Original subtitles

‫למה אתה מגדיר את יותם כנעדר?‬

‫למה, את פגשת אותו?‬

‫אתה יושב לו פה מתחת לאף,‬ ‫בסוף הוא ימצא אותך.‬

‫זה שעון של יותר מ-10,000 שקל.‬

‫מאיפה הכסף?‬

‫חסכתי.‬

‫צריך להביא אותו לעוד חקירה.‬

‫תודה רבה לך גברתי.‬

‫ג'רמי, תקשיב שנייה, יותר אתה לא נותן‬ ‫את הדרכון הזה לאף אחד, אוקיי?‬

‫כן גברתי, בטח.‬

‫הבאתי את מקס, אתה מכיר את מקס,‬

‫לוודא שאנשים לא מדברים‬ ‫מה שלא צריך לדבר עליו.‬

‫עידן לוריא,‬

‫יא בן זונה.‬

‫אני ביקשתי ממנו להביא חשוד לחקירה,‬

‫אתה יודע איפה‬ ‫אני צריכה לבקר אותו עכשיו?‬

‫במיון!‬

‫עצור!‬

‫אני יורה בה, תעיף את האקדח!‬

‫אתם רוצים מסר מאשר ברוכיאן?‬

‫תמסרו גם לחוקרת המזדיינת שלכם‬

‫שאם יש לה טיפת שכל בראש,‬

‫שתפיל את התיק הזה על שחר לוגסי.‬

‫תומר ושירי, נכון?‬

‫בואו, אימא שלכם ביקשה‬ ‫שאני אביא אתכם לתחנה.‬

‫אתם בסדר?‬

‫אנחנו בסדר.‬

‫את רוצה להציל את הילדים שלך?‬

‫תצילי את הילדים שלי.‬

‫כרגע יש החלטה של בית המשפט.‬

‫זה צו הרחקה זמני עד שנדע‬ ‫שהם בטוחים במאה אחוז איתך.‬

‫בן זונה.‬

‫שים לי אלפייה על רוזנבורג.‬

‫שלום, אתה בטוח שהכול בסדר?‬

‫את יודעת, הקדוש ברוך הוא‬ ‫ברא לנו כליה מיותרת.‬

‫ושכל לא להמר‬ ‫על הליגה השנייה באנגליה.‬

‫למיטב הבנתנו, יש חשוד‬ ‫עם הודאה חתומה.‬

‫החשוד הזה ישוחרר בקרוב.‬

‫בת זונה.‬

‫צריך להיעלם מפה,‬

‫לפחות חודש.‬

‫זה בשביל האופנוען.‬

‫זה הכול?‬

‫זה מספיק חומר נפץ, תאמין לי.‬

‫שמע ישראל.‬

‫מה זה, עבודה של החיג'אזים?‬

‫יכול להיות שהם הבינו‬ ‫מה קרה בטכניון עוד לפנינו.‬

‫אם מירו היה אחראי לחיסול של סולימאן,‬

‫אף אחד מהברוכיאנים לא בטוח.‬

‫הם מתחילים לחסל אותם עכשיו אחד-אחד.‬

‫אחיין שלי שם, יא בן זונה.‬

‫תן לעבור, יא בן זונה.‬ ‫-אני, אני אלך אליו.‬

‫זה אחיין שלי!‬

‫עוף אחורה.‬ ‫-אשר, אשר, אשר, אשר, אשר!‬

‫מאיר!‬ ‫-אשר, תירגע.‬

‫אשר, אשר, אין לך מה לראות.‬

‫אין לך מה לראות.‬

‫מה זה היה?‬

‫יש לי היסטוריה עם המשפחה הזאת.‬

‫הוא לא איים להרוג אותך‬

‫אחרי שהכנסנו את הבן שלו לכלא?‬

‫הוא רק נותן לי יותר כבוד מאז.‬

‫וואלה.‬ ‫-וואלה.‬

‫אצל אלה הכול עניין של כבוד.‬

‫תעדכן אותי כשמז"פ מסיימים.‬

‫אני הולכת ללוריא.‬

‫מה שלומך, עידן?‬

‫מתי אני יוצא מכאן?‬

‫קודם כול אני רוצה להגיד לך‬ ‫שאני מאוד מצטערת‬

‫על האלימות המיותרת במעצר שלך.‬

‫על המעצר עצמו את לא מצטערת?‬

‫אני רוצה לדבר איתך‬ ‫על הלילה שבו שחר לוגסי נרצח.‬

‫אין לי מה לחדש לכם.‬

‫אסיה.‬

‫כמו שאתה רואה, רואים אותך‬ ‫יוצא מכיוון רמב"ם אל המעבדה.‬

‫נו, ו...?‬

‫בשיחה הקודמת לא אמרת לנו את זה.‬

‫לא שאלת.‬

‫זה נראה לך הגיוני להסתיר מאיתנו‬ ‫שהיית בזירה?‬

‫איזו זירה?‬

‫באתי לתרגל במעבדה,‬

‫תמיד אחרי משמרת אני עובר שם.‬

‫ברבע לחמש בבוקר?‬

‫מי עוד היה שם?‬

‫אף אחד.‬

‫אני והגופות.‬

‫לא ראית כלום?‬

‫לא שמעת משהו?‬

‫לא.‬

‫אתה מבין שאני בכלל לא צריכה‬ ‫לדבר איתך עכשיו?‬

‫יש לי מיקום שלך בזירה.‬

‫אני יכולה לצאת מהחדר הזה‬ ‫ואתה לא תראה אותי עד המשפט שלך.‬

‫איזה... משפט על מה?‬ ‫במה את מאשימה אותי בדיוק?‬

‫סיוע לרצח, שידול לרצח.‬

‫אתה היית שם עם לוגסי,‬ ‫אתה עזרת לו להחליף את הגופות.‬

