח. אתה יודע איך זה,‬ ‫שיר כיפי,‬

‫יום יפה, שרים איתו,‬ ‫נוסעים מהר מדי ו...‬

‫- רישיון ורישיון רכב.‬ ‫- בהחלט.‬

‫הנה.‬

‫ו...‬

‫הנה.‬

‫תוציאי את הרישיון מהארנק, בבקשה.‬

‫בטח.‬

‫זו תמונה ישנה.‬

‫צאי מהמכונית, בבקשה.‬

‫זה באמת הכרחי?‬

‫פשוט בעבודה שלי אני חייבת‬ ‫להיות מדויקת עד הדקה,‬

‫- כי אנחנו עולים לשידור...‬ ‫- הבנתי.‬

‫אני יודע מי את.‬ ‫מזג האוויר יכול לחכות.‬

‫צאי מהמכונית, בבקשה.‬

‫אדוני, אני...‬

‫אל תאלצי אותי לבקש שוב.‬

‫פשוט עובר עליך יום רע.‬

‫מה?‬

‫- היא לא התכוונה.‬ ‫- מי?‬

‫אנה. הדברים שאמרה לך הבוקר,‬ ‫היא לא התכוונה אליהם.‬

‫זה פשוט יצא לה. קשה לה.‬ ‫היא ערה כל הלילה עם התינוק.‬

‫איך את יודעת...‬

‫תקנה לה קאפקייקס רד ולווט.‬

‫עם הסוכריות הסגולות.‬

‫והערב תלך לנפטון'ס,‬

‫תזמין לובסטר,‬ ‫ותעשה את הקטע המצחיק עם הצבתות.‬

‫זה תמיד מצחיק אותה. מעולה.‬

‫אתה לא מתחרט שנולד לכם התינוק.‬

‫אתה לא דומה לאבא שלך.‬ ‫תפסיק לומר לעצמך שכן.‬

‫מכיר את הכרטיס‬ ‫עם המלאכים הרוקדים?‬

‫הוא יפה.‬

‫רק אל תכתוב בפנים‬ ‫התנצלות ארוכה.‬

‫היא לא צריכה את זה.‬ ‫היא צריכה לישון.‬

‫וגם לך לא יזיק לישון.‬

‫אפשר ללכת עכשיו?‬

‫תודה.‬

‫מה לעז...‬

‫המתיחות העולמית מתקרבת‬ ‫לנקודת שבירה,‬

‫לאחר שמפציצים אסטרטגיים‬ ‫אמריקאיים ורוסיים‬

‫טסו, לפי הדיווחים,‬ ‫לנקודות הכוננות שלהם,‬

‫מוכנים לבצע פקודות תקיפה.‬

‫בהצהרה פומבית נדירה‬ ‫אישר הפנטגון‬

‫שארצות הברית העלתה‬ ‫את דרגת הכוננות ל־DEFCON 2.‬

‫קולונל סוזן רמירז‬ ‫פרסמה היום אזהרה חריפה:‬

‫'אלה השעות המסוכנות ביותר‬ ‫שידעה ארצנו‬

‫מאז משבר הטילים בקובה ב־1962...'‬

‫אלוהים.‬

‫- את ממש מאחרת.‬ ‫- אני יודעת.‬

‫זאת לא אשמתי.‬

‫גם כאן נרשמה‬ ‫עלייה במספר התושבים הנמלטים‬

‫מאזורים סמוכים למתקנים צבאיים,‬ ‫בהם...‬

‫- קליי, אני יודעת.‬ ‫- נדיב מצדך‬

‫להגיע שלוש דקות לפני השידור.‬

‫- אי אפשר היה למנוע את זה.‬ ‫שוטר...‬

‫- יודעת מה אי אפשר למנוע?‬

‫- עצר אותי.‬ ‫- דדליינים.‬

‫אני יודעת. אני ממש מצטערת.‬

‫אם אומרים: 'ועכשיו‬ ‫מרגרט עם התחזית'...‬

‫- נכון.‬ ‫- ועוברים אלייך ואת לא שם,‬

‫- זו בעיית דדליין.‬ ‫- אסון מוחלט. פשוט...‬

‫- קרה לי משהו מוזר.‬ ‫- אפשר...‬

‫- אני צריכה...‬ ‫- קדימה.‬

‫נדבר תוך כדי ריצה. קדימה.‬

‫- זוזו!‬ ‫- תנו לי את הנעליים.‬

‫- אנחנו במצב חירום.‬ ‫- בסדר.‬

‫הקטע שלך קוצר ל־90 שניות.‬

‫ואז לשיי עם הודעת‬ ‫ההרגעה של המושל.‬

‫ואז הרשת חוזרת מוקדם.‬

‫השוטר הזה עצר אותי‬ ‫ואין לי מושג מה קרה.‬

‫פשוט התחלתי לדבר,‬ ‫והמילים יצאו מעצמן...‬

‫ספרי לי בהפסקה.‬

‫- הוא הבין.‬ ‫- רגע.‬

‫- אל תספרי לי.‬ ‫- בסדר.‬

‫ואם תרצי אי פעם‬ ‫להיחשב למגישת סוף שבוע,‬

‫- לא שוב.‬ ‫- אל תגיד את זה.‬

‫- מי זה?‬ ‫- דה־סונג פארק.‬

‫עמית אורח במכון הקוריאני‬ ‫במינסוטה.‬

‫- למה הוא כל כך נסער?‬ ‫- כי הוא קוריאני.‬

‫את בכלל עוקבת? 90 שניות.‬

‫מרגרט, קדימה. מכאן.‬

‫הגיע הזמן שתלכי למשטרה.‬

‫מישהו חייב לעצור אותו.‬ ‫מריה זקוקה לך.‬

‫תעשי את זה עכשיו.‬

‫הוא אומר שהפעולות‬ ‫של צפון קוריאה מובנות ו...‬

‫לא, סליחה.‬

‫לא, לא, לא.‬

‫'ניתנות לזיהוי'.‬ ‫זה מה שהוא אמר.‬

‫- צפויות.‬ ‫- צפויות, כן.‬

‫כן. הוא אומר...‬

‫לא, הוא אומר שהפעולות‬ ‫אינן מוצדקות.‬

‫הן רק מוכרות. יש כאן הסלמה.‬

‫זה דפוס שחוזר על עצמו.‬

‫הוא לא תומך בתוקפנות.‬

‫זו הבחנה חשובה מאוד.‬

‫סליחה, המילים די דומות.‬

‫זה בסדר. כנראה לא שמעת אותו.‬

‫ממתי את מדברת קוריאנית?‬

‫מדברת קוריאנית? מה?‬

‫- למען השם, את עולה בעוד 15 שניות.‬ ‫- בסדר. אני יודעת.‬

‫חזית תקועה מצפון־מערב‬ ‫תעבור‬

‫במטרופולין אחר הצהריים.‬

‫ירידה חדה בטמפרטורות,‬ ‫גשם כבד ואולי ברד.‬

‫הישארו מעודכנים במזג האוויר.‬

‫- חמש שניות.‬ ‫- הכול טעון.‬

‫נעבור למרגרט פיירצ'יילד‬ ‫עם התחזית,‬

‫שתספר מה צפוי לנו היום.‬

‫- מרגרט.‬ ‫- תודה, מיה.‬

‫ובוקר טוב, קנזס סיטי.‬

‫בואו נראה מה צפוי היום...‬

‫בואו... נראה מה צפוי היום.‬

‫אנחנו... נסתכל על היום. היום...‬

‫היום הוא...‬

‫היום... היום...‬

‫היום...‬

‫תתרחקו ממנה.‬

‫- תתרחקו ממנה. תעברו.‬ ‫- למצלמה שלוש.‬

‫למצלמה שלוש, עכשיו! תעברו!‬

‫ברור שיש בעיות במפות,‬ ‫בתחזית ובקול.‬

‫נטפל בזה, כי אנחנו יודעים‬ ‫שאתם צריכים את התחזית הבוקר.‬

‫נצא להפסקה קצרה,‬

‫וכשנחזור נגלה אם צריך‬ ‫מטרייה או קרם הגנה מחר.‬

‫הישארו איתנו.‬

‫- רגע, רגע.‬ ‫- מרגרט.‬

‫- מרגרט!‬ ‫- תזמינו אמבולנס!‬

‫- תביאו מים.‬ ‫- היי!‬

‫- מרגרט!‬ ‫- מרגרט!‬

‫כולם, תתרחקו בבקשה!‬

‫שיט.‬

‫את בטוחה כאן.‬

‫ברגע שאצא מזה, אני חוזר.‬

‫אני מבטיח שאחזור בשבילך.‬

