Original subtitles

‏כל דבר הוא סיפור.

‏סיפור שקרה,

‏או סיפור שיקרה,

‏למישהו, מתישהו, איפשהו.

‏נסיעה בטראם היא סיפור.

‏התחנה הבאה: המל.

‏סיפור שהוא, קצת כמו ניגון חסידי.

‏מתחיל, ונמשך, ומתגבר…

‏ובעצם, אף פעם לא באמת נגמר.

‏תחנת המל.

‏כל דבר בעולם הוא סיפור…

‏ליבי.

‏בואי רגע.

‏את באה?

‏גם תחרה של שמלת כלה היא סיפור.

‏מאז שאני זוכרת את עצמי אני מוקפת תחרה.

‏תחרה וסיפורים.

‏שתי וערב, טקסט וטקסטיל.

‏כל סיפור הוא תחרה,

‏כל תחרה היא סיפור.

‏כל אות היא רגע,

‏כל פסיק, שברון לב.

‏אם יש משהו שטאטי יודע לעשות,

‏זה לספר סיפורים.

‏אבל איך הוא תמיד אומר?

‏"עם סיפור, אי אפשר ‏לקנות קרקרים עם דג מלוח."

‏מה את אומרת?

‏יפים מאוד.

‏אבל אני עדיין ב-30.

‏כן, כן. כמובן, מאדאם פיינטוך.

‏אני לא פה כדי למכור לכם עגילים.

‏אני רוצה לספר לכם משהו.

‏אוקיי.

‏שבוע לפני שרב אברום מרדכי ‏הלך לעולמו

‏הוא מצא אותי בשטיבל.

‏מה הוא אומר לי?

‏שטיסל.

‏הו, הרב אברום מרדכי.

‏לא הגיע הזמן שתפסיק לעשן?

‏אתה כבר לא אדם צעיר.

‏אתה יודע מה אומרים,

‏"ארון ישן לא מזיזים."

‏אתה יודע, אבל עזוב שטויות,

‏תשמע מה אני צריך ממך. ‏-נו?

‏אני צריך ממך זוג עגילי זהב 24 קראט זהב,

‏עם האבנים הכי גדולות שיש לך.

‏שלושה קראט, יספיקו לך?

‏זה הכי גדול שיש לך?

‏זה הכי גדול שאפשר למצוא, ‏הרב אברום מרדכי.

‏אז בסדר, אבל…

‏אני צריך אותם עוד השבוע.

‏השבוע? לא.

‏השבוע זה לא יהיה.

‏אבל הרי אמרת שיש לך!

‏כן, כן, יש לי, אבל לא אצלי בבית.

‏אתה מבין, אם היהלומים היו אצלי בבית,

‏הם כבר מזמן לא היו אצלי בבית.

‏אתה מבין מה שאני אומר?

‏"הם כבר לא היו אצלך בבית."

‏אתה בדחן אמיתי אתה.

‏כן, כן.

‏ככה הוא אמר?

‏כן. למה?

‏לא, סתם, בעלי לא היה יהודי שמתלוצץ.

‏כן, תלוי ממה, תלוי ממי...

‏מאדאם פיינטוך.

‏על כל פנים, עברו שבועיים

‏ואני מתקשר אליו והטלפון לא זמין.

‏כן.

‏מה יש להגיד?

‏כן, כן.

‏הבעיה היא שהוא עדיין לא שילם לי.

‏אנחנו מכירים כבר שנים וסמכתי עליו.

‏כמובן אם אתם לא רוצים ‏את העגילים, אז אין שום בעיה.

‏חשבתי שאולי הרבנית ‏תשמח לשמוע את המעשייה הזאת.

‏כמובן שאני אשלם לך,

‏זה שווה כל מחיר.

‏אירמה, הצ'ק.

‏כמה זה?

‏חמשת אלפים יורו.

‏זה הכול?

‏על שם מי הצ'ק?

‏השם?