‫טוב, מה זה משנה מה אני אגיד, נכון?‬

‫את הרי במילא לא תאמיני לי.‬

‫זה לא עניין של אמונה,‬ ‫בסוף יש עובדות.‬

‫אז בואי נדבר על העובדות.‬

‫אחת, את לוגסי רצחו בחניון, לא?‬

‫יש לכם וידאו שלי בחניון?‬

‫שתיים, את הגופות הכניסו למעבדה‬ ‫לפני או אחרי שהייתי שם.‬

‫אז אולי אני אשם,‬

‫כן, אולי אני אשם‬ ‫שלא שמתי לב שיש גופה מיותרת,‬

‫בחמש בבוקר, אחרי משמרת של עשר שעות.‬

‫בכל שמיכה יש כמה חורים בהתחלה.‬

‫זה נראה יותר כמו חור גדול‬ ‫שאת מנסה לעטוף בשמיכה.‬

‫אנחנו מנסים להבין מה קרה באותו לילה.‬

‫ואם יש לך שותפים,‬

‫אז תמיד עדיף להיות הראשון שמדבר.‬

‫אז בוא תגיד לי רגע‬ ‫מה בדיוק עשית במעבדה.‬

‫תרגלתי דיסקציות,‬

‫כמו שאני עושה כל פעם אחרי המשמרת.‬

‫יש פה ראיות קונקרטיות.‬

‫יש פה סרטון שלי הולך למעבדה.‬

‫זה הכול.‬

‫איריס?‬

‫נו, באמת.‬

‫מה קורה?‬

‫בסדר.‬

‫זיהו כבר את סוג המטען?‬

‫לא. בינתיים מתחקרים את השכנים,‬

‫לא היו מצלמות ברחוב.‬

‫אבל יש לכם כיוון?‬

‫לא ממש.‬

‫איך אין לכם כלום עדיין?‬

‫אנחנו כן יודעים‬ ‫שכנראה זה היה מתוכנן.‬

‫את יודעת,‬

‫כל פעם שאני פוגש אותך,‬ ‫יש לך מין מבט כזה‬

‫של, מה יש לו, זה?‬

‫נפל עלינו מהחלונות הגבוהים‬ ‫כדי לשפוך עלינו את החרא שלו.‬

‫דוידי, זה לא... -לא,‬ ‫אני דווקא מזדהה עם התחושה הזאת.‬

‫את יודעת למה?‬

‫כי היום בבוקר ביקר אותי השר‬ ‫אחרי שראש הממשלה ביקר אותו.‬

‫הוא מאוד מודאג ממה שקורה בחיפה.‬

‫התקשר אליי לפני שעה, שואל אותי:‬ ‫"תגיד, מי אחראי על החקירה הזאת?‬

‫"למה זה כל כך לאט?"‬

‫תאמין לי שאני לא ישנה בלילה.‬

‫פעם הייתי מעריך מאמצים,‬

‫אבל היום אני רוצה תוצאות.‬

‫תישני או לא תישני בלילה,‬

‫זה עניין שלך.‬

‫זה היה מאוד מאוד לא במקום.‬

‫תעזוב אותי, טוב?‬

‫מה עובר עלייך?‬

‫"תוצאות" הוא אומר לי?‬

‫יש לי צו הרחקה מהילדים שלי‬ ‫בגלל החקירה הזאת.‬

‫אני אחכה בחוץ.‬

‫דיברתי עם המפכ"ל לגבי צו ההרחקה שלך.‬

‫הוא מעדיף לא להתערב בדיני משפחה.‬

‫אז כשנוח להם, זה דיני נפשות‬

‫וכשנוח להם, זה דיני משפחה.‬

‫זה מה שהוא אומר.‬

‫חבורה של צבועים.‬

‫אני יכול להכניס את ימ"ר.‬

‫לא יהיה להם "קייס" על הילדים שלך‬

‫כל עוד את לא מובילה את החקירה.‬

‫דוידי גם לוחץ בכיוון, ראית אותו.‬

‫תראי,‬

‫אני מבין שכרגע קשה לך ברמה האישית,‬

‫אבל את חייבת להבין גם אותו.‬

‫יש עוד מעט סבב מינויים‬ ‫ויושבים לו על הראש.‬

‫ככה זה בחלונות הגבוהים.‬

‫יותר כמו החלונות האדומים.‬

‫המפכ"ל לא הסכים להתערב,‬ ‫אבל יש לי את המכתב הזה,‬

‫חתום על ידי רב-פקד מוטי סנדלר,‬ ‫מפקד התחנה שלי.‬

‫כתוב שם שלא נשקפת סכנה לילדים.‬

‫זה בהחלט יכול לעזור.‬

‫את צריכה להציג את זה‬ ‫בדיון הבא בבית המשפט.‬

‫מה זאת אומרת בדיון הבא?‬ ‫אני רוצה לראות אותם היום.‬

‫יש נהלים מאוד ברורים בנושא.‬

‫אני רוצה להזכיר לך‬ ‫שמדובר בצו זמני בלבד.‬

‫זמני עד מתי?‬

‫לא, אתם לא יכולים לעשות לי את זה,‬ ‫אני רוצה לראות אותם.‬

‫יש סדר לדברים.‬

‫עורך הדין של עופר הגיש בקשה...‬

‫עורך הדין של עורך הדין, די עם זה!‬

‫אני אמליץ שהדיון יהיה דחוף,‬

‫בימים הקרובים.‬

‫אני לא מאמינה שאתם עושים לי את זה.‬

‫איריס, אחרי שהילדים נחטפו,‬

‫עופר חושש, והוא ביקש צו זמני,‬