‫כן?‬

‫כן.‬

‫יום גרוע לישון עד מאוחר.‬

‫סליחה.‬

‫תחזרי פנימה.‬ ‫זה המקום הכי בטוח בשבילך.‬

‫בקרוב אגיד,‬ ‫'דני, הגיע הזמן שתספר לי הכול.'‬

‫ואתה תספר לי הכול.‬

‫למה מחכים?‬ ‫בואו נזוז.‬

‫הוגו, מה עושים עכשיו?‬

‫כמה זמן אני צריך להחזיק בזה?‬

‫אתה בידיים טובות עם סנטיאגו.‬

‫- הוא יודע לאן לקחת אותך.‬ ‫- למטה!‬

‫WARDEX. נקי.‬

‫הם מחפשים אותי כאן בחוץ.‬

‫איך אני אמור להשאיר אותנו בחיים?‬

‫סנטיאגו לוקח אותך לבית מבטחים.‬

‫כשתגיע, תיצור איתי קשר.‬

‫גנרל דובס, עדכנו אותך‬

‫בכל מה שידענו בזמן אמת,‬ ‫הרבה מעבר לחובת הדיווח שלנו.‬

‫בואו ניישר קו.‬

‫זו פרצת האבטחה החמורה ביותר‬

‫- בתולדות הארגון.‬ ‫- זה אסון.‬

‫למשרד ההגנה יש כוחות מילואים‬ ‫שאפשר להפעיל מיד.‬

‫זו טעות. אל תרחיבו‬ ‫את מעגל החשיפה.‬

‫- חפיפה מבצעית...‬ ‫- יש 12 אלף סוכני FBI‬

‫- לרשותנו.‬ ‫- זה רעיון נורא!‬

‫למה לא להשתמש בהם?‬

‫לא צריך‬ ‫12 אלף סוכנים שלא יודעים מספיק‬

‫שמסתובבים ומושכים תשומת לב,‬ ‫אז תישארו בתחום שלכם.‬

‫אם אצטרך את כל הכוחות, אתקשר.‬

‫סליחה על ההפרעה.‬

‫זה עלה עכשיו ברשתות.‬

‫שידור חדשות‬ ‫מקנזס סיטי, מיזורי.‬

‫זה כבר בחוץ.‬

‫מי היא?‬

‫חזאית מקומית ב־KCXE 4,‬ ‫קנזס סיטי, מיזורי.‬

‫מרגרט פיירצ'יילד, בת 38,‬

‫נולדה בסריטוס, קליפורניה,‬ ‫רווקה ללא ילדים,‬

‫תואר ראשון בתקשורת.‬

‫יש בארכיון דגימת ניב?‬

‫כן.‬ ‫והיא התאימה.‬

‫- מה עושים?‬ ‫- מוצאים אותה לפני הוגו.‬

‫מי יש לנו בשטח בקנזס סיטי?‬

‫אני מטפל בזה.‬

‫בסדר, מרגרט, מתחילים.‬

‫הבדיקה תהיה רועשת מאוד,‬

‫אז אתן לך כדור ביד‬ ‫למקרה שתצטרכי אותי במהלך הבדיקה.‬

‫תלחצי עליו כשתרצי לעצור, בסדר?‬

‫- בסדר.‬ ‫- תשאירי את העיניים עצומות.‬

‫אדבר איתך כל הזמן‬

‫- שתהיי בפנים.‬ ‫- בסדר.‬

‫מתחילים. את נכנסת.‬

‫- איך את מרגישה?‬ ‫- בסדר.‬

‫תראו.‬

‫תראו, תראו.‬

‫את בסדר?‬

‫- אלה רק איילים.‬ ‫- זה המבט הזה.‬

‫זה כאילו...‬

‫הם מפחדים, אבל לא באמת.‬

‫הם נועזים,‬ ‫אבל בורחים כשמוציאים מצלמה.‬

‫הגיע הזמן, דני.‬

‫מה קורה?‬

‫לא היית מאמינה לי.‬

‫אז אראה לך.‬

‫בדיקת ה־MRI תקינה.‬

‫אין שבץ או גושים.‬

‫זה לא גידול ואין אוטם.‬

‫לא מצאתם כלום?‬

‫רוב האנשים היו נרגעים מזה.‬

‫אז מה קורה לי?‬

‫זה פשוט לא הגיוני.‬

‫היית לאחרונה במתח רב?‬

‫לא.‬

‫היום כן, אבל לא לפני היום.‬

‫לאבא שלך היה פרקינסון?‬

‫את אומרת שזה מה שיש לי?‬

‫לא, לא בהכרח.‬ ‫באיזה גיל זה התחיל?‬

‫הוא היה בן 46 או 47.‬

‫הייתי נערה כשהוא מת, ו...‬

‫הם צופים בנו? מי האנשים האלה?‬

‫הם מה־FBI.‬

‫יש להם שאלות אלייך אחרי שנסיים.‬

‫איך את יודעת שהם FBI?‬

‫הם הציגו תעודות.‬

‫הם לא FBI.‬

‫גברת פיירצ'יילד...‬

‫האם פנית פעם לטיפול‬ ‫בעקבות האירוע הטראומטי‬

‫שקרה בילדותך?‬

‫אני לא זוכרת אותו. הייתי בת עשר.‬

‫יש לך סיוטים שקשורים לאירוע?‬

‫- לא.‬ ‫- כל הזמן.‬

‫זה תמיד אותו חלום על פרפרים‬ ‫ובית של הנזל וגרטל ביער.‬

‫והיא גם שרה מתוך שינה לפעמים.‬

‫- לא נכון.‬ ‫- שירי ילדים.‬

‫- אני לא עושה את זה. נכון?‬ ‫- את כן.‬

‫היא כן.‬

‫- סלחי לי רגע.‬ ‫- מה אתה עושה?‬

‫- הם צריכים את המידע.‬ ‫- איך יכולת...‬

‫- הם צריכים לדעת.‬ ‫- איך סיפרת להם‬

‫את הדבר היחיד‬ ‫שסיפרתי רק לך?‬

‫לא סיפרת לי הרבה על זה.‬

‫כי אני לא זוכרת, ואז אתה מספר‬ ‫לזרה גמורה שאני שרה מתוך שינה.‬

‫אולי אני מדברת קוריאנית בשינה?‬ ‫אלה לא זרים. הם רופאים.‬

‫מולם את מורידה מכנסיים.‬ ‫מספרים להם דברים. ככה זה עובד.‬

‫מה לעזאזל ה־FBI עושה כאן?‬

‫קלנר. דניאל קלנר.‬

‫דניאל קלנר.‬

- ... ‫- אתה יודע מי זה?‬

‫זה דוקטור קולמן.‬

‫מי זה דניאל קלנר?‬

‫לא יודעת, אבל האנשים האלה‬ ‫רוצים שהוא ימות.‬

‫מה?‬

‫תעמיד פנים שאני צריכה עזרה‬ ‫להגיע לשירותים.‬

‫- בסדר?‬ ‫- את באמת צריכה?‬

‫פשוט תזרום, ג'קסון.‬

‫בסדר, רגע.‬

‫היא צריכה לשירותים.‬

‫- אני רק צריכה לשירותים.‬ ‫- בסדר.‬

‫- בסדר, טוב.‬ ‫- בסדר?‬

‫בסדר. טוב.‬

‫טוב, בוא...‬

‫אפשר לדבר על זה לרגע?‬

‫- מג, אפשר לדבר?‬ ‫- מושלם.‬

‫אפשר להאט לדקה?‬

‫אני רק רוצה לדבר‬ ‫על מה שאת עושה.‬

‫מגי, מגי, מגי.‬

‫- מגי, מה את עושה?‬ ‫- מתלבשת.‬

‫- אנחנו עוזבים.‬ ‫- מה?‬

‫- צריך ללכת.‬ ‫- מה?‬

‫- צריך ללכת.‬ ‫- על מה את...‬

‫- אלוהים, סליחה.‬ ‫- היי...‬

‫- סליחה.‬ ‫- למה את מתכוונת?‬

‫- את מתכוונת לברוח?‬ ‫- כן.‬

‫- מה לא בסדר איתך?‬ ‫- יש לי‬

‫חבר מאוד לא משתף פעולה.‬

‫- אתה צוחק עליי.‬ ‫- מה עשיתי?‬

‫אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת.‬

‫מה עשיתי, מגי?‬

‫נעליים. נעליים.‬ ‫כן, בטח.‬

‫- הנה.‬ ‫- תודה.‬

‫מה נשמע?‬

WARDEX?