‏שטיסל, נוחעם שטיסל.

‏נוחעם? ‏-נוחעם שטיסל, שטיסל.

‏שטיסל? ‏-כן.

‏טאטי אוהב לומר שסיפור טוב

‏הוא אף פעם לא שקר.

‏ושסופרים הם הנוכלים הכי גדולים בעולם.

‏איך אומרים ביידיש?

‏"אין א וואלקן אריין, אין א וואלקן ארויס,

‏"און די 'מעייסה' לאזט זיך אויס."

‏"ענן נכנס, ענן יוצא ונגמר הסיפור."

‏בומבאך.

‏נו, מה?

‏תעשה טובה, תביא עוד אחד.

‏אתה יודע מה, תביא עוד שניים.

‏אבל תביא את השרוף, אה?

‏שתי מנות, פנינה,

‏אקסטרה שרוף.

‏בדרך.

‏מתי כבר היא תלמד לדבר יידיש?

‏עשרים שנה שאתם פה, ושום דבר עם כבד.

‏כשאתה תלמד לדבר פלמית.

‏זה אומר כבר בגלגול הבא.

‏זה שרוף זה?

‏זה מה יש. אם לא טוב, לך תאכל קאשע.

‏מה הלקח? החיים כמו עוגת טורט.

‏רק שתדע לך

‏שאת החתיכות הטובות היא שומרת ‏בשביל הסאונה של הגבירים.

‏על מה אתה מדבר?

‏לא שמעת שוורמוט פתח סאונה? ‏-לא.

‏אז אתה לא גביר, שטיסל.

‏אתה לא מאמין מה הולך שם, ‏קפצתי רגע עם שטרייכר.

‏רגע, רגע אחד, מה זאת אומרת אני לא גביר?

‏תקשיב, אתה לא מאמין איזו סאונה, ‏לא ראית דבר כזה.

‏מלכות שבמלכות, כל השכלולים הכי מודרניים.

‏חלוקי מגבת שם מכותנה מצרית, ‏שזה מספר אחד בעולם.

‏והמטאטים…

‏הוא מייבא במיוחד מטאטים מארץ ישראל.

‏מטאטים? מה קשור מטאטים?

‏בשביל ההצלפות.

‏אתה לא מבין כלום בסאונה, אה?

‏"הגביר".

‏ואתה מה?

‏הדבר היחיד שאתה מבין בו זה שידוכים,

‏גם בזה אתה לא שפיץ.

‏בוא תלמד משהו על החיים.

‏נו, המלמד.

‏בכל סאונה יש את זה שנותן את ההצלפות

‏וזה שמקבל את ההצלפות, אתה מבין?

‏נו.

‏זה שנותן את ההצלפות עובד קשה, ‏הוא עובד בלי הפסקה ברצף.

‏הוא נהיה כולו אדום מהאדים ‏ומהזיעה ומהטוצאך.

‏עכשיו מה,

‏זה שמקבל את ההצלפות גם נהיה אדום,

‏רק מאחורה מההצלפות, מבין?

‏זה לא סאונה, זה שוויץ.

‏כן, כן, סאונה, שוויץ,

‏אותה הבחורה בשמלה אחרת.

‏אה,

‏אתה מדבר על שוויץ? תגיד שוויץ.

‏כמובן שהייתי שם.

‏עם מי אתה חושב שאתה מדבר?

‏כן, כן. נו, ואיך זה? כמו שאומרים?

‏לא רע, לא רע.

‏טוב, תשמע רגע, שטיסל.

‏נו, מה עכשיו?

‏מה עם ההצעה של שיינמן? למה לא חזרת אליי?

‏אשתי ביררה עליו קצת,

‏מדברים על זה שהוא מסתובב ‏יותר מדי בליל שישי

‏בטשולנט של אברום נוייאח.

‏נו, מה רע בזה?

‏הבת שלי היא נסיכה

‏ונסיכה צריכה נסיך,

‏לא אחד שתוקע טשולנט בלי הפסקה, הבנת?