‫עד שהפרשה הזאת תיגמר.‬

‫הפרשה הזאת אף פעם לא תיגמר.‬

‫יש אנשים שאולי אצלם‬ ‫העבודה מופרדת מהחיים,‬

‫אבל אצלי הכול מתערבב בהכול.‬

‫אני מבינה, אבל לפחות עד שכולנו נדע‬ ‫שלא נשקפת להם סכנה.‬

‫הסכנה היחידה‬ ‫זה שהם רחוקים מאימא שלהם,‬

‫שהם מתרגלים לקום בבוקר בלעדיי,‬

‫זאת הסכנה.‬

‫ואני לא אתן לכם לעשות את זה.‬

‫ואני רוצה להזכיר לך, שלפני חודש‬

‫היה מי שהצית עשרים אוטובוסים‬ ‫בעיר התחתית.‬

‫נכון לעכשיו...‬

‫מה, סנדלר, קראת לי?‬

‫בואי, שבי רגע.‬

‫כן, ובכן, דיברתי היום‬ ‫עם שני בכירים במשטרה,‬

‫שניהם מעורבים בחקירה,‬

‫האחד אומר: "יש לנו כיוון‬

‫"שמוביל לאחת ממשפחות הפשע‬ ‫הגדולות באזור."‬

‫השני אומר: "אין לנו כלום."‬

‫ובינתיים, הלילה, עוד רצח בשכונת הדר.‬

‫זה נשלח בקבוצת הוואטסאפ‬ ‫של כל הניצבים במשטרה.‬

‫גם המפכ"ל בקבוצה הזאת.‬

‫לפי איך שהוא מתנהל,‬

‫בטח הקבוצה אצלו על "מיוט".‬

‫זה לא מצחיק, אברמוב.‬

‫אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני.‬

‫עם איזה חוקר בכיר‬ ‫הוא דיבר במשטרה חוץ ממני?‬

‫חשבת שאת מכניסה לדוידי?‬

‫נראה לך?‬

‫סנדלר...‬ ‫-אז מי דיבר איתם?‬

‫מה אתה רוצה ממני?‬

‫אני רוצה טיפה של נאמנות‬

‫ושתעשי את העבודה שלך‬ ‫במקום לעשות לי בלגן בתחנה.‬

‫טוב, תלכי הביתה, אני צריך שקט.‬

‫אתה רוצה שקט?‬

‫אז איפה אתם?‬

‫תגיד לי אתה, איפה אתם?‬

‫כל מה שמעניין אותך ואת דוידי‬ ‫זה איזה ילד מתוסבך‬

‫שהחליט למרוד באבא המפונפן שלו.‬

‫אני אחכה בחוץ.‬

‫יאללה,‬

‫עשית מספיק נזק.‬

‫אני מתנצלת,‬

‫אני לא התכוונתי שזה יצא ככה.‬

‫את יודעת, חשבתי להציע לך הצעה אתמול.‬

‫את תספרי לי איפה ראית את הבן שלי,‬

‫אני אדאג לאבא שלך,‬

‫נגדיל לו את הפיצוי על הנכס בוואדי,‬

‫מה שתרצי.‬

‫אבל פתאום הבנתי‬

‫שאת שוטרת הגונה,‬

‫אי אפשר לקנות אותך.‬

‫אי אפשר להשפיע עלייך ברמה האישית,‬

‫אבל אז הבנתי שהכול אצלך זה אישי.‬

‫נוח...‬

‫את לא מוכנה למסור לי מידע‬

‫כי את רוצה להתנקם בי‬ ‫על מה שקורה בוואדי.‬

‫תראי מה החברים שלך מהשכונה‬ ‫שלחו לי אתמול.‬

‫גם השותף שלי קיבל אחד כזה‬

‫וגם הבן שלי, גלעד.‬

‫זה הגיע בדואר?‬

‫הם שמו את זה בתיבה.‬

‫שכרתי חברת אבטחה פרטית,‬

‫לגלעד יש תינוק בבית.‬

‫אולי באמת הייתי צריך להציע לך‬ ‫את ההצעה הזאת.‬

‫מי יודע?‬

‫יאללה, בואי נגמור עם זה.‬

‫אין לי כוח להיות שם.‬

‫מה קרה?‬

‫סתם.‬

‫עופר, הילדים, אבא שלי.‬

‫שיבלי?‬

‫מה?‬ ‫-מה?‬

‫מה חשבת, שאני מטומטם?‬

‫לא יודעת, כל החיים...‬

‫ניסיתי להדחיק את הוואדי הזה.‬

‫עכשיו אני...‬ ‫-רגע, רגע.‬

‫מה רגע?‬

‫נשמע כמו התחלה של שיחה על המעבר, לא?‬

‫נו, אז?‬

‫אז לפני שאת ממשיכה,‬

‫אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים‬ ‫ותגידי לי,‬

‫שלום,‬

‫אני רוצה שנדבר על המעבר.‬

‫מה, אתה ילד?‬

‫שלום, אני רוצה לדבר איתך על המעבר.‬

‫עם התכווננות.‬

‫שלום, אני רוצה לדבר איתך על המעבר.‬

‫או.‬

‫כן, כפרה.‬

‫סתם, פתאום אני חושבת על זה‬ ‫שאין לי שום זיכרון מהילדות.‬

‫שכנה של אבא שלי באה אליי,‬ ‫אומרת לי ש...‬

‫הייתי באה לאכול אצלה ואיך הייתי,‬

‫ואני לא זוכרת כמעט כלום.‬

‫אפילו לא את אימא שלי.‬

‫באמת? מה, אם את רואה אותה‬ ‫עוברת ברחוב...‬

‫לא מזהה אותה.‬