‫פיתוח וחילוץ ללא חובת דיווח.‬

‫של מה?‬

‫בסיס חיל האוויר הומסטד‬ ‫בפלורידה, 1973.‬

‫מי האיש עם ניקסון?‬

‫כוכב טלוויזיה גדול בשנות ה־50.‬

‫ניקסון רצה להרשים אותו.‬

‫הם ילדים?‬

‫לא.‬

‫הם... אנשים?‬

‫לא.‬

‫הם בני אדם?‬

‫הקטע הבא קשה לצפייה.‬

‫זה מה שהוגו הראה לי‬ ‫וגרם לי להיכנס לזה.‬

‫בסדר?‬

‫בסדר.‬

‫נצטרך מדדים חיוניים.‬

‫אין לנו ערכי בסיס.‬ ‫מד הסטורציה לא קולט.‬

‫- אין נקודות ציון רגילות...‬ ‫- קטמין?‬

‫- 4–6 מיליגרם?‬ ‫- בלי עוד הרדמה.‬

‫אני רוצה קודם נתוני מתח בסיסיים.‬

‫שנה אחיזה. קבע את הקרסוליים.‬

‫ייצבו את הראש והזרוע הימנית.‬

‫הראש זז יותר מדי.‬ ‫צריך רצועה מרופדת.‬

‫יש לי. צריך נוזל שדרה.‬

‫החדירו את המחט 18 סנטימטרים,‬ ‫בצד הקדמי של המוח המוארך.‬

‫הוא במצוקה. נותן פרופופול.‬

‫שלילי. בלי הרדמה.‬

‫איבדנו אחד כך. עכשיו.‬

‫תחדיר עכשיו.‬

‫יש עוד.‬

‫עוד 79 שנים.‬

‫הכול אצלי.‬

‫הוגו היחיד שהיה לו קשר איתו,‬

‫והוא ידע מה הוא עושה עם הדבר הזה.‬

‫תעלה את הנתונים של קלנר.‬

‫תן לי את המכשיר.‬

‫אם הלחץ הסיסטולי יורד מתחת ל־90‬

‫כמו בפעם הקודמת, אני מוציא אותך.‬

‫תיזהר מהפרעת קצב מהירה,‬

‫- דימום תת־דוראלי.‬ ‫- קיבלתי.‬

‫אני בסדר!‬

‫מה קרה?‬

‫הייתי ממוקד ונכנעתי לזה,‬ ‫ראיתי את קלנר לשבריר שנייה, ואז...‬

‫פטיש כבד, הבזק לבן.‬

‫זה שאב לי את כל האוויר מהריאות.‬

‫הוא 'חווה'?‬

‫אי אפשר לצלול לתוך אנשים כאלה.‬

‫לא יכול להיות. הייתי יודע.‬

‫הוא איש של הוגו.‬

‫יש הרבה שאנחנו לא יודעים.‬

‫אולי, אבל אני לא נכנס לשם שוב.‬

‫תעלה את הנתונים על החברה שלו.‬

‫היו תוכניות לאיסוף‬ ‫כלי טיס אקזוטיים.‬

‫חקירות של ישויות ביולוגיות‬ ‫לא־אנושיות.‬

‫הנדסה לאחור וניצול טכנולוגי.‬

‫הכול...‬

‫מנוהל בידי WARDEX, משרד ההגנה‬

‫והתעשיות הביטחוניות.‬

‫יש לזה רמת הסיווג הצבאית‬

‫והפרטית הגבוהה ביותר‬ ‫בתולדות ארצות הברית.‬

‫הם מנהלים את זה מתחילת שנות ה־70‬ ‫בלי מימון ממשלתי.‬

‫יותר מדי כספי מס שקשה להסתיר,‬

‫וממצאים שמחוץ לכדור הארץ‬ ‫רווחיים מדי‬

‫מכדי להשאירם בידי ממונים ציבוריים,‬ ‫במיוחד אחרי העניין עם ניקסון.‬

‫נשיאים חוזרים להיות אזרחים‬ ‫אחרי שמונה שנים,‬

‫אז אין עוד סיבה לעדכן אותם.‬

‫הייתי חלק מזה‬ ‫עד שראיתי מה שראית.‬

‫כל זה נגמר עכשיו.‬

‫מה תעשה?‬

‫חשיפה מלאה לכל העולם בבת אחת.‬

‫שקלת איזו השפעה תהיה לזה?‬

‫על הכול?‬

‫מה...‬

‫לא אני צריך להחליט‬

‫אם טוב או רע שאנשים ידעו.‬

‫אז איך אתה מחליט שזכות הציבור לדעת‬ ‫גוברת על ההשלכות של הידיעה?‬

‫את אומרת שנשאיר את זה ל־WARDEX?‬

‫הם כבר החליטו שזה שייך להם,‬ ‫האמת הבסיסית הזאת על היקום.‬

‫- זה לא בסדר.‬ ‫- אסור לך לעשות את זה.‬

‫תחשוב...‬

‫אנשים יראו בהם אלים.‬ ‫הם יפסיקו להאמין באלוהים.‬

‫אבל עזבת את הכנסייה.‬

‫לא כי הפסקתי להאמין,‬ ‫אלא כי כבר לא יכולתי לומר בוודאות‬

‫שאלוהים הוא אלוהי,‬ ‫אבל אני מאמינה שהוא חיוני.‬

‫דרכו אנחנו מגדירים את עצמנו.‬

‫הוא מחזיק תרבויות שלמות יחד.‬

‫גדלנו להאמין בישות עליונה,‬

‫ועכשיו אתה רוצה להראות לנו‬ ‫ישויות עליונות אמיתיות?‬

‫אנשים לא יכולים להכיל את שניהם.‬

‫ברור שכן.‬

‫לא.‬

‫תראה את ההיסטוריה שלנו‬ ‫מול כל שינוי פתאומי.‬

‫ועכשיו, כשהעולם עומד‬ ‫להתפוצץ לנו בפנים?‬

‫תקבל בהלה וכאוס,‬ ‫ואלוהים יעזור לנו.‬

‫הוגו מצפה שאדווח.‬

‫אין קליטה.‬

‫אין קליטה.‬

‫אנסה בצד השני של הגבעה.‬

‫- בסדר.‬ ‫- תפתח את הדלת!‬

‫- מה?‬ ‫- ג'קסון, קדימה!‬

‫שיט, סליחה.‬

‫סליחה.‬

‫- בסדר.‬ ‫- אלוהים.‬

‫אם תעני בצרפתית, אני נשבע‬

‫- שאחזיר אותך ישר פנימה.‬ ‫- הלו?‬

‫חיכיתי זמן רב‬ ‫לפגוש אותך, גברת פיירצ'יילד.‬

‫- מי זה?‬ ‫- חבר.‬

‫ואם אני צודק לגבייך, מרגרט,‬ ‫היית יודעת אם לא.‬

‫אני לא מכירה אותך‬ ‫יותר ממה שאני מבינה מה קורה לי.‬

‫מעט אנשים היו מתמודדים עם זה כמוך.‬

‫- אני לא מתמודדת.‬ ‫- מי זה?‬

‫אני מבועתת לגמרי.‬

‫כי את רק נוסעת בדרך למקום כלשהו.‬

‫- תני לנו לעזור לך להגיע.‬ ‫- איך?‬

‫למה אתה מתכוון?‬

‫- זה ה־FBI?‬ ‫- ששש!‬

‫אנחנו רוצים להציע לך הגנה.‬

‫חיכינו לפני שפנינו אלייך‬ ‫עד שראינו את התחזית שלך.‬

‫חיכיתם?‬

‫- מה זאת אומרת?‬ ‫- תצטרכי עורך דין?‬

‫מי זה 873-2626?‬

‫אם את יודעת את המספר,‬ ‫את כבר יודעת למי הוא שייך.‬

‫קלנר?‬

‫קלנר?‬

‫בסדר.‬

‫תקשיבי היטב.‬ ‫אסור לך לחזור הביתה.‬

‫אם יש לך כיוון אחר,‬ ‫לכי בעקבותיה.‬

‫אם אנחנו יכולים לאתר אותך בטלפון,‬

‫- גם אחרים יכולים לאתר אותך.‬ ‫- מאוחר מדי.‬

‫הם כבר מצאו אותי.‬

‫נתקי מיד. השמידי את הטלפון.‬

‫- איך תמצא אותי?‬ ‫- אני בטוח שאת תמצאי אותנו.‬

‫עכשיו.‬

‫רגע, מה את עושה?!‬

‫סע לאחור מעל הטלפון.‬

‫- מה?‬ ‫- לאחור!‬

‫- נו כבר.‬ ‫- אני רק רוצה לציין שאני‬

‫וזורם עם כל זה,‬ ‫וזה היה טלפון של 600 דולר.‬

‫זה עדיין טלפון של 600 דולר,‬ ‫כי פספסת אותו.‬

‫ג'קסון, סע קדימה‬ ‫עד שתשמע קראנץ'.‬

‫- קדימה.‬ ‫- סליחה.‬

‫אלוהים, פספסת שוב.‬

‫- בסדר.‬ ‫- מה?‬

‫בסדר.‬

‫סע קדימה. קדימה.‬

‫תמשיך. תמשיך.‬

‫בסדר.‬

‫- בוא נזוז.‬ ‫- לאן?‬

‫- צפונה.‬ ‫- למה?‬

‫- כי שם נמצא דניאל קלנר.‬ ‫- אלוהים.‬

‫מי הבחור הזה? מישהו מהעבר‬

‫- שלא סיפרת לי?‬ ‫- לא יודעת, ג'קסון.‬

‫- אז מה?‬ ‫- אתה עושה לי כאב ראש.‬

‫אני לא יודעת מה אני עושה פה‬ ‫או מי הוא.‬

‫רק יודעת שהוא איפשהו בצפון.‬

‫זה כל מה שאני יודעת.‬ ‫אלוהים, מה זה הצליל הזה?‬

‫- סופת הברד שלך.‬ ‫- וואו.‬

‫ריקוד מזג האוויר?‬

‫פשוט תנהג.‬

‫תפסת את קלנר ב־2626.‬

‫תראה את הסרטון ששלחתי.‬

‫רגע.‬

‫כן, אז?‬ ‫היא מי שחיכינו לה.‬

‫היא? למה?‬

‫לא שמעת אותה?‬

‫כן, שמעתי.‬

‫- ואתה עדיין שואל למה?‬ ‫- 'אל תפחד ממה שאינך יודע'?‬

‫זה כל מה שהיה לה לומר?‬

‫'אל תפחד ממה שאינך יודע'?‬

‫- זה מה שהיא אמרה?‬ ‫- לא שמעת?‬

‫כולנו שמענו.‬ ‫לא הבנו. זו לא אנגלית.‬

‫ברור שזו אנגלית.‬ ‫אני מקשיב לזה עכשיו.‬

‫אני שולח אותך לקנזס סיטי,‬ ‫המקום שממנו היא.‬

‫- נדאג לך למכונית. צא הלילה.‬ ‫- רגע.‬

‫- רגע.‬ ‫- אל תיסע ביום.‬

‫אתה לא שומע? זה ברור לגמרי.‬

‫עקוף כבישי אגרה ומהירים.‬ ‫תקשיב לי.‬

‫- השמעת את זה לאחרים?‬ ‫- תישאר איתי.‬

‫מפתח לחדר מוטל והוראות‬ ‫יהיו במכונית.‬

‫סנטיאגו יאסוף אותך בבוקר.‬

‫עד אז אדע מה השלב הבא.‬

‫הוגו, אתה מפחיד אותי בטירוף.‬

‫יש שניים מכם, דניאל.‬

‫תמיד הייתם רק שניכם.‬

‫שלום, ג'יין.‬

‫בבקשה.‬

‫שבי.‬

‫איפה את עכשיו, ג'יין?‬

‫מה המיקום שלך?‬

‫- אני לא יודעת.‬ ‫- תירגעי, בבקשה.‬

‫- מי אתה?‬ ‫- אני שואל את השאלות.‬

‫את עדיין עם דניאל קלנר?‬

‫הוא בחוץ.‬

‫איפה היית אתמול בלילה?‬

‫- לחץ דם גבוה אך יציב: 156/94.‬ ‫- חמצן 96.‬

‫- הנתרן עולה.‬ ‫- הדופק 118.‬

‫- האשלגן גבולי.‬ ‫- ג'יין!‬

‫- תכינו רינגר.‬ ‫- ג'יין!‬

‫ג'יין!‬

‫איפה היית אתמול בלילה?‬

‫מנזר סנט קלייר של השחר.‬

‫מנזר סנט קלייר?‬

