Original subtitles

‫הרגע קיבלנו את השם של הגופה החסרה,‬

‫טוביאס תומא.‬

‫אז מישהו הכניס למעבדה שתי גופות‬

‫והוציא את המשורר הזה.‬

‫שמעתי שהוא עשה הרבה בלגן‬ ‫בפנוי של הוואדי.‬

‫מה-זה בלגן.‬

‫אם הוא היה חי,‬

‫היה צריך להוריד עליו את הבית.‬

‫איבדנו קצין בכיר,‬

‫חוקר מוכשר,‬

‫גיבור ישראל.‬

‫אשר, אתה שומע אותי?‬

‫לירז איתי‬

‫הוא בסדר‬

‫אני רוצה שתחזרי הביתה.‬

‫אני יודעת.‬

‫התגעגעתי אלייך.‬

‫אבא שלך צדק לגביך.‬

‫אתה יודע, אבא שלי מת.‬

‫מה הקטע עם השוטרת הזאת, אה?‬

‫היא יודעת איפה יותם‬

‫והיא מסתירה ממני מידע עליו.‬

‫שנינו יודעים שיותם לא נעדר,‬

‫היא לא מטומטמת.‬

‫איך את מרגישה?‬

‫ניסו להוריד אותי.‬

‫זה היה מכוון.‬

‫זה הטלפון של האחיין שלי, מאיר.‬

‫את יודעת שהיה לו קשר‬ ‫עם משפחת קני?‬

‫מה קורה כאן?‬

‫תעצרו אותו.‬

‫דן.‬

‫תעצרו גם אותו.‬

‫בוא נחזור אחורה רגע.‬

‫נחזור על מה?‬

‫מתי אמרת שמאיר ברוכיאן‬ ‫יצור איתך קשר?‬

‫לא זוכר.‬

‫בערך.‬

‫למה זה טוב?‬

‫יש לך פירוט שיחות.‬

‫לא יודע, בטח חודש, חודשיים.‬

‫מה הוא רצה?‬

‫התעניין בקשר לפרויקט,‬

‫רצה לקנות שתי דירות.‬

‫שתיים?‬

‫מכובד.‬

‫כמה שיחות היו ביניכם?‬

‫אם אני זוכר נכון, דיברנו פעמיים.‬

‫למה פעמיים?‬

‫בטח רצה לברר כמה פרטים.‬

‫תראי, יש אצלי מייל ממאיר ברוכיאן‬

‫לנוח קני,‬

‫שבו הוא מבקש הצעת מחיר לשתי דירות.‬

‫את רוצה? נשלח לך אותו.‬

‫מה זה?‬

‫חשבוניות מס.‬

‫למי?‬

‫לחברת אבטחה, "כידון".‬

‫פרוטקשן.‬

‫"כידון" שייכת לאשר ברוכיאן.‬

‫זה מקובל מאוד בענף הבנייה‬

‫ששוכרים שירות של חברת אבטחה,‬

‫אני לא מבין מה העבירה פה.‬

‫חברת אבטחה שומרת‬ ‫על אתר הבנייה שלך.‬

‫פרוטקשן זה עסק בלתי חוקי‬

‫שסוחט ממך כסף באיומים‬ ‫כדי שלא יפגעו באתר הבנייה שלך.‬

‫ואיך יודעים מה זה מה?‬

‫תראי, פקד אברמוב,‬

‫אני מבין שנתנו לך לחקור אותנו קצת‬

‫ואני מתאר לעצמי שאת מרגישה‬ ‫איזה ניצחון קטן,‬

‫אבל אם אין לך ראיה ממשית,‬

‫אני חושב שזה רעיון טוב‬ ‫בשביל כולנו‬

‫שניפרד,‬

‫אולי לא כידידים,‬

‫אבל גם לא כאויבים מושבעים.‬

‫מאיפה היה למאיר ברוכיאן‬ ‫את הטלפון שלך?‬

‫אתה לא רואה שראיות‬ ‫לא מעניינות אותה בכלל?‬

‫את התושבים בוואדי‬ ‫שמאיימים עלינו כבר תפסתם?‬

‫יאללה, זזתי, יום השנה לטליה היום.‬