‫נשבעת לך, לא מזהה.‬

‫וואו.‬

‫ומה, אף פעם לא...‬

‫לא עניין אותך לנסוע לבוסטון?‬

‫כאילו, לראות אותה,‬ ‫לשאול אותה למה היא עזבה?‬

‫לא, כל מה שעניין אותי‬ ‫זה לברוח מהוואדי.‬

‫ופתאום אבא שלי מחליט‬ ‫לחזור לבית שגדלתי בו,‬

‫והגופה שהעלימו מהמעבדה‬

‫שייכת למישהו שהיה שכן שלי,‬

‫ואז אני מגלה שיותם קני‬ ‫מסתתר בבית שלו.‬

‫ומסביב הברוכיאנים והחיג'אזים חוגגים.‬

‫כן.‬

‫כאילו שהחקירה הזאת‬ ‫מתערבבת לי בתוך החיים.‬

‫טוב, בגלל זה‬ ‫את כל כך אוהבת את העבודה שלך.‬

‫את יודעת,‬

‫חקירה זה משהו שבסוף אפשר לפתור,‬

‫אבל החיים זה...‬

‫קצת יותר מסובך.‬

‫מן השמיים תנוחמו.‬

‫שלא תדעו עוד צער.‬

‫להביא לכם משהו לשתות?‬

‫לא, לא, תודה.‬

‫אני אשמח.‬

‫יש עוגות ממש טובות,‬ ‫אני מביאה לך. -מצוין.‬

‫אני ממש מצטערת על מה שקרה.‬

‫אני יודעת שאולי לך זה כבר לא יעזור,‬

‫אבל...‬

‫אם תרצי לדבר על דוד ושחר,‬

‫הלחצים שהופעלו עליהם,‬

‫זה יעזור למשפחה אחרת‬ ‫שזה יכול לקרות לה.‬

‫את מתכוונת שיש עוד משפחה‬ ‫שעוד כמה ימים תדפקי לה בדלת‬

‫וכל החיים שלה ייגמרו?‬

‫את יודעת, בלילה שדוד יצא מהבית,‬

‫את התקשרת אליי,‬

‫לא למוקד.‬

‫אליי.‬

‫כי את יודעת את האמת,‬

‫זה לא קרה בגללי.‬

‫ומחוץ לבית הזה יש עוד אימא שחיה בפחד‬

‫ועוד ילד שרוצה להציל את אבא שלו,‬

‫כמו שחר.‬

‫לפני כמה שנים,‬

‫כשדוד אמר לי שצריך לשלם כמה גרושים‬

‫בשביל לקנות שקט בחנות,‬

‫אפילו לא חשבתי על זה.‬

‫הוא אמר לי שזה חוקי לגמרי,‬

‫הם אפילו מוציאים לנו חשבוניות.‬

‫חברת אבטחה לעסק,‬

‫"הכידון" קראו להם או משהו כזה.‬

‫ואז מה?‬

‫ואז היה קורונה‬ ‫ולא היה לנו כסף לשלם להם.‬

‫לא משנה מה דוד אמר להם,‬ ‫הם שרפו לנו את המחסן.‬

‫אז לקחנו הלוואה של 200 אלף‬

‫אז הם אמרו לנו שזה רק בשביל הריבית.‬

‫הם הרסו לנו את החיים.‬

‫אז מה עשיתם?‬

‫מה עשינו?‬

‫אני גם ככה אמרתי יותר מדי.‬

‫המשפחה הזאת שדיברת עליה,‬

‫האסון נמצא אצלה בבית כבר מזמן.‬

‫אתה בא?‬

‫כן, טוב.‬

‫להתראות.‬

‫בדיוק דיברנו איך השכונה השתנתה.‬

‫את גם מהדר, נכון?‬

‫בואי.‬

‫אז הילדים גרים עכשיו אצל האבא?‬

‫עזבי אותו עכשיו, בואי, נו.‬

‫מאיפה אתה מכיר אותו?‬

‫נו, מי לא מכיר את הזבל הזה?‬

‫מה, אסיה? משהו דחוף?‬

‫התקבל עליו דיווח מאיזו פיצוצייה,‬

‫הוא שאל את המוכר איפה הרכבל,‬

‫נראה לו מבולבל קצת.‬

‫תודה, אסיה.‬

‫רגע, אבל איפה ג'רמי?‬ ‫הוא לא היה איתו?‬

‫עצרו אותו היום בוואדי.‬

‫משטרת ההגירה.‬

‫מה?‬

‫עשיתי בירור,‬ ‫הם אומרים שהוויזה שלו לא בתוקף.‬

‫איך זה יכול להיות?‬ ‫הוא שנים בארץ.‬

‫עובד בחברת קבלן, עם מסמכים והכול.‬

‫דיברתי עם מישהו‬ ‫מרשות האוכלוסין וההגירה.‬

‫הוא אומר שהמעצר שלו‬ ‫לא היה סתם ביקורת שגרתית.‬

‫מישהו לחץ,‬

‫לכי תדעי, אולי אפילו‬ ‫ביטלו לו את הוויזה.‬

‫להתראות, ניסן.‬

‫כמה יצא?‬

‫שתיים שבעים.‬

‫יופי.‬

‫איריס, שלום.‬

‫מה יש לך לחפש ברכבל?‬

‫ביקשת שנלך לרכבל, לא?‬

‫כן, ביקשתי.‬

‫הנה.‬

‫אתה יודע, אבא, לפעמים אני חושבת‬ ‫שאתה זוכר יותר ממה שנדמה.‬

‫גורר אותי לוואדי.‬

‫מביא אותי לרכבל.‬

‫אתה מנסה להגיד לי משהו?‬

‫קוראים לו מקס ויצמן,‬ ‫אתה תזהה אותו בקלות.‬

‫יש לו קעקועים, הוא שרירי כזה.‬

‫הוא לא קשור למשפחה,‬