‫כמובן.‬

‫אני זוכר את סנט קלייר‬ ‫מבית הספר של יום ראשון.‬

‫היא הייתה חולה מדי‬ ‫כדי להגיע למיסת חצות,‬

‫ובמקום זה ראתה אותה בחיזיון.‬

‫היא הייתה בשני מקומות בבת אחת.‬ ‫כמוני.‬

‫מנזר סנט קלייר. קיבלתי.‬

‫13 מייל דרום־מזרחית למחוז.‬

‫כשעזבתם, לאיזה כיוון נסעתם?‬

‫- לא יודעת.‬ ‫- השמש כבר זרחה?‬

‫כן.‬

‫נסעתם לכיוונה או ממנה?‬

‫היא הייתה מימין.‬

‫- אני לא אוהבת אותך.‬ ‫- לא נדרש.‬

‫שמש מימין.‬

‫שמש מימין... הם נוסעים צפונה,‬ ‫אולי צפון־מערבה.‬

‫אולי בכביש 27, 18‬ ‫או בבין־מדינתי.‬

‫הבין־מדינתי לא סביר.‬

‫התמקדו בדרכי שירות‬ ‫ובכבישים מחוזיים.‬

‫עברתם שלט?‬

‫- כן.‬ ‫- מה היה כתוב?‬

‫'סילבר ספרינג: 120 מייל.'‬

‫שלט: 'סילבר ספרינג, 120 מייל.'‬

‫יש לי חצי תריסר עיירות ליד כביש 26.‬

‫סילבר הולו, אוקשייד,‬ ‫איירונמיר, סטונמונט...‬

‫נסי להיזכר בעוד פרטים, ג'יין.‬

‫מה עוד עברתם?‬

‫- נהר.‬ ‫- עברו נהר.‬

‫ראית שלט לעיירה אחריו?‬

‫- כן.‬ ‫- מה היה כתוב?‬

‫סייקסוויל.‬

‫- סייקסוויל.‬ ‫- סייקסוויל.‬

‫השטח צומצם. עקבו והתכנסו.‬

‫צ'רלי 27, הובל.‬ ‫אתה במרחק ארבעה מייל.‬

‫סעו במהירות החוקית המרבית.‬

‫כמה זמן אחרי השלט פניתם?‬

‫- כמה דקות.‬ ‫- כמה דקות.‬

‫ימינה או שמאלה?‬

‫- ימינה.‬ ‫- ימינה.‬

‫זוכרת את שם הכביש?‬

‫לא.‬ ‫משהו לגבי הכביש?‬

‫זו הייתה דרך עפר.‬

‫דרך עפר.‬

‫דרך אש הולו, שלושה ורבע מייל‬ ‫מחוץ לסייקסוויל, ללא מוצא.‬

‫- בית חווה בקצה.‬ ‫- מצאתי.‬

‫דרך אש הולו.‬ ‫היעד הוא בית חווה.‬

‫הצלחת מאוד, ג'יין.‬

‫עשית שירות חשוב למדינה.‬

‫אבל אני חייב לבקש עוד דבר.‬

‫אם לא נמצא את דניאל‬ ‫או נפספס אותו שוב,‬

‫אולי תצטרכי לעצור אותו בעצמך‬ ‫בכל דרך שתוכלי.‬

‫רגע. לחץ הדם צנח: 88 על 62.‬

‫הדופק יורד ל־59.‬

‫החמצן 93 ויורד. 91.‬

‫92 על 60 ויציב.‬ ‫החמצן ממשיך לרדת.‬

‫- תתחילו להנשים באמבו.‬ ‫- אבטחו את נתיב האוויר.‬

‫בסוף ה־80. תמשיכו.‬

‫תתרחקו!‬

‫ג'יין.‬

‫מה שדניאל מנסה לעשות לא בסדר.‬

‫זה מסוכן.‬

‫זה יפר את האיזון‬ ‫בעולם שכבר מעורער.‬

‫כן.‬

‫ג'יין, תוכלי לעצור אותו אם תצטרכי?‬

‫לא.‬

‫'אבי, אם רצונך,‬

‫העבר מעליי את הכוס הזאת.‬

‫אך לא כרצוני, אלא כרצונך.'‬

‫ומה אמר ישו אחר כך?‬

‫'ברצוני, רצונך ייעשה.'‬

‫אם הרגע יגיע, אהיה איתך,‬

‫ואת תפעלי, ג'יין,‬ ‫מתוך אהבה לדניאל ולאנושות.‬

‫עכשיו הביטי סביב החדר.‬

‫לאט.‬

‫משמאל לימין.‬

‫עצרי שם.‬

‫קומי.‬

‫לכי לדלפק.‬

‫הוציאי את סכין הקיצוץ.‬

‫תן לי את הטלפון!‬

‫- שיט, מה?‬ ‫- תן לי את הטלפון.‬

‫ג'קסון, קדימה, תן לי אותו.‬ ‫תן לי את הטלפון.‬

‫- רגע!‬ ‫- קדימה!‬

‫למה? כדי שתזרקי אותו שוב מהחלון?‬

‫היי, הוגו, למה אני היחיד...‬

‫- דניאל קלנר.‬ ‫- אלוהים, דניאל קלנר.‬

‫הם יודעים איפה אתה.‬ ‫הם יודעים. הבנת?‬

‫מי זה?‬ ‫אל תחזור לבית.‬

‫סקנלון צלל לתוך ג'יין.‬

‫זה אומר לך משהו?‬

‫- תן לי את...‬ ‫- הם מצאו אותך.‬

‫אני לא יודעת מי אתה ומי הם,‬ ‫אבל הם יהרגו אותך.‬

‫- תן לי את הטלפון.‬ ‫- יהרגו את שניכם.‬

‫- תני לי את הטלפון!‬ ‫- אתם חייבים לעזוב.‬

‫- תני לי את הטלפון, מגי!‬ ‫- נמאס לי מהשטויות המטורפות שלך!‬

‫בסדר.‬

‫בסדר.‬

‫מה אני עושה? מה אני עושה?‬

‫מה אני עושה? בסדר.‬

‫מה אני עושה?‬

‫- מה אני עושה?‬ ‫- עצור!‬

‫מה אני עושה? תפסיק!‬

‫- הוא במכונית!‬ ‫- זהירות!‬

‫מה אני עושה?‬

‫תירו בצמיגים!‬

‫זה הוא!‬

‫זהירות!‬

‫לכו על הצמיגים!‬

‫שיט.‬

‫מה אני עושה?‬

‫מה אני עושה?‬

‫מה אני עושה?‬

‫- ידיים למעלה!‬ ‫- עצור!‬

‫תפסו אותו!‬

‫צא! עכשיו!‬

‫צא מהמכונית!‬

‫תראה ידיים! למעלה!‬

‫ידיים למעלה!‬

‫תחגור חגורה!‬

‫ג'יין!‬

‫ג'יין.‬

‫- הוא מפרכס. תשכיבו אותו.‬ ‫- שמרו על הראש.‬

‫- שמרו על הראש.‬ ‫- אני צריך חוסם נשיכה.‬

‫למטה!‬

‫רגע, רגע!‬

‫לא, לא, לא!‬

‫לא!‬ ‫ג'יין, זו לא היית את.‬

‫זה היה סקנלון.‬ ‫המכשיר. המכשיר.‬

‫הופכים בשלוש. אחת, שתיים, שלוש.‬

‫מה לעזאזל קרה?‬

‫- אבטחו את המכשיר!‬ ‫- יש לי.‬

‫אני עם כפפות.‬

‫תסתכלי מאחור! מה את רואה?‬

‫אבק. אני רואה אבק.‬

‫הם באים!‬

‫עצרי! עצרי!‬

‫רוצי!‬

‫חכי!‬

‫- מה את עושה?‬ ‫- שימי על D!‬

‫- רואים אותם?‬ ‫- יש קשר עין?‬

‫- מישהו רואה אותם?‬ ‫- הם בטח עברו.‬

‫מבקש צוות חיפוש וחילוץ תת־מימי‬

‫- באתר מיד.‬ ‫- הם נפלו!‬

‫הם במים.‬

‫שלחו צוות למטה לחפש אותם.‬

‫- צריך צוללנים.‬ ‫- שם למטה.‬

‫כולם חושבים שהעולם הולך לעזאזל.‬

‫חייבים לצאת עכשיו, ג'קסון.‬

‫דניאל קלנר יהיה שם.‬ ‫לא עכשיו, אבל בקרוב.‬

‫- צריך לנסוע צפונה.‬ ‫- לא, לא.‬

‫- צפונה, עכשיו.‬ ‫- לא, צריך...‬

‫- צריך לחזור לבית החולים.‬ ‫- לא, ג'ק.‬

‫זה לא משהו שמטפלים בו...‬

‫אתה יודע מה הבעיה שלך?‬ ‫שאתה חושב שמשהו לא בסדר אצלי.‬

‫תסתכל עליי.‬

‫אילו הייתי עוברת, היית נשאר.‬

‫- מה?‬ ‫- קנזס סיטי.‬

‫אתה רוצה שאעבור, אבל אתה תישאר.‬

‫הדבר הזה שקורה...‬

‫זה לא מגיע ממני.‬

‫אני רק נוסעת.‬

‫וזה לא רע.‬ ‫זה אפילו ממש טוב.‬

‫זה כמו המוזיקה שלך.‬

‫כשאתה נכנס לזרימה?‬

‫וזה פשוט מרגיש...‬

‫אני בזרימה.‬

‫בסדר.‬

‫אמרתי לך שאדע‬ ‫כשאגיע למקום שבו אני אמורה להיות,‬

‫וזה המקום.‬

‫- בסדר.‬ ‫- כאן.‬

‫- כאן אני אמורה להיות.‬ ‫- בסדר.‬

‫אז...‬

‫צריך לנסוע צפונה‬ ‫כי שם דניאל קלנר?‬

‫סליחה, לא. הוא במזרח.‬

‫- אה. ו...‬ ‫- עכשיו הוא במזרח.‬

‫איך את יודעת שהוא במזרח?‬

‫יש לי תחושה עמומה.‬

‫הוא במזרח, איפשהו במזרח.‬

‫ואיפה זה 'איפשהו'?‬

‫רוצה שאני אנהג?‬

‫אני צריך מים.‬

‫היי.‬ ‫שלום.‬

‫שלום.‬

‫תעשה לי טובה?‬

‫דוקטור קולמן?‬

‫כן, תודה שענית.‬

‫אני לא יודע.‬

‫היא פשוט נסעה, וכן,‬ ‫זה מחמיר מאוד.‬

‫כן, בבקשה. תודה.‬ ‫רגע.‬

‫סליחה, אדוני.‬ ‫אתה יודע מה הכתובת כאן?‬

‫רחוב פרל 37, דיקייטר.‬

‫רחוב פרל 37, דיקייטר.‬

‫נהיה כאן. תודה.‬

‫היי, אדוני.‬

‫היא אמרה שהיא אוהבת אותך,‬ ‫אבל נוסעת מזרחה.‬

‫למה קנזס סיטי?‬

‫כדאי שתתמקד בלהגיע לשם מחר.‬

‫הוגו, אני...‬

‫זה חוזר אליי.‬

‫דברים חוזרים אליי.‬

‫אילו דברים?‬ ‫חיות.‬

‫חיות ידידותיות ומפחידות‬ ‫שמביטות בי.‬

‫ואתה לא יכול להסיט מבט,‬ ‫לא משנה כמה תנסה?‬

‫לא. הן חייבות להסיט מבט ראשונות.‬

‫זה זיכרון או חלום?‬

‫אני כבר לא יודע.‬

‫דניאל?‬

‫דניאל.‬

‫דניאל.‬

‫לא אתה החלטת לגייס אותי, נכון?‬

‫לא רק לזה, אלא ל־WARDEX מלכתחילה.‬

‫נכון.‬

‫והייתה סיבה?‬

‫סיבה מסוימת שרצית אותי?‬

‫מעבר לכישרון העצום שלך במספרים? כן.‬

‫החלטת לשמור את כל זה לעצמך?‬

‫כי אכפת לי ממך.‬

‫כי יש לך משימה.‬

‫ושום דבר לא יכול להפריע.‬

‫יש חלקים ממני...‬

‫מהילדות שאמורים להיות נגישים לי,‬

‫והם לא.‬

‫הם פשוט נעלמו.‬

‫אני כל כך מפחד.‬

‫אין סיבה.‬

‫יש לך אותי ועוד מישהו.‬

‫וכשיגיע הזמן, הכול יתבהר.‬

‫דניאל, יש מקום שתצטרך להיות בו‬ ‫בבוקר, בלי יוצא מן הכלל.‬

‫לא יהיה עוד יום כמו מחר.‬

‫לאן אתה צריך שאגיע?‬

KCXE?