‫שב.‬

‫אפשר לעשות את זה גם באזיקים‬ ‫אם אתה רוצה.‬

‫תגידי,‬

‫איך משיחת טלפון אחת עם ברוכיאן‬

‫את מחברת אותי לחיסולים בעולם התחתון?‬

‫אמרת שתיים, תחליט.‬

‫ועוד למוות של דייר בוואדי‬ ‫שהתנגד לפרויקט לפני שנתיים.‬

‫והיה גם אימייל, נכון?‬

‫טליה זאת אשתך שנפטרה?‬

‫כן.‬

‫אני אדאג שילוו אותך לאזכרה.‬

‫בואו נתחיל מההתחלה.‬

‫והיא אומרת לו:‬

‫"אתה רוצה להיות עמוס עוז?‬

‫"אז תוציא צווארון מהסוודר,‬

‫"תכתוב מאמר דעה".‬

‫מי זה כל האנשים האלה?‬

‫לא נראים לי נדל"ניסטים.‬

‫תל אביבים.‬

‫טליה אלקלעי הייתה,‬

‫איך כותב קנז?‬

‫"האישה הגדולה מהחלומות'".‬

‫מה היא עשתה, ‬ ‫טליה אלקלעי הזאת?‬

‫הייתה עורכת ספרותית‬ ‫או משהו כזה.‬

‫עכשיו זה יותר מתחבר לי.‬

‫אבל שוכחים שלא הייתה כמוה‬

‫שיודעת לראות את נפש האדם.‬

‫בואי, בואי נחכה בחוץ.‬

‫אהבתי אותה מאוד.‬

‫אז מה, תם-תם?‬

‫עד מתי יהיה לך את הפרצוף תחת הזה‬

‫שבא לי לתפוס אותו, לנער אותו?‬

‫להוציא לך מהראש‬ ‫את כל התסבוכים האלה‬

‫שאתה מאכיל את עצמך?‬

‫עזוב אותי, באמת, אבל אבא,‬

‫אתה גומר אותו.‬

‫אני לא מבין למה, אבל אתה חסר לו.‬

‫ועכשיו מה, אתה עומד פה,‬ ‫מאשים את כל העולם כי מה?‬

‫כי רק אתה איבדת אימא?‬

‫עזוב, מה אני מדבר איתך בכלל?‬

‫מה זה היה?‬

‫אני יוצאת.‬

‫ממתי זה, כל הסיפור הזה?‬

‫בגללך אימא שלי עזבה?‬

‫איריס...‬

‫תעופי מפה.‬

‫אבא, זה הכול היא?‬

‫בגללה אימא עזבה?‬

‫יפה שלי.‬

‫אל תבכי.‬

‫אל תבכי.‬

‫בוא.‬

‫אני שמחה שהתקשרת.‬

‫בוא, בוא.‬

‫תרגיש בנוח, תוריד את התיק.‬

‫הכול בסדר?‬

‫כן, כן, סתם היה שם מכות בהוסטל.‬

‫רוצה להתקלח?‬

‫כן, תודה.‬

‫קראתי, לא...‬

‫לא התחברתי כל כך. אתה רוצה?‬

‫זה שם.‬

טוביאס תומא: זכות השיבה עורכת: טליה אלקלעי

‫איזה מטומטמת אני.‬

‫איפה יש מגבת?‬

‫ב...‬

‫בארון.‬

‫ויש גם מברשת שיניים חדשה ב...‬

‫מתחת לכיור.‬

‫תקשיב שנייה,‬

‫אני פשוט חייבת ללכת רגע,‬

‫אתה יכול לשים עין על אבא שלי?‬

‫הוא ישן פה בחדר,‬ ‫הוא לא יקום ולא כלום,‬

‫אני רק...‬ ‫-בטח, בטח.‬

‫כן.‬ ‫-תודה.‬

‫אני לא מדבר בלי דן.‬

‫אתה יודע מה?‬

‫אל תדבר, אני אדבר.‬

‫כשבדקתי את הפרויקטים שלך,‬

‫ראיתי שכל המגדלים שאתה בונה‬ ‫נמצאים בתל אביב.‬

‫כולם חוץ מאחד,‬

The Valley Towers.