‫אבל אומרים שהוא מנהל‬ ‫לברוכיאנים את ההימורים.‬

‫נשים עליו עין.‬

‫ומה שאמרתי לך לגבי שלום‬ ‫זה ביני לבינך.‬

‫בטוח יש לזה הסבר.‬

‫לא מאמין שהוא מדליף לברוכיאנים.‬

‫גם אני מקווה.‬

‫ראית איך הוא דיבר עם אשר בזירה?‬

‫מי מדבר ככה עם אשר ברוכיאן?‬

‫אולי הוא דיבר איתו‬ ‫על המטבח של אורנה.‬

‫טעים, אה?‬

‫העיקר אני אוכלת כל היום צימוקים.‬

‫אני מקווה שאנחנו בסדר‬ ‫אחרי מה ש...‬

‫הכי בסדר.‬

‫כי את יודעת, אני...‬

‫אני לא אעזוב את מונא.‬

‫אני אהרוג אותך אם תעזוב אותה.‬

‫חוץ מזה, אין מצב שבלש יהיה עם חוקרת.‬

‫ועוד יהודייה.‬

‫על זה אני לא מדבר בכלל.‬

‫מה?‬

‫סתם, בא לי.‬

‫בא לי לדפוק לעופר על הדלת,‬ ‫להגיד לו: "אתה צודק.‬

‫"אני מצטערת, אני...‬

‫"אני אמצא איזון,‬ ‫אני אקח תפקיד רוחבי,‬

‫"אני ארד מהחקירה הזאת,‬ ‫מה שתגיד.‬

‫"רק בוא נחזור להיות משפחה".‬

‫ומה עוצר אותך?‬

‫חוץ מצו הרחקה?‬

‫לא יודעת.‬

‫שאני...‬

‫אתחרט אחרי יומיים.‬

‫שאני אשנא את עופר, את עצמי,‬

‫שכל הדבר הזה שדמיינתי‬ ‫שהיה משפחה פעם,‬

‫בכלל לא היה.‬

‫אני יודע שצריך לעצור את זה איתך,‬

‫רק רציתי שתדעי שזה קשה.‬

‫ואני שונא את עצמי על זה.‬

‫אני גם שונא אותך.‬

‫פשוט שונא אותך.‬

‫תדע לך שזה הדבר הכי יפה‬ ‫שאמרו לי בחיים.‬

‫שלום.‬

‫איך אפשר לעזור?‬

‫אני לנוח קני.‬

‫מה שמך?‬

‫איריס אברמוב.‬

‫אני לא רואה את זה כאן,‬ ‫אתם קבעתם פגישה?‬

‫אה, לא, לא,‬ ‫אני רק רציתי לדבר איתו.‬

‫אני לא בטוחה שזה יתאפשר היום,‬ ‫הוא בפגישות מהבוקר "בק טו בק".‬

‫אז אולי...‬

‫בין ה"בק" ל"בק",‬

‫תגידי לו שאני כאן?‬

‫שנייה רגע.‬

‫את רוצה לשתות משהו?‬

‫לא, לא, תודה.‬

‫את יכולה להיכנס.‬

‫תודה.‬

‫חתמת על המסמך שהגיע מהונגריה?‬

‫הגרמנים שלחו?‬

‫היי, איריס.‬

‫כנסי.‬

‫הכול בסדר?‬

‫כן, כן.‬

‫אני מקווה שאני לא מפריעה.‬

‫היא מהמשטרה.‬

‫זה גלעד, הבן הבכור שלי,‬ ‫הוא סמנכ"ל פרויקטים פה,‬

‫וזה דן, השותף שלי,‬ ‫עורך הדין שלי, הכול שלי.‬

‫נעים מאוד.‬

‫אפשר רגע?‬

‫לא, לא. תישאר, תישאר.‬

‫אז מה מביא אותך אלינו לתל אביב?‬

‫תפסתם כבר את התושבים‬ ‫שמאיימים עלינו בוואדי?‬

‫חייבים את הריקוד?‬

‫מה, איזה ריקוד?‬

‫שאתה לא יודע למה באתי‬

‫ואז אני אומרת לך‬ ‫ואז אתה לא מבין על מה אני מדברת.‬

‫אוקיי.‬

‫ג'רמי.‬

‫תראי,‬

‫מהרגע הראשון את הבהרת לנו‬ ‫שאת עובדת לפי הכללים, נכון?‬

‫אז גם אנחנו.‬

‫ואם אנחנו יודעים משהו‬ ‫על משטרת ההגירה,‬

‫זה שאם הם עוצרים מישהו,‬

‫הוא לא צריך להיות כאן.‬

‫טוב, אבא,‬

‫אני מצטער, יש לי מלא עבודה.‬

‫לא, תישאר, זה חשוב.‬

‫אתה משחק בחיים של אנשים.‬

‫את לא מוכנה לספר לי איפה הבן שלי,‬

‫אח שלו,‬

‫ואני משחק בחיים של אנשים.‬

‫יש הבדל.‬

‫אין שום הבדל.‬

‫תראי, אני יודע מה את חושבת עליי,‬

‫עוד אחד שחושב שכולם עובדים בשבילו.‬

‫איך אמרת לסנדלר?‬

‫"מיליונר מפונפן".‬

‫את לא מכירה אותי,‬

‫את לא יודעת מאיפה באתי.‬

‫את יודעת שהוא ואני התחלנו‬ ‫בשטיפה של בנייני משרדים?‬

‫שבע שנים בריח אקונומיקה.‬

‫כל מה שאת רואה פה זה הצגה.‬

‫אני אמרתי לך מהרגע הראשון,‬

‫כל מה שמעניין אותי‬

‫וכל מה שאני רוצה‬ ‫זה למצוא את הבן שלי.‬

‫ואם הבן שלך לא רוצה לחזור הביתה?‬

‫חשבת על זה פעם?‬