‫מה זה KCXE?‬

‫דני, אבקש ממך לעשות משהו.‬

‫קודם אני רוצה שתסתכלי על זה.‬

‫את מבינה מה היא אומרת?‬

‫אני שומעת אותה. זה ג'יבריש.‬

‫אני לא מבינה.‬

‫שמעתי את זה עכשיו לראשונה,‬

‫ואני כן מבין.‬

‫- זו אנגלית.‬ ‫- אנגלית?‬

‫זו מתמטיקה שהופכת לאנגלית בראשי,‬ ‫מתורגמת למילים.‬

‫כשאני מסתכל על זה, אני שומע את זה.‬

‫דני, אבקש ממך לעשות משהו.‬

‫אתה לא יכול לבטוח בי יותר.‬

‫מצאתי אותו.‬

‫הם כאן.‬

‫- הם כאן.‬ ‫- מה?‬

‫- קחו את הקצה.‬ ‫- זוזו!‬

‫- תיק הגב!‬ ‫- אתה קודם.‬

‫קדימה.‬

‫זה כל מה שיש לי.‬

‫את באה, נכון?‬

‫שיט.‬

‫פריצה! כאן!‬

‫- לא, קדימה.‬ ‫- את חייבת לקחת את זה.‬

‫ולמען השם, ג'יין,‬ ‫אל תיגעי במה שבפנים.‬

‫לכי!‬

‫צאו משם!‬

‫על הקרקע!‬

‫הם נשרפו.‬

‫זה לא כאן.‬

‫איפה המכשיר?‬

‫הטעו אותך, דניאל.‬

‫נדבר בפעם אחרת על כמה‬

‫כל זה פגע בי,‬ ‫אבל הנה אנחנו.‬

‫הארכיון בטוח.‬

‫ועכשיו תגיד לי את שמו‬

‫של כל שותף ב־WARDEX‬ ‫ומה בדיוק הוגו מתכנן.‬

‫אבל קודם, בלי כל השטויות...‬

‫תגיד לי מה עשית עם המכשיר.‬

‫מה לעזאזל אתה עושה, נוהג ככה?‬

‫אתה הסוכן תומאס פארלי.‬

‫קוד הזיהוי בן עשר הספרות שלך‬ ‫הוא 3893398887.‬

‫מה קוד היום?‬

‫סייחת קנטקי.‬

‫- הסוכן גריידי?‬ ‫- כן, גברתי.‬

‫סייחת קנטקי.‬ ‫מר סקנלון שלח אותי.‬

‫בואי איתי.‬

‫זו את.‬

‫מרגרט פיירצ'יילד.‬

‫ג'וסלין.‬

‫ג'וסלין.‬

‫תעזבו אותה!‬ ‫חדלו.‬

‫אני מכיר אותך.‬

‫גם אני מכירה אותך.‬

‫שניים יוצאים.‬

‫אל תתנו להם לצאת מהבסיס.‬

‫היי, חזרה פנימה.‬

‫חיכיתי יותר מדי לספר לך,‬ ‫ועכשיו מאוחר מדי.‬

‫אבל אהבתי אותך כמו בן.‬

‫עצור. עצור.‬

‫אמרו שנוכל לעלות לאגם ביום שישי,‬ ‫ושסבא וסבתא יהיו שם,‬

‫וגם הדוד הווארד, בובי, תרזה וכולם.‬

‫איך את מכירה את האנשים האלה?‬

‫אני לא.‬

‫הרגע דיברת איתם.‬

‫- אני לא מבין מה קורה.‬ ‫- פשוט תיכנס!‬

‫מה ראית?‬

‫אשתי.‬

‫אלוהים.‬

‫מה היא?‬

‫בלתי ניתנת לעצירה.‬

‫- לאן את לוקחת אותנו?‬ ‫- קנזס סיטי.‬

‫למה?‬

‫- אני חייבת.‬ ‫- את לא חייבת למהר כל כך...‬

‫- כן, אני כן.‬ ‫- את נהנית מזה.‬

‫כן, זה מרגיש טוב, ואז...‬

‫כן, אבל אתה יודע.‬

‫נהגת כמו מטורף‬ ‫בימים האחרונים.‬

‫- איך את יודעת?‬ ‫- אני פשוט יודעת דברים.‬

‫קרה לי משהו לפני יומיים,‬ ‫ועכשיו אני יודעת דברים.‬

‫דברים שאני לא רוצה לדעת,‬ ‫וכל מה שאני רוצה לדעת,‬

‫אני לא באמת יודעת,‬ ‫אז אני פשוט זורמת.‬

‫כמו... וואו, היית בכלא?‬

‫- זה בטח היה...‬ ‫- היי!‬

‫רואה למה אני מתכוונת?‬

‫זה מטורף.‬

‫אני מביטה במישהו‬ ‫ופשוט נכנסת לתוכו.‬

‫לכמה שניות אני הופכת‬ ‫לאדם הזה.‬

‫אני רואה מה הוא עבר.‬

‫כאילו הכול קורה גם לי.‬

‫למשל...‬

‫עכשיו הכתף שלך הורגת אותך.‬

‫ואתה רוצה לצעוק,‬

‫- תסתכלי על הכביש!‬ ‫- תסתכלי על הכביש!‬

‫אני יודעת, ואתה לא מפסיק‬ ‫לחשוב על ג'יין,‬

‫וג'יין חוזרת לסנט קלייר.‬

‫- את צודקת.‬ ‫- ג'יין?‬

‫אבל אתמול נסעתי עם ג'קסון,‬ ‫ופתאום קלטתי אותך בלי לראות אותך.‬

‫זה היה חזק כל כך.‬

‫נכנסתי ישר לתוכך‬

‫בלי אפילו להסתכל עליך,‬ ‫וזו הפעם הראשונה שזה קרה לי.‬

‫כמה זמן את מסוגלת לעשות את זה?‬

‫מאתמול.‬ ‫מאז הציפור.‬

‫- איזו ציפור?‬ ‫- הציפור הזאת.‬

‫היא עפה פנימה דרך החלון.‬

‫היא הייתה יפה. הסתכלתי עליה ואז...‬

‫זו הייתה קרדינלית?‬

‫אלוהים, איך...‬

‫אתה מפחיד אותי בטירוף.‬

‫- הייתי בן 20, בקולג'.‬ ‫- בעצם עמדת להיכשל, נכון?‬

‫כן, הייתי די חכם.‬

‫היית, אבל המסיבות...‬

‫המסיבות והסמים.‬ ‫קטמין? בחייך.‬

‫- אפשר שתפסיקי?‬ ‫- סליחה, מפסיקה.‬

‫- הייתי בן 20, בקולג'.‬ ‫- כן.‬

‫היה חשוך. הייתי במיטה,‬ ‫וחלמתי שמשהו צופה בי.‬

‫התעוררתי, והייתה שם ציפור.‬

‫- קרדינל.‬ ‫- בחלון.‬

‫היא הביטה בי, ואחר כך,‬ ‫הכול השתנה.‬

‫ראיתי הקשרים, דפוסים והסתעפויות.‬

‫יכולתי לראות הכול.‬

‫מערכים ותנאים הופיעו לי בראש...‬

‫פתורים לגמרי. 'אם P, אז Q.'‬

‫בדיוק. משוואות פתורות‬

‫- בלי לחשוב...‬ ‫- ויכולת לקרוא‬

‫בינארי 8־ביט‬ ‫כמו אנגלית,‬

‫- כאילו כלום.‬ ‫- כן.‬

‫- איך את יודעת את כל זה?‬ ‫- אני לא. אתה יודע.‬

‫אלוהים, שנאת את זה.‬

‫- זו הייתה קללה.‬ ‫- כן.‬

‫לא הצלחתי להתחבר לאף אחד.‬

‫איבדתי את כל החברים שלי‬ ‫כי לא סבלתי להיות ליד אנשים.‬

‫עד שפגשת את ג'יין.‬

‫'אל תפחד ממה שאינך יודע.'‬

‫- מה?‬ ‫- זה מה שאמרת בטלוויזיה.‬

‫- אמרו שדיברתי שטויות.‬ ‫- הבנתי כל מילה.‬

‫מה קרה לנו?‬

‫אלוהים.‬

‫מי זה?!‬

‫בויד, עצור!‬ ‫בויד!‬

‫שיט.‬

‫חייבים לקפוץ! לנטוש!‬

‫אני לא יכול! אני לוחץ על הבלמים!‬

‫אלוהים!‬

‫לא!‬

‫הוא נוסע לאחור! צאו עכשיו!‬

‫בסדר!‬

‫לסולם!‬

‫אלוהים.‬

‫בסדר.‬

‫קדימה! תקפצו!‬

‫אתה חייב לקפוץ!‬

‫קפוץ! עכשיו!‬

‫אלוהים.‬

‫אני לא יכול לנשום.‬

‫אני לא יכול לנשום.‬

‫- זה בסדר.‬ ‫- אני לא יכול לנשום.‬

‫- נראה שיש לך התקף חרדה.‬ ‫- אלוהים.‬

‫- הכול בסדר.‬ ‫- אלוהים.‬

‫- זה בסדר, אני רגיל לזה.‬ ‫- הידיים שלי.‬

‫- אנחנו בסדר.‬ ‫- זה כמו אבא שלי.‬

‫- הידיים שלי, כמו אבא.‬ ‫- לא.‬

‫זה כמו פרקינסון.‬

‫זה לא אותו דבר.‬ ‫כן, זה אותו הדבר.‬

‫הוא לא יכול היה לשלוט בזה.‬ ‫גם אני לא.‬

‫- אני לא יכולה לשלוט בזה.‬ ‫- את יכולה.‬

‫אלוהים, ברחתי ממנו.‬

‫- לא רציתי להיות לידו.‬ ‫- תפסיקי.‬

‫- אני רוצה שזה ייעלם!‬ ‫- בסדר.‬

‫אני רק רוצה שזה ייעלם!‬

‫אין לי עוד מחשבות משלי!‬

‫די! תפסיקי לדבר.‬

‫תני לי את הידיים.‬

‫- תסתכלי עליי.‬ ‫- לא.‬

‫- תסתכלי עליי.‬ ‫- אני אראה דברים.‬

‫- אני אראה דברים, בבקשה.‬ ‫- בסדר.‬

‫תנשמי דרך האף.‬

‫זהו.‬

‫אני לא מרגישה את הידיים.‬

‫בסדר.‬

‫תני לי את הידיים.‬