‫לאנשים שאוהבים לייף סטייל.‬

‫אף פעם לא הבנתי‬ ‫מה יש לך לחפש בוואדי‬

‫עד שפתחתי את ספר השירים שלו.‬

‫גיליתי שטליה עבדה איתו הרבה שנים.‬

‫הם היו קרובים?‬

‫אולי קרובים מדי?‬

‫קנית את כל הוואדי בשביל לנקום בו?‬

‫לנקום בה?‬

‫להרוס את השכונה שהם היו בה ביחד?‬

‫בגלל זה יותם כל כך כועס עליך.‬

‫ברור לי שלא רצחת את טוביאס.‬

‫יש לך את האנשים‬ ‫שיעשו בשבילך דברים.‬

‫אבל אז,‬

‫אחרי שהוא מת‬

‫וגילית שהוא תרם את גופו למדע,‬

‫נלחצת.‬

‫הבנת שאתה חייב להיפטר מהגופה שלו,‬

‫אז פנית למאיר.‬

‫מאיר אמר, רגע,‬

‫אם אני מפנה גופה,‬

‫אני אצליח להכניס גופה אחרת במקומה.‬

‫הנה ההזדמנות שלי‬

‫להיפטר מהאויב הכי גדול שלי,‬

‫סולימאן חיג'אזי.‬

‫היכולת הזאת לרקום סיפורים‬ ‫זה באמת כישרון מיוחד.‬

‫תאשר לנו את החלק שלך בגרסה,‬

‫תן לנו קצת שמות‬

‫ואני אדאג שיגישו לך הצעה לעד מדינה.‬

‫זה יפה שאתה צוחק,‬

‫כי אחריך אני הולכת לשותף שלך, דן.‬

‫הכול שאלה של מי משניכם יפתח קודם.‬

‫לא, אני פשוט פתאום קולט‬

‫שבכל חוקר כנראה מסתתר‬ ‫איזה יוצר מתוסכל.‬

‫תגיד לי את האמת,‬

‫מתי גילית שהיא בגדה בך עם טוביאס?‬

‫כשהיא סיפרה לי.‬

‫ואני שמחתי בשבילה.‬

‫היא הייתה מאוד מאושרת איתו.‬

‫עד כדי כך לא היה לך אכפת ממנה?‬

‫להפך.‬

‫אהבתי אותה עד הרגע האחרון.‬

‫פשוט לא יכולתי לתת לה‬ ‫את מה שהיא הייתה צריכה.‬

‫היא שנאה את המגדלים לעשירים‬ ‫שבניתי בעיר שלה,‬

‫את התביעות של הדיירים המפונים,‬

‫את ה...‬

‫את הכותרות.‬

‫פתאום כולם הסתכלו עליה עקום.‬

‫בגללי, בגלל הכסף.‬

‫אז למה לנקום בטוביאס?‬

‫מה פתאום לנקום?‬

‫כמה ימים לפני שהיא נפטרה,‬ ‫אני הזמנתי אותו‬

‫כדי שייפרד ממנה.‬

‫אני בדקתי את הנייד שלך.‬

‫לא היו ביניכם התכתבויות.‬

‫רואים שלא הכרת אותו.‬

‫לא היו לו וואטסאפים.‬

‫היה לו דגם ישן כזה של...‬

‫של נוקיה.‬

‫תאמיני או לא,‬

‫אבל אחרי שהיא נפטרה,‬ ‫אני הלכתי אליו הביתה‬

‫וישבתי איתו לילה שלם.‬

‫ובכל זאת עשית הכול‬ ‫כדי לפנות אותו מהבית שלו.‬

‫איזה בית?‬

‫ראית את הבית שלו.‬

‫חצי תקרה קרסה.‬

‫הצעתי לו דירה בפרויקט,‬ ‫בחינם הייתי נותן לו.‬

‫אז למה הוא כל כך התנגד?‬

‫אם את שואלת אותי,‬

‫אחרי שטליה נפטרה,‬

‫הוא כבר לא מצא טעם לחיות,‬

‫אז הוא פשוט העדיף למות בבית שלו.‬

‫אני חייבת להבין משהו.‬

‫אשתך, שאתה טוען שאהבת,‬

‫בוגדת בך עם גבר אחר ואתה...‬

‫היא לא בגדה בי.‬

‫אני ידעתי הכול.‬

‫אז איך?‬

‫זה לא משהו שתכננו, זה פשוט קרה.‬

‫אנשים משתנים ואז גם הקשר שלהם משתנה.‬

‫כשהכרנו, אני ניקיתי משרדים,‬ ‫למדתי כלכלה,‬

‫היא הייתה סטודנטית לספרות,‬

‫חשבנו לעבור לגור בקרוואן על הים.‬

‫אבל אז התוכניות שלי השתנו.‬

‫אני רציתי לקנות את הבניינים‬ ‫של המשרדים שניקיתי,‬

‫אבל זה לא אומר שהפסקתי לאהוב אותה.‬

‫וכל האנשים האלה שהזכרת,‬

‫הם לא קשורים אליי בכלל.‬