‫אולי הוא לא רוצה להיות איתך בקשר?‬

‫אז אני אדבר איתו‬

‫ואני אשכנע אותו.‬

‫ואני אוציא אותו מהרחוב‬

‫ואני אציע לו בית, עבודה,‬

‫משמעות.‬

‫ככה זה בעולם שלך, אה?‬

‫כל דבר זה עסקה.‬

‫בעולם שלי?‬

‫ככה זה בעולם.‬

‫יש כרטיסי חניה בקבלה.‬

‫ואני אומר לכם ששוב התחושה היא‬ ‫של חוסר משילות מוחלטת.‬

‫לא משנה מה, ממשלות מתחלפות,‬ ‫הבטחות גדולות,‬

‫אבל בסופו של דבר‬ ‫המשטרה פשוט לא מצליחה‬

‫להשתלט על הפשיעה בעיר.‬

‫נצא להפסקה ראשונה ואחר כך נהיה‬ ‫עם העדכונים והפרשנויות,‬

‫גם דובר צה"ל יהיה כאן.‬

‫נהיה גם עם הנזיפה החריגה‬ ‫של נגיד בנק ישראל...‬

‫מה?‬

‫מה אתה עושה כאן?‬

‫נראה לך ששופט יקבע לי‬ ‫אם לראות את אימא שלי?‬

‫הכול בסדר?‬ ‫אסור לך להיות פה.‬

‫ללכת?‬

‫נועלת אותנו וזורקת את המפתח.‬

‫תביא לי משם את המשקפיים.‬

‫מה זה, התחלת לעשות כושר?‬

‫כן, רק אני.‬

‫אז מה זה?‬

‫זה סתם, מצאתי ברחוב.‬

‫אוקיי.‬

‫רוצה לשמוע משהו מוזר?‬

‫בכל זירת פשע שאני נמצאת בה,‬

‫תמיד אני לוקחת איתי איזה משהו.‬

‫מה זה אומר "משהו"?‬

‫מין מזכרת.‬

‫תביא משם את הקופסה.‬

‫זה ב-1991.‬ ‫האליפות הראשונה שלו.‬

‫וזה מותר?‬

‫לא ממש.‬

‫אוקיי, זה באמת מוזר.‬

‫אבל למה?‬

‫לא יודעת.‬

‫מה אתה אומר אם אני אעזוב את המשטרה?‬

‫אבל זה מי שאת, את שוטרת.‬

‫בסדר, אנשים משתנים, לך תדע.‬

‫נמצא מה לעשות, נלמד משהו.‬

‫עיצוב פנים אולי.‬

‫כן, ותפתחי בלוג.‬

‫טוב, בוא,‬

‫צריך לקחת אותך הביתה, לאבא,‬ ‫שלא נסתבך.‬

‫אימא,‬

‫אבא יודע שאני כאן.‬

‫באמת?‬

‫בוא נעשה תמונה יפה.‬

‫מה נראה?‬

‫אתה לא הולך הביתה?‬

‫עוד מעט.‬

‫יש לי עוד כמה עניינים לסגור.‬

‫אני לא רוצה להסתבך עם נועה.‬

‫נועה בתורנות.‬

‫אז מי עם יאירי?‬

‫בייביסיטר.‬

‫המאבטח אצלכם?‬

‫אמרתי לך כבר, אבא,‬

‫אני לא מתכוון לחיות‬ ‫עם מאבטחים בבית, טוב?‬

‫פנאטים, האנשים האלה.‬

‫אני רוצה שתלך מחר למטווח,‬ ‫אני אבוא איתך.‬

‫איזה מטווח?‬

‫יש לך אקדח מהצבא עוד, לא?‬

‫כן, אבל אני לא יודע‬ ‫אם הרישיון שלו עדיין בתוקף.‬

‫וחוץ מזה, אני לא מתכוון לחיות ככה‬ ‫את כל החיים שלי, טוב?‬

‫מה היה הקטע עם השוטרת הזאת, אה?‬

‫היא יודעת איפה יותם‬ ‫והיא מסתירה ממני מידע עליו.‬

‫בסדר, הבנתי את זה.‬

‫השאלה אם אנחנו צריכים‬ ‫להיכנס איתה עכשיו ל...‬

‫מה? הכול טוב.‬

‫לפעמים צריך להפעיל קצת לחץ.‬

‫חוץ מזה, היא זאת שהחליטה‬ ‫לדחוף את האף שלה.‬

‫אבל היא חוקרת,‬ ‫זה מה שהיא עושה, בסדר?‬

‫ושנינו יודעים שיותם לא נעדר.‬ ‫היא לא מטומטמת.‬

‫ניתק איתנו קשר מרצונו החופשי.‬

‫כן, ואם יאירי יום אחד יעזוב את הבית‬ ‫ולא ירצה לדבר איתך יותר,‬

‫גם תגיד שזה היה מרצונו החופשי?‬

‫שום דבר בנתק הזה לא מרצון,‬

‫לא שלי ולא שלו.‬

‫הוא מאשים אותך, אבא,‬ ‫הוא מאשים אותי,‬

‫את כל העולם.‬

‫אז הוא יתבגר.‬

‫גם אני אהבתי את אימא.‬

‫היה לי קשה לאבד אותה לא פחות ממנו.‬

‫יאללה, לך הביתה.‬

‫לך הביתה.‬

‫שומעת?‬

‫זה לא נראה טוב.‬

‫באתי לקחת אותך.‬

‫הולכים להרוס את המקום הזה.‬

‫בוא, אני אעזור לך לארוז.‬

‫בוא הביתה, תם-תם.‬

‫מאז שאימא מתה‬ ‫אין לך מה לחפש שם יותר.‬

‫אבא משתגע.‬

‫הוא לא אבא שלי.‬

‫נכון,‬

‫הוא רק גידל אותך,‬

‫היה שם בשבילך.‬