‏אולי אם היית גביר, שטיסל, ‏היה מה לדבר על נסיך.

‏תגיד לי, איפה מצאת את הנודניק הזה?

‏וככה פריידל חוזרת לחופה שלה ‏עם הסחבות של הנערה הענייה

‏והנערה הענייה לובשת את השמלה של פריידל.

‏ואומרים בשם החסידים שהיו בחופה של פריידל

‏שאף פעם לא הייתה כלה עם כזה אור בעיניים.

‏משהו מציק לכן בסיפור הזה?

‏יש למישהי איזו שאלה?

‏כן, שיינה.

‏זה סיפור יפה, אבל אני לא מבינה

‏למה הכלה צריכה ללבוש ‏את הבגדים המלוכלכים של הענייה.

‏לא היה אפשר להשיג לה ‏איזו שמלה אחרת? משהו נורמלי?

‏מצוין, מצוין. תודה, שיינה.

‏אני חושבת שכשאנחנו ‏מדברות על סיפורים חסידיים,

‏הם תמיד מסתירים בתוכם איזה מסר,

‏איזה חום פנימי שאנחנו יכולים ‏לקחת איתנו לימות החורף.

‏בדרך כלל כשנותנים צדקה לעני

‏יש תחושה מאוד ברורה,

‏העשיר הוא מי שנותן והעני הוא מי שמקבל,

‏אבל אצל הצאנזער רוב זה בדיוק ההפך.

‏מלי הגיעה!

‏יאללה, סמטוחה.

‏"סימן טוב ומזל טוב ‏ומזל טוב וסימן טוב יהא לנו…"

‏את מאמינה שאני כלה?

‏לא, ממש ממש לא.

‏בקרוב אצלך, ליבי.

‏בעזרת השם, בעיתו ובזמנו.

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך ‏העולם בורא פרי האדמה."

‏אמן. ‏-אמן.

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‏שהכול נהייה בדברו."

‏אמן. ‏-אמן.

‏קירשנבוים שאל אותי היום ‏מה קורה עם ההצעה של שיינמן.

‏תוריד אותו מזה.

‏אבל למה? אומרים שהוא בחור נחמד.

‏זו בדיוק הבעיה, הוא נחמד.

‏אתם יכולים בבקשה להעביר נושא?

‏זה דווקא נושא מצוין.

‏האימא שלך צריכה לשמוע שזה מה שאת רוצה.

‏מה אני רוצה?

‏להתחתן, להתארס, להקים משפחה.

‏אבל בשביל זה את צריכה ‏לתת לה להיפגש סוף סוף.

‏כשיגיע הבאשרטע היא תיפגש.

‏כשהוא יגיע, בטח עם המשיח באותו קרון ברכבת.

‏כל הרעש הזה בגלל השידוך של שיינמן?

‏שיינמן,

‏ומורגנשטרן ושמרלינג וצירלסון. ‏את רוצה שאני אמשיך?

‏נוחעם, על הרבה דברים אני מסכימה ‏להתפשר, אבל לא על שידוך בשביל ליבי.

‏אני פה, מאמי, אם לא שמת לב.

‏כן, כן.

‏כן, כן.

‏- שוויץ -

‏כן, איך אפשר לעזור?

‏מה נשמע?

‏אתה לא מכיר אותי?

‏אני אמור להכיר אותך?

‏כן.

‏לא חשוב.

‏אז מה,

‏שמעתי מדברים שזו הסאונה ‏הכי מפוארת באירופה, אה?

‏במה אפשר לעזור?

‏אני צריך משחה לטחורים.

‏מה?

‏אני רוצה להיכנס לסאונה, ‏בשביל מה אתה חושב אני פה?

‏יש לך כרטיס חבר?

‏מה?

‏זה מועדון סגור לחברים.

‏אה, חברים? נו.

‏אז בוא נהיה חברים.