‫"עד מדינה".‬

‫תני לי להגיד לך עוד משהו.‬

‫אם את חושבת שאת תוכלי להשפיל אותי‬

‫בתת-תנאים האלה‬

‫או לשבור אותי,‬

‫את לא באמת מכירה אותי.‬

‫הדברים האלה רק נותנים לי יותר כוח.‬

‫הם רק מזכירים לי מי הייתי פעם‬

‫ולמה עשיתי בשכל‬

‫שבחרתי במסלול‬ ‫שלא יאפשר לאף אחד לדרוך עליי.‬

‫אברמוב.‬

‫הכול בסדר?‬

‫שיגעון.‬

‫מה שלומך, ניסן?‬

‫אתה לא צריך לצעוק, הוא שומע אותך.‬

‫אתמול כשהיית אצל קני במעצר,‬

‫הגיע מישהו מהוואדי לבן שלו בצהלה.‬

‫איים עליו.‬

‫הוא היה עם התינוק,‬

‫מצב לא נעים.‬

‫הוא נכנס לחרדות.‬

‫הוא זיהה אותו?‬

‫איך אנחנו יודעים שזה מישהו מהוואדי?‬

‫כי הוא איים עליו להפסיק את הבנייה.‬

‫אבל זה מוזר, השכונה נהרסה כבר.‬

‫אין לי מושג.‬

‫זה רק מסבך את העניינים.‬

‫גם ההוא, השותף שלו, הדן הזה,‬

‫הגיש נגדך תלונה במח"ש.‬

‫נגדי?‬

‫זה באמת מפתיע אותך?‬

‫משפחת קני מקבלת איומים.‬

‫במקום למצוא מי עשה את זה,‬

‫נוח קני יושב במעצר‬ ‫בלי ראיות ממשיות.‬

‫עוד לא סיימתי לחקור אותו.‬

‫בחייך, נו.‬

‫זה נראה כמו התנכלות.‬

‫שורה תחתונה,‬

‫שחררתי אותו.‬

‫לא הייתה לי ברירה.‬

‫הוראה מלמעלה.‬

‫בסדר.‬

‫מה?‬

‫בסדר, אני מבינה.‬

‫אוקיי.‬

‫פשוט לא הייתה לי ברירה.‬

‫הבנתי.‬

‫אני בצד שלך.‬

‫לא יכולתי לעשות כלום.‬

‫אוקיי.‬

‫רק אם אפשר שתרדי לחתום‬ ‫על השחרור שלהם.‬

‫בוא, אבא.‬

‫אבא.‬

‫טוב, תהיה איתו פה שנייה,‬ ‫אני כבר חוזרת.‬

‫זה המסמכים שלהם?‬

‫נו, היה שווה את זה?‬

‫כדאי לך להירגע.‬

‫במקום לעצור את העבריינים מהוואדי,‬ ‫התלבשו עלינו.‬

‫קצינה ביזיון.‬

‫סתום את הפה שלך, שמעת אותי?‬

‫סתום את הפה שלך!‬

‫עופו מפה!‬

‫עופו, קחו את המסמכים שלכם,‬

‫עופו מפה עכשיו!‬

‫מה קורה פה?‬

‫לא נורמלית, זאת.‬

‫חולת נפש.‬

‫אברמוב.‬

‫אני חושב שאת צריכה לקחת‬ ‫כמה ימי חופש.‬

‫מעשי לי טובה, קחי יומיים.‬

‫או-אה.‬

‫נוח רק הגיש תלונה וזהו?‬

‫מה קרה? נגעתי להם בנדל"ן?‬

‫הבטיחו לי במח"ש‬ ‫שיסגרו את התיק כמה שיותר מהר.‬

‫בינתיים צריך לקחת צעד אחד אחורה.‬

‫אברמוב, אין צורך.‬

‫יש.‬

‫תודה לאל.‬

‫נשתמע.‬

‫איריס,‬

‫יופי של עבודה.‬

‫את צריכה ממני משהו?‬

‫תראי אותו.‬

‫איפה יותם ואיפה הוא.‬

‫לא ייאמן ששני הילדים האלה‬ ‫גדלו באותו בית.‬

‫אני צריכה שתעשי לי טובה,‬

‫דברי רגע עם מישורי,‬

‫תגידי לו שאני צריכה‬ ‫בדיקת די-אן-איי דחופה.‬

‫בדיקה של מי?‬

‫דגימה אחת מכאן‬

‫ודגימה שנייה,‬

‫אני מקווה שהוא לא לקח איתו‬ ‫את המברשת שיניים.‬

‫מרקו, מרקו.‬

‫זה בסדר.‬

‫איך מצאת אותי?‬

‫הייתי בהוסטל.‬

‫אני רואה שחבר שלך השתחרר.‬

‫אפשר שנדבר רגע בשקט?‬

‫אני בסדר, את לא צריכה לדאוג לי יותר.‬

‫אני לא דואגת.‬

‫אז למה באת?‬

‫כי אני צריכה את העזרה שלך.‬

‫אני צריכה שתגיד לי את האמת‬ ‫על טוביאס,‬

‫אבא שלך.‬

‫מי אמר לך?‬

‫אף אחד לא אמר לי.‬