‫אז מה, זה הבית שלך, המקום העלוב הזה?‬

‫מה אתה חושב, שתמצא אותה פה?‬

‫מה עדיף, להסתיר הכול במגדלים?‬

‫אם כבר, אימא זאת שהסתירה.‬

‫אפילו היא לא רצתה להיות כאן בסוף.‬

‫עכשיו אתה סתם‬ ‫מוציא את התסכול על אבא.‬

‫מחר הוא יגלה שכל הזמן הזה‬ ‫היית פה מתחת לאף שלו, ואז מה?‬

‫בוא הביתה, תם-תם.‬

‫ביי, אח שלי.‬

‫הלו?‬

‫מה השעה?‬

‫איך תשע?‬

‫תומר, תומר, קום, מאמי,‬ ‫אתה מאחר לבית הספר,‬

‫אני חייבת לעוף.‬

‫אני באה, אני באה.‬

‫אבא?‬

‫אבא, קום, צריכים לזוז, אבא.‬

‫אבא.‬ ‫-מה?‬

‫איריס.‬ ‫-בוא.‬

‫בוא, הטרקטורים כאן, קום.‬

‫בוא נתלבש.‬

‫את שומעת איך הם גוזמים פה את היער?‬

‫מה הפריעו להם העצים האלה?‬

‫למה להרוס את הבית שלה?‬

‫הבית של מי, אבא?‬

‫כל האזרחים מתבקשים לפנות את המתחם.‬

‫כל מי שיישאר.‬ ‫-עזוב אותי!‬

‫מה אתם עושים?‬

‫מה אתם עושים?‬

‫חבר'ה, תעזבו אותם.‬

‫חבר'ה, אתם הורגים אותם, תירגעו.‬

‫קום.‬

‫אל תתנגד, הם יפרקו אותך. קום.‬

‫סנדלר.‬

‫מה קורה, אברמוב?‬

‫תגיד לנוח קני‬ ‫שיבוא לפגוש את הבן שלו במעצר.‬

‫מה? מצאת אותו?‬

‫מה הוא עשה?‬

‫מצדה גרסת ואדי סאליב,‬ ‫זה מה שהוא עשה.‬

‫יש לך שנייה?‬

‫בטח.‬

‫מה עם עידן לוריא?‬

‫לא קיבלנו אישור להארכת מעצר,‬

‫משחררים אותו מחר מבית החולים.‬

‫עברתי על התיקים שלו מגיל 13.‬

‫כוכב.‬

‫את ראית שהוא גם ישב בכלא איזו תקופה?‬

‫כן. באופק, אז מה?‬

‫אתמול בבוקר כשהיינו בזירה,‬

‫אז שמעתי אותך מדברת עם שלום‬

‫על זה שהוא פעם עצר‬ ‫את הבן של אשר ברוכיאן.‬

‫כן, לירז ברוכיאן.‬

‫אז עברתי על התאריכים‬ ‫וראיתי שהייתה ביניהם חפיפה‬

‫בתקופה בכלא.‬

‫כמה זמן?‬

‫חודש וחצי באותו אגף.‬

‫את חושבת שלירז ברוכיאן ועידן לוריא‬ ‫עומדים מאחורי הסיפור הזה?‬

‫אולי הוא לא הגיע באותו לילה‬ ‫לתרגל דיסקציות,‬

‫אלא הוא פגש שם את שחר לוגסי.‬

‫אולי גם מאיר ברוכיאן היה שם.‬

‫לוגסי עשה להם בעיות.‬

‫הם לא סמכו עליו,‬ ‫הם לא יכלו לקחת סיכון.‬

‫עידן לוריא לא נראה לי רוצח.‬

‫זה הקטע.‬

‫כשאת מכירה אותם,‬ ‫הם אף פעם לא נראים רוצחים.‬

‫אבל איך הם התרשלו ככה?‬

‫למה הם לא הוציאו עוד גופה?‬

‫צריך לשאול את מי שהיה שם.‬

‫אני הולכת לרמב"ם.‬

‫לבוא איתך?‬ ‫-לא, אין צורך.‬

‫תעדכני את סנדלר,‬ ‫שיוציא ללוריא הארכת מעצר.‬

‫מה עכשיו?‬

‫עידן, אני באתי לפה‬ ‫לתת לך הזדמנות אחרונה.‬

‫גילינו על ההיסטוריה שלך‬ ‫עם לירז ברוכיאן.‬

‫חודש וחצי באותו אגף בכלא אופק.‬

‫אין לי מושג מי זה לירז ברוכיאן.‬

‫ומאיר ברוכיאן?‬

‫אותו הדבר.‬

‫יש לנו סרטון שלך הולך לכיוון המעבדה.‬

‫אז זה או שאתה מדבר עכשיו‬

‫או שאתה הולך לשבת‬ ‫על הרצח של שחר לוגסי.‬

‫וזה עוד לפני שדיברתי‬ ‫על סולימאן חיג'אזי.‬

‫אני לא מכיר את השמות האלה.‬

‫עידן, אתה משקר.‬

‫אין דבר שיותר רציתי מלהאמין לך,‬

‫לדעת שהנה,‬

‫מישהו אחד הצליח‬ ‫לעשות ריסטארט על החיים שלו.‬

‫כנראה שאנשים לא באמת משתנים.‬

‫איך שאתה רוצה.‬

‫שלום, תקשיב רגע,‬

‫אני צריכה שתביאן‬ ‫את אשר ברוכיאן לחקירה.‬

‫מה? על מה?‬ ‫אין לנו כלום עליו.‬

‫לירז ברוכיאן ישב עם עידן לוריא בכלא.‬

‫מאיר ברוכיאן, אנחנו יודעים בדיוק‬ ‫מה הוא ניסה לעשות במעבדה.‬

‫אין מצב שאשר לא יודע מכלום.‬

‫הרגע חזרתי מההלוויה של האחיין שלי.‬