‫שימי אותן כאן.‬

‫תרגישי. את מרגישה?‬

‫אני כאן.‬

‫אנחנו כאן.‬

‫- אנחנו בסדר.‬ ‫- בסדר.‬

‫- אנחנו בסדר.‬ ‫- אנחנו בסדר.‬

‫אנחנו בסדר.‬

‫עכשיו אנחנו בסדר. את בסדר.‬

‫אנחנו בסדר.‬

‫בסדר.‬

‫תודה.‬

‫קלנר התקשר מתחנת דלק‬ ‫מחוץ למאונט לנרד.‬

‫אפגוש את סנטיאגו והצוות.‬ ‫נגיע תוך שעתיים.‬

‫הוגו?‬

‫כולם יכולים לצאת מאזור הכינוס‬ ‫לרגע, בבקשה?‬

‫- עכשיו! החוצה!‬ ‫- בסדר, בואו נצא.‬

‫שלום, הוגו.‬

‫נואה, בבקשה.‬

‫זו טעות חמורה לצלול‬ ‫עם הדבר הזה.‬

‫זה לא מטה קסמים.‬

‫והוא לא נשק, אבל יש לו יכולות‬ ‫הרבה מעבר לשימוש המוגבל שלך.‬

‫קלנר היה חווה מפגש, נכון?‬

‫לכן לא הצלחתי לצלול לתוכו.‬

‫כן.‬

‫הוא היה.‬

‫ו־In Vivo 17 אמר לך לגייס אותו?‬

‫לא בדרך שתבין.‬

‫אם זו התוכנית שלהם, הוגו,‬ ‫היא משרתת אותם, לא אותנו.‬

‫זו דרך בודדה מאוד לראות את העולם.‬

‫אל תתנשא עליי.‬ ‫אני מקשיב לך, נואה.‬

‫משהו שלמדתי עליו הרבה.‬

‫מהחברים שלך?‬ ‫כן.‬

‫הם רואים באמפתיה יתרון אבולוציוני,‬ ‫היתרון האבולוציוני החשוב ביותר,‬

‫למעשה, ליבת החיים.‬

‫הדחייה שלנו את ההבנה הזאת‬ ‫מובילה להכחדתנו.‬

‫והלב הרך שלך הוא הסיבה‬ ‫שעזרת לישות לברוח?‬

‫לפני חמש שנים.‬

‫זה היית אתה, נכון?‬

‫כן.‬

‫מעבר לטירוף המוחלט של המעשה,‬

‫איך יכולת לשקר לי חמש שנים,‬ ‫בכל פעם שנכנסת בדלת?‬

‫כל מה שאמרת היה הסחת דעת.‬

‫מתי בדיוק איבדת כיוון?‬

‫בערך כשאתה איבדת.‬

‫כשאיבדת אותה.‬

‫איבדת אותה, וכמעט מיד‬ ‫איבדתי גם אותך.‬

‫כי נסגרת.‬ ‫אל תתיימר להכיר אותי.‬

‫כשהיא מתה, הפכת את כולם‬ ‫ל'מידע לפי צורך', כולל אותי.‬

‫כי הבהרת היטב:‬ ‫כל מה שהיית צריך לדעת הוא הם,‬

‫ואי אפשר להכיר אותם,‬ ‫לפחות לא אנחנו.‬

‫יהיה אפשר.‬

‫In Vivo 17 אינו אנושי,‬ ‫אבל קרוב יותר לאלוהים מאיתנו.‬

‫אין צורך לפחד מהם.‬

‫אני מפחד מאיתנו.‬

‫הסיבה ש־WARDEX קיימת‬ ‫היא הידע שלנו,‬

‫והוודאות שהאנושות לא תוכל לקבל אותו.‬

‫האמת הזאת תהפוך כל סדר קיים‬ ‫בעולם כולו.‬

‫הארכיון שקלנר גנב הוא נגיף‬

‫שלעולם אין נגדו חסינות.‬

‫הקדשתי 35 שנים להגנה...‬

‫על העושר והכוח שלך.‬ ‫זה כל מה שהגנת עליו.‬

‫נואה. נואה.‬

‫בכולנו יש צורך חיוני להאמין,‬ ‫וצורך שווה שיאמינו לנו.‬

‫התעלמת מכל כללי הראיות.‬

‫התייחסת כילדים לכל מי‬ ‫שרק רצו להבין מה ראו.‬

‫השתקת באכזריות את שאלותיהם,‬ ‫לעגת, ביזית וצעקת עליהם,‬

‫ודרסת אותם רק‬ ‫כי הם נדהמו.‬

‫אנחנו מאמינים למאמינים,‬ ‫ואז מונעים מהעולם להאמין להם.‬

‫אבל אנשים ממשיכים לתהות,‬ ‫לפגוש את הלא נודע,‬

‫ולספר לאחרים על חוויותיהם.‬

‫הם רעבים לאמת.‬

‫מסע הטרור הזה בן 79 השנים‬

‫של טשטוש, שקרים וטיוח חייב להסתיים!‬

‫אנחנו מוכנים להדגים.‬

‫- צאו! צאו!‬ ‫- סליחה, אדוני...‬

‫הסתובבו וצאו עכשיו!‬

‫תעלה את 12 שלא הגיעו אתמול.‬

‫אני צריך פנים של מי שאיתו עכשיו.‬

‫- היא.‬ ‫- גרייס ז'או, שירותי נוירולוגיה.‬

‫- הוא.‬ ‫- נתן טווינינג,‬

‫העוזר הראשי של הוגו.‬

‫יש לי דלת אחורית‬ ‫לספקיות הסלולר שלהם.‬

‫רגע.‬

‫הם כיבו את הטלפונים כאן אמש.‬

‫אקרין את המסלולים קדימה‬ ‫עד שיצטלבו.‬

‫אוכל לתת מודל AI‬ ‫ברדיוס רבע מייל.‬

‫האחות מאורה. אחות.‬

‫ג'יין?‬ ‫איפה את, ג'יין?‬

‫אלוהים אוהב אותנו?‬

‫אני לא שואלת אם הוא אוהב אותנו.‬ ‫אני יודעת שכן.‬

‫האם הוא אוהב רק אותנו?‬

‫כי בראשית אומר‬ ‫שאנחנו בריאתו העליונה,‬

‫אבל אולי...‬

‫על פני האדמה.‬

‫מה?‬ ‫בראשית.‬

‫נאמר שאנחנו בריאתו העליונה‬ ‫של אלוהים על פני האדמה.‬

‫את חושבת שיש אחרים?‬

‫כן.‬

‫נראה לי שכן.‬

‫למה שיברא יקום עצום כל כך,‬

‫וישמור אותו רק לנו?‬

‫אם היית מגלה שאנחנו לא לבד,‬

‫אם מישהו היה מוכיח לך...‬

‫זה היה מפחיד אותך?‬

‫לא. למה? זה אמור?‬

‫אבל מה אם הכול יתמוטט?‬

‫עבורך ועבור כל מאמין בעולם.‬

‫- ואז מה?‬ ‫- אה.‬

‫ג'יין היקרה.‬

‫אני לא חושבת שאי פעם‬ ‫פקפקת באלוהים.‬

‫לדעתי איבדת את אמונך באנשים.‬

‫אומרים שאת משלמת‬ ‫כי השתמשת בטלפון שלהם?‬

‫את ליד מחשב?‬

‫כן.‬

‫מה זה KCXE?‬

‫רק האותיות האלה: KCXE.‬

‫זוכרת שהיית ילדה?‬

‫בטח.‬

‫בעיקר מה שאחרי גיל עשר.‬

‫את יכולה לדעת משהו עליי‬ ‫כשהייתי קטן?‬

‫זה רק שועל.‬

‫לא!‬

‫- תפסיקו!‬ ‫- דניאל!‬

‫- בוא איתנו.‬ ‫- רגע.‬

‫- רגע.‬ ‫- בוא.‬

‫אני מכיר אותו.‬

‫צריך רק לבדוק אותך במהירות,‬ ‫לוודא שאין איתך אף אחד.‬

‫נקי.‬ ‫בואו נעמיס.‬

‫היתרון בכבאיות...‬

‫כולם עפים לך מהדרך.‬

‫ידעתי שתגיעו.‬

‫טוב שידעת.‬ ‫לא היה ספק.‬

‫מרגרט.‬

‫מרגרט.‬

‫שלום, מרגרט.‬

‫את יודעת מי אני?‬

‫ברור. אתה הוגו.‬

‫נתן.‬

‫קלואי. מאליק.‬

‫ג'ורדן. לטישה.‬

‫גרייס.‬

‫היי, טרי.‬

‫קייטלין. זה אוורט.‬

‫נראה לי שקלעו כמעט להכול.‬

‫מרגרט.‬

‫למה את לא מסתכלת עליי?‬

‫כי אתה האיש.‬ ‫האיש שיודע הכול.‬

‫ואני לא מוכנה לדעת הכול.‬

‫כולל למה הבית הארור של הוריי‬

‫פשוט עומד שם!‬

‫מה קורה? למה אתה עושה את זה?‬

‫שם גדלתי.‬

‫אלה החיים שלי.‬

‫ומה שאני רוצה ומי שאני חשובים,‬

‫לא מי שאני כשאני מישהו אחר,‬ ‫אלא מי שאני בעצמי.‬

‫לא, לא, לא.‬

‫לא.‬

‫אני לא אהיה הדת של אף אחד.‬

‫החדר שלי.‬

‫החדר שלי.‬

‫למה בניתם את כל זה?‬

‫כדי ליצור מעבר.‬

‫להחזיר אותך לחוויה שלך‬ ‫בדרך המוכרת ביותר.‬

‫איזו חוויה?‬

‫זו שחלקת עם מרגרט.‬

‫חלקתי?‬

‫אני לא חוזרת לשם.‬

‫- הוגו.‬ ‫- כמה את זוכרת מאותו לילה?‬

‫אני לא זוכרת ולא רוצה,‬ ‫ואני לא רוצה שתכריח אותי לזכור.‬

‫- בסדר...‬ ‫- חכי.‬

‫חכי.‬

‫כל מה שקרה לך‬ ‫ב־23 בפברואר 1996‬

‫- חסום.‬ ‫- אני לא רוצה לדעת.‬

‫הדרך היחידה לדעת מה הלאה‬ ‫היא להבין מה היה קודם.‬

‫אני לא רוצה לדבר על זה. תפסיק.‬