‫פשוט ראיתי היום את אח שלך בתחנה‬

‫והבנתי...‬

‫כמה אתם שונים.‬

‫אז ניצלתי את זה שאתה ישנת אצלי אתמול‬

‫ושאח שלך היה היום בתחנה‬

‫ושלחתי די-אן-איי שלכם להשוואה.‬

‫אני מצטערת.‬

‫התוצאה תגיע רק מחר,‬ ‫אבל הייתי חייבת לבדוק איתך.‬

‫בן כמה היית כשגילית את זה?‬

‫לא זוכר.‬

‫קטן.‬

‫באחד החופשים אימא שלנו לקחה‬ ‫אותי ואת אחי לטוביאס,‬

‫לבית שלו בוואדי.‬

‫איפה נוח היה?‬

‫בחו"ל או משהו.‬

‫אבל אז פתאום ביום האחרון‬

‫אימא שלי וטוביאס התחילו...‬

‫ממש לריב.‬

‫להתווכח, לצעוק בכל הבית.‬

‫אז היא שלחה אותי ואת אחי‬

‫לקנות משהו במכולת.‬

‫אנחנו נצמדנו לדלת, להקשיב להם.‬

‫ואז שמענו אותה אומרת לטוביאס:‬

‫"תוכיח לי שאתה יכול‬ ‫לגדל את הילד ואני באה".‬

‫מה עשיתם?‬

‫אני לא הבנתי מה היא אומרת.‬

‫איזה ילד לגדל?‬

‫לגדל את מי?‬

‫אבל אחי גלעד, הוא...‬

‫הוא השתגע מזה.‬

‫כל הדרך למכולת הוא איים עליי‬ ‫שאסור לנו לבוא לפה יותר,‬

‫שאסור שאבא ידע,‬

‫שזה יפרק את המשפחה שלנו.‬

‫ומה עשית?‬

‫אחי הגדול, לא עשיתי כלום.‬

‫חשבתי שהוא רוצה להגן עליי.‬

‫לקח לי זמן להבין‬ ‫את המשמעות של מה שהיא אמרה,‬

‫לקלוט שלי ולאחי שגדלתי איתו‬

‫אין אותו אבא.‬

‫נוח ידע מזה?‬

‫גלעד אמר שלא.‬

‫אבל מיד אחרי שאימא שלנו נפטרה,‬ ‫מה נוח קני עשה?‬

‫סימן את הוואדי.‬

‫הוא רצה למחוק את המקום הזה.‬

‫וגלעד הצטרף אליו.‬

‫נוח אמר לי שהוא הכיר את טוביאס,‬

‫שהם היו כמעט חברים.‬

‫נוח יגיד לך כל מה שתרצי לשמוע.‬

‫מה שהוא באמת רוצה‬ ‫זה שאני אראה אותו מנצח.‬

‫הוא עומד עם הדחפורים שלו‬ ‫מעל כל ההריסות של הבתים‬

‫כמו איזה גנרל,‬

‫מוחק כל זכר מטוביאס,‬

‫מאבא שלי.‬

‫עכשיו אני מבינה‬ ‫איך במקרה מצאתי אותך בבית שלו.‬

‫אנשים נוסעים להודו למצוא את עצמם,‬

‫אני הייתי צריך לנסוע לוואדי סאליב.‬

‫דברי אליי.‬

‫לאשתו של גלעד קני יש ג'יפ שחור.‬

‫אשתו?‬

‫יותר נכון, היה,‬

‫לפני כמה חודשים הוא נגנב.‬

‫ברור שנגנב,‬

‫ואז הוא החליף את מספר הרכב‬ ‫למספר מזויף,‬

‫בגלל זה לא עלינו עליו עד עכשיו.‬

‫אין מצב שהוא זה שהתנגש בך.‬

‫הוא יכול היה לקחת מישהו בכסף,‬ ‫זה לא בעיה.‬

‫ומה לגבי האיומים שהוא קיבל?‬

‫בטח הכול מפוברק.‬

‫לא סתם אין אף ראיה‬ ‫שמישהו עקב אחריהם או איים עליהם.‬

‫רגע, איפה את?‬

‫בדרך.‬

‫בדרך לאן?‬

‫הוא ישן הכי טוב בעגלה.‬

‫רק מעבירים אותו למיטה, מתחיל לצרוח.‬

‫יש מישהו בבית?‬

‫לא, אשתי באיכילוב,‬

‫בתורנות לילה. שבו.‬

‫מצטערת, אין לי.‬

‫אין לי בשבילו סידור.‬

‫פשוט הייתי חייבת לבוא לתחקר אותך‬

‫על ה...‬

‫איומים שקיבלת.‬

‫מה מצחיק?‬

‫אני יודע למה באת.‬

‫למה באתי?‬

‫כי את נואשת.‬

‫חיפשת אותנו ולא מצאת כלום.‬

‫וואלה‬

‫אבא, שב.‬

‫את יודעת שמבחינה חוקית‬ ‫אסור לך להיות פה.‬

‫אני יכול להזמין לך משטרה.‬

‫אז למה אתה לא עושה את זה?‬

‫מעניין אותי.‬