‫אתם לא מתביישים?‬

‫בקושי מצאו מה לקבור.‬

‫אני אמרתי לך שזה מה שיהיה.‬

‫לא רצית להקשיב לי.‬

‫אשר...‬

‫את לא יודעת מה הולך להיות פה עכשיו.‬

‫אני מצטערת על מה שקרה למאיר.‬

‫את מצטערת?‬

‫יש לך דם על הידיים.‬

‫כי אני הרגתי את סולימאן חיג'אזי‬ ‫וג'אבר איברהים?‬

‫אני לקחתי סטודנטים‬ ‫שיסתירו את הגופות שלהם במעבדה?‬

‫מה זה קשור אליי?‬

‫אתה גייסת את עידן לוריא ושחר לוגסי‬

‫כדי שילבינו לך גופות,‬

‫ועכשיו שזה מסתבך, אתה בלחץ.‬

‫תראה מה זה,‬

‫איריס דרורי,‬

‫י"א 3,‬

‫כשבאת אליי הביתה,‬ ‫לא היית כזאת גיבורה.‬

‫לא נראה לי שיצא לך‬ ‫להיות עוד הרבה בבית.‬

‫לשלוח אנשים לאסוף ילדים מבית ספר‬

‫אני יכול מכל מקום.‬

‫אתה באמת חושב שאתה בעמדה לאיים עליי?‬

‫אין לי מושג על מה את מדברת.‬

‫אני רוצה עורך דין.‬

‫אין בעיה.‬

‫ניקח את הזמן.‬

‫אבל אני במקומך הייתי ממהרת‬ ‫כי כל המשפחה שלך בסכנה כרגע.‬

‫לכי להזדיין.‬

‫יש לנו מידע‬ ‫שהחיג'אזים רוצים להוריד את לירז.‬

‫וואלה.‬

‫מיטב המוחות.‬

‫בטח שהם רוצים להוריד אותו.‬

‫היום בלילה.‬

‫מה יש לך? מה זה?‬

‫שב, תירגע.‬

‫רוצה אזיקים?‬

‫אני אומר לך.‬

‫אם משהו יקרה לילד שלי,‬

‫אני בחיים לא אסלח לך.‬

‫אשר, איפה לירז עכשיו?‬

‫נראה לך שאני אספר לך?!‬

‫כל התחנה הזאת‬ ‫זה מסננת אחת גדולה!‬

‫אשר, תסתכל עליי רגע.‬

‫איפה לירז?‬

‫סמו, מה קורה?‬

‫בינתיים כלום.‬

‫גם בקריות כלום.‬

‫הרכבים שלהם, כולם פה עומדים.‬

‫ואיך אנחנו יודעים‬ ‫שהחיג'אזים יגיעו דווקא לכאן?‬

‫כי הדלפנו להם את הכתובת‬ ‫שאשר נתן לנו בחקירה.‬

‫ואיפה לירז?‬

‫אשר העביר אותו לדירה אחרת.‬

‫תראי מה זה, לאן הגענו.‬

‫לירז ברוכיאן.‬

‫הופכים את העולם‬ ‫כדי לשמור על הזבל הזה.‬

‫חברים שלך, לא?‬

‫מה?‬

‫לא יודעת, תגיד לי אתה.‬

‫תגידי, מה, מה את רוצה ממני?‬

‫אני פה, בסדר?‬

‫לך תביא לך קפה.‬

‫אתה צריך לחתום על זה.‬

‫זה הדברים שלך שאצלנו,‬

‫הבגדים, הטלפון.‬

‫הארכת מעצר.‬

‫לא ייאמן, פשוט לא ייאמן.‬

‫את באמת מאמינה במה שאת עושה, אה?‬

‫אני פה, לא?‬

‫את לא כמו ההיא, האובססיבית הזאת.‬

‫למה אתה לא מדבר?‬

‫אתה לא מבין שאתה מזיק לעצמך?‬

‫כי אין לי מה להגיד.‬

‫את אולי לובשת מדים,‬ ‫אבל את לא שייכת לכאן.‬

‫אל תקבע לי לאן אני שייכת.‬

‫תחנת ווילסון,‬ ‫עכשיו עבר אותי ואן אפור.‬

‫מספר 3571075.‬

‫אני רואה אותו.‬

‫הוא מתקדם מהר לנקודה.‬

‫זה זה.‬

‫רכב גדול, אפשר להחביא צבא בפנים.‬

‫כן, אני מזהה אותו.‬

‫כוחות ווילסון, שימו לב,‬ ‫כולם עם העיניים עליו.‬

‫צוות פריצה לצמצם טווח.‬

‫שימו לב, דלת נפתחת.‬

‫הוא הולך לדלת האחורית.‬

‫פרוץ!‬

‫לארץ! לארץ! רד למטה! רד למטה!‬

‫היי! מה אתם רוצים ממני?‬

‫תעזבו אותי. מה עשיתי לכם?‬ ‫אני לא עשיתי כלום.‬

‫רד ממני יא בן שרמוטה.‬

‫מה זה כל הפרחים האלה?‬

‫סמו, תחפשו נשקים.‬

‫זה לא יכול להיות.‬

‫עם מי אתה עובד, עם החיג'אזים?‬ ‫עם טארק? עם אדהם? עם מי?‬

‫בינתיים אין כלום.‬

‫החיג'אזים עבדו עלינו.‬

‫הם ידעו שאנחנו מחכים להם.‬

‫אז מה זה, הסחה?‬

‫הוא רק שליח‬

‫הוא אומר שמישהו אמר לו להגיע הנה.‬

‫מישהו בבית חולים.‬

‫בית חולים?‬

‫הם ברמב"ם!‬

Ripped with @rySubRipper 1.7 https://github.com/arysoftplay/-rySubRipper