‫ואז תדעי מה מטרתך.‬ ‫אל תכריח אותי. לא רוצה לשמוע.‬

‫לא תהיי עוד נוסעת.‬ ‫אמרתי לא!‬

‫יש לך את המתנה, אבל אין שליטה.‬

‫אין הבנה של המטרה שלך.‬

‫אין מושג מה מצבך‬ ‫ידרוש ממך אחרי היום.‬

‫הדרך היחידה לרכוש זאת‬ ‫היא לחזור למקום שבו הכול התחיל.‬

‫לחזור הביתה.‬

‫וכשתעשי זאת, מרגרט, תדעי הכול.‬

‫יותר ממה שאדם יכול היה לדעת.‬

‫הם העניקו לכל אחד מכם מתנה.‬

‫מרגרט, מה שהיה רדום בך רוב חייך‬

‫הופעל רק אתמול.‬

‫ושלך לפני 15 שנה.‬

‫נתנו לך שליטה בשפה‬

‫שבה כתוב ספר היקום:‬ ‫מתמטיקה.‬

‫לימדו והטמיעו אותה‬ ‫כדי שתבין אותם.‬

‫ובך הטמיעו יכולת להבין אותנו.‬

‫אלה שניכם.‬

‫תמיד הייתם רק שניכם.‬

‫את יכולה לכוון אותו‬ ‫או להרגיש לאן הוא רוצה לקחת אותך.‬

‫הוא יכול למצוא מה שאת מחפשת.‬

‫הוא יהיה כלי לרצונך.‬

‫אבל עלייך להתמסר לו.‬

‫אגלה מה קורה לי.‬

‫- מה?‬ ‫- יהיה בסדר.‬

‫מבטיח.‬

‫לא משנה מה יקרה, דניאל,‬

‫- אל תעזוב.‬ ‫- אל תעזבי.‬

‫מרגרט.‬

‫הביטי בחדר שוב.‬

‫את ילדה בת עשר, ישנה במיטה.‬

‫משהו העיר אותך, נכון?‬

‫כן.‬ ‫מה עשית?‬

‫שרתי את השיר שלי.‬

‫ומכאן אל טירתו‬

‫נלך‬

‫להיות מאושרים לנצח‬

‫אני יודעת‬

‫והציפורים ישירו.‬

‫אני רואה אותם.‬

‫ממש שם.‬

‫הם נכנסים לחדר.‬

‫לא, אל תלכי איתם.‬

‫הם לא חיות.‬ ‫אל תלכי איתם. הם לא חיות.‬

‫הם לא חיות!‬

‫- זה בסדר.‬ ‫- הם לא.‬

‫הם נראים כחיות כדי להרגיע אותנו.‬

‫כשעברתי דרך הזכוכית,‬

‫זה היה כמו וילון של מים חמים.‬

‫והשלג...‬

‫היה חם כל כך על רגליי.‬

‫הבית.‬

‫'הנזל וגרטל'.‬

‫ששש.‬

‫תחזיקי לי את היד.‬

‫וואו.‬

‫וואו.‬

‫שלום, הוגו.‬

‫כל כך נחמד סוף סוף להכיר אותך.‬

‫הם מצאו אותנו.‬

‫הם מלפנים או מאחור?‬ ‫כנראה מכל הצדדים.‬

‫תן לי את הדבר הזה.‬

‫הדמיה תרמית זיהתה‬ ‫43 חתימות חום בפנים.‬

‫כל האזור הוא אזור תעשייה נטוש.‬

‫בשום מבנה אחר אין יותר מחמישה.‬

‫היי.‬

‫תתחילו כבר.‬

‫אף אחד לא זז.‬ ‫אף אחד לא מוציא קול.‬

‫הם לא רואים אותנו.‬

‫תן לי אותו.‬

‫זה לא בסדר.‬

‫הם לא רואים אותנו,‬ ‫אבל רואים את זה.‬

‫צריך לזוז עכשיו.‬

‫זה לא יחזיק הרבה. עכשיו!‬

‫תראו, הם לא רואים אותי.‬

‫הם לא רואים אותנו. בואו.‬ ‫בשקט.‬

‫דרך דלת אחורית. כל דלת.‬ ‫בשקט, לסמטה.‬

‫- קדימה.‬ ‫- שקט.‬

‫כולם, תפסיקו לזוז.‬

‫שם. תסתכלו.‬

‫אלוהים, אני מאבדת את זה.‬

‫אני מאבדת את זה. צריך למהר.‬

‫- לכבאית.‬ ‫- אני לא מצליחה להחזיק.‬

‫- לא מצליחה...‬ ‫- צריך ללכת.‬

‫תישארו בתוך האור.‬

‫אני לא מצליחה להחזיק.‬

‫בואו.‬

‫שם. תישארו באור.‬

‫- תישארו באור.‬ ‫- האור!‬

‫תחזיקו במשהו.‬

‫אחרי מי עוקבים?!‬

‫יש רק מקום אחד שאליו היא נוסעת.‬

‫צעדי חירום מיושמים‬ ‫בכל רחבי האיחוד האירופי,‬

‫שם הופעל קוד שנגן,‬ ‫וכל הגבולות הלאומיים נסגרו...‬

‫- אני...‬ ‫- אני יודע.‬

‫לקראת מתקפת טילים נכנסת.‬

‫בצפון קוריאה, פלג פורש שני‬ ‫הודיע שהשתלט‬

‫על עד ארבעה בסיסים צבאיים‬ ‫ואישר יציאת כוחות מפיונגיאנג.‬

‫איפה קליי?‬

‫לטארן דייוויס מה־BBC‬

‫יש לו מקור‬ ‫בסוכנות הידיעות הקוריאנית,‬

‫הסוכנות הרשמית של ממשלת הצפון,‬ ‫והוא אמר מוקדם יותר...‬

‫מה את עושה כאן?‬ ‫את צריכה להיות בבית החולים.‬

‫מה...‬

‫דאנקן ילד טוב כל כך,‬

‫והוא צריך אותך שם מחר,‬ ‫גם אם אינו יכול לומר.‬

‫אני עולה לשידור משולחן המגישים‬ ‫עם דיווח מיוחד.‬

‫בסדר.‬

‫- בסדר.‬ ‫- איך מגיעים לחדר הבקרה?‬

‫אני צריך להגיע לרציף הטעינה.‬

‫זה דניאל. זה הוגו.‬

‫- קליי, תוכל לעזור?‬ ‫- כמובן.‬

‫אין לי מושג מה קורה, אבל בואו.‬

‫היילי.‬

‫רציף הטעינה בשלט השני מימין.‬

‫מה בדיוק קורה?‬

‫מה העניין?‬ ‫מרגרט משתלטת על שולחן החדשות.‬

‫- מה?‬ ‫- תעזור לה.‬

‫- בסדר.‬ ‫- חדר הבקרה.‬

‫למה אני עושה את זה? קדימה.‬

‫חדר הבקרה למעלה. אחריי.‬

‫התקשרתי למשטרה בקשר אליו.‬

‫מריה ואני עברנו לגור אצל אחותי.‬

‫- היא בסדר.‬ ‫- טוב.‬

‫- תודה.‬ ‫- כמובן.‬

‫רוצה איפור?‬

‫כן.‬

‫מה קורה שם?‬ ‫נאלצתי לחתוך לפרסומות.‬

‫- דיווח מיוחד.‬ ‫- איזה דיווח?‬

‫- מי זה?‬ ‫- הוא מעלה קבצים.‬

‫תעשו בדיוק מה שהוא אומר.‬ ‫אני מעלה ישירות לשרת שלכם.‬

‫- זה הקפה שלך?‬ ‫- כן.‬

‫איפה הפלייבק?‬

‫- אני.‬ ‫- תתכונני, זה הרבה.‬

‫מנהל טכני, מהם ערוצי הפלייבק?‬

‫W, X, Y ו־Z.‬

‫נטען את כולם.‬

‫זה מגיע גולמי, תצטרכו לערבב.‬

‫בלי השהיית שידור. אפילו לא פריים.‬

‫ישר לפיד ולהשאיר פתוח.‬

‫במאי, בלי חיתוכים.‬

‫זה מנגן את עצמו.‬ ‫זה ייצא מהר מחוץ לשוק שלכם.‬

‫איך מנתבים משרת התחנה המקומית‬ ‫כדי שלרשת תהיה גישה?‬

‫אתה חושב שהרשת תדחה‬ ‫מלחמת עולם‬

‫בשביל מה שיש לך?‬ ‫בהחלט.‬

‫- שיי.‬ ‫- כן.‬

‫תקום רגע?‬

‫- מה?‬ ‫- קלייפול אמר שמרגרט‬

‫עולה לדיווח מיוחד.‬

‫צא מהכיסא, שיי.‬

‫- תודה.‬ ‫- בטח.‬

‫שינית את השיער?‬ ‫קצת.‬

‫- היי.‬ ‫- היי.‬

‫מה שלומך?‬

‫מצוין.‬

‫שני צוותים, מצאו את מקור החשמל‬ ‫ואת גנרטור החירום והשביתו אותם.‬

‫כן, אדוני.‬

‫צוות אלפא איתי לתחנת המשנה.‬

‫שני רחובות אחרי סנטרל אווניו.‬

‫- צוות בראבו!‬ ‫- קדימה!‬

‫בראבו, איתי!‬

‫מחפשים גנרטור גיבוי‬ ‫מאחורי הבניין.‬

‫קדימה!‬

‫בסדר.‬

‫מוכן.‬

‫מוכן.‬

‫המתינו.‬

‫גנרטור החירום נכנס‬ ‫בעוד חמש שניות.‬

‫מצלמה שלוש, היכון.‬

‫עוברים ישר לתמונה של בית המשפט.‬

‫דניאל, הם בחוץ. צריך ללכת.‬

‫עכשיו.‬

‫מאה אחוז, מוכן.‬

‫- מרגרט, שומעת?‬ ‫- שומעת, קופר.‬

‫- בשידור בעוד עשר.‬ ‫- תודה.‬

‫רגע!‬

‫חמש, ארבע...‬

‫הנה הם.‬ ‫השביתו אותם.‬

‫שלוש, שתיים...‬

‫וואו!‬

‫אל תסתכלו לה בעיניים.‬

‫פשוט תרימו אותה.‬

‫רגע!‬

‫- משוך!‬ ‫- ג'יין.‬