‏תשמע, אני לא איזה אורח פורח ‏שישן על הספסלים בפשעווארסק,

‏אני חבר בבורסה.

‏אני בטוח.

‏אני אשלם לך כמה שצריך ‏בשביל כרטיס חבר.

‏זה לא משהו שקונים.

‏אז איך זה עובד?

‏אנחנו פונים למי שנראה לנו מתאים.

‏מצטער אדוני,

‏אבל ככה זה במועדון חברים.

‏אותי לימדו שכל ישראל חברים, אבל מילא.

‏בטח למדת אצל המודרנים ב"תחכמוני".

‏הצלחה רבה.

‏תהיה לי בריא.

‏לך תחרבן בים.

‏- בורסת היהלומים -

‏מושלם.

‏אדון וורמוט? ‏-כן.

‏אפשר רגע?

‏נו, דבר.

‏אני צריך לדבר איתכם בין ארבע עיניים.

‏חמש דקות, לא יותר.

‏זה חשוב מאוד.

‏אני בדיוק יוצא, תלווה אותי החוצה?

‏תודה, תודה.

‏השם שלי זה שטיסל.

‏אתם בטח מכירים.

‏תזכיר לי.

‏לא, לא, אנחנו לא מכירים באופן אישי,

‏אבל אני פה באנטוורפן הרבה שנים.

‏דווקא עשיתי פעם ביזנס עם החותן שלכם.

‏יפה, יפה, בוא ניגש לעניין.

‏כן, כן, הרב וורמוט.

‏אני שמעתי שפתחת סאונה של גבירים

‏אני בטוח שנפלה פה איזו טעות.

‏פשוט…

‏אני לא קיבלתי הזמנה להצטרף לסאונה.

‏ממש דיני נפשות.

‏כל טוב.

‏אני אגיד לך את האמת, מסייה…

‏תזכיר לי. ‏-שטיסל.

‏שטיסל.

‏כל העניינים של הסאונה

‏אני לא ממש מתעסק בזה, ‏לצערי אין לי זמן לזה.

‏אז עם מי אני יכול לבדוק ‏איך קרתה טעות כזו?

‏תודה.

‏בוא, מסייה… ‏-שטיסל.

‏בדיוק.

‏אני אגיד לך חד וחלק. ‏-רק חד וחלק.

‏הגבירים אצלי בסאונה,

‏זה לא במקרה הם נפלו לשם, אתה מבין?

‏מה הפשט?

‏בשביל להיכנס לסאונה שלי

‏אתה צריך לשים…

‏שבעים אלף אצלי בגמ"ח.

‏איזה גמ"ח?

‏יש לי את גמ"ח ההלוואות ‏הכי גדול באירופה, מסייה…

‏שטיסל. ‏-שטיסל.

‏כמו שטעייסל, אבל שטיסל. ‏-בדיוק.

‏אז אם אתה רוצה להיכנס למועדון הסאונה,

‏אתה צריך להשכיב אצלי 70 אלף.

‏יש לך סכום כזה לשים בצד?

‏אולי מהגמ"ח שלך?

‏בסדר, בסדר,

‏מסייה שטעייסל.

‏אני צוחק אני צוחק, הרב וורמוט,

‏כמובן שיש לי סכום כזה.

‏עם מי אתה חושב שאתה מדבר?

‏בסדר, בסדר, בסדר.

‏תעביר לי את הסכום ואנחנו…

‏אנחנו נראה מה אפשר לעשות.

‏ואל תשכח להתפלל.

‏על כל מה שאתה צריך

‏יש אחד ששומע.

‏כל טוב.

‏לך תחרבן בים.

‏איפה אתה?

‏הכול בסדר?

‏אבא שלי בדרך לבית חולים.

‏מה קרה? הלב?

‏כן, הלב כנראה. איפה אתה?

‏אצל בומבאך, אני יוצא הרגע.

‏ממש תודה שהסכמת לפגוש אותי.

‏אני קראתי את כל הספרים שלך,

‏לא פעם אחת וגם לא חמש…

‏מאז שאני ילדה החלום שלי הוא לכתוב כמוך.

‏ממש מחמם לב לשמוע, תודה רבה. ‏-תודה.

‏אני מתארת לעצמי שלא הגעת לפה ‏רק כדי להגיד לי את זה.

‏כן, כמובן.

‏אני פשוט…

‏האמת שאני בעצמי כותבת קצת, פה ושם.

‏כתבתי איזה סיפור.

‏יותר נכון ספר.

‏אה, רומן?

‏כן, אפשר לקרוא לזה ככה.

‏כמה עמודים?

‏זה יצא…

‏350 עמודים, משהו כזה.

‏בת כמה את?

‏עשרים ושתיים.

‏ואו, יפה. רצינית.

‏אני לא יודעת אם זה שווה משהו, אבל…

‏החלום שלי הוא לכתוב, לפרסם.

‏החלום שלי הוא שאנשים ‏יקראו אותי ויתרגשו ויבכו ויצחקו,

‏כמו שקורה לי כשאני קוראת בספרים שלך.

‏אני אשמח אם תקראי.

‏בסדר.

‏יש לי רק בקשה אחת ממך.

‏אוקיי.

‏את בחורה צעירה.

‏זה השנים הכי יפות שלך,

‏את צריכה לבנות את החיים שלך,

‏להתחתן, לגדל ילדים, אל תוותרי על זה.

‏למה שאני אוותר על זה?

‏בת כמה אמרת שאת, 20?

‏עשרים ושתיים. ‏-אני הייתי בגילך כשהתחלתי לכתוב,

‏אפילו קצת יותר צעירה.

‏וזה בכלל לא מה שרציתי לעשות, ‏כבר התקבלתי להיות מורה.

‏ואז קיבלתי הצעה לכתוב ב"משפחה".

‏"מאלייך". ‏-כן.

‏זה היה כשלא היו ‏סופרות חרדיות שכתבו לנשים,

‏היו רק סיפורים לגברים או לילדים.

‏כתבתי משהו, העורך אהב את זה

‏ושבוע אחר כך זה כבר התפרסם.

‏איזה שם מדהים זה "מאלייך",

‏כל כך הרבה משמעויות.

‏כן. טוב, האמת שזה היה ‏רעיון של העורך, השם הזה,

‏הוא רצה שיהיה ברור שזה סיפור לנשים.

‏בכל מקרה, העניין הוא ש…

‏הגיעו המון הצעות לשידוכים להורים שלי

‏ואני אמרתי לעצמי שאני לא מתעסקת בזה

‏עד שאני לא מסיימת את הספר

‏ואז הוא יצא,

‏התפרסם ונהיה רב מכר

‏ותכף התחלתי לכתוב את השני

‏ואז את השלישי ואז את הרביעי

‏והנה, עברו 40 שנה.

‏את מצטערת על זה? ‏-לא.

‏אולי כן, לא יודעת.

‏לפעמים צריך להחליט,

‏אם לאכול את הגפילטע, או לכתוב עליו.

‏אפשר לכתוב על הגפילטע בלי לאכול אותו קודם?

‏אולי העניין היה שפשוט לא הרגשתי חוסר,

‏כאילו, הכתיבה מילאה אותי, מבינה?

‏כן.

‏התחנה הבאה: רחוב לאנגה ליים.

‏כרטיס בבקשה.

‏אני מתנצל,

‏אני קניתי כרטיס,

‏זה כנראה נפל איפשהו.

‏תחפש היטב כי זה קנס של 56 יורו.

‏אני מצטער,

‏אני לא מוצא.

‏אז אני צריך את תעודת הזהות שלך. ‏-אין לי פה.

‏אז אבקש ממך לרדת בתחנה הבאה.

‏אני אשלם לך עכשיו.

‏אני חושש שמאוחר מדי חבר.

‏באמת שקניתי כרטיס ואני ממש ממהר.

‏אני מצטער, אבל בשביל זה משלמים לי.

‏בוא, יהיה בסדר...

‏רגע אהה...

‏זה היה פה על הרצפה, זה כנראה שלו.

‏אוקיי. בבקשה, המשך נסיעה טובה. ‏-תודה.

‏כרטיס בבקשה.

‏כרטיס בבקשה.

‏כרטיס בבקשה.

‏תחנת רחוב לאנגה ליים.

‏מתי?

‏לפני עשר דקות.

‏קצת פחות.

‏הוא שאל איפה את. ‏-כן?

‏הם תכננו להכניס אותו לניתוח לב,

‏אבל כל המערכות שלו קרסו.

‏הרופא נכנס ואמר שכדאי להיפרד ממנו.

‏אמרנו איתו וידוי.

‏"ברוך אתה ה' ‏אלוהינו מלך העולם דיין האמת."

‏אמן. ‏-אמן.

‏אוי ויי.

‏מה קרה?

‏הקמע.

‏איזה קמע?

‏הקמע של רב שייע'לע.

‏כשנסענו לבית החולים הוא לקח אותו איתו

‏הוא שם את זה מתחת לכרית בבית החולים.

‏ולא לקחתם אותו?

‏אני שכחתי מזה לגמרי.

‏אנחנו נחזיר אותו.

‏אני אתקשר אליהם.

‏נחזיר את זה כמו שנחזיר את זיידי.

‏הלך פייפן.

‏הוא לא יסלח לי.

‏מה זה הקמע הזה?

‏זה קמע שזיידי קיבל מאבא שלו

‏ואבא שלו מאבא שלו,

‏שהיה המשמש של רב שייע'לע מקערעסטיר.

‏זה קמע שהוא כתב לשמירה ורפואה.

‏זיידי שמר עליו כעל בבת עינו.

‏הוא שמר אותו בכספת, אין לזה מחיר.

‏אני אעבור שם, אולי זה עוד שם.

‏אין לך סיכוי. ‏-אל תהיי כל כך בטוחה.

‏הוא לא יסלח לי.

‏הוא לעולם לא יסלח לי.

‏היי. ‏-שלום.

‏חמי היה מאושפז פה בחדר 345,

‏והוא נפטר אתמול.

‏שטיינברג?

‏בדיוק.

‏אני מצטערת.

‏תודה.

‏תשמעי, יכול להיות ששכחנו ‏איזה מכתב מתחת לכרית שלו.

‏מצאתם אולי משהו כזה?

‏דף ישן, עטוף בניילון.

‏אה, כן.

‏כן, חכה רגע אדוני.

‏זה הגיע היום מהמכבסה, ‏מזל שלא כיבסו את זה.

‏הלו. ‏-את שומעת, יידעס?

‏כן. אתה כבר שם? ‏-כן, כן. זה פה.

‏זה פה, הכול בסדר.

‏אין לך מה לדאוג. ‏-מה? לא שומעים.

‏כן, כן. זה פה.

‏אין מה לדאוג, הכול בסדר. ‏-אני לא שומעת כלום.

‏יידעס, אני במעלית. ‏-נוחעם?

‏אני אתקשר תכף.

‏קדימה.

‏משאלה?

‏שנודניקים יפסיקו להציק לי.

‏לא לא לא, זה לא זה.

‏אני יודע מה אתה רוצה.

‏אתה רוצה להיות עשיר ושיכבדו אותך.

‏אתה, אתה רוצה עוצמה.

‏איך אתה יודע את זה?

‏אז יש משהו אחד שאתה צריך לעשות.

‏אוקיי.

‏למכור את הנשמה שלך.

‏כדי להפוך לליצן.

‏בדיוק כמוני.

‏זה מה שיעשה אותי עשיר?

‏לא.

‏זה יהפוך אותך לליצן.

‏הלו?

‏שומעת, יידעס?

‏כן. לא שמעתי כלום.

‏נוחעם?

‏כן, הייתי במעלית.

‏בקיצור, הם לא מצאו את זה, יידעס.

‏אמרו שיבדקו בכביסה, אבל…

‏הם לא מאמינים שמשהו נשאר מזה

‏כי הכביסה עוברת הרתחה ‏בטמפרטורות גבוהות מאוד, מבינה?

‏איזה אסון.

‏חבל לי על העוגמת נפש שלה.

‏כן.

‏טוב, שזה יהיה הצרות שלנו, אה?

‏נו, שתהיה כפרת עוונות.

‏אני אבוא אחר כך.

‏בסדר.

‏אכן, החתימה של רב שייע'לע.

‏בדיוק, אתה מבין?

‏קמע שרב שייע'לע בעצמו כתב.

‏כמה אתה רוצה עבורו?

‏אני רוצה 250 אלף.

‏שטיסל, אתה עושה צחוק?

‏זה קמע לשמירה, לא לפרנסה.

‏מה אתה מבלבל את השכל?

‏קמע פשוט של רב שייע'לע נמכר בשוק ב-100.

‏נו.

‏זה הקמע היחיד בעולם שרב שייע'לע כתב בעצמו.

‏אנשים יסכימו לשלם על זה גם חצי מיליון.

‏ח"י, 180.

‏שיהיה 200, במזל.

‏נו טוב, מה לא עושים עבור רב שייע'לע.

‏מזל וברכה.

‏כל הכבוד שחשבת לעשות מרק, ‏מאמי תחזור בטח רעבה.

‏רעבה ועצובה.

‏לא פשוט לחזור הביתה אחרי שבעה, את יודעת.

‏לנחות ככה פתאום אחרי שאתה שבוע שלם מוקף

‏עם כל המשפחה וכל העניינים.

‏כן, גם אני צריכה לחזור מחר לתלמידות שלי,

‏זה הדבר האחרון שבא לי.

‏את יודעת, ליבי, ‏כשהזיידע מירושלים נפטר, אני…

‏הייתי מרוסק לגמרי.

‏הייתי בגיל שלך, משהו כזה.

‏הסתובבתי ברחובות של ירושלים ו…

‏זמזמתי לי שיר בהונגרית ‏שהבובע שלי לימדה אותי.

‏מה זה אומר?

‏משהו כמו…

‏"אני יתום כמו ענף בצד הדרך."

‏אתה זוכר איך זה הולך?

‏הו, הנה היא כבר באה.

‏מאמי.

‏היי, יפה שלי.

‏אני הולכת קצת לנוח.

‏מה קרה?

‏אני אספר לך אחר כך.

‏חכי רגע, מאמי, בואי שבי איתנו, ‏ליבי הכינה לך מרק,

‏או-הו, ועוד איזה מרק.

‏פסוליה אמיתי, ‏כמו אצל שלמה הפלאפל בגאולה.

‏"ברוך אתה ה', אלוהינו, שהכול נהיה בדברו."

‏מה העניין?

‏מה את עושה, יידעס?

‏מה קרה?

‏אתה לא יודע מה קרה?

‏לא, מה קרה?

‏מה עשית עם הקמע?

‏איזה קמע? מה זאת אומרת? ‏אני אמרתי לך, הם לא…

‏אימא שלי התקשרה לבית חולים, ‏אני יודעת שלקחת אותו.

‏תשמעי,

‏קודם כול, דבר ראשון, בואי נירגע, בסדר?

‏איפה הקמע?

‏הוא לא אצלי.

‏מכרת אותו?

‏מכרת אותו.

‏את יודעת מה, כן, מכרתי אותו

‏וזה בדיוק מה שהייתי צריך לעשות.

‏מתי ראיתי ממנו משהו בפעם האחרונה?

‏פרנק אחד לא ראיתי ממנו.

‏וזה נותן לך את הזכות לגנוב מאימא שלי

‏קמע שעובר בינינו במשפחה כבר ארבעה דורות?

‏אני לא לקחתי את זה ממנה.

‏זה כמעט היה בזבל.

‏ומה היא הייתה עושה עם זה?

‏זה היה מעלה עובש שם במגירה. ‏-זה לא שלך.

‏אתה אפילו לא מבין כמה נורא מה שעשית.

‏אתה חשבת פעם מה זה יעשה לי?

‏מה זאת אומרת מה זה יעשה לך?

‏תגידי לי, בשביל מי אני עשיתי ‏את כל זה את חושבת?

‏בשבילי. ‏-כן, בשבילך. בשבילך,

‏בשביל הילדה, בשבילנו.

‏בשביל הבית הזה.

‏מאיפה את חושבת כל זה בא?

‏אתה יודע איפה טעיתי כל השנים האלה?

‏הו, בואי נשמע.

‏כל השנים האלה אתה אומר לי ‏שכל הפויילשטיקים האלה זה זמני,

‏"רק עד שאני אכנס לביזנס, ‏עד שדברים יסתדרו."

‏האמנתי לך.

‏נו, היה לך נוח להאמין לי.

‏עד שבאת וגנבת את אימא שלי.

‏איך אני אסתכל לה בעיניים?

‏שאני אגיד לך משהו?

‏מהם זה מצווה גדולה, מצווה גדולה.

‏הקמצן הזה לא נתן לנו כלום כשהוא היה בחיים,

‏אז לפחות עכשיו כשהוא הלך לשחות עם הצבים,

‏שנראה מזה משהו!

‏אבל לא,

‏כל האחיות שלך יקבלו חתיכה מהעוגה,

‏רק שטיסל לא מגיע לו.

‏שטיסל יכול להמשיך לגרד ‏את השיירים בתחתית של הסיר, למה?

‏כי הוא קבצן ירושלמי.

‏אני חוזרת לאימא שלי.

‏יידעס,

‏יידעס, בואי נירגע.

‏את קצת נסערת, בואי נראה מה לעשות,

‏נדבר, נחשוב מה לעשות.

‏את יודעת מה, את צודקת.

‏בסדר.

‏אני אחזיר לה את הכסף, ‏אני אחזיר לה את כל הכסף.

‏מאה אלף טבין ותקילין.

‏אני אגור שם קצת,

‏גם ככה היא צריכה מישהו ‏שיהיה איתה בתקופה הקרובה.

‏יידעס, באמת, מה?

‏מה קרה?

‏כל זה בגלל הקמע?

‏אני כבר לא יודעת מי אתה.

‏יידעס.

‏מאמי?

‏ליביק.

‏הכול בסדר?

‏מה קרה?

‏אני וטאטי…

‏יש לנו קצת בעיות לאחרונה

‏ואנחנו רואים את הדברים בצורה שונה.

‏לאחרונה? אני… זה מאז שאני זוכרת את עצמי.

‏אבל אנחנו החלטנו ש…

‏אני וטאטי החלטנו שאני אעבור קצת לסבתא

‏עד שנדע מה אנחנו בדיוק רוצים לעשות.

‏זה אומר שאתם…

‏אני לא יודעת, אבל…

‏יכול להיות.

‏העיקר שכבר שנתיים ‏את לא נותנת לי לפגוש אף שידוך

‏כי אף אחד לא מספיק שפיץ בשבילי,

‏נראה איזה שפיץ ירצה לפגוש אותי ‏עכשיו כשההורים שלי מתגרשים.

‏זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה

‏ואנחנו נדאג שזה לא ישפיע… ‏-זה לא נראה פשוט, זה נראה נורא,

‏וזה מה שזה, איום ונורא!

‏ליביק!

‏כן, כן, כן…

‏אני חושב שזה נפל לך.

‏אה, ואו, כן, זה… זה כנראה שלי.

‏תודה רבה.

‏התחנה הבאה: אופרה.