‫מעניין אותי לדעת‬ ‫למה במקום לשמור עלינו‬

‫מכל האיומים שאנחנו מקבלים,‬

‫הפכת אותנו לאובססיה שלך.‬

‫יש פה הרבה מטראז'.‬

‫מהרגע שהחקירה הזאת התחילה,‬

‫אני לא התייחסתי אליך מספיק.‬

‫אף פעם לא אהבתי להיות בפרונט.‬

‫אז את מקליטה אותי עכשיו?‬ ‫זה הקטע?‬

‫אם אתה לא מאמין לי,‬ ‫מבחינתי אל תגיד לי כלום.‬

‫אוקיי, תמשיכי.‬

‫טוביאס תומא,‬

‫הוא התנגד לפינוי.‬

‫אי אפשר היה לקנות אותו בכסף,‬

‫אבל אתה ידעת עליו עוד משהו.‬

‫אין לי מושג על מה את מדברת.‬

‫מיד אחרי שהוא מת‬

‫או נרצח,‬

‫אתה גילית שהוא הקדיש את גופו למדע.‬

‫פתאום הבנת שהסוד של המשפחה שלך‬

‫יכול להתגלות.‬

‫אתה פחדת שיותם יגיע למעבדה‬

‫ויוכיח שטוביאס תומא הוא אבא שלו.‬

‫ואם טוביאס הוא באמת אבא שלו,‬

‫אז הקרקע שייכת ליותם.‬

‫ויותם לא היה מוכר לכם את הקרקע‬ ‫בעד שום הון שבעולם.‬

‫אז אני מבין שסיימת להאשים את אבא שלי‬ ‫בסיפורים ההזויים שלך,‬

‫אז עכשיו תורי?‬

‫אתה זה שפנית למאיר ברוכיאן‬

‫וביקשת ממנו להעלים‬ ‫את הגופה של טוביאס.‬

‫וואו,‬

‫הלכת רחוק.‬

‫עכשיו אני אחראי על זה‬

‫שאתם לא מצליחים להשתלט‬ ‫על העולם התחתון?‬

‫אין עולם תחתוך בלי עולם עליון‬ ‫שמניע אותו.‬

‫מה זה, שייקספיר?‬

‫אתה לא עשית כלום.‬

‫לא רצחת, לא חיסלת.‬

‫אבל אתה זה שהניע את כל העסק.‬

‫זה הכול בגללך.‬

‫הכול השתבש‬ ‫כשעידן לוריא הגיע באמצע הלילה,‬

‫מאיר ברוכיאן נבהל,‬

‫לא הספיק להוציא את הגופה השנייה,‬

‫שחר לוגסי כנראה נלחץ‬ ‫והתחיל לעשות בלגן,‬

‫אז הוא היה חייב להוריד גם אותו.‬

‫כל הזמן הזה אתה כאן,‬

‫ממציא איומים מהוואדי.‬

‫למה שיהיה לי כל כך אכפת‬

‫שיותם יקבל את הקרקע של טוביאס?‬

‫כי זה מסכן לכם את כל הפרויקט.‬

‫התנגדות אחת מדייר אחד,‬

‫לא רלוונטי בפרויקטים בסדר גודל כזה.‬

‫אתה צודק, זה באמת משהו שלא הסתדר לי.‬

‫אבל בשבילך זה לא על כסף‬

‫ולא על מגדלים ולא על...‬

‫לייף סטייל.‬

‫בשבילך זה על משפחה‬

‫ועל מה זה להיות אבא‬

‫ועל מה זה להיות ילד‬

‫ועל אימא שלך,‬

‫שבגדה באבא שלך.‬

‫אוקיי.‬

‫נראה לי שיש לנו פה איתות.‬

‫אז אם סיימנו...‬

‫איך אימא שלך אמרה לטוביאס?‬

‫תוכיח לי שאתה יכול לגדל את הילד‬ ‫ואני באה.‬

‫כן.‬

‫כל אימא והבחירות שלה.‬

‫את מוכנה להגיד לו‬ ‫שיפסיק לכוון עליי את הדבר הזה?‬

‫בוא, אבא.‬

‫אנחנו הולכים.‬

‫תגיד, למה לא סיפרת את זה לאבא שלך?‬

‫הרי אם הוא היה יודע‬ ‫שיותם הוא הבן של טוביאס,‬

‫אתה היית זוכה בכל הקופה,‬

‫שלא נדבר על הירושה.‬

‫סוף סוף, בלי תחרות,‬

‫בלי המוזר הזה שמושך‬ ‫את תשומת הלב כל הזמן.‬

‫זאת לא הבעיה היחידה‬ ‫בתאוריה שלך, את יודעת.‬

‫או שאולי אתה מפחד.‬

‫אתה מפחד שהוא עדיין יעדיף את יותם.‬

‫שדי-אן-איי וגנים זה לא הכול בשבילו.‬

‫בוא, אבא.‬

‫מה שכן, אני חייבת התנצלות לאבא שלך.‬

‫שלא תעזי לדבר עם אבא שלי.‬

‫גלעד, מה אתה עושה?‬

‫מה אני עושה? מה את עושה?‬

‫מתפרצת לפה כמו איזה...‬

‫על חוק דרומי שמעת?‬

‫טוב, תן לו ללכת.‬

‫הוא לא מבין כלום,‬ ‫הוא בקושי יודע איך קוראים לו.‬

‫"תוכיח לי שאתה יכול‬ ‫לגדל את הילד ואני באה".‬

‫אז הוא לא הוכיח‬

‫והיא לא באה‬

‫ואני נשארתי עם כל החרא שלהם.‬

‫אתה הבן של טוביאס.‬

‫אבא?‬

‫רוץ!‬

‫עצור!‬

‫משטרה.‬

‫כן.‬ ‫-איך אפשר לעזור?‬

‫נכנס אליי פורץ.‬

‫הוא עדיין שם?‬

‫מה? לא, לא, יריתי בו.‬

‫אתה ירית בו?‬ ‫-דחוף, הפרסה 14, כן.‬

‫אדוני, הוא לידך?‬

‫כן, נראה לי שהוא פצוע.‬

‫אדוני?‬

‫אבא.‬

‫אבא.‬

‫איך הרגל?‬

‫בסדר.‬

‫השכפ"ץ, לעומת זאת,‬

‫לא ימשיך איתנו.‬

‫מה עם גלעד?‬

‫יש לו זעזוע מוח.‬

‫פינו אותו, הוא יחיה.‬

‫איך פספסתי את זה.‬

‫אי אפשר היה לדעת.‬

‫למה אי אפשר?‬

‫בסופו של דבר,‬ ‫לגלעד היה הכי הרבה מה להפסיד‬

‫אם נוח היה מגלה‬ ‫שהוא לא הבן הביולוגי שלו.‬

‫אני כל הזמן חשבתי על היחסים‬ ‫במשפחה הזאת.‬

‫מי נפגע ממי, מתי, למה.‬

‫כנראה שבסוף‬ ‫הכול זה רק עניין של כסף‬

‫ונדל"ן.‬

‫מה הייתי עושה‬ ‫אם הוא לא היה מודד, אה?‬

‫איפה ג'רמי?‬

‫איפה שרית?‬

‫אני לא אעזוב אותך, אבא.‬

‫אנחנו לא נלך לרוממה, טוב?‬

‫אני לא אעזוב אותך בחיים.‬

‫שרית, אני רק רציתי להגיד‬ ‫שאני מצטערת.‬

‫לא.‬

‫עזבי, אני מבינה אותך.‬

‫עשיתי טעות.‬

‫זה לא היה צריך לקרות עם אבא שלך.‬

‫לא אז ולא היום.‬

‫את זוכרת את חוג הבלט שהיית בו?‬

‫אני?‬

‫כן, היית בת חמש, שש.‬

‫לא, אני לא זוכרת.‬

‫עשו הופעה להורים בסוף שנה.‬

‫את התרגשת,‬

‫את לבשת בגד גוף ורוד כזה עם נצנצים,‬

‫ואז הגיע הרגע‬ ‫שהיית צריכה לעלות לבמה‬

‫ולא הסכמת בשום אופן.‬

‫אימא שלך ואבא שלך ניסו,‬

‫מה הם לא ניסו,‬

‫ולא עזר להם.‬

‫כן, מפתיע.‬

‫ואז באת אליי‬

‫ושאלת אותי:‬

‫"שריתוש,‬

‫"כדאי לי לעלות?"‬

‫ואני הסתכלתי לך בעיניים‬

‫וידעתי שאם אני אומרת לך "כן, בטח,‬

‫"כדאי לך, שלא תפסידי",‬

‫אין מצב שאת עולה.‬

‫אז מה אמרת לי?‬

‫אמרתי לך שאני מבינה אותך‬

‫ושזה מפחיד לעלות‬

‫וזה מאכזב לא לעלות‬

‫ושבסך הכול זו החלטה רק שלך.‬

‫את לא רוצה לדעת מה קרה?‬

‫עליתי לבמה?‬

‫אימא שלך, לילי,‬

‫היא התפוצצה מגאווה.‬

‫את היית כל כך יפה שם על הבמה.‬

‫היא לא הורידה את העיניים שלה ממך.‬

‫"ליל חניה".‬

‫מה?‬

‫זה היה השיר של הריקוד.‬

‫"ליל חניה".‬

‫זהו, יום למחרת‬

‫היא קמה, עזבה את הוואדי‬ ‫וטסה לבוסטון.‬

‫היא בטח ראתה אותי הולכת אלייך.‬

‫היא הבינה שלא רק אבא,‬

‫שגם אני קשורה אלייך.‬

‫אולי אפילו יותר מאשר אליה.‬

‫כל אימא והבחירות שלה.‬

‫הילדים שלי הם החיים שלי.‬

‫אני לא יכולה לנשום כשהם לא לידי.‬

‫והם יודעים את זה.‬

‫וגם אבא שלך יודע את זה.‬

‫אבא שלך יודע שאת אימא נהדרת.‬

‫ואת יודעת מה אני חושבת?‬

‫שזאת הסיבה שהוא גרר אותך לוואדי,‬

‫להזכיר לך את זה.‬

‫את לא צריכה לדאוג, אני אטפל בו.‬

‫ראית מה זה, תם-תם?‬

‫החלפנו תפקידים.‬

‫כל השנים האלה נתת לי לחשוב‬ ‫שאני הבן שלו‬

‫כשידעת שאני לא.‬

‫אני לא ידעתי.‬

‫מה?‬

‫לא ידעתי.‬

‫הוא התקשר אליי אחרי שאימא מתה.‬

‫טוביאס?‬

‫חשבתי שהוא רוצה להיפגש איתי‬

‫כדי להביא לי דברים שהיא השאירה אצלו.‬

‫הגעתי אליו,‬

‫לוואדי, לבית שלו,‬

‫פתאום הוא התחיל להתנהג מוזר,‬

‫אמר שהוא רוצה להיות איתי בקשר,‬

‫לעשות תיקון.‬

‫לעשות תיקון, אתה מבין?‬

‫אני מצטער, תם-תם.‬

‫לא רצחתי אף אחד,‬

‫בסך הכול ביקשתי שיוציאו‬ ‫את הגופה שלו מהמעבדה.‬

‫רציתי למחוק את הזיכרוך הזה‬ ‫מהחיים שלנו,‬

‫לגמור עם הסיפור הזה אחת ולתמיד.‬

‫למה שתרצה למחוק אותו?‬

‫אני הבן של נוח קני.‬

‫זה הצד שגדלתי בו.‬

‫זה הצד שאני בוחר.‬

‫אבל יש עוד צד.‬

‫אין עוד צד.‬

‫לא מבחינתי.‬

‫רצית חקירה? קיבלת חקירה.‬

‫מה זה?‬

‫כל המידע והתמלולים‬ ‫מהמחשבים של "קני אחזקות".‬

‫תתחילו לעבוד,‬ ‫אני מקצה לך שלושה חוקרים.‬

‫בסדר, שנייה רגע.‬

‫אני צריך שתביני משהו,‬

‫אין לנו כלום.‬

‫אין לנו את הגופה של טוביאס,‬

‫אין לנו ג'יפ שחור, אין לנו כלום.‬

‫ולגבי הירי,‬

‫הוא יכול לטעון שפרצת אליו הביתה‬ ‫ואיימת עליו.‬

‫בקיצור, הוא יכול לצאת מזה בלי כלום.‬

‫סנדלר, אני לוקחת חופש.‬

‫כמה זמן?‬

‫שבוע, שבועיים,‬

‫חודש.‬

‫נראה לך?‬

‫אין אישור, גג יומיים.‬

‫אז אני אקח חל"ת.‬

‫מה חל"ת? תגידי לי, מה, את נורמלית?‬

‫מי ינהל את החקירה הזאת?‬

‫חיפשת אותי?‬

‫לא, לא.‬

‫הכול בסדר.‬

‫תגידי, מה, את נורמלית?‬

‫אין לה ניסיון בחקירות כאלה.‬

‫היא שדה.‬

‫תאמין לי.‬

‫אז מה סגרנו?‬

‫אז מה?‬

‫לא נראה לי שזה בילבל אותם יותר מדי.‬

‫ברור שלא, נו, זה הכול בראש שלנו.‬

‫אז מה קובעים?‬

‫קובעים לא לקבוע.‬

‫אוקיי, ומה אומרים להם?‬

‫אומרים להם שלא תמיד‬ ‫הדברים חייבים להיות ברורים.‬

‫לא נראה לי שהם יבינו את זה.‬

‫ושהם לא חייבים להבין כל דבר.‬

‫בסדר, נו, גם ככה זה לא יעניין אותם,‬

‫אנחנו נוסעים עכשיו לחודש.‬

‫תראה,‬

‫מה שקרה, זה לא קשור אליי,‬ ‫אני לא ידעתי על זה כלום.‬

‫אני יודע.‬

‫זה שחשבת שאני לא אבא שלך‬ ‫ועכשיו כן,‬

‫זה לא אומר כלום מבחינתי.‬

‫גם לא לגבי אחיך.‬

‫אם אתה לא רוצה אותי יותר בחיים שלך.‬

‫אני לא אציק לך.‬

‫אבל זה לא אומר שאני לא אדאג‬ ‫ואני לא אחכה.‬

‫אני אראה אותך.‬

‫אבא.‬

‫יש פה בית קפה ליד,‬ ‫אתה רוצה לאכול משהו?‬

‫אני חייבת כדור שינה.‬

‫את בת עשר.‬

‫אבל למה טיסה כל כך ארוכה?‬

‫לא יכולנו לטוס לפריז?‬

‫מה איבדנו בבוסטון?‬

‫מה רע?‬

‫נלך למסעדות, לפארקים,‬

‫יש את מוזיאון המדע.‬

‫נלך גם לראות את הסלטיקס.‬

‫אפשר גם ללכת לבקר משפחה.‬

‫מה, איזו משפחה?‬

‫יש לנו שם משפחה.‬

‫מה, מאיפה זה הגיע?‬

‫אף פעם לא דיברת על זה.‬

‫נו, הגיע הזמן, לא?‬

Ripped with @rySubRipper 1.7 https://github.com/arysoftplay/-rySubRipper