‫- תפסיקו!‬ ‫- ספרי להם את האמת.‬

‫תחזרו הנה.‬

‫רגע!‬

‫חזרנו לשידור.‬

‫אתה לא מתכוון לעצור אותה?‬

‫אתה לא מתכוון לעצור אותה?!‬

‫בסדר, קופר.‬

‫מישהו חייב להודיע לניו יורק‬ ‫כדי שיראו.‬

‫הרם טלפון.‬

‫תתקשר. זה לא יכול להישאר מקומי.‬

‫ודא שהם יודעים.‬

‫חדר הבקרה בניו יורק.‬

‫כאן מנהל KCXE 4 קנזס סיטי.‬

‫תפתחו מיד את הפיד שלנו ב־Skypath.‬

‫כן, בסדר.‬

‫תן לי את הפיד של קנזס סיטי‬ ‫בפריוויו.‬

‫שקט! תשתקו!‬

‫תסתכלו! שקט!‬ ‫תסתכלו על הפריוויו.‬

‫מי זאת? למה אנחנו רואים אותה?‬

‫מעבר לשלוש.‬

‫ערב טוב.‬

‫אני מרגרט פיירצ'יילד‬ ‫בדיווח מיוחד.‬

‫מאז 1973, ארגון לא־ממשלתי‬ ‫בשם WARDEX‬

‫אסף והסתיר מקרים ידועים‬

‫של ביקורי חוצנים בכדור הארץ.‬

‫נוסף על כך, בשיתוף משרד ההגנה,‬

‫WARDEX החרימה, ביצעה הנדסה לאחור‬

‫וייצרה טכנולוגיה משברים שנאספו.‬

‫ובמקרים מסוימים,‬ ‫חקרה והתעללה‬

‫הישויות הלא־אנושיות.‬

‫אתמול פגשתי קבוצה‬ ‫של אנשים אמיצים‬

‫שעד לאחרונה פעלו להסתיר את האמת.‬

‫אבל האמת שייכת לכם.‬

‫זה בשבילכם.‬

‫בשביל כולנו לראות ולדעת.‬

‫זהו יום החשיפה.‬

‫וייפר 1, קשר לא מזוהה‬ ‫בכיוון 270, גובה 25 אלף רגל.‬

‫וייפר 2, הם נעלמו. איפה לעזאזל?‬

‫בלי קוד זיהוי, בלי מוד 3.‬

‫תאוצה קיצונית, נקודת ייחוס 135-41.‬

‫נועל קואורדינטות.‬ ‫המגעים התפצלו לשניים.‬

‫עכשיו יש שבעה. פגיעה, פגיעה.‬

‫שומרים על מהירות על־קולית מתחת למים.‬

‫ספרי לה בשידור.‬ ‫אני אטפל בזה.‬

‫תביא לי את האיש מקנזס סיטי.‬

‫- אני אדבר איתו.‬ ‫- קו ראשי.‬

‫מי זה? מאיפה החומר?‬

‫כתוב בוודאות חיל האוויר האמריקאי.‬

‫- מה אני רואה?‬ ‫- אימתנו את הפיד?‬

‫זה מזויף? AI?‬

‫הגלאי אומר שלא.‬

‫אלה פיקסלים אותנטיים.‬ ‫רגע. איך יודעים שזה אמיתי?‬

‫אירופה עדיין בכוננות גבוהה‬ ‫בכל היבשת, שם קוד שנגן...‬

‫מי אתם? מאיפה החומר?‬

‫בארצות הברית,‬

‫רמת הכוננות הצבאית‬ ‫היא הגבוהה ביותר‬

‫מאז משבר הטילים בקובה ב־1962...‬

‫- ניקול, תעלי קנזס סיטי לקיר.‬ ‫- רגע.‬

‫צריך מישהו בשטח‬

‫- שיאמת את זה.‬ ‫- אין זמן.‬

‫צריך לפרוץ לשידור.‬

‫אני לא יכול. רבקה צריכה...‬

‫אני לא עובר תשעה שלבים.‬

‫מישהו יוריד את זה.‬ ‫צריך לשנות כיוון. דברי איתה.‬

‫- בטוחה?‬ ‫- עכשיו!‬

‫תפעילו טלפרומפטר. מגיע טקסט חדש.‬

‫- תסתכלי על מסך הפריוויו.‬ ‫- טקסט חדש.‬

‫עוברים מצפון קוריאה לסיפור אחר.‬

‫סליחה.‬

‫זה עתה קיבלנו התפתחות יוצאת דופן.‬

‫- יש כותרת 'מבזק'.‬ ‫- מה כתוב?‬

‫- מה שאמרה בקנזס סיטי.‬ ‫- שדרו את זה.‬

‫קיבלתי. יש לך?‬

‫אנחנו קוטעים את הסיקור‬

‫ועוברים לתחנה השותפה בקנזס סיטי.‬

‫KCXE השיגה ומשחררת כעת‬ ‫צילומי ארכיון,‬

‫תמונות וסרטונים מסווגים, שעד לרגע זה‬

‫נטען שהיו תחת הגבלה ממשלתית.‬

‫אנחנו מנסים כעת לאמת אותם,‬

‫אבל... מה שאני יכולה לומר הוא...‬

‫- קיט, את רואה את זה?‬ ‫- ועוד איך.‬

‫זה ב־EchoStar 12, משיב 10,‬ ‫Ku דיגיטלי.‬

‫- קחו את זה.‬ ‫- מה את עושה?‬

‫מוציאה את זה לפיד המשותף.‬

‫KCXE קנזס סיטי, כאן קיט,‬ ‫בקרת NBC ניו יורק.‬

‫מה? אסור לך. זה בלעדי ל־NBC.‬

‫- כבר לא.‬ ‫- מוסיפים להם את הלוגו?‬

‫- לא.‬ ‫- בסדר, מעולה.‬

‫צריך פיד נקי. אני מטפל בזה.‬

‫CNN, כאן קיט,‬ ‫בקרת NBC ניו יורק.‬

‫30. RS 30. קחו 30. עכשיו.‬

‫זה שידור מתפרץ. ABC, כאן קיט,‬

‫- בקרת NBC ניו יורק.‬ ‫- זה בשביל כולנו לראות.‬

‫- EchoStar 12, משיב 10.‬ ‫- RS 22.22, קחו.‬

‫BBC, כאן קיט,‬

‫- בקרת NBC ניו יורק.‬ ‫- זהו יום החשיפה.‬

- RS 35. ‫- פיד NBC, עברו ל־EchoStar 12.‬

‫- משיב 10.‬ ‫- קחו. וגם 36.‬

‫- קחו 36. עכשיו.‬ ‫- זה שידור מתפרץ.‬

‫70 שנה.‬

‫כן, זה של חיל הים האמריקאי...‬

‫אלה צילומי חיל הים האמריקאי,‬ ‫ממצלמת כנף מעל...‬

‫לפי הדיווחים, חלק מהקטעים‬ ‫הגיעו ממתקנים צבאיים מאובטחים.‬

‫אנחנו רואים את זה לראשונה יחד איתכם.‬

‫נראה שמדובר בצילום צבאי.‬

‫אלוהים, זה מרוזוול, ניו מקסיקו.‬

‫ההתרסקות המפורסמת מרוזוול,‬ ‫שאירעה לכאורה ב־1947...‬

‫אומרים לי שאולי ב־8 ביולי 1947.‬

‫- החזירו את Y. קחו Y.‬ ‫- אני רואה שדה שברים.‬

‫רגע, יש תאריך.‬

‫כתוב 7 ביולי 1947.‬

‫אנחנו לא...‬

‫אני לא בטוחה מה זה.‬

‫אני לא יודעת אם...‬

‫סליחה, אני...‬

‫אין לי מושג מה לומר על זה.‬

‫אני מצטערת שאתם נאלצים לצפות בזה‬ ‫איתי עכשיו.‬

‫לא ברור אם זו‬ ‫חשיפה רשמית של הממשלה...‬

‫- וקחו X.‬ ‫- או שהחומר הודלף‬

‫אלינו באופן לא רשמי.‬

‫או שמדובר במשהו אחר לגמרי.‬

‫אלוהים... חדר הבקרה,‬ ‫זה משודר חי?‬

‫אנשים רואים את זה?‬

‫אתם רואים את זה.‬

‫אנחנו...‬

‫גם אנחנו רואים את זה.‬

‫כעת נאמר לי שזה חלק ממאגר חומר‬

‫שאולי אושר לפרסום ואולי לא.‬

‫34. RS 34, קחו.‬

‫אפשר לראות שזה... עצם.‬

‫אנחנו...‬

‫אלוהים.‬

‫עוד חומר רב בדרך.‬ ‫קחו.‬

‫קקסבורג, פנסילבניה, 1965.‬

‫כנראה עוד אתר התרסקות עם צבא.‬

‫יש שם...‬

‫אזרח שנראה כאחראי.‬

‫אלוהים, זה יוצא דופן.‬

‫חשוב להבהיר.‬ ‫אלה אינם צילומים חיים.‬

‫אלה הקלטות שהיו מסווגות,‬

‫והסיווג הוסר רק בשעה האחרונה.‬

‫המשבר הבינלאומי הערב כבר‬

‫התקרב לבלתי נתפס,‬ ‫אבל זה מעבר לכל דמיון.‬

‫נראה שאנחנו...‬

‫עדים לפרסום פומבי‬ ‫של חומר שהיה אפוף סודיות שנים:‬

‫צילומים שמעלים שאלות עמוקות‬ ‫על מה שמתרחש בשמיים שלנו,‬

‫על מהות קיומנו‬ ‫ועל מקומנו... סליחה.‬

‫38. הריצו 38.‬

‫אנחנו מבטיחים להישאר איתכם‬

‫ולדווח רק על מה שנוכל לאמת,‬ ‫אבל כבר לא מדובר בדיווחים לא מאומתים.‬

‫העולם השתנה עכשיו מן היסוד.‬

‫אם אתם צופים בזה, אם אתם רואים את זה...‬

‫אתם לא לבד.‬

‫לאט.‬

‫- כן, ואז כשתגיע...‬ ‫- לא, אני אומר, על...‬

‫תקשיבו